רועי ינובסקי הוא כתב לענייני משטרה ב"כאן". בעבר כתב משטרה וירושלים של ynet, קודם לכן כתב מוניציפלי ב"ידיעות ירושלים" ו"כל העיר".

השבוע הושבעה ממשלה בישראל וקיבלנו גם שר חדש לביטחון פנים. אחד האתגרים הברורים שעומדים בפניו הוא מינוי מפכ"ל ששולט בסוגיות המרכזיות שמעסיקות את המשטרה ומכיר את השטח. נו, ינובסקי, אתה רואה את עצמך מועמד לתפקיד? ואם לא אתה, יש לך מומלצים?

האתגר הכי גדול שיש למשטרה היום הוא האכיפה במגזר הערבי. זה הדבר העיקרי שהמפכ"ל הבא יצטרך להתעסק בו. בעיקר בסוגיית האמל"ח המצב באמת קטסטרופלי ולא נראה שיפור באופק.

המלצות ודאי שאין אבל הערכות לגבי מי שיהיה מועמד בסבב הזה יש - אם אנחנו מדברים על מועמדים מתוך המשטרה אז רשימת הניצבים שעלתה בשנתיים האחרונות בכל פעם שהחל הליך מינוי מפכ"ל עדיין רלוונטית. אלו הניצבים המנוסים שכמו שאתה אומר מכירים את השטח ואת המשימות שעל הפרק - ניצב ירון ידיד מפקד מחוז ירושלים, הסמפכ"ל אלון אסור, מוטי כהן המ"מ הנצחי וגם יורם הלוי מפקד מחוז ירושלים הקודם. זה כמובן בהנחה שאנחנו מדברים על מועמד מתוך המשטרה, אני לא יודע מה אוחנה מתכנן. בינתיים, כמו שאתה רואה לפחות מהנאום אתמול, הוא שומר על עמימות.

שמתי לב שבאופן אלגנטי הסרת את עצמך מרשימת המועמדים. עכשיו נשאר רק לברר מה לטיפוס חיובי כמוך יש נגד המשרד החדש לחיזוק וקידום חברתי, שאם לשפוט מהצצה בציוצים ובדיווחים שלך, ממש לא בא לך בטוב. 

בסופו של דבר זה פשוט עצוב. מאחורי הדאחקות על המשרדים המומצאים והשמות המגוחכים שהוגים להם, יש שורה של גופים סופר חשובים שעמלו שנים על הקמתם, יש להם מבנה ארגוני, מנהלים, פקידים, עובדים - ממשקים מול משרד הרווחה, משטרה ועוד ופשוט ביום אחד זורקים את כל האנשים האלו למשרד אחר בלי מחשבה על ההשלכות. מי שישלם על זה הם כל אותם אנשים שזקוקים לשירותים האלה. במקרה הזה אנחנו מדברים על האנשים הכי חלשים בחברה.

למשל מטה 105 להגנה על ילדים ברשת, שהוקם במטרה לאתר פדופילים ברשת והוא מורכב גם מחוקרים בלהב 433 עם יחידה ייעודית. מה הם בדיוק אמורים לעשות במשרד חדש? אף אחד לא יודע. איך יעבוד מטה במשרד חיצוני שיפעיל שוטרים שכפופים מן הסתם למפכ"ל ולשר הבט"פ? אף אחד לא חשב על הדברים האלו.

תוסיף לזה גופים כמו הרשות למלחמה באלימות בסמים ואלכוהול שהעבודה שלהם הולכת יד ביד עם אכיפה ולא סתם הם יושבים במשרד לבטחון הפנים. ביום בהיר אחד הם עוברים למשרד אחר, בלי השיטור העירוני. זה פתח לבירוקרטיה, להרבה דברים שנופלים בין הכיסאות, וגם למאבקי כוח בין-משרדיים וזה רק במשרד אחד ועל קצה המזלג. זה קורה כמעט בכל הקמת ממשלה ונופל מתחת לרדאר.

אני אתן לך עוד דוגמה: כל הנושא של בטיחות בעבודה שנמצא תחת משרד העבודה. נושא פרוץ לחלוטין. היה בעבר תחת משרד העבודה ההיסטורי - עבר למשרד התמ"ת שהפך למשרד הכלכלה ואז עבר למשרד הרווחה. כשאתה מעביר שוב ושוב נושא כזה חשוב בין משרדים, ברור שהמון דברים יפלו בין הכיסאות והוא לא יתקדם. רק המעבר של העובדים והמנהלים בין ממונים זה תהליך ארוך שגורם בדרך כלל רק נזק.

