גלית חוגי, תסריטאית ויוצרת טלוויזיה, מיוצרות הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", פאנליסטית ב"גב האומה" ומגישה את תוכנית הבוקר עם גורי אלפי ב"רדיו תל אביב".
לפני כחודש העלית פוסט לפייסבוק וכתבת בו: "זה נהיה חד משמעית תסריט של סרט אימה דיסוטופי מהאייטיז (למי שמתקשה להשתכנע - המשקפיים של פרופ' סדצקי) ולכן אני חייבת להכין אתכם לזה שאנחנו מרחק 20 דק' ושיר של ז'אן מישל ז'אר עד שהקורונה עצמה תתפרץ פיזית מפרצוף של מגיש חדשות או חזאי. וזה תכלס הדבר הבאמת מבאס בזה - בסוף העולם יגמר כמו ז'אנר של סרטים שאני שונאת". את עדיין ממתינה לסוף הסרט?
זה מוזר כמה השתנתה ההמתנה לסוף בחודש הזה. אבל כן, ממתינה.
בינתיים לא ראינו אף קורונה מתפרצת מפרצופם של המגישים, אבל אולי דברים אחרים כן מתפרצים שם.
אולי זה מה שראינו. כלומר, אנחנו לא יודעים איך נראית קורונה מתפרצת מפרצוף של מגיש.
בניגוד לקורונה, יש מי שיגידו שדווקא חוש הביקורתיות דוכא בהצלחה עד עתה.
אני חושבת שזה מורגש במיוחד בזה שכל המגישים אימצו את הביטוי הקומי "התרופפות במשמעת".
דווקא בתקופה הזאת אנחנו לא רואים את "גב האומה" על המסך, ומצד שני הרי יש לנו "ארץ נהדרת". גם זה מחדד אמירה מסוימת על סוגים של ביקורת וסאטירה טלוויזיונית.
אני לא יודעת את הפרטים אבל "גב האומה" יצאה לחופשה לפני שהתחילה הקורונה, כלומר לפני שהתחילו הסגרים וכל זה.
מצד שני זה מתבקש היה לראות אותה שם נוכח האירועים המרוכזים והמטורפים. גם פוליטיקה, גם דיסטופיה וגם ילדים בבית.
אני גם חושבת.
אז לאילו כיוונים בכל זאת כדאי לקחת את האמירה והיצירה בתקופה כזו? משהו בסגנון של "המגיפות המוצלחות שלי"?
קודם כל אין כיוונים שהאמירה והיצירה "צריכות" ללכת אליהם. אבל רגע - אנחנו מדברים על חדשות? אף פעם לא חשבתי על החדשות כיצירה.
לאו דווקא חדשות. בכלל, מה שקורה עכשיו. מה שיקרה בעקבות מה שקורה עכשיו. וגם - אולי תתני לנו טעימה מהסטורי-בורד של חייך בתקופה הזאת. אין טלוויזיה, אין רדיו ואין הופעות - מה בכל זאת יש?
אוקי - אז הסטורי בורד של חיי כולל את ההתלבטות אם ללבוש חזייה בבוקר. זה רגע שקשה להחליט לגביו כי האופציות של היום לא הולכות להפתיע אותי. אני עובדת בזום מהבית עם נועה ארנברג על המשכון קטן לאחיות המוצלחות שלי. זום זה מדיום קשה לאללה. אני רואה את עצמי מלא שעות מהיום.
יש לי ילד בן שנתיים, אז חלק מהיום שלי אנחנו משחקים בנסענו לדיסנילנד- כשבפועל פתחתי סולם בסלון..
את יודעת שלעבור מתחת לסולם זה מזל רע.
אני כל כך מנסה להתעלם מזה!!! וואי, זה אומר שלא גדלים יותר? אולי זה תקף רק על חוץ?
לא גדלים יותר שייך יותר להרמת משקולות בדחיקה בגיל צעיר, אבל הנה עוד פעילות שאתם יכולים לנסות.
לא רק, גם אם אתה שוכב על הרצפה ועוברים מעליך. אני מאד בקיאה באמונות תפלות. איזה מוזר זה שקוראים לזה אמונות תפלות? כל האמונות תפלות, כלומר תלוי באיזה צד אתה.
אילו אמונות תפלות שאת מכירה מתאימות למצב הנוכחי? אולי זה התחקיר הכי חשוב בתקופה האחרונה שאנחנו מנהלים פה. יש משהו עם מרק עטלפים? משהו שדומה ללא שותים מים ואוכלים פירות?
או! עכשיו אתה נהיה רביב דרוקר. אהבתי מאד. ובכן, אין לי משהו שמעביר קורונה, אבל יש לי בהחלט טיפ שיקל מאד על השהייה בבית - אם לא מוצאים משהו אז צריך להפוך כוס. זה עובד בקטע מדעי, לדעתי.
אצלנו בבית משתמשים בזה הרבה. זה באמת עובד. אבל צריך להתכוון באמת.
נכון!! ולא כוס חד פעמית.
רק זכוכית. כמו קפה תורכי. אז בואי נמשיך את הקו הזה - הצטרפת למערכת "המקור" כרכש חדש ומבטיח. מהם שלושת התחקירים האקטואליים שאת הולכת עליהם?
