מוזס: "אמרתי לך, לשמחתך, אתה המשוגע שרוצה להיות. אז לבריאות, תהיה. אמרת, תהיה. לבריאות. אבל תראה, צריך לעשות הכל מהר, ביבי. למה? כי אני צריך להזיז את הספינה...".
מוזס: "אני, אני, תראה אני מסתכל לך בעיניים, ואמרתי בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה, ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה... אני אומר לרון (עורך 'ידיעות') ביום ראשון".
נתניהו: "אבל תסובב את הספינה, אתה יודע".
מוזס: "עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. אתה יודע, זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו. לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".
(קטעים נבחרים מתמלילי "תיק 2000")
* * *
הדיל המלוכלך בין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, עליו שוחחו במסגרת מה שהפך לפרשייה הפלילית "תיק 2000", היה פשוט: מוזס סחר בעוצמה של קבוצת התקשורת שבשליטתו, באינטגריטי של העיתונאים העובדים בה ובאמון של האזרחים הצורכים את תכניה. נתניהו סחר בכוחו הפוליטי, באינטגריטי של נבחרי הציבור חבריו למפלגה ובאמון של האזרחים שבחרו בו למשרה הרמה.
כפי שמוזס עצמו מציין, זו לא היתה הפעם הראשונה בה רקמו יחדיו עסקאות. זו המסוימת עליה עמלו לפני בחירות 2015 - הקדיחה, וקבוצת "ידיעות אחרונות" התגייסה בכל עוצמתה למלחמה בנתניהו. עד אז, העוינות לנתניהו נשמרה בטמפרטורה מבוקרת עם התלהטויות מתוזמנות.
שיחות "תיק 2000" העניקו מפתח, למי שעוד היה זקוק לכזה. מפתח להבנת מצב הרוח של עיתונאי מוזס - מצב רוח שהשתנה, כך נחשף, לא בהתאם למציאות המסוקרת אלא בהתאם לאינטרסים הכלכליים של מוזס. בכל האמור לנתניהו, המדובר היה ככל הנראה בעיקר בתחרות במשפחת אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" ומשרתי האינטרסים הפוליטיים של נתניהו.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס מגיע להיחקר במשטרה, 17.1.2017 (צילום: רועי אלומה)
מוזס התגייס בבחירות 2015 בכל מאודו לקמפיין נגד נתניהו, והפסיד. הפסד צורב וחותך. גרזן הקרב נקבר עמוק באדמה, לעיתון צורפו עיתונאים המזוהים עם מחנה הימין ונתניהו ורעייתו הפסיקו, אט אט, להיות פרסונה נון גרטה בעיתון. הספינה שנוני הבטיח לסובב - החלה במהלכה. אחרי ששיחות השוחד לכאורה בין ביבי לנוני נחשפו בינואר 2017 ו"תיק 2000" הפך פומבי, השינוי הזוחל הפך למואץ.
הקצב היה כזה שגרם, כנראה, סחרחורת אפילו לעורך הראשי הוותיק, רון ירון, עיתונאי שצמח ב"ידיעות אחרונות" והיה מסור כל כולו למוזס. יתכן שכשלמעילה השגרתית במקצוע ובקוראים נוספת ארומה פלילית, יש מי שמפתח מצפון. תהא אשר תהא הסיבה, ירון עזב את התפקיד שכל-כך חשק בו ושהיה נדמה שיחזיק בו עד שיפרוש לגמלאות.
לכס העורך הראשי נכנס נטע ליבנה, מי שעבד בעבר עבור עופר נמרודי ונוחי דנקנר ב"מעריב", האחד אסיר משוחרר והשני אסיר לעתיד. הספינה המשיכה להסתובב. הדרך כללה כמה נקודות ציון, ביקורו של נתניהו במערכת - התרחשות בלתי נתפסת בשנים קודמות - היתה אחת מהן. אחרת היתה גיוסו של עמית סגל, עיתונאי חדשות 12 המקורב לנתניהו, שבעבר היה ממבקריה של שיטת העיתונות המושחתת של מוזס. היום, כך נראה, השלימה ספינת "ידיעות אחרונות" את המסלול.
ההישג של נתניהו בבחירות 2020 הפתיע את מי שסמך על הסקרים, פעילי הליכוד חגגו בגני התערוכה וביריבה כחול-לבן הלכו אבלים וחפויי ראש. אולם ההישג האלקטורלי (שאתמול בערב עוד לא נשען אפילו על תוצאות אמת) רחוק מלהיתרגם לכינונה של קואליציה, בוודאי לא כזו יציבה ובת-קיימא, והסיכוי לבחירות רביעיות לא קטן באופן דרמטי משהיה לפני יומיים.
