בשעה טובה ומהבילה מסתיימת לה עונת המלפפונים. לא בטוח שעונת הברווזים תהיה טובה יותר, אבל לפחות ייחסכו מאיתנו כל אותן ספקולציות כדורגל מאוסות, ש-95% מהן הפכו לבועות נידפות ברוח, בעוד שהסיפורים המעטים שקלעו בול קיבלו אזכור כאילו השפיעו על גורל האומה.
פתיחת העונה בשבת הביאה אל סף הדלת גם את המוספים המיוחדים של מדורי הספורט בעיתונים. עבורם זהו מפגן כוח ליכולותיהם. לפחות בהקשר זה, מבחינת היקף וגודל, ספורט "הארץ" ניצב מול "ידיעות" ו"מעריב" כיריב שווה כוחות. מה, אם כן, הגישו מוספי פתיחת העונה, מי הבריק ומי איכזב?
"ידיעות אחרונות" (36 עמודים. עורכים: משה מרקוס, יהונתן משעל): בעמודי הקבוצות, במקום התמונה המסורתית של כל השחקנים, הלכו על צילום של שלושה דורות וטקסט על אודות המפגש. הרעיון נחמד, רק שעמוד הקבוצה עצמה נותר דל. חבל, הרי אפשר תמיד למצוא צדדים שיעשירו בפרטים ובהפתעות קטנות. שלוש כתבות משייטות במוסף; הקוראים הצעירים קיבלו ראיון משותף של ברק יצחקי וברק שכטר, והמבוגרים והמהורהרים זכו לכתבה פייטנית ופילוסופית על שירי כדורגל – לא של הטריבונות, אלא של משוררים אמיתיים (אלתרמן, עמיחי, סומק ועוד). שורה תחתונה: סביר, סטנדרטי, נראה כמו שירות מילואים: באנו, מילאנו את חובתנו, ניפגש בשנה הבאה.
"מעריב" (40 עמודים. עורך: מאור זכריה): מעניין ומגוון יותר מהמתחרה הגדול. עמודי הקבוצות נטולי טקסט מרכזי, אבל עמוסים בסטטיסטיקות ובהמון פרטים קטנים, בלי לפגוע בעיצוב הנעים. הכתבות הגדולות טובות, כולל סיור במגרשי ליגת-העל. השער – איור של דודי שמאי: יו"ר ההתאחדות משחק בקזינו עם אסימונים של הקבוצות ("הימור חייו") – הוא המוצלח ביותר מבין השלושה. שורה תחתונה: טוב פלוס, ועדיין אפשר היה לצפות ליותר.
שער מוסף "מעריב"
"הארץ" (40 עמודים. עורך: אורי שילוני). במוסף הזה מוותרים על העיסוק הנדוש בשאיפות ובמטרות הקבוצות, ומגישים גליון קריאה קומפלט. מי שישקיע לא יתאכזב. תשע כתבות מצפות לקורא הנבון והמעמיק של "הארץ". הפנינה: תיעוד ייסוריהם של שלושה שחקנים מליגות נמוכות המנסים את מזלם בליגת-העל (רק אחד מצליח). ועוד: ליווי צמוד של הפועל עכו במחנה אימונים בעכו, התפתחות שירי האוהדים ביציע, שחקנים שבונים קריירה שנייה במקצוע שונה, ופרק מתוך רומן שמחפש מו"ל. שורה תחתונה: מעניין, מגוון, מקורי, שווה שעה מזמנכם.
"ישראל היום" (6 עמודים): העיתון "השני בגודלו בישראל" פותח עונה זו השנה שלישית, אבל כפי שאינו מסקר את אירועי יום חמישי, הוא עדיין אינו מסוגל להוציא מוסף עצמאי. הרפרוף על הקבוצות שטחי. מה הטעם לציין את שמות השחקנים שעזבו אם לא מפרטים מי חברים בסגל הנוכחי? הכתבה המרכזית על השוער הרוסי של אחי-נצרת היא יציאה מרעננת ומפתיעה, אבל זו טיפה בים. שורה תחתונה: עדיין לא בליגה של הגדולות.
