לפני שלושה שבועות נמסר על מותה של "שירים ושערים" ברשת ב', בעקבות פיזור שעות המשחקים, שהפך את התוכנית לארוכה ומייגעת ואת הפורמט שלה לבלתי רלבנטי. הודעות כבר נמסרו למשפחות, אלא שאז התעשתו כמה גורמים, ובהם ערוץ הספורט, המחזיק בזכויות השידור ברדיו של המשחקים, ונמצאה הנוסחה הגואלת להחזרת התוכנית.
בשבת האחרונה ליוותה "שירים ושערים" ארבעה משחקים – שלושה שהחלו בשבע בערב ועוד אחד שנפתח בשבע וחצי. כיוון שרק משחק אחד מבין הארבעה שודר בטלוויזיה, חזרה התוכנית להיות רלבנטית ונחוצה לאוהדי הכדורגל. "שלוש שעות, ארבעה משחקים", פתח דני דבורין בהתלהבות את התוכנית, "מתחיל להזכיר את מה שהיה פעם".
ואכן, "שירים ושערים" הנוכחית מזכירה את מה שהיתה פעם: תוכנית מיתולוגית מלפני עשרים ושלושים שנה בהנחיית עמי פזטל וגדעון הוד. בשיאה של התקופה ההיא זו היתה תוכנית מהודקת של שעתיים, שדיווחה באופן קצבי ומרתק על כל שמונה משחקי המחזור.
לפני כמה שנים, כשהטלוויזיה החלה להכתיב את שעות המשחקים, נמרחה "שירים ושערים" עד שהגיעה לאורך של שש שעות. סיוט רדיופוני לאוהדי הכדורגל, שכדי לדעת מה קורה באחד המשחקים נאלצו להאזין לפטפטת בלתי נדלית. פעמים רבות נדחק אפילו המשחק ששוחק באותה שעה לטובת הגיגי האורחים באולפן, סיפורים היסטוריים וחידוני ספורט.
בקול-ישראל הפנימו את הביקורות הקשות וחזרו למקורות. התוכנית בשבת ניווטה היטב בין המגרשים, ואירחה בין היתר את זוהיר בהלול האגדי, שממשיך לשדר כדורגל במלים גבוהות ("המאמן דוגל באוריינטציה התקפית"), שמות תואר נמלצים ("איזה מבצעים מסוגננים, מלוטשים, מקסימים") ותיאורים צבעוניים ("אם בברזיל יראו את ההחמצה של דוס סנטוס, הם יקחו לו את האזרחות הברזיליינית").
עד כמה התוכנית רלבנטית ומשרתת גם את אתרי האינטרנט אפשר ללמוד מהעובדה שבהלול דיווח מסכנין על שער עצמי שכבש רועי בקל ממכבי פתח-תקווה. בהלול טעה בזיהוי השחקן, אבל עד שתיקן את עצמו כעבור כמה דקות, כבר הופיעה הטעות שלו בכמה אתרי אינטרנט (ראו צילומי מסך מוואלה ו-Ynet).
הבעיה העיקרית של התוכנית טמונה באולפן, לא בשטח. לדני דבורין הוותיק עבר מפואר בשידורי ספורט, אבל ההנחיה שלו יבשה, חסרת הומור וצבע. או כפי שבהלול היה מתאר זאת, "שבלוני וחסר תחכום". לצד דבורין חסר פרשן-על, או אפילו אוהד מפורסם, שיוסיף מלח וצבע ויקשר בין ספורט לבידור. יורם ארבל, למשל, חזר לחיים בטלוויזיה לאחר שערוץ 10 ליהק לצדו את אייל ברקוביץ' החריף והמשעשע. גם דבורין זקוק לסוג של ברקוביץ' רדיופוני. בעיה נוספת: דבורין מיעט במהלך המשדר לעדכן את התוצאות. יש לזכור שלרדיו מצטרפים בכל רגע מאזינים חדשים שאינם עוקבים באופן שוטף אחר המתרחש.
