כותרות ארבעת היומונים הגדולים פונות הבוקר לארבעה כיוונים: ב"הארץ", "ישראל היום", ו"מעריב" הן מייצגות אג'נדות פוליטיות, כשכל כותרת עוסקת בנושא אחר. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת מייצגת בעיקר את האג'נדה של הסגנון הטבלואידי עצמו.
אזור לדוגמה
ב"הארץ" הכותרת הראשית מבשרת כי "מסתמן: צפון הגדה לשליטת הרשות" [ברק רביד ואבי יששכרוף]. לפי ידיעה זו, ישראל והפלסטינים ינסו ליצור בצפון הגדה המערבית, מצפון וממזרח לטול-כרם, בשטח שגודלו כגודל רצועת עזה, "אזור לדוגמה" שבו תשלוט הרשות הפלסטינית "ותיאבק בטרור ללא נוכחות ישראלית".
לא נכתב מהיכן נובע המידע הדרמטי, אך מצוין כי התקבל אישור בעניין מ"מקורות במשרד הביטחון". כך או אחרת, הידיעה כוללת מידע רב על ההסדר המסתמן. בין היתר מצוין כי השליטה הבטחונית של הרשות בחלק משטחי הגדה המערבית תוגבל בין שש בבוקר לחצות. "בשעות הלילה האחרות", כתוב, "השליטה תהיה משותפת, וצה"ל יתאם עם המנגנונים כל פעולה באזור". כמו כן צפויות הקלות בתנועה לפלסטינים.
אין ברירה
הכותרת הראשית ב"מעריב" מגיעה מצה"ל: "אשכנזי משנה עמדה: תומך במבצע בעזה" [עמיר רפפורט]. הכותרת בידיעה המרכזית המופיעה בכפולה הפותחת של העיתון חד-משמעית אף יותר: "הצבא רוצה מבצע בעזה" (אגב, גדעון לוי, בטור ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ", מתייחס לפרשנות שהעניק אתמול בחדשות ערוץ 2 רוני דניאל, שהביע גם הוא תמיכה בפעולה נרחבת ברצועה).
לפי רפפורט, "מתגברות ההערכות כי הסיכויים למבצע צבאי גדול בעזה גדלו". יש אפילו תאריך: "לאחר סיום ביקורו הנוכחי של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש בישראל". רפפורט מוסיף ומזכיר כי עד היום הסתייגו בצמרת הצבא מפעולה נרחבת בעזה מחשש שהמבצע "לא בהכרח יעצור את הירי לישראל, אך 'יתקע' את צה"ל לזמן ממושך בעומק השטח הפלסטיני". מה השתנה? האם בכלל אירע דבר מה שבגללו שונו ההערכות המקוריות?
ובכן, לא. מאז שצמרת צה"ל התנגדה למבצע רחב היקף חל "שינוי דרמטי בעמדת הצבא", אך זאת בעקבות "הנפגעים הרבים בפיגועים" והקסאמים ו"העובדה שהמו"מ להחזרת שליט תקוע". יש בידיעה אפילו ציטוט שלא ברור מקורו המדויק, אך ייתכן שמדובר באשכנזי עצמו, שהוא תומך במבצע "בגלל שאין ברירה". בסיום הדיווח, בפסקה האחרונה, מציין רפפורט כי "יש עדיין גורמים צבאיים, מתמעטים והולכים, שסבורים כי כניסה של כוחות רבים לעזה תהיה טעות". לא מפורט מדוע הם חושבים שזו תהיה טעות.
חדש-ישן
ב"ישראל היום" עדיין מעמידים במרכז השער את פרשת אולמרט-טלנסקי. בשער מבטיחים "גילויים חדשים" בפרשה, והכותרת הראשית קוראת: "טלנסקי: אני מוכן לעימות עם אולמרט". הכותרת מפנה למדורו של מוטי גילת, שם מתברר שמדובר במה שאמר טלנסקי בעדותו הראשונה: "רוח דבריו היתה: אם אולמרט מכחיש או יכחיש חלק מדברי, אני מוכן להתעמת איתו בחקירה פנים אל פנים". מאז, לפי הדיווחים, שינה כבר טלנסקי מעט את עמדתו, כך שהכותרת של עיתון "ישראל היום" מציגה, למעשה, מידע שאינו אקטואלי.
