סיפור טוב היה לספורט "ידיעות אחרונות" ביום שלישי (7.4.09): פיפ"א פתחה בחקירה בעקבות סנוורו של השוער דודו אוואט על-ידי אוהדים יוונים במשחק של ישראל בכרתים לפני שבוע וחצי. הידיעה אף זכתה לכותרת עליונה בעמוד הראשי של העיתון, מה שהעניק תחושה שההפסד ליוון עוד יבוטל וישראל תיהנה מניצחון טכני. יצוין כי מקרה הלייזר המסנוור פורסם ב"מעריב" יום לאחר המשחק, אבל רק בשלוש שורות בסיום הידיעה על אודות הנבחרת. כמה ימים לאחר מכן הגיע כתב "ידיעות אחרונות" משה שיינמן עם הגילוי שפיפ"א חוקרת את האירוע.

מדובר בסקופ בינוני פלוס, אבל בתקופת יובש בסיפורים, זו היתה הבלחה שעמדה במבחן התוצאה. ספורט "ידיעות אחרונות" יכול היה הפעם לצייר לעצמו כדורגל קטן על החגורה, והוא כמובן לא פיספס את ההזדמנות ושלף את החותמת "חשיפת 'ידיעות אחרונות'".

החגיגה ביום הפרסום עצמו היתה עדיין מינורית בהשוואה לחגיגת הזיקוקים בידיעת הפולו-אפ למחרת, ערב החג. לספורט הוקצו שני עמודי סדין בחלק החדשות, אחד מהם הופקע כולו לטובת הפולו-אפ, שלא חידש הרבה ולמעשה שימש במה לפסטיבל של שבח והלל עצמיים. החותמת האדומה "חשיפת 'ידיעות אחרונות'" הוגדלה, וצילום שער המדור מיום קודם הובא שוב, כראיה חותכת. בסך-הכל טפח "ידיעות אחרונות" על חזו על פני אותו עמוד לא פחות מתשע פעמים: פעם בחותמת האדומה, פעם בצילום השער, פעם בכיתוב התמונה, פעמיים בשני טורי דעה, שלוש פעמים בידיעה עצמה ועוד פעם אחת במסגרת צד. מודעה קטנה בתחתית העמוד מנעה מהקוראים אזכור עשירי, מה שאולי היה מבטיח סופית שהם לעולם לא ישכחו מי חשף את הסיפור.

"ידיעות אחרונות", 8.4.09

בזמן שבספורט "ידיעות אחרונות" הקדישו את כל תשומת הלב להתלהבות מעצמם, גילו ב"מעריב" סיפור מעניין אחר לגמרי: נבחרת ההוקי של ישראל שיחקה מול צפון-קוריאה במסגרת אליפות העולם בסרביה. מפגשי ספורט רשמיים בין שתי המדינות לא נערכו זה 35 שנה, ועל רקע המתיחות הגואה בין צפון-קוריאה למערב, היתה פה הרבה יותר מידיעת ספורט רגילה. ב"מעריב" הצליחו להשיג צילומים בלעדיים מהמשחק, כולל לחיצות ידיים בין שני הקפטנים, והתפללו שהסיפור לא ידלוף לאינטרנט. אלא שלאכזבתם, סמוך לשעה 22.00 עלתה הידיעה בספורט Ynet.

ובכל זאת החליטו ב"מעריב" לפתוח עם הסיפור ולתת לו שטח נרחב. למרבה ההפתעה, דסק החדשות של העיתון לא גילה עניין בסיפור, שבכל יום בהיר שווה אזכור בולט בפרונט. מה שמדהים עוד יותר הוא שלמחרת התברר שגם ספורט "ידיעות אחרונות" התעלם מהסיפור לחלוטין. מדובר במדור שנוהג לפרסם 30 פעם בשנה ידיעות בטחוניות הקשורות לספורט, לא מפספס שום עימות בין ספורטאים ישראלים לערבים, ולחלופין לחיצות ידיים וחיבוקים בין הצדדים. בפעם האחרונה חגגו ב"ידיעות אחרונות" עם צילומים של דייוויד בלאט, מאמנה הישראלי של נבחרת רוסיה בכדורסל, לוחץ את ידיהם של שחקני נבחרת איראן. האיראנים כלל לא ידעו שמדובר בישראלי, אבל ב"ידיעות אחרונות" לא נתנו לזה להרוג את הסיפור.

ברחוב מוזס פיספסו את המפגש ההיסטורי עם צפון-קוריאה, אף שהוא פורסם בשעות הערב באתר האינטרנט המוביל של קבוצת "ידיעות אחרונות". ככה זה כשמרוב נרקיסיזם לא מתיקים את הפנים מהמראה.

2 קטנות

נהוג לכתוב על מי שמשחק בהרכב הראשון שהוא פתח בהרכב, אבל מה פירוש הניסוח "פתח על הספסל"? לעיני זה נקרא כמו סוג של לעג לשחקן. למה לא "בניון יושב על הספסל"? 

הכדורסלן והבלוגר דורון קרמר כתב ב"גלובס" שהחליט לבטל את המנוי על "מעריב", בין היתר משום שלא היה מרוצה ממדור הספורט. נוסף לכך ירד על אתרי הספורט באינטרנט:

"אתר הבית שלי הוא מדור הספורט של אתר חדשות מוביל. פעם מדור הספורט הזה היה רציני, מוביל, מקיף. לאחרונה הוא עבר אונס ברוטלי. אני מדליק לו נר על החלון, מחכה שיחזור. במועדפים שלי, עשרת האתרים הראשונים הם אתרי ספורט. אני אוהב אותם, שונא אותם, נכנס ויוצא, עוקץ כמו פרפר, מרחף כמו דבורה. באחד מהם מנסים למכור לי שידורים חיים כל הזמן, באחר מוכרים לי לוקשים, בשלישי מוכרים לי פרובוקציות בשקל. אני נכנס אליהם כמה פעמים ביום. בין ים הבאנרים, הפרסומות, הבחורות בביקיני, הספינים, האינטרסים האישיים והנסיונות הפתטיים להעלות ידיעה ראשונים, אני מנסה לדלות את מה שאני מחפש. קצת עניין, קצת אתגר, קצת גירוי אינטלקטואלי. את זה אני מוצא בסמטאות האפלות של הבלוגוספירה".

לתגובות: yegerm9@walla.co.il