למרות כל זאת, ב"ידיעות אחרונות" יצאו אתמול בערב מגדרם בהכנת גיליון ששרה נתניהו תשמח לשמור למזכרת. בעוד בשער "הארץ" דיווחו באופן אינפורמטיבי על תמונת המנדטים, ובשער "מעריב" הדגישו את שבריריותו של המצב הפוליטי ("במרחק נגיעה"), בשער "ידיעות אחרונות" הרימו את נתניהו על כסא גבוה יותר מזה שהכינו לו בשער "ישראל היום".
"ניצח", שער "ידיעות אחרונות", 3.3.20
"ניצח", פסקה הכותרת הראשית. "בלתי מנוצח", פסקה כותרת המשנה. "מסיבת ניצחון" היתה הכותרת בעמוד הפותח. "אחד הפוליטיקאים הגדולים בתולדות מדינת ישראל", התמוגגה כותרת המשנה. "נשיקת הניצחון", נכתב מתחת לתמונה מתקתקה של הזוג נתניהו.
המילים בשער הודפסו מעל דיוקן ענק של נתניהו מחייך, מצלם את עצמו, הוא ואין בלתו. נשכחה העובדה שמדובר בנבחר ציבור שנמצא כפסע מבילוי של שנים במאסר בשל שורה של עבירות פליליות, ובפוליטיקאי שהכניס את המערכת הפוליטית לטירוף מערכות שלא היה כדוגמתו בשל חוסר יכולתו לנצח בבחירות (וקודם לכן - להחזיק בקואליציה מתפקדת שתסיים קדנציה מלאה).
השיא הגיע במאמר בחתימתו של הכתב הפלמנטרי עמיחי אתאלי, שהעיתון גייס אחרי ההפסד בבחירות 2015 (היישר ממשרד יחסי הציבור שלו). "הציבור נתן לו חסינות", קבעה הכותרת ומתחת לה מילים שהיו יכולות להופיע בקלות בעיתון בצפון-קוריאה": "בנימין נתניהו הוא ווינר שמדינת ישראל לא ידעה כמותו", קבע אתאלי. וכדי להסיר ספק פירש: "לא רק בפוליטיקה, כנראה שבכל התחומים כולם". כן, גם פינג-פונג, אם תהיתם, או רקימת מכסים לסירים.
חסינות לנתניהו. ציוץ של "ידיעות אחרונות"
אבל הקומפלינט המופרך הזה, ואחרים כמותו, היו רק הדובדבנים, העיקר היתה, כמאמר הכותרת, הקריאה המופקרת להעניק לנתניהו - נגדו הוגש כבר כתב אישום בשלוש פרשיות פליליות - סוג מיוחד ולא קיים של חסינות בדיעבד. "ראש הממשלה הבא חייב להיות נתניהו", חתם אתאלי. לא פחות.
מדובר כמובן בטקסט מביך עבור אדם שמתפרנס מעבודה בעיתון ולא מריקוד בלהקת מעודדות, וטקסט מחפיר עבור מי שאמור לסקר את האדם עליו הוא כותב בהערצה כה סוחפת (*לא כולל כתבי ספורט), אבל כמו בכל מה שקשור ל"ידיעות אחרונות", העילגות, הטעם הרע והוולגריות הקהה הם בגדר הסחת דעת מהעיקר, והעיקר הוא האינטרס.
כי כמו ש"תיק 2000" לימד את מי שעוד היה צריך לכך הוכחות, הסיקור ב"ידיעות אחרונות" הוא מוכוון אינטרס. לא האינטרס של הקוראים ואפילו לא האינטרס של העיתונאים, אלא זה של בעל הבית, המו"ל, העורך האחראי והחשוד בפלילים. נוני מוזס.
מרגע שמערכת אכיפת החוק קשרה את גורלו של מוזס לזה של נתניהו, כי שעומדים יחדיו משני צידיה של משוואת שוחד פלילית, החלה הספינה לזוז. חנינה לנתניהו היא פוטנציאלית גם חנינה למוזס, וב"ידיעות אחרונות" מתגייסים. ואם לא חנינה, אז חסינות בדיעבד. יש דבר כזה. עובדה, היה כתוב בעיתון.