למען ההגינות ברצוני להבהיר עניין אחד הנוגע לטענה של כרמית גיא ("סולידריות אאוט, גזענות אין") כי מתבקשת היתה הפגנת סולידריות מצד הכתבים לאחר שפוראת נסאר וסאמי חמיד לא הורשו להיכנס ולסקר אירוע בחירות של ישראל-ביתנו.

ראשית עלי לציין כי אני אמנם חבר באגודת העיתונאים בחיפה והצפון, האגודה שבין חבריה גם פוראת וסאמי, אולם איני ממלא תפקיד באגודה וגם איני חפץ בכך.

פוראת וסאמי הם חברים מאוד מאוד טובים שלי. אולם אני, כמו הקולגות האחרים שנכחו באירוע המדובר, מאוד הופתעתי כששמעתי (בחדשות ערוץ 2, כמו כולם) שהם לא הורשו להיכנס לאירוע. אני הייתי עם פוראת מחוץ לכנס, ולא שמעתי ממנה מלה על כך, גם לא מסאמי. כשהבנתי כי תקרית שכזו אכן התרחשה, מובן שמיד דיברתי עם השניים והבעתי בפניהם את מחאתי על העניין.

כמו כן אמרתי להם שאם הם היו מעירים את תשומת הלב של הכתבים שאירוע כזה מתרחש, כולנו היינו מתייצבים מאחוריהם ולא נכנסים לסקר את האירוע. כך גם אמרו להם כתבים וצלמים אחרים שהיו במקום ושמעו על התקרית בדיעבד.

למרבה ההפתעה, שלי ושל עמיתי, כאשר שאלנו את פוראת וסאמי מדוע לא סיפרו לנו על התקרית, היתה תגובתם: "אם היינו מספרים לכם על התקרית, למחרת זה היה מופיע בעיתונים וביתר כלי התקשורת, ולא היה לנו סיפור...".

ובכן, מסתבר שלמען הסקופ ויתרו חברי הנכבדים פוראת וסאמי על הסולידריות, ואם היינו מודעים לכך, איש מהעיתונאים שהיו במקום לא היה מסקר את הכנס. לפיכך טענתך המרומזת על חוסר סולידריות אינה מדויקת, וחשוב להבהיר זאת.

דניאל סיריוטי, "ישראל היום"