ביקורו של בנימין נתניהו בבית "ידיעות אחרונות", במסגרת טקס האשכבה של העיתונאי נח קליגר ז"ל, הרים לא מעט גבות. נתניהו הרי חשוד כי ניהל משא ומתן מושחת עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס במטרה לשנות את היחס אליו בעיתון. נתניהו הרי תקף בחריפות יתרה, בעצמו ובאמצעות שליחים, את מוזס ואת קבוצת התקשורת שלו. בין היתר טען כי מוזס "מוביל קמפיין מתוזמן ומתוזמר נגד הליכוד ונגדי מתוך אינטרס עסקי", ומוזס אכן עשה כל שביכולתו כדי להביא להפסד של נתניהו בבחירות האחרונות.

אולם עבור מי שקורא בעיון את גליונות "ידיעות אחרונות", הביקור של ראש הממשלה במעוזו של מי שלדבריו "איים להרוס את משפחתי", לא היה הפתעה כה גדולה. השינוי ביחסים בין מוזס לנתניהו בא לידי ביטוי בין דפי העיתון עוד לפני הביקור יוצא הדופן במערכת. קדם לו ומלווה אותו שינוי נוסף: מאז מועד ההתרחשות בפועל של שיחות "תיק 2000" בשנת 2014, ביתר שאת אחרי ההפסד של "ידיעות אחרונות" בבחירות 2015, ועוד יותר אחרי חילופי העורכים הראשיים בקיץ האחרון – "ידיעות אחרונות" שובר ימינה, באופן שבו הוא מציג נושאים אקטואליים ובהרכב האנושי של המערכת.

"אנחנו ה-2000 שהצליחה", אמרה עורכת לשעבר ב"וואלה" בתחקיר המקור על "תיק 4000". בכך ביטאה את התפיסה המקובלת שלפיה עסקת השוחד שבבסיס "תיק 2000" לא יצאה לבסוף לפועל (אם כי, יש לזכור, בהקלטות "תיק 2000" נשמע מוזס מזכיר לנתניהו כי בעבר כבר התקיימו ביניהם עסקאות דומות). האם כעת, באופן אירוני, דווקא לאחר שמשטרת ישראל המליצה להעמיד לדין הן את נתניהו והן את מוזס, תתממש העסקה בין השניים ונתניהו יזכה לסיקור האוהד ולהשפעה על תכני העיתון? ואם כן – מה יקבל מוזס?

האם מוזס רק מנסה לשדר לנתניהו כי הוא עדיין יכול לשרת אותו, ומחכה לאיתות מבלפור? ואולי זהו פשוט ניסיון של חשוד אחד בשוחד להנמיך את הלהבות מול החשוד השני, מתוך הבנה כי אם אחד יפול – יגרור עמו את השני.

ציוץ של נתי טוקר, כתב המדיה של "דה-מרקר"

דוגמה מובהקת לשינוי בעיתון ניתנה בגיליון "ידיעות אחרונות" מיום שישי שעבר. מחד, הגיליון כלל טור קצר מאת נתניהו לזכרו של קליגר. מעין קדימון לביקור במערכת. מאידך, בשתי הסוגיות המשמעותיות ביותר שעל סדר היום התקשורתי, הביטחון והכלכלה, עמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" שירתו את נתניהו לא פחות מאשר עמודי החדשות ב"ישראל היום".

ראשית, בשונה מעיתונים אחרים, בסיקור של "ידיעות אחרונות" את הפגנת המתנחלים מול בית נתניהו בירושלים במחאה על רצף הפיגועים האחרון בשטחים כלל לא הופיע שמו של ראש הממשלה. שנית, ושוב בשונה מעיתונים אחרים, הסיקור של ההכנות להפגנת יוקר המחיה שהתקיימה באותו יום היה מוצנע, כמעט מוחבא.

חשוב להדגיש: היחס של "ידיעות אחרונות" לנתניהו בחודשים האחרונים אינו חד-משמעי. כמו היחס של העיתון לראשי ממשלה קודמים, כאולמרט ושרון, ב"ידיעות" יודעים להגיש עיתונות מוטה בתפירה עילית. כשהמשטרה המליצה להגיש נגד נתניהו כתב אישום באשמת שוחד ב"תיק 4000", "ידיעות אחרונות" הדפיס את המלה "שוחד" בגדול, לרוחב השער – אך כשביום חמישי האחרון דווח בערוץ עשר כי הפרקליטות תמליץ על שוחד ב"תיק 4000" ו"בתיק 2000", הכותרת בשער "ידיעות אחרונות" העדיפה את הגרסה של חברת החדשות – שימת דגש על שוחד ב"תיק 4000", והצנעת "תיק 2000" תוך העלאת הסברה שלפיה התיק לא יבשיל לכדי אישום בשוחד.

