פיטורים המוניים, מיתון עמוק, נזקים קשים לעצמאים, עסקים וכלכלות שלמות. התקשורת מלאה בשבועות האחרונים בתיאור ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה, ולצדן הפתרונות הרצויים – אבל על סכנה אחת עוד לא ברור איך נוכל להתגבר. הדומיננטיות של ענקיות הרשת הרב-לאומיות, שנעשית מוחשית ומסוכנת מאי פעם בתקופה שבה הציבור מתבקש להישאר בבית ונאלץ להעביר חלקים גדולים מחייו לממד המקוון.

ההבנה שתאגידי ענק דוגמת פייסבוק, אמזון, גוגל ואפל מסכנים את כלכלות העולם חילחלה לשיח רק בשנים האחרונות. ענקיות הרשת מעלימות עסקים קטנים ותחומי עיסוק שלמים, ומשלמות שיעורי מס אפסיים למדינות שבהן הן מפיקות את רווחיהן העצומים. עד לא מזמן, רק מעטים העבירו ביקורת על התופעה הזאת – בארץ אפשר היה למנות את יובל נח הררי וגיא רולניק; בחו"ל השיח רחב יותר, וכולל נביאי זעם כמו ג'רון לנייר וסקוט גאלוויי.

עיתונאים, פעילים ואינטלקטואלים הצביעו על השליטה ההולכת וגוברת של ענקיות האינטרנט ועל הפגיעה בתחרות, שהתעצמה עם צמיחתן של חברות כמו Airbnb ואובּר, מהנציגות הבכירות של כלכלת החלטורה. לרגע, נדמה היה שהביקורת עובדת, כשכמה מהחברות לפחות ניסו לשכנע את הצרכנים שהן משתדלות לתקן את הנזקים שגרמו למרקם החברתי.

כשמדברים על המשבר הכלכלי שהמיטה המגפה, שוכחים שיש גם חברות שהרוויחו ממנה. במקרה של ענקיות הרשת, הדומיננטיות שלהן מעצימה כעת את הסכנות שעליהן הצביעו נביאי הזעם

המשבר הנוכחי עלול לעצור את המגמה הזאת. הבידוד שנכפה על מיליארדי בני אדם ברחבי העולם ייצר מצב שבו צורת התקשורת המרכזית בין אנשים היא רשתות חברתיות, אפליקציות מסרים ושיחות וידיאו. המפגשים החברתיים עברו להתבצע בתיווך המחשב האישי או הסמרטפון. הצריכה, בחלקה הגדול, עברה גם היא למרחב המקוון.

במובן מסוים, חברות הטכנולוגיה מצילות אותנו מהבידוד. אכן, טוב שגם בזמנים כאלה נשמרת האפשרות להישאר בקשר עם הזולת, לצרוך מידע ותוכן מכל העולם ולהמשיך להזמין הביתה מוצרים. אבל חשוב לשים לב להשלכות. כשמדברים על המשבר הכלכלי שהמיטה המגפה, שוכחים שיש גם חברות שהרוויחו ממנה. במקרה של ענקיות הרשת, הדומיננטיות שלהן מעצימה כעת את הסכנות שעליהן הצביעו נביאי הזעם.

אחת הסכנות הללו היא השמדה של תחומי עיסוק שלמים, המשך שחיקת מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים וריכוז הכוח הכלכלי בידי מעטים. עם כל יום שעובר, פייסבוק והשירותים המרכזיים שהיא מפעילה – ווטסאפ ואינסטגרם – מסתמנים בתור האפשרויות העיקריות, ולעתים היחידות, לקשר בין אנשים. גם שירותים כמו Zoom, שנעשה אופציה פופולרית לשיחות וידיאו, יתקשו להתחרות בפייסבוק – שתמיד יכולה לרכוש אותה, כמו שעשתה במקרים אחרים.

הרשתות החברתיות האיצו את קריסת ענף העיתונות. באופן דומה, סגירת בתי-הקפה, המסעדות ושאר מקומות המפגש – כשאפילו גן המשחקים השכונתי הפך לשטח סגור – יוצרת מציאות שבה חברות הטכנולוגיה הענקיות עומדות בפני אפס תחרות. כעת, האפשרות לרסן אותן הופכת לקשה ומסובכת מאי פעם.

אחרי משבר הקורונה, העולם ייאלץ להתאושש מהמיתון הקשה, להתמודד עם שכירים שאיבדו את מקור פרנסתם ועסקים שקרסו כליל – וגם עם כמה חברות ענק שנשארו בשטח וגרפו את הרווחים שהתפנו. בעולם כזה, הרשתות החברתיות עלולות להפוך לא רק לתחליף לקשרים ישירים, אלא להחליף גם שלל מוסדות חשובים שפועלים כיום, ובראשם כלי תקשורת שמייצרים חדשות. עולם שבו קומץ של מולטי-מיליארדרים שולט לא רק בהון, אלא גם בתודעה ובאמצעי התקשורת של כולנו. עולם שלא רק התעורר מטראומה קשה, אלא יצא ממנה מפורר, תלוי בבעלי הון ונטול גורמים מאזנים.

מגפת הקורונה תעבור מן העולם. מההשלכות הכלכליות שלה יהיה הרבה יותר קשה להשתחרר.