אתה מאמין שהיועמ"ש יכול או רוצה למנוע את הקמת המשרד הזה? כבר היתה אליו פניה בנושא. 

הייתה פניה של עו"ד שחר בן מאיר מכורח החוק שקובע שהרשות למלחמה בסמים, אלכוהול ואלימות צריכה להיות תחת משרד הבט"פ, כלומר שזה דורש שינוי חקיקה. אני מאמין שבאמת הם יצטרכו לעשות שינוי חקיקה בשביל להקים את המשרד הזה. אם שמת לב אתמול גם ארדן עקץ בנאום הפרידה שלו את אורלי לוי והמשרד המומצא הזה.

לא שמתי לב, מה הוא אמר?

הוא אמר שהוא שמח שגופים שהקים זוכים לכל כך הרבה הערכה שמחליטים להקים עבורם משרד חדש משלהם. אחר כך הוסיף שצר לו על ההעברה. סליחה שאני לא נח מזה אבל זה פשוט לא עוזב אותי. ממציאים מאפס משרד חדש שאין לו שום תועלת. שכל מי שעוסק בנושא אומר שהוא יגרום רק נזק. הרי גם ככה אלו נושאים שהבעיה העיקרית בטיפול בהם היא ריבוי משרדים.

אני מבקש להציב בפניך אנטי תיזה: אולי תחומים שהיו שוליים ומוזנחים במשרדים אחרים, גדולים ועמוסים, יזכו כך לעדנה ותקציבים ותשומת לב?

אני אסביר לך למה התזה הזאת לא נכונה. אנחנו מדברים על נושאים כמו הגנה על ילדים ברשת מפני פדופילים או אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול, פעולות מניעה. הנושאים האלו תמיד נפלו בין הכסאות בגלל שכל משרד היה מפיל את האחריות על משרד אחר. משרד החינוך, הרווחה, המשטרה - אלו רק חלק מהגופים שכבר עוסקים בזה. כל תכנית שעולה בנושא צריכה לעבור אישור בין כל המשרדים. תמיד עולה השאלה מאיזה תקציב זה יגיע ומי יתפעל את זה?

אתן לך עוד דוגמה: החליטו במסגרת התכנית להקמת תחנות משטרה במגזר הערבי להעסיק בתחנות משטרה עו"סים משטרתיים. זה למעשה עובד סוציאלי שנמצא בתוך תחנת משטרה. התברר לי לפני כמה ימים שיש שם לא מעט תקנים לא מאוישים בגלל שהמכרזים לגיוס נכשלים כי התנאים ירודים. פניתי למשטרה, למשרד הבט"פ, לרווחה, לוועדה למיגור אלימות במגזר הערבי, שם זה עלה. כל גוף הפיל את האחריות על גוף אחר. עד עכשיו לא ברור מי מעסיק אותם ואחראי על זה. זה מה שקורה במציאות של ריבוי משרדים וריבוי אחריויות.

אותו דבר קורה בנושא של בטיחות בעבודה. עד שלא הוקמה יחידה אחת בלהב 433 שרק עליה האחריות - הכל נפל בין הכסאות. זה לא אומר שהמצב עכשיו טוב, כי היחידה קיימת רק שנתיים ויש המון חבלי לידה, אבל לפחות יש מישהו שמתעסק בזה ויש עליו אחריות לצד הסמכות.

אולי זה המקום להציע את הקמת המשרד לתיאום בין משרדים או את מנהלת ריבוי המשרדים.

זה המשרד של אמסלם לא? כבר חשבו על הרעיון שלך.

לפי הפרסומים המשרד שלו יקשר בין הממשלה לכנסת ולא בין הממשלה לממשלה.

אז נשאיר את ההצעה שלך בתוקף.

מפיצולים בוא נעבור לדבר על איחודים. 

קדימה.

מערכת החדשות של התאגיד היא אחת הבודדות שעובדת במתכונת של מערכת אחודה.  מה זה אומר בעצם ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל?

זה אומר שאני ככתב עובד עבור שלוש פלטפורמות בכל רגע נתון, טלוויזיה, רדיו, דיגיטל.

נשמע שוחק.

עלית עליי.

איך קובעים סדר עדיפות? איך יודעים לאיזו פלטפורמה צריך לתת מענה בכל רגע נתון?