קודם כל אני בחרדה כי אני רכש "מבטיח".
מבטיח אבל לא בהכרח מקיים.
אז אם לבחור נושאים שנראים לי מעניינים עכשיו לתחקירי עומק - נראה לי שמה שקורה למבקשי מקלט/ מסתננים עכשיו - זה דבר שראוי להראות בחדשות. לבחור עוד שניים?
בטח.
שמע, זה נראה לי גנוב שהשיחות בין גנץ וביבי לא מצולמות. תכלס, זה צריך להיות חוק בעיני. למה זה לא לעיני הציבור? זה אמור להיות הדבר הכי דמוקרטי בעולם. שיהיה כמו ערוץ "האח הגדול" אבל של זה.
אנחנו בדרך לשם, הנה אני צופה כרגע מהשידור הישיר מבית המשפט העליון. בסוף הכל ישודר.
זה יהיה מדהים ומושלם. הטלוויזיה תציל אותנו (אני שונאת סדרות כמו "מראה שחורה" ששונאות את הטכנולוגיה, הטלוויזיה היא ידידה טובה שלנו).
אז איך הטלוויזיה תציל אותנו? אילו פורמטים חדשים חוץ משיחות ביבי גנץ נראה פה?
ביבי וגנץ משודר גם נחשב בעיני תחקיר. אבל חוץ מזה היה את הרגע היפהפה שפורסם תמלול הישיבה שהיתה בה גם ציפי חוטובלי. הישיבה שהיא ביקשה, די בתחילת הסגר, להחריג את הפלאפל מסגירה בטענה ש"אין שם תור" (!!) אחר כך הסתבר שלאבא שלה יש קו חלוקת פיתות לפלאפל.
פרשת "פלאפל גייט".
כן, הייתי צופה בתחקיר על מי זה אבא של ציפי חוטובלי. כמה סמכות הורית האיש הזה יודע לייצר. הבת שלו אשכרה אמרה לראש הממשלה בפנים!!! שאין תור באף פלאפל. כמה מעורר יראה אתה צריך להיות כדי שהבת שלך תעשה את זה. כזו אמא אני רוצה להיות.
אין תור. גם אף אחד לא לוקח לך את הבקבוק של הטחינה ולא מטפטף לך עמבה בטעות על החולצה. מאז גם הבנתי שמקורבים אחרים בממשלה לעסקי פיצה ביקשו גם הם החרגות - יש גיוון קולינרי לפריווילגיה.
שכונה. כיף. באף פלאפל - אין תור. אגב - ביבי ענה לה: "ציפי, לא".
מה? מה פתאום?!
האשה הזאת עוברת בין אבות קשים.
ובינתיים את שוכבת על ריצפה מתחת לסולמות, כעלה נידף בפני תופעת הטריבל טו.
מלא אלימות יש בהם בגיל הזה, זה נכון.
ולאן כל זה מוליך אותנו כמחשבה נוגה או מעודדת לסיום?
אני לא יודעת לענות על זה, אני חושבת שלא נחזור באמת אחורה בטלוויזיה. אבל זמן של תקופות כלכליות קשות זה גם זמן שהטלוויזיה מאד פורחת בו. אני חושבת שזה מוליך אותנו למסקנה היפהפייה שאין כלום מה ללמוד מההיסטוריה.
זאת מסקנה היסטורית מעניינת.
הנה - למדנו, תייקנו, חקרנו, הגענו לירח - ובסוף אנחנו לא יודעים לשטוף טוב ידיים.
אז אולי תגידי מה את היית רוצה לעשות מבחינה טלוויזיונית אחרי שזה ייגמר.
נועה (ארנברג) ואני עובדות כאמור גם על המשכון לאחיות וגם על פרוייקט נוסף (גם סדרה). נורא בא לי שהרדיו יחזור, זה לא טלוויזיוני אבל זה כיף לאללה. ובאופן כללי אני אשמח לטנף את הפה בטלוויזיה או לראות אנשים אחרים מטנפים את הפה, תמיד צריך מזה עוד, בטח עכשיו.
בונוס: שלוש המלצות מדיה לתקופת הבידוד
"הקנוניה נגד אמריקה" - פרק ראשון מבאס רצח, הכל קלישאות. אבל יוצרי "הסמויה" מעבדים ספר של פיליפ רות?!?! כמה יוהרה יכולה להיות לי כדי לא לצפות בזה. בסוף פרק 2 זה מתחיל להיות מעניין. עד לשם הגעתי בינתיים.
"הנוכלות" - זה לא כל כך חדש, אבל זה מושלם ומצחיק ופוער פה ולסת, אם טרם צפיתם - השלמת פערים הכרחית.
"ספייס פורס" - זה ייצא רק בחודש הבא, בנטפליקס. אבל זו המלצה על ציפייה לסדרה. היוצרים של "המשרד" בסדרה חדשה על חיל החלל האמריקאי עם סטיב קארל בתפקיד הראשי. נשמע מדהים. אני מקווה שאני אהנה מהסדרה כמו מההמתנה המתוקה הזאת.