ישראל תשתמש על אוכלוסיית אזרחיה ב"אמצעים מיוחדים" המיועדים למלחמה בטרור, כחלק מהמאבק בנגיף הקורונה. כך הודיע אמש ראש הממשלה נתניהו, והציף שאלות רבות - ללא מענה. מה יהיו סוג האמצעים, מהו המידע שייאסף, מי יהיו אוכלוסיית המטרה של איסוף המידע, ועוד שאלות רבות שהעוסקים בפרטיות מנסים בדרך-כלל לברר כל אימת שמחליטים על נקיטת אמצעים הפוגעים בפרטיות.

אך בטרם נכנס לשאלות הפרטניות, הבה נתחיל בבסיס. הזכות לפרטיות נחשבת לאחת הזכויות הבסיסיות ביותר. גם מבלי להידרש לעובדה שהזכות מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נראה כי היינו מבקשים שמעקב אחר אזרחים יתרחש במסגרת הגיונית וסבירה ורק במקרה בו אין ברירה אחרת או שהמחיר שייגבה ללא המעקב, גבוה מדי. המשפטנים מכנים זאת "הסבירות והמידתיות".

אין בידינו, כאמור, נתונים אודות סוג המעקב שמבקשת הממשלה להפעיל והתנאים להפעלתם. כמו כן, אין בידינו הנתונים שהובילו את משרד הבריאות לבקש מתוך שלל הלקחים שהופקו במדינות מזרח אסיה – ובהם ריבוי בדיקות, חלוקת מסכות, אכיפת בידודים ועוד – שימוש דווקא באמצעי דורסני של מעקב אחר הציבור באמצעות (כנראה) איכון סלולרי. דווקא בשל כך, ההחלטה מעוררת חשדנות גדולה וספק בדבר נחיצותה.

בעת משבר נדרשים התגייסות ושיתוף פעולה אבל על מנת להשיג אותם יש חשיבות גדולה בהסברה בצורה הפשוטה והברורה ביותר, בוודאי כשהפעולה בה מבקשת הממשלה לנקוט הינה חריגה וקיצונית

בעת משבר נדרשים התגייסות, שיתוף פעולה וצייתנות של הציבור. אבל על מנת להשיג אותם יש חשיבות גדולה בהנגשת הנתונים ובהבהרת מצב הדברים לציבור בצורה הפשוטה והברורה ביותר. הדברים מקבלים משנה תוקף ככל שהפעולה בה מבקשת הממשלה לנקוט הינה חריגה וקיצונית. מי שמכיר ולו חלק מהאמצעים שיש לשב"כ (או מי שיש דמיון מפותח מספיק), מבין לטעמי עד כמה חריג השימוש באמצעים אלו. יתר על כן, מרגע שיותר פעם אחת לעשות שימוש באמצעים אלו שלא בהתאם לכללים הנהוגים עד כה, הדרך לשימוש נוסף - קצרה. מה שמכונה – המדרון החלקלק.

מטבע הדברים ניהול משברי כזה הוא מורכב. הוא מורכב פעם אחת בשל ריבוי הנתונים והזירות השונות עליהם המשבר משפיע, ופעם שנייה בשל חוסר הוודאות שמקבלי ההחלטות מצויים בו לאור ראשוניות המשבר ומיעוט הנתונים (עדיין) שיש לגבי המגיפה. בשל כך, ובשל הצורך לשמר את רמת האמון האזרחית, נדרשת הממשלה להבהיר בנוגע לצורך לעשות שימוש באמצעי מעקב חודרניים, ולפרסם את הנחות העבודה על בסיסם התקבלה ההחלטה.

יש להבהיר מי הן המדינות מהן אנו מבקשים להעתיק את דרכי ההתמודדות, מה הם הצעדים שננקטו באותן מדינות והאם הממשלה תאמץ במלואו את המודל הטייוואני, הכולל 124 צעדים.

אנחנו בעידן המידע. מי שמבקש לרתום את הטכנולוגיה לצרכיו, נדרש לכל הפחות להשתמש בה גם כדי להבהיר היטב את ההצדקה לכך.