אני משתדל שכל הידיעות שלי יעלו בכל הפלטפורמות. שאם אני מדווח על ידיעה בטלוויזיה היא תהיה גם ברדיו ולהיפך, גם לפי האופי של הסיפור וגם לפי התזמון. יש סיפורים שמן הסתם הרבה יותר טלוויזיוניים, וזה כל מה שאפשר להציג בצורה ויזואלית.

קורה שמעכבים סיפור כדי להכניס אותו לפלטפורמה או למשבצת שידור משמעותית יותר?

כן, בטח. למשל חומרים מתוך תיק חקירה ששווים העמקה אני בדרך כלל אשמור אותם לכתבה במהדורה. מצד שני אם יש נושא ששווה להעלות אותו גם עם מרואיינים ולהקדיש לו יותר זמן אז אחכה לפלטפורמה מתאימה ברדיו, ובאמת הזכרת לי שהרבה זמן לא עשיתי את זה וחבל. אני אאשים ברשותך את הקורונה.

אבל זה לא עומד בניגוד לאתוס העיתונאי של דיווח מהיר, מלא ומדויק כמה שיותר?

למה בניגוד?

משום שאם יש לך מידע עיתונאי ששווה דיווח, השאיפה היא להביאו לידיעת הציבור כמה שיותר מהר.

אם אני רוצה להציג תיק חקירה בצורה מדויקת ו"מלאה" כמו שאתה כותב - אז עדיף לי לעבות את זה לכתבה במהדורה למשל.

או שאפשר גם וגם. דיווח ראשוני והרחבה בהמשך. 

גם. אם יש משהו שיש דחיפות לשדר אותו - אז יש לי בשביל זה בכל רגע נתון אופציה לרדיו או לדיגיטל.

בעצם מה שניסיתי לשאול הוא האם יש התנגשות בין שיקולי רייטינג ותשומת לב לבין מהירות פרסום או חשש מגניבת הסיפור על ידי מתחרים?

חד-משמעית זה שיקול. בסוף כתב עובד בסביבה תחרותית. בגלל זה דווקא טוב שיש שלוש פלטפורמות לעבוד איתן, כי בכל רגע נתון אתה יכול לעשות סוג של "הערכת מצב" בראש. מה אופי הסיפור לאן מתאים ובאיזה תזמון להוציא אותו.

כתבי משטרה מסתמכים לא פעם על מידע דוברותי שנמסר להם על ידי המשטרה ומשיקוליה בלי יכולת ממשית להצלבה. איך בכל זאת אתם בודקים שלא "עובדים עליכם" ולא מספרים את הסיפור בצורה מסוימת מאוד?

היום המצב הרבה יותר טוב כי יש הרבה יותר מצלמות בכל אירוע והרבה יותר קל להגיע לעדים באירועים, כשהרבה דברים גם חשופים ברשתות החברתיות. כלומר יותר קל להצליב מאשר בעידן שבו היתה הודעת ביפר שהיא מקור המידע היחידי וזהו.

אבל גם אם אתם יודעים את הפרטים, לא פעם אתם נתקלים בצווי איסור פרסום גורפים וממושכים שמוארכים פעמים רבות. איך מתמודדים עם התופעה הזאת באופן יעיל?

זו בעיה אמיתית, גם בגלל שהרבה פעמים שופטים חותמים פשוט באופן אוטומטי, גם אחרי שפרטים כבר חשופים לציבור. וזה הופך לפארסה פעם אחר פעם. לפעמים אני מתקשה להבין איך נחתמים צווים יום או יומיים אחרי אירוע כשפרטי החקירה, התיעוד והכל כבר בחוץ. כשצריך - עותרים.

כמה עתירות כאלה יצא לך לנהל בשנה האחרונה? נדמה לי שמדובר בטיפה בים. 

צח שפיצן למשל התמודד לא מזמן עם צו איסור פרסום מאד מאד מוזר, שלא היה לו שום הגיון, על פרשה של הברחת קוקאין. לקח לו שלושה חודשים, עתר לבד והצליח. אני הגשתי עתירה שנדחתה. אבל אתה צודק, זו באמת טיפה בים.

הנה נקודה נוספת - נדמה שכשצריך להשקיע משאבים כספיים ומשפטיים, גופי התקשורת נרתעים יותר מהמאמץ והכתבים מנהלים את ההליכים המשפטיים האלה לבדם. אתם גם מופיעים לדיונים הרלוונטיים. זאת תופעת רוחב להבנתי.