מדור המופיע אחת לשבוע יכול להתמקד בניתוח אירוע שאינו הטרי ביותר בפרשה; עיתון יומי לא. ואגב, גילת פותח את מדורו במתן תשובה לשאלה של אהוד אולמרט מלפני כמה ימים: "מה אני, טוני סופרנו?". לפי גילת, "כן, אתה מזכיר בהתנהגותך את טוני סופרנו. [...] אתה מתנהל כבריון ומזכיר אנשים מסוכנים, אתה לא יודע לעצור באדום".
קוראים ובוכים
ב"ידיעות אחרונות" היו יכולים להפוך את המידע הבלעדי שלהם על חקירת דניאל אברמס בפרשת אולמרט (ראו בהמשך) לכותרת ראשית, אך זה מופיע רק בכותרת גג לראשית. היו יכולים גם להפוך את החשיפה שלהם על העסקה המתגבשת עם בועז יונה לכותרת, אך זו נדחקת למשבצת קטנה בשער.
תחת זאת נבחרו לכותרת הראשית המלים "סין בוכה", והן מלוות בעיבוד מחשב של תצלומים [איי.פי] המראים שלוש דמויות סיניות, כששתיים מהן בוכות. כמו בהזדמנויות אחרות, העיתון בוחר להתמקד בסנטימנטלי ולדחוף את הסבל האנושי לעיני הקורא כך שלא יוכל להתחמק ממנו, גם אם הוא רק עובר במכולת כדי לקנות לעצמו שלגון. סין, שבוכה הבוקר בשער של "ידיעות אחרונות", היא האדם שבוכה והקונה הפוטנציאלי של העיתון שבוכה. הכותרת לידיעה המרכזית, המופיעה בכפולה הראשונה של העיתון ועוסקת ב-13 אלף הרוגים ויותר מ-80 אלף נעדרים, היא: "בלתי נתפס". לצדה מופיע תצלום [רויטרס] של תלמיד או תלמידה הקבורים תחת ההריסות. ילקוט גב צבעוני מבצבץ מבין שברי הבטון, ויד קטנה המושטת הצדה בלא רוח חיים.
בדיווח מבייג'ין [אורן כהן] נמסר על טייסים סינים שנשלחו לבחון את המצב מהאוויר ומצוין כי "בכלי התקשורת דווח כי טייסים רבים פרצו בבכי כאשר דיווחו בקשר על ההרס הרב". הדיווח על סין ממשיך בעמ' 4 [איתמר אייכנר, נטשה מוזגוביה וצבי זינגר], שם מוקדש המקום לנעדרים הישראלים. אתמול, כך לפי הידיעה, הצטמצם מספר הנעדרים מ-12 לארבעה (בינתיים דווח כי שתי נעדרות נמצאו). ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בנעדרת ענת בילו בלבד ומציינים כי "משפחותיהם של יתר הנעדרים ביקשו שלא לפרסם את שמות ילדיהן".
בדיווח על האסון בסין ב"הארץ" [ברק רביד ויגאל חי], המלווה אף הוא בתצלום של תלמיד הקבור תחת ההריסות [איי.פי], מצוין כי חמישה ישראלים נעדרים, ולא נמנעים מלמסור את שמה של נעדרת נוספת. כך גם ב"מעריב".
בכל זאת כמה מלים על אולמרט-טלנסקי
אתמול מסרו עדות שני מיליארדרים המעורבים בפרשה, שלדון אדלסון ודניאל אברמס. אדלסון הוא הבעלים של "ישראל היום", והמשפט "גילוי נאות: שלדון אדלסון ורעייתו, ד"ר מרים אדלסון, הם הבעלים של החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'", שהופיע ביומיים האחרונים לצד הדיווח בעיתון זה על ועידת הנשיא (אדלסון תרם מחצית מתקציבה), מוצמד הבוקר לדיווח על העדות שמסר.