באולפן היתה גם השדרית מירי אליקים, שמדי פעם העבירה עדכונים ותוצאות מהעולם. אליקים טעתה בהקראת צמרת טבלת הליגה הלאומית, הדיווחים שלה היו מעטים מדי וכמעט כולם עסקו בליגה האנגלית. הליגות האחרות באירופה או ענפי ספורט אחרים לא באו לידי ביטוי, ומדובר בתוכנית ספורט הנמשכת שלוש שעות.
ליוסי בנאי הספיקה לפני 30 שנה האזנה אחת ל"שירים ושערים" כדי לחבר עליה מערכון נהדר לגששים ("מה היתה הדקה?"). ברק תמציתי כזה, שמאפשר תגובה סאטירית כזו, הוא אולי מה שחסר לגלגול הנוכחי של התוכנית. "שירים ושערים" ממלאת היטב את תפקידה כפי שהוא כתוב במתכון, אבל מלבד בהלול, שעדיין מנפץ את חומות עכו האימתניות, היא אינה מספקת עדיין את התוספות המיוחדות של השף.
שלוש קטנות
ערוץ הספורט: דרוש כדור הרגעה. בערוץ הספורט החלו כבר לפני שבועיים לשטוף את מוחות הצופים ביחסי-ציבור לקראת הסופר-קלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד (יותר נכון, לקראת שידורו) כאילו מדובר בגמר המונדיאל. אלוהים ישמור ממתקפת היחצנות שהערוץ עוד מתכנן לקראת שבת. המשחק הוא כזה שראוי בהחלט לפנות בשבילו את הזמן, אבל אחרי הכל, זה רק משחק ליגה על שלוש נקודות, מה עוד שריאל רחוקה כרגע מהצמרת. תנו לנשום.
"ידיעות אחרונות": הרומן עם נמני. מכבי תל-אביב מדשדשת בליגה, אבל אבי נמני ממשיך לזכות ליחס מפרגן מהתקשורת, ובמיוחד מ"ידיעות אחרונות". מכבי אכן שיחקה טוב מול בית"ר ירושלים בשבת, אבל זה הספיק לה רק לנקודה. ב"ידיעות אחרונות" של יום ראשון זה הספיק לדיווח על שבחים, פרגונים ומחמאות שקיבל נמני מהבעלים שניידר, ועל שבחים שחלק נמני עצמו לכמה שחקנים. מרוב נופת צופים השתכחה העובדה שמכבי תל-אביב ירדה בעקבות התיקו למקום התשיעי בטבלה – הנמוך ביותר שלה העונה. לרן בן-שמעון, המאמן הקודם, הם שתו את הדם על "הישגים" כאלה.
"הארץ": העולם רחב יותר. ספורט עולמי זה לא רק כדורגל אירופי או כדורסל מה-NBA. גם לא רק טורנירי טניס או מירוצי פורמולה. עורכי העולם במדורי הספורט נדרשים לראייה רחבה של המקצוע, כמו גם העורכים שמעליהם, שאמורים להיות בקיאים במתרחש ולכוון את הסיקור. בשבת התקיים בלאס-וגאס קרב אגרוף ענק שבמהלכו נוצח האמריקאי הוותיק אוסקר דלה-הויה על-ידי התאילנדי מני פאקיאו. בעקבות הקרב הודח דלה-הויה ממעמדו כמתאגרף הטוב ביותר בכל המשקלים. ב"מעריב", ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" לא שמעו על זה. ספורט "הארץ" היה העיתון היחיד שסיקר את הקרב (בדיווח מתורגם מה"גרדיאן").
ועוד מלה טובה על ספורט "הארץ": אמנם זו תקופה שבה התקשורת נותנת לכדורגל ולכדורסל לבעוט הצדה כל ענף אחר, ובכל זאת מצאו שם לנכון לפרסם בעמוד הפותח כתבה על פרישתו של מאמן הטניס עודד יעקב (ביום ראשון) ועל המשבר הכלכלי בפורמולה 1 (יום שני).