אני לא רואה שנרתעים. הגעתי מיוצג גם במקומות שלא היה הרבה סיכוי. היה גם הליך שניהלנו בעתירה נגד המשטרה לאפשר לצ' להתראיין, הקצינה שהתלוננה נגד רוני ריטמן.

אבל זה אכן החריג שמעיד על הכלל.

אני לא רואה את זה ככה, אבל אתה כמובן מוזמן להגיש סיוע.

נדמה לי שזה קורה מעת לעת :) כתבי פלילים חריגים גם בחלוקה הגיאוגרפית שלהם לא פעם. לא פגשתי אף פעם את כתבנו לענייני תחבורה בצפון, אבל בפלילים המחוזות משחקים תפקיד משמעותי לא?

בגלל שכמות החדשות שמייצר תחום הפלילים אדירה. תפתח אתר חדשות ותראה שב-50 אחוז מהידיעות יש נגיעה של כתב אזורי שמסקר גם את תחום הפלילים באזורו או כתב שמסקר פלילים באזור מסוים. זה מאירועי אלימות/רצח /תאונות ועד אירועי חירום ועוד. בתפקיד שלי יוצא לי להתמקד בעיקר ביחידות הארציות, להב 433, מטה ארצי ובמשרד הבט"פ.

זה יוצר קשר מיוחד לכל כתב עם האנשים בתחום הסיקור שלו? השוואה בין כתבי פלילים תביא להבדלים גדולים במישור הזה? האם הקשר האישי למקורות ולמסוקרים שלך במחוז או תחום כלשהו עושה את ההבדל בסיקור? 

זה רלוונטי לכל תחום, לא רק לסיקור מחוזות. מטבע הדברים נוצרים קשרים כמו בכל תחום סיקור. זה קשור גם לשאלה הקודמת שלך על היכולת להצליב. והקשר עם המקורות המשטרתיים. זה אחד האתגרים בתחום הזה אין ספק.

ומנסיונך? שוטרים הם מדליפנים גדולים?

תתפלא..

שום דבר כבר לא יכול להפליא אותי. 

אבל מאז שנכנס הפוליגרף למשטרה יש דגש על הנושא הזה ויש לזה השפעה בשטח. את זה אני אומר לך לא מהניסיון שלי, אלא משיחות עם כתבים שעבדו לפני 10 ו-20 שנה. אני טירון.

כלומר שעכשיו צריך להסתמך יותר על מקורות אחרים? נשמע אתגר של ממש. 

צריך להיות מאוד יצירתי בתחום הזה.

את שיח המחנות בין כתבי המשפט כולנו יכולים לראות לא פעם על על המסכים ומעל דפי העיתון. דומה שאצל כתבי המשטרה התמונה מורכבת יותר לא?

אכן. אני לא רואה את זה כרגע לפחות. מצד שני, בשלושת החודשים האחרונים הפכו את כולנו לכתבי הנחיות לקורונה בעל כורחנו. גם את המשטרה ובאופן טבעי גם את מי שמדווח על המשטרה.

הנה מילה שלא הזכרנו לאורך כל הראיון. עוד נתגעגע לקורונה ולעיתונות שראינו לאורך תקופת השהות שלה כאן?

היה רגע אחד שצרם לי ובו שורה של דיווחים על "התרופפות במשמעת" עם תמונות של הטיילת בל אביב מפוצצת, עם בכי ונהי ברשתות על הישראלי הלא ממושמע ששם פס על ההנחיות. נדמה לי שזה היה ביום שהתירו פעילות ספורטיבית. בסוף אתה מסתכל על התמונות ואכן יש לא מעט אנשים, חלקם באמת הולכים או רצים וחלקם לא. אבל טבעי לחלוטין שביום שיתירו לאנשים לצאת החוצה אז הם ייצאו החוצה. ואף שוטר או פקח לא יכול באמת לקבוע מהי פעילות ספורטיבית.

תמיד אפשר לשים שלט קטן: "פקח אני פורק סחורה, תיכף אשוב". מזל שלעיתונאים יש תעודת עיתונאי, אז הם פטורים מלעשות ספורט. 

הגעת שנון היום.

המלצות מדיה

"מלחמה ללא שם". סדרה תיעודית בת 3 פרקים על תקופת השהייה ברצועת הבטחון בלבנון. זה מטלטל. באמת.

הסדרה "לוחם 566" על אלי כהן - יש לי עוד את הפרק השלישי לפניי, אבל שני הפרקים הראשונים מרתקים. אתה תודה לי על זה.