איציק סבן, כתב "ישראל היום" לענייני משטרה, מדווח על החקירה, אולם לצד הידיעה שלו אין תמונה של אדלסון, אלא דווקא של דניאל אברמס. נכתב כי "חוקרי יאח"ה הגיעו אתמול לסוויטה שבה שוהה אדלסון לרגל ועידת הנשיא. הם ביקשו ממנו להעיד לגבי המכתב ששלח לו אולמרט. אדלסון מסר להם עדות קצרה". כמה קצרה? לא כתוב. מן הסתם פחות או יותר באורך הראיון שהעניק השבוע הנשיא בוש ל"ישראל היום", ושהוגדר ב"ידיעות אחרונות" כ"שיחה קצרה".
ב"ידיעות אחרונות" יש דווקא גילויים חדשים של ממש בפרשה (גם אם בעמ' 11). יובל יועז מרחיב על עדותו של אברמס ומדווח כי נהג לימוזינה לשעבר, ישראלי שעבד בניו-יורק, התעמת אתמול עם אברמס וטען שהעביר כספים ממנו לאולמרט. בהמשך הידיעה מצויר הנהג דווקא כאדם רודף בצע, לא אמין, שמניעיו מפוקפקים. הוא גם מצוטט כמי שאמר: "אני רוצה שאולמרט לא יהיה ראש ממשלה". אדלסון מוגדר בידיעה כ"איל הון", לא מצוין היכן נחקר וגם לא העובדה שהוא בעליו של "ישראל היום", ונמסר כי "ככל הידוע, תשובותיו לא סיבכו את ראש הממשלה".
באותו עמוד, תחת תצלום [משה ימין] של אולמרט, נתניהו ואדלסון בוועידת הנשיא, מובאת גרסתה של שולה זקן לפרשה [איתמר אייכנר]. את גרסתה מסרה למקורביה, שכן לעיתונאים, כמו גם למשטרה, היא אינה אומרת דבר. אייכנר מציין כי "נאסר עליה עדיין להגיע ללשכת ראש הממשלה ולשוחח עם הגורמים המעורבים בחקירה בפרשת טלנסקי", אך מיד אחר-כך מביא את דבריה, שלפיהם "כל הסיפורים שפורסמו עלי ועל אהוד הם שקרים [...] עושים הכל כדי להפיל את ראש הממשלה. הכל מותר. אבל אני לא אתן את ידי למעשה הזה. שלא יבנו עלי".
ב"הארץ" מוסיף גידי וייץ פיסה נוספת לפאזל. על השער מופיעה תמצית כתבה שתתפרסם ב"מוסף הארץ", ובה ציטוטים מהמכתב שכתב אולמרט לאדלסון, ונמצא בידי המשטרה: "אני מצרף מכתב עם פרטים של חברה המנוהלת על-ידי חבר קרוב ויקר שלי בשם משה טלנסקי, אני מקווה שיש אפשרות להשתמש בשירותים שמציעה החברה במלונות שלך".
אגב, ב"הארץ" אדלסון הוא "איל הנדל"ן וההימורים" ש"העיד אתמול במשטרה", ולא בסוויטה שלו. כמו כן כתוב כי הוא "התקשה להיזכר במכתב ובבקשתו של אולמרט אליו", ומצוין שהוא "בעליו של העיתון 'ישראל היום'" ומקורב לבנימין נתניהו. גיא לשם מוסיף בתיבה קטנה כי "בחוגים הפוליטיים אף מכונה העיתון 'ביביתון'".
סקס והילד הלא-מקובל
ב"ישראל היום" מדווח בהרחבה על ועידת הנשיא [שלמה צזנה ויורי ילון], וזאת מתוך זווית הראייה הצפויה: "כצפוי בחר אולמרט להתעלם מהחשדות החמורים נגדו והתרכז בניסיון להוכיח כי למרות הכל, בכוחו להוביל להסכם עם הפלסטינים". על דברים אלה מוסיף צזנה בטור צד כי כי כשאולמרט אומר שהמנהיגים יימדדו בסופו של דבר על-פי מה שיורישו לבאים אחריהם, "גם במעמד המכובד היה מי שציחקק בקהל וסינן, 'כן. החקירות'". ואילו דן מרגלית קובע כי "גם צופי הכדורגל שנשאו עינם אל 22 הכדורגלנים ברמת-גן חשו במשב הרוח האוהד-נעים שהגיע מהרי ירושלים".
אנשיל פפר מביא ב"הארץ" מדבריו של אדלסון בארוחת הערב החגיגית. לפי דיווחו, המיליארדר אמר: "אני חושב שיהודים צריכים לעשות המון סקס. זה הפתרון לבעיית הילודה שלנו". אחר-כך הוסיף כי הוא ואשתו הם "זוג מוזר. אני גבר והיא אשה, וזה לא כל-כך מקובל בארה"ב בימינו".
ב"ידיעות אחרונות" מתארת מרב בטיטו בטור צד את קבלת הפנים בוועידת הנשיא, עם דגש על נשיא המדינה שמעון פרס. לפי תיאורה, היה זה "כמו אירוע של יום-ההולדת של הילד הכי לא מקובל בכיתה; אותו ילד שאף פעם לא השכיל לחצוב את דרכו אל הספסל האחורי של האוטובוס, ורק היום, שנים אחרי שסיים את התיכון, הצליח לארגן מסיבה משלו". בטיטו לא מרחמת ומציינת כי גם היום, במסיבה הגדולה, הילדים הפופולריים באמת לא טרחו להגיע.
ענייני תקשורת
בחירתו של אבי וייס לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 מסוקרת בכל העיתונים. לפי דיווחו של אסף כרמל ב"גלריה", הבחירה התאפשרה הודות לתמיכה העקבית שקיבל וייס מאבי ניר, מנכ"ל קשת, שסירב ליישר קו עם בעל הבית מוזי ורטהיים, התעקש על דעתו ו"התנגד למעורבותם של גורמים שונים מחוץ לערוץ 2 שניסו לבחוש בהליך הבחירה לטובת משעל". בהמשך מציין כרמל כמה מהגורמים: יו"ר הכנסת דליה איציק ויו"ר מועצת הרשות השנייה נורית דאבוש.
יעל ולצר מדווחת על אותו עניין ב"דה-מרקר", תחת הכותרת "הרבה יין נשפך בחברת החדשות כאשר וייס נבחר למנכ"ל". הכותרת היא ציטוט מעובד עלום שם בחברת החדשות. בידיעה מובא גם ציטוט מגורם בערוץ 10, שאומר: "יותר חששנו ממשעל, שידוע כאיש של תחקירים. רווח לנו כשנודע שווייס הוא זה שנבחר לתפקיד"; וציטוט מפי "גורם תקשורת", המביע הערכה כי הקמפיין של משעל נכשל משום שהיה "תוקפני ואגרסיבי מדי" ודרש רפורמות מרחיקות לכת בחברת החדשות.
לי-אור אברבך במוסף העסקים של "מעריב" ועירית יוסילביץ' ב"כלכליסט" כותבים על האתגרים הצפויים לווייס כמנכ"ל.
השורה התחתונה בדיווחים האלה קובעת כי הבחירה בווייס היא ניצחון ראשון לאבי ניר ולקשת לקראת הקרב על איחוד הזכייניות.
ב"גלובס" מדווח [יעל גאוני] כי ערוץ 10 פנה לממונה על ההגבלים העסקיים בדרישה למנוע מהזכיינית קשת להעלות תוכנית מתחרה לתוכנית "מצלצלים", בטענה כי היא תשתלב בתוכנית מתחרה שכבר משודרת ברשת, ובכך ייווצר "הסדר כובל" בין שתי הזכייניות, עם רצועה אחידה וקבועה שתשודר כל השבוע.