ההסבר של "ישראל היום"
אלי סהר, עורך הספורט ב"ישראל היום", ניצל את פתיחת העונה כדי להסביר לקוראיו מדוע ליגת-העל בכדורגל זוכה בעיתונו לסיקור דל: "לפני שנתיים, כשהחלטנו ב'ישראל היום' שסיקור ליגת-העל בכדורגל יתפרש רק על שני עמודים ביום ראשון, רבים הרימו גבה. היו כאלה שתקפו אותנו בכל מיני אכסניות זולות וזולות פחות. אחרי תקופה מסוימת היו כאלה שיישרו קו, וברוב כלי התקשורת (חוץ מהמוזסייה) התפכחו. 50 שנה של שטיפת מוח כאילו רק הכדורגל הישראלי ימכור כאן עיתונים ורק הוא מעניין באו לקצן".
סהר צודק בטענה שחלה התפכחות חלקית מהכדורגל הישראלי, אבל סיקור ליגת-העל על פני כפולה בלבד (ועוד בפורמט מוקטן) אינו מספק ואף מעליב. לספורט של שרוליק יש צוות איכותי שמסוגל להרים בלי בעיה ארבעה וגם שישה עמודי כדורגל מעניינים. לי נראה שהסיבה האמיתית נעוצה במיעוט העמודים שמקבל מדור הספורט – לא יותר משישה. היו ימי ראשון שסיקור הכדורגל הישראלי כלל גם את ליגת-העל, גם את הליגה הלאומית וגם מודעה של קליניקה לשיפור האון.
בצמרת "ישראל היום" לא כל-כך סופרים את הספורט ולא קשובים לצרכיו. זו גם הסיבה שלפעמים הספורט שלהם נראה כמו פח אשפה של מודעות. במהלך הפגרה התפרסמו במשך ימים רבים מדורי ספורט שהכילו בקושי שלושה עמודים (באחת הפעמים אפילו שניים בלבד). אם סהר היה מקבל בימי ראשון שמונה עמודים, הכדורגל היה מקבל שטח כפול ללא ספק. תוסיפו לכך אג'נדה: סהר הוא איש כדורסל ולא כל-כך מעריך כדורגל – זכותו המלאה – ולכן הקו הספורטיבי ב"ישראל היום" נוטה יותר לכדורסל. תחברו את שתי הסיבות הללו ותקבלו הסבר מתקבל יותר על הדעת לסיקור הכדורגל המצומצם.
סוף עונת המלפפונים
ועכשיו לסיכום העונה המאוסה ביותר בתקשורת הספורט.
מלפפון העונה. אייל ברקוביץ' מקבל הצעה לאמן את בית"ר ירושלים, בלון שהתנפח ונפח את נשמתו תוך פחות מיום. הזוכה הגדול: ONE. ועוד כמה מלפפונים בולטים: גאידמק יעביר כסף לבית"ר בתוך 48 שעות (ONE מדברר את הגביר). מכבי חיפה תלך בכל הכוח על אלירן עטר (יונתן הללי, "מעריב"). רמי גרשון מראשון-לציון טס לחתום בסטנדרד ליאז', אבל בסוף איכשהו נשאר בחמסין של תל-אביב (מי דיווח? כמעט כולם, אבל התואר המפוקפק הולך ל"הארץ", שדווקא שמר על נורמליות בעונה הבוערת).
סקופ העונה. ללא ספק, הפרסום בוואלה וב"גלובס", שפתח לרווחה את ספר התקציב של מכבי תל-אביב בכדורסל וחשף אותה במערומיה.
בית-דין שדה. פרשת שחקני הפועל תל-אביב והנערות השבדיות: כשהכל עוד היה טרי ומעורפל, מיהר מוטי פשכצקי מערוץ הספורט לגזור על דה-סילבה עשר שנות מאסר, קבע כי לא ימשיך בקבוצה וגם הוסיף משפט על הרגלי השתייה שלו. בינתיים, בעקבות איומי הפועל תל-אביב לתבוע את האתר, הוסרו קטעים בעