בנימין נתניהו כופר כידוע, באישומים המיוחסים לו בתיקיו הפליליים. בתיק 4000 מואשם נתניהו כי תמורת סיקור מפרגן באתר "וואלה" נתן לשאול אלוביץ' הטבות שלטוניות בהיקף של 1.8 מיליארד שקל. נתניהו טוען כי היה מדובר בהתנהלות שלטונית תקינה ומקובלת, כשם שהפניות שהגיעו מטעמו לאתר הפופולארי היו בהתאם לנוהג הרווח ביחסי פוליטיקאים ואנשי תקשורת. באופן דומה דוחה נתניהו את האישומים המיוחסים לו בשני התיקים האחרים, 1000 ו-2000: המתנות וטובות ההנאה שהוחלפו בין הצדדים, או עסקת התן וקח שנרקמה ביניהם, אינן מקימות עבירה של מרמה והפרת אמונים אלא מייצגות התנהלות מקובלת.

רשויות החקירה ואכיפת החוק שבחנו במשך שלוש שנים את טיב היחסים שהתפתחו בין נתניהו לבני שיחו בשלושת התיקים, סברו אחרת והגיעו למסקנה כי החזות המיתממת שמשווה להם הנאשם מסתירה התנהגות פלילית שיש לבררה בבית המשפט. מי שהזדהה עד לפני שלושה ימים עם עמדת המשטרה והפרקליטות היה בני גנץ. הוא מיצב את עצמו כמי שנקעה נפשו מהתנהגותו של ראש הממשלה וכמי שחותר להחליפו כדי לנקות את המערכות השלטוניות מהזיהום המושחת המתפשט בה.

אפילו כשחזר בו גנץ מכל הבטחותיו והודיע על החלטתו לחבור לנתניהו, הצהיר בכנסת (26 במרץ): "בל נטעה, לא אתפשר על העקרונות שאכן עבורם הצביעו למעלה ממיליון אזרחים. נתניהו יודע זאת היטב והוכחנו זאת היטב בימים האחרונים. לא נתפשר על הדמוקרטיה... בכל משבר יש גם הזדמנות וגם במשבר הזה בעודנו נאבקים בקורונה, נמצה את ההזדמנות לקדם ולחזק את האחדות, לבנות את הדמוקרטיה ולחזק אותה".

בעודו נשבע אמונים לעולם הערכים הנורמטיבי – דבקות ביושר, בחוק, בהגינות – קושר עתה גנץ את עצמו לעסקת שוחד פוליטית גלויה וחצופה עם נתניהו. השניים הסכימו ביניהם לחלק את תיקי השרים שווה בשווה באופן שעומד לכונן פה ממשלה בת 34 שרים. זה מהלך בעל אופי שוחדי מובהק: תמורת נכונותו של גנץ לפרק את כחול-לבן ולהצטרף לממשלת נתניהו מעניק לו זה מלקוח בדמותם של 15 משרדי ממשלה וראשות ועדות בכנסת.

גנץ לא נרתע מהריח המבאיש שנודף מהקשר הזה, מגלה אדישות לביקורת הנשמעת על החלוקה הפריטטית שנקבעה בין סיעתו (15 מנדטים) לסיעת הליכוד (36), מתעלם מהמופרכות שבמתן תפקיד מיניסטריאלי (או פרלמנטרי בכיר) לכל אחד מחברי סיעתו ומצפצף על הטענה שרק מתי מעט מחברי סיעתו ניחן בכישורים ובניסיון למלא את התפקידים המיועדים להם.

גם נתניהו אינו מתרגש מההשגות הללו. בעיניו, ההסכם שהוא מגבש עם גנץ מקובל ולגיטימי במציאות הפוליטית הישראלית. הסכמים קואליציוניים, הוא צפוי לומר, כרוכים מיניה וביה בחלוקת תיקים, משרות וכיבודים. זה טיבה של הפוליטיקה וזו נשמת אפה – החתירה לכוח שלטוני. רק צביעות ותסכול מתניעים את הביקורת נגד ההסכם, יאמר ראש הממשלה ויוסיף: העלויות הכרוכות בהפעלת 34 משרדי ממשלה קטנה פי כמה מהעלויות שגבו שלוש מערכות הבחירות האחרונות.

כשם שאת העסקות שאותן מגוללים כתבי האישום בתיקיו מתאר נתניהו כהתקשרויות והתנהלויות מקובלות ולגיטימיות כך הוא מציג את העסקה הפוליטית שבה הוא נותן לבני גנץ עד חצי המלכות. אכן בתיקי 1000, 2000 ו- 4000 מקופלת לכאורה התנהגות פלילית מובהקת בעוד שבעסקת גנץ – נתניהו גלומה גישה מושחתת מבחינה מוסרית "בלבד". מאלף להיווכח שגנץ נותן יד למהלך הזה במלואו ואינו מעלה על דעתו להפגין מחויבות להגינות המתבקשת, לוותר על חלק מהתיקים, לשוות לסיעתו דמות התואמת את מידותיה ולגלות קשב להלכי הרוח בציבור.