גם באתר ynet, שבעבר דיווח על ההתפתחויות ב"תיק 2000" באופן בולט, הידיעה על ההמלצות הצפויות של הפרקליטות נקברה בעומק דף הבית, וגם לה ניתנה כותרת שמתייחסת אך ורק ל"תיק 4000".

שער "ידיעות אחרונות", 20.12.2018 (פרט)

במקביל מסתמנת בחודשים האחרונים מגמה חדשה. לא רק הצנעת פרסומים מביכים לנתניהו, אלא סיקור חיובי ממש. ראוי לשים לב ליחס המלטף שלו זוכה רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, בחודשים האחרונים, מאז עזב רון ירון את תפקיד העורך והוחלף בנטע ליבנה. האופן שבו מסוקרת שרה נתניהו משמעותי מאוד עבור בנימין נתניהו, כפי שעולה מחומר החקירות של "תיק 4000" (עורך ב"וואלה" העיד בראיון ל"עין השביעית" כי נמסר לו מההנהלה: "רק אל תיגע לי בשרה"). והנה, בחודשים האחרונים ב"ידיעות אחרונות", בניגוד בוטה לעבר, דמותה של נתניהו הופיעה באור חיובי פעם אחר פעם.

בתחילת חודש ספטמבר, למשל, פורסם תצלום של שרה נתניהו באירוע של מגזין "פנאי פלוס", ובו היא הוכתרה כאחת מ"הגברות הראשונות". כמה ימים אחר-כך פורסם ב"ידיעות אחרונות" תצלום שלה לצד ראש הממשלה בעת אירוע הרמת כוסית לרגל השנה החדשה. עוד באותו החודש, עם ביקורם של בני הזוג נתניהו בבית הלבן, הדפיס "ידיעות אחרונות" תצלום של שרה מחזיקה ידיים עם מלאניה טראמפ.

בחודש אוקטובר פרסם העיתון תצלום של בנימין ושרה נתניהו לצד הקנצלרית אנגלה מרקל, עם ביקורה בישראל. בחודש נובמבר פורסם תצלום של שרה נתניהו עם עשרות בנות זוג של ראשי מדינות שהשתתפו בטקס הזיכרון לציון מאה שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה. ובהמשך החודש שעבר פורסם תצלום שלה לצד ראש הממשלה בעת מפגש עם נשיא צ'אד. כמה ימים אחר-כך פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה שהוקדשה למסעה של נתניהו לגואטמלה, כולל תצלום מחמיא. מוקדם יותר החודש פורסם תצלום שלה נפרדת מראש הממשלה, עם צאתה לגואטמלה.

"ידיעות אחרונות", 20.12.2018

בכל המקרים שצוינו לעיל, אגב, התצלום שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בלט על רקע ההתעלמות משרה נתניהו בעיתון שבאופן מסורתי שירת אותה, "ישראל היום". ואכן, בעיתון שהיה אמור להיות ה"קורבן" של "תיק 2000" ניתן היה להבחין בתקופה שחלפה מאז חשיפת הפרשה במגמה הפוכה: החינמון מיתן מעט את השירות שהוא נותן לנתניהו והחל להעניק סיקור חיובי גם לדמויות נוספות מהימין – עד כדי כך שבעל הטור הפוליטי הבכיר ב"ישראל היום" התוודה לא מזמן כי לפעמים יש לו הרגשה שהוא האחרון שמגן על נתניהו בעיתון.

בינתיים, ב"ידיעות אחרונות", רעיית ראש הממשלה היא לא היחידה שנהנית משינוי הכיוון בעיתון. גם אביו זכה לאזכור אוהד. בספטמבר האחרון פורסמה בעיתון ידיעה שהוקדשה למטפלת לשעבר של פרופ' בנציון נתניהו ז"ל. לידיעה אף נלווה תצלום של פרופ' נתניהו המנוח. שינוי היחס לנתניהו בלט גם בסיקור טקס האשכבה של רונה רמון. בעוד ב"ישראל היום" נאלץ נתניהו להסתפק בתצלום קטן על רוחב שליש עמוד בלבד, ב"ידיעות אחרונות" קיבלנו את נתניהו בגרסת הפוסטר.

לימין שור

כאמור, ההתקרבות לנתניהו מלווה בשינוי עומק נוסף ב"ידיעות אחרונות" – של הקו הפוליטי. "ידיעות אחרונות" תמיד היה עיתון ששאף לעמדות מרכזיות ולא שנויות במחלוקת, אך ההתכתשות עם נתניהו מאז החל הקמת "ישראל היום" צבעה אותו בצבעים שמאליים. בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה, מחזק העיתון את הקו הימני – גם בעיצוב שדרת הכותבים בעיתון.

מדור הדעות עובר שינוי מהותי, במיוחד בחודשים האחרונים, תחת שרביטו של העורך הראשי נטע ליבנה. כך נעלמו להם מעמודי הדעות כותבים המזוהים עם עמדות שמאליות או ליברליות כמו יוסי דהאן, אביעד קליינברג ויונתן יבין (שכתבו באופן קבוע פעם בשבוע), יפעת ביטון וידידיה שטרן. מהמדור נעלמו גם כותבים כמו יזהר הס, מזרמי היהדות הלא-אורתודוקסית (או האורתודוקסיה הליברלית).

העיתונאי עמית סגל (צילום: יונתן זינדל)

בזירת בעלי הטור התחזקה מגמה שהחלה כבר בתקופה שבה נפגשו מוזס ונתניהו לשיחות השוחד שלהם, אז גויסו לעיתון בן-דרור ימיני ויפעת ארליך, המזוהים עם עמדות ימניות ולאומיות. לאחר התפוצצות "תיק 2000" דרך בעיתון כוכבו של שלמה פיוטרקובסקי, איש "ערוץ 7" הימני. שינוי בולט נוסף אירע רק לאחרונה, עת הופסק פרסום הטור של נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של העיתון. אל מצבת פרשני המוסף הצטרף עמית סגל.

סגל, איש חברת החדשות (לשעבר חדשות 2) הוא עיתונאי המזוהה עם עמדות ימניות, והוא כנראה הבולט מבין אנשי התקשורת בישראל מהציונות הדתית (לצד סיון רהב-מאיר, גם היא בעלת טור במוסף "ידיעות אחרונות"). נחום ברנע נחשב במשך שנים לבכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", והוא אף מוזכר בהקלטות "תיק 2000" על-ידי מוזס כמי שאינו מקבל הוראות ישירות מהמו"ל לגבי תוכן כתיבתו.

יהיה מעניין לעקוב אחרי כתיבתה של סימה קדמון, מספר 2 הנצחית, שקודמה לקדמת המוסף במקומו של ברנע ותפסה את משבצת הפרשנית הפוליטית הבכירה של "ידיעות אחרונות". קדמון הביעה במשך שנים עמדות שמאליות מובהקות (מה שלא הפריע לה לתמוך באביגדור ליברמן, מקורבו של המו"ל מוזס) ומתחה ביקורת חריפה על נתניהו. האם תשנה כעת את המנגינה?

מצבו של מוזס בשנים האחרונות נואש. מבחינה כלכלית, מפעל חייו הופל לקרשים. אימפריית העיתונות שלו נמצאת כבר שנים במגמת קיצוצים שסופה אינו נראה באופק. מבחינה פוליטית, מוזס מנותק מהשלטון, נטול יכולת להשפיע או ליהנות מכספי ציבור. אחרי שקידם את "חוק ישראל היום" וכשל, אחרי שהעסקה המושחתת עם נתניהו התפוצצה לו בפרצוף, מוזס מוצא את עצמו כעת חולק תיק פלילי עם ראש הממשלה, ואין לו ברירה אלא לחזור ולשתף פעולה עם מי שהביא לישראל את "ישראל היום".

כעת, כשהמעגל כמעט מושלם ומוזס מנסה להמציא את "ידיעות אחרונות" מחדש, ההצלחה תלויה לא מעט בקהל הימני שהפנה לו עורף בשנים האחרונות. האם אחרי כל מה שהתגלה על האינטרסים שעומדים מאחורי ההחלטות המערכתיות בעיתון של מוזס, יהיו די קוראים שיבלעו את הבלוף?