לציבור אין כלים למדוד את רמת תפקודה של התקשורת. למשל, כמה פרשיות שחיתות נחשפו בעיתונות או עד כמה היא עזרה לקדם את זכויות האזרח, חופש הפרט, הבריאות, ההגנה מפני שרירות השלטון ורווחת הקהילה. כלי התקשורת אינם שקופים דיים והציבור אינו יודע מספיק על הנעשה בהם, מי ומה עומד מאחוריהם ואילו קווים מנחים אותם. במצב זה מתקיים כלל מוזר ולפיו "זכות הציבור לדעת הכל, חוץ מאשר על העיתונים עצמם".

מן הראוי להנהיג הגשת דין-וחשבון שנתי (או אחת לשנתיים) שבו כלי התקשורת המרכזיים - טלוויזיה, רדיו, עיתונות יומית ואתרי אינטרנט רבי תפוצה - ימסרו סקירה על פועלם. נוהג כזה יגדיל את אמון הציבור בתקשורת ויחייב אותה לתת את הדעת על תפקודה.

ראובן שבת הוא עיתונאי עצמאי, וכתב ומבקר ספרותי בשבועון "מקור ראשון"

גיליון 43, מרץ 2003