(צילום: L&B and Roberto Sena, cc-by-nc-sa)
בכירים בעולם התקשורת האמריקאי עוקבים מקרוב אחר תביעה שהגישה בשבוע שעבר שוודאן ואנג (Xuedan Wang), שעבדה כמתמחה במגזין האופנה "הרפרס בזאר". ואנג, בת 28, הגישה לבית-המשפט הפדרלי בניו-יורק תביעה בטענה שתאגיד הרסט, מו"ל המגזין, הפר את חוקי העבודה בארה"ב כשנהנה משירותיה כמתמחה בלא כל תשלום. אם תתקבל תביעתה של וואנג, יהיו לכך השלכות רחבות היקף על שוק התקשורת בארה"ב. העסקת מתמחים בכלי התקשורת בארה"ב נפוצה, וכך גם הנוהג שלא לשלם להם על עמלם.
ואנג היתה אחראית ב"הרפרס בזאר" על תיאום קבלת משלוחים של דוגמיות מבתי-אופנה ואולמות תצוגה ופיקחה על עבודתם של כמה מתמחים אחרים, שאף הם לא קיבלו כל שכר עבור עבודתם. על-פי הדיווח ב"ניו-יורק טיימס", ואנג מתארת בתביעתה סדר יום אופייני למתמחה בכלי תקשורת אמריקאי נחשק: מאוגוסט עד דצמבר 2011 התמחתה במגזין והקדישה לכך בממוצע 40 שעות עבודה שבועיות, שצמחו לעתים ל-55 שעות בשבוע, כל זאת בלא תשלום.
"מתמחים שאינם מקבלים תשלום", נכתב בכתב התביעה, "הופכים למקבילה העכשווית של עובדים ברמה הבסיסית, למעט העובדה שהמעבידים אינם משלמים להם על עבודתם". כעת מבקשת ואנג שכר מינימום על תקופת עבודתה וכן תשלום בגין שעות נוספות. עו"ד אליזבת ואגונר, מצוות פרקליטיה של ואנג, אמרה: "אם מתמחים לא היו עושים את העבודה, הם [תאגיד הרסט] היו צריכים לשכור מישהו אחר שיעשה זאת".
משרד עורכי-הדין של ואנג, שמיהר לשלוח הודעה לעיתונות על התביעה מיד עם הגשתה, אינו מסתפק בכך. פרקליטיה מבקשים להכיר בתביעה כייצוגית ולחייב את תאגיד הרסט לפצות באופן דומה את כל המתמחים שעבדו במגזינים "הרפרס בזאר", "קוסמופוליטן", "סבנטין" ו"גוד האוסקיפינג" החל משנת 2006. על-פי רשת NPR, שוק המתמחים בארה"ב מונה למעלה ממיליון איש, כמחציתם עובדים בלא שכר, בשלל מקצועות.
נקודה נוספת שמעלה התביעה של ואנג נוגעת לרקע הסוציו-אקונומי של המתמחים. בשל העובדה שההתמחות במקרים כה רבים אינה נושאת שכר, מי שיכול להרשות לעצמו להתמחות במקום נחשק הוא מי שממילא בעל רקע כלכלי חזק. "העובדה שמעבידים אינם משלמים למתמחים עבור עבודתם, והשכיחות של הנוהג", נכתב בכתב התביעה, "מגבילה את מרחב הזדמנויות התעסוקה, מטפחת פערים חברתיים בין מי שיכול להרשות לעצמו לעבוד בלא תמורה ובין מי שלא, ובאופן עקיף תורמת לעליית האבטלה".
באתר "פשיוניסטה" שוחחו עם כמה בכירים בתעשיית תקשורת האופנה האמריקאית על סוגיה זו. "[התמחויות] מטפחות ומעודדות [צעירים בעלי גישה לכסף] ולא צעירים מהסוג שממש צריכים לשלם על חשבונותיהם", אמר עורך באחד המגזינים. "כך שאם יש שני מועמדים מעולים ושווים ואחד יעלה למעביד משכורת מלאה והשני לא יעלה לו דבר, הראשון לא ייבחר".
תופעה זו עלולה לגרום, כך נכתב באתר, לטיפוחם של עורכים אליטיסטים ומנותקים עד כדי אבסורד במגזינים הללו. אך לא כולם מסכימים. עורך אחר שהתראיין לאתר טען כי עבודה במגזין אופנה היא עניין יצירתי, וכמו במקצועות יצירתיים אחרים, גם כאן נקודת הפתיחה היא במשרה שמשלמת מעט, אם בכלל. ג'ק שייפר, הכותב לסוכנות הידיעות רויטרס בנושאי תקשורת, צייץ כי לפי דעתו על רוב המתמחים לשלם למעבידיהם.
נכון לעכשיו (א'), בחברת הרסט הגיבו לידיעות הרבות על התביעה בקביעה כי טרם קיבלו את כתב התביעה, והדגישו כי הם אמנם אינם נוהגים לשלם למתמחים, אך הם מעניקים להם קרדיט אקדמי.