את ליל בחירות 2020 ביום שני האחרון סיים הימין בפרץ שמחה אדיר והכרזה על ניצחון. השמאל מצידו התבוסס בדיכאון ובקריאות לחשבון נפש, התפטרות של גנץ ושידוד מערכות כללי. אלא שכל זה התבסס על מידע רעוע - נבואות המדגמים, שפעם אחר פעם הוכח כי אינם אמינים. כבר למחרת צהלולי השמחה התחלפו בקריאות אבל וזעם - ולהיפך.

כל איש שמאל שמבוגר מספיק כדי לזכור את הטראומה של 1996 - אז הלכו לישון עם ראש ממשלת המדגמים שמעון פרס וקמו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו - יכול היה לחוש אמפתיה כלפי יותר מ-1.3 מיליון הליכודניקים שחוו השבוע באופן קולקטיבי איך זה מרגיש כשהשטיח הפוליטי נמשך לך מתחת לרגליים.

את הפער בין משאלת לב למציאות חפרה, העמיקה ודיפנה התקשורת. עוד לפני פרסום המדגמים שידרו ערוצי הטלוויזיה קדימונים והכינו את השטח עם כל הבאזז: בערוץ 13 התריע קמיל פוקס כי "המדגם לא לבעלי לב חלש". בערוץ 12 הבטיח הסוקר מנו גבע כי המדגמים מציגים "נתונים מפתיעים ואפילו מעברים בין גושים", והפרשן עמית סגל, מי ש"גלובס" הכתיר כעיתונאי המשפיע ביותר במדינה, הכין ש"וואה וואה וואה".

הציבור תופס את הסקרים כתחזיות לכל דבר, וכך הופכת ההצבעה מכזו שנשענת על ערכים (אצביע למי שמייצג את הערכים ותפיסת העולם שלי, ואת האינטרסים שלי), להצבעה אסטרטגית (בהתאם לתוצאות הסקרים, אצביע למי שנראה לי שיוביל את "הגוש" לניצחון גם אם איני מסכים עם תפיסת עולמו)

המדגמים עצמם הראו תזוזה אפשרית קלה מאוד בחלוקת המנדטים הבין-גושית לעומת סבבי בחירות קודמים, אבל למרות זאת החליטו הפרשנים למצב את התוצאות כניצחון גדול לנתניהו ולליכוד. סגל אף מיהר להכריז ש"הסיוט נגמר" ותמו סבבי הבחירות האינסופיים. נתניהו יהיה גם ראש הממשלה הבא שלנו, הבטיח. במקרה, גם נתניהו עצמו מיהר להודיע כי מדובר ב"ניצחון ענק", ולחגוג בדחיפת אצבע היישר לעין של מי שמתחו ביקורת עליו ועל עיתונאי החצר שלו עם שירת "שבחי ירושלים" בגרון ניחר.

אבל בבוקר שלמחרת התעוררה המדינה לעוד יום כיפור של המדגמים. המי יודע כמה. וככל שחלפו השעות והימים ותוצאות האמת החלו להתפרסם - ההפסד של הליכוד הלך והתבהר והתחושה הפכה מרה וצורבת יותר.

ואכן, מאז יום שלישי כשתוצאות האמת החלו להתברר, הליכודניקים ברשתות החברתיות ובאפליקציות השונות לא יודעים את נפשם. הם לא מצליחים לעכל את הפער בין תוצאות המדגמים (מדגמים!) לבין תוצאות האמת. מצב הרוח המרומם והאופורי של שני בלילה התחלף בתסכול עצום, פרצי שנאה וכעס וחוסר אמון מוחלט במערכת. מאניה דיפרסיה.

בעמודי המדיה החברתית הרבים המזוהים עם הליכוד ומהווים חלק מרשת הדהוד המסרים של המפלגה, כמו למשל "צעירי הליכוד" או "פורום חברי הליכוד", הכריזו כי "ראש הממשלה שלנו זה רק בנימין נתניהו. לא מקבלים שום ראש ממשלה אחר. נתניהו ניצח בבחירות!". באתר 0404, תחת הסלוגן "ניסיון הפיכה", קראו לאזרחים לתלות סרטים שחורים. עמוד אחר החליף את שמו ל"בחירות 2020 - הימין ניצח בבחירות והפסיד בספירות".

הפער הזה בין תוצאות המדגמים - ובעיקר המסגור שלהם - לבין תוצאות האמת, הוא שמאפשר עכשיו לנתניהו ושלוחיו לקדם בכל המרץ את המסר לפיו הבחירות זויפו. זה הרקע עליו נשמעות עכשיו הטענות של פעילי הליכוד על "גניבת בחירות".

הטעויות החוזרות במדגמי הטלוויזיה של יום הבחירות מצטרפות לחוסר הדיוק המשווע של סקרים שנערכים בחודשים שלפני הבחירות. לקראת בחירות אפריל 2019 בחן ישי פלג מ"מקור ראשון" את אמינות הסקרים האחרונים שמפורסמים לפני יום הבחירות. ב"מקור ראשון" בחנו 11 סקרים שפורסמו ממש לפני ימי הבחירות לכנסת ב-11 מערכות הבחירות מ-1981 ועד 2015. הבדיקה העלתה באופן מובהק כי הסקרים שגו במנדטים רבים אל מול תוצאות האמת. ממוצע השגיאה שחישבו ב"מקור ראשון" עמד על 22.7 מנדטים בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת.

סוקרים מקצועיים יסבירו כי סקרים אינם יכולים לנבא תוצאות הצבעה עתידיות, אלא רק לשקף עמדות ברגע נתון, אולם הציבור תופס את הסקרים כתחזיות לכל דבר וכך בפועל הסקרים אכן משפיעים באופן מרחיק לכת על המציאות העתידית ועל האופן בו מצביעים הבוחרים. הם הופכים את ההצבעה מכזו שנשענת על ערכים (אצביע למי שמייצג את הערכים ותפיסת העולם שלי, ואת האינטרסים שלי), להצבעה אסטרטגית (בהתאם לתוצאות הסקרים, אצביע למי שנראה לי שיוביל את "הגוש" לניצחון גם אם איני מסכים עם תפיסת עולמו). והם מאפשרים לתקשורת לעסוק בנבואות שקר של סקרים, עבודת אלילים של ממש, במקום לשאול את השאלות החשובות באמת על עמדות, רעיונות ותוכניות של המועמדים השונים.

בעקבות הטעויות הקשות של המדגמים הטלוויזיוניים בבחירות 2015 מתחו מומחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), פרופ' דני פפרמן ופרופ' דוד שטיינברג, ביקורת חריפה על מדגמי הטלוויזיה, וכן על האופן שבו מתנהלים סקרי בחירות בישראל. השניים הסבירו כי "תוצאות הסקרים משפיעות לא אחת על תוצאות הבחירות, כאשר בוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם לתוצאות הסקרים. למעשה, בעידן המודרני לא תמיד ברור אם הסקרים מנבאים את תוצאות הבחירות, או שהתוצאות מושפעות מתחזיות הסקרים. כך למשל, בבחירות 2015, חלק ניכר של תוספת ההצבעה לליכוד בא על חשבון הבית היהודי, ככל הנראה בתגובה לסקרים האחרונים בהם התגלה יתרון למחנה הציוני על פני הליכוד. הסקרים שלפני הבחירות לא הצליחו לבטא שינויים אלו במידה מספקת, בעיקר בגלל שהשינויים התרחשו בתקופה מאוד קצרה בין הסקרים האחרונים לבין הבחירות".

מומחי הלמ"ס, שכל פעילותו נשענת על סטטיסטיקות, אמנם לא כרתו את הענף עליו הם יושבים ולא דרשו לבטל את השימוש בסקרי בחירות, אבל הם הציעו לאחר את פרסום תוצאות המדגמים ולבסס את הדיווחים על תוצאות האמת. בנוסף המליצו על שורה של צעדים שתגביר את האמינות של סקרי הבחירות.

אבל חוץ מסטטיסטיקאים ומכלי התקשורת שזקוקים לתוכן כדי למלא את זמן השידור שלהם, כדי להרבות ברייטינג ובהכנסות - מי בכלל צריך מדגמים וסקרים, אם הסיכוי שלהם לדייק טוב כמו הסיכוי שלהם לטעות? הרי בפועל הם מגבירים את חוסר האמון של הציבור במוסדות המדינה ובתקשורת. בזמנים של בחירות צמודות, וכשכל תזוזה של חצי מנדט לכאן או לכאן יכולה לחרוץ גורלות, הטעויות האלו הופכות לקריטיות. במקום להועיל - הסקרים והמדגמים אפילו מזיקים.

לכן יש לאסור לחלוטין על פרסום סקרים לפחות בחודש שלפני הבחירות. בנוסף, יש לבטל לחלוטין את שיטת המדגמים. אין שום סיבה שאזרחי ישראל לא יצליחו להמתין בסבלנות כמה ימים עד לפרסום תוצאות האמת. בכך תימנע מאיתנו ומהסוקרים הסאגה החוזרת של "יום כיפור של המדגמים", והתקשורת תידרש למצוא תוכן אמיתי למלא בו את זמני השידור הארוכים.