יומיים לאחר שמכסה המלכודת נסגר על בני גנץ ("גנץ" בגרמנית-הולנדית פירושו אווז) חש הניצוד את טופריו של הצייד: בנימין נתניהו תבע ממנו לחתום על הסכם שינטרל את האפשרות שנתניהו יחדל מלהנהיג את המדינה, בתוארו כממלא מקום ראש הממשלה, כשהוא נתון תחת כתב אישום.

ב-26 במרץ הצהיר גנץ בכנסת, בנימה מתנצלת ובמבוכה גלויה, כשהוא מנמק את החלטתו לחבור לנתניהו: "בל נטעה, לא אתפשר על העקרונות שאכן עבורם הצביעו למעלה ממיליון אזרחים. נתניהו יודע זאת היטב והוכחנו זאת היטב בימים האחרונים. לא נתפשר על הדמוקרטיה... בכל משבר יש גם הזדמנות וגם במשבר הזה בעודנו נאבקים בקורונה, נמצה את ההזדמנות לקדם ולחזק את האחדות, לבנות את הדמוקרטיה ולחזק אותה... נוריד מהפרק רעיונות לפגוע בבית המשפט ובפרקליטות ונפעל לאחות את הקרעים בינינו".

לא חלפו 48 שעות והתברר שהוא מוכן לצרף להסכם הקואליציוני תיקון לחוק שיעניק לממלא מקום ראש הממשלה מעמד מיוחס על פני יתר השרים, שיאפשר לו להמשיך לנהל את ענייני המדינה גם כשיתנהל נגדו משפט על עבירות שחיתות חמורות -- בניגוד להלכת דרעי-פנחסי.

יש טעם חוקתי ומוסרי בהלכת דרעי-פנחסי, שקבע בית המשפט העליון בשנת 1993, שהורתה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לפטר את השניים (דרעי היה שר הפנים ופנחסי סגן שר הדתות) לאחר שהוגשו נגדם (בהתאמה) כתבי אישום על שוחד ומרמה ועל רישום כוזב במסמכי תאגיד וניסיון לקבל דבר במרמה: השאיפה לקיים כאן משטר הגון שהציבור יוכל לתת בו אמון.

חמשת שופטי בג"צ, בראשות הנשיא מאיר שמגר, קבעו פה אחד שחברה מתוקנת אינה יכולה לשאת מצב שבו מי ממנהיגיה הנושאים בתפקידים רשמיים בכירים נאשם בפלילים על עבירות שחיתות בעלות משקל, יוסיף להחזיק במשרתו ולקחת חלק בניהול ענייני המדינה. הפסיקה הזו חזרה ונשנתה מאז והיתה לנורמה משפטית ולפלס ציבורי.

גנץ נתן יד לנתניהו בתמרוניו הבלתי נלאים לחמוק מהחלת ההלכה הזו עליו בשלושת התיקים התלויים ועומדים נגדו. מיד לאחר שכחול-לבן התפצלה חש גנץ את מלתעות נתניהו: היה עליו להבין כי הקורונה, המחייבת לכאורה כינון ממשלת חירום, היא בעיקר תירוץ לפטור את נתניהו מאימת הדין. המו"מ שהתנהל מאז המחיש זאת יותר ויותר: עיקר מעייניו של מנהיג הליכוד היו נתונים להבטיח ככל האפשר את שליטתו על מערכת המשפט. המשברים שהתגלעו לאורך המו"מ נסבו בעיקר על הסוגיה הזו כאשר נתניהו מעלה פעם אחר פעם דרישות והתניות שנועדו להשיג את היעד הזה.

גנץ נענה לו כשהוא מנמק את החלטתו במצב החירום שחוללה הקורונה ובהכרתו שיש לזנוח עתה כל שיקול אחר כדי להתייצב בחוד החנית של המאבק במגיפה ובהשלכותיה. במערכת הבחירות הטיח בנתניהו האשמות כבדות על נכלוליות, שקרים והונאת הציבור אך כשניצב מולו מצמץ וחבר אליו גם במחיר ניתוק "יש עתיד" ו"חוסן לישראל" ממפלגתו והתפרקותו מעיקר כוחו הפוליטי.

בנאומו אמש הוכיח שהוא דבק באמונתו ומוסיף להתמסר לחיזוריו של נתניהו. למרות שבמרוצת ארבעה השבועות שבהם ניהל איתו מו"מ ניתנו לו לא מעט הזדמנויות להיווכח במניעיו האמתיים של נתניהו ובהתנהלותו הנכלולית, הוסיף גנץ להושיט לו יד ולחתור להיות בן בריתו הפוליטי.

סקר שפורסם אמש (13 באפריל) בחדשות 12 הראה שהתמיכה הציבורית בנתניהו גברה מאז הבחירות וששביעות הרצון מתפקוד הממשלה בראשותו בניהול משבר הקורונה - גבוהה. הדמגוג נתניהו מצליח לתעתע בציבור כבר 11 שנים ואמון הציבור בו לא פחת גם בחודש האחרון ("אנחנו מתמודדים במגיפה יותר טוב מכולם").

עד לכתיבת שורות אלו (בשעה בה פוקע המנדט של גנץ, זמן קצר לאחר שנתניהו הצטרף לבקשתו מהנשיא ריבלין להעניק לו ארכה נוספת, ומתקיימת פגישה בין השניים) נראה כי גם הוא נפל קורבן לחלקת הלשון של ראש הממשלה ונותן בו אמון.

הצייד מלקק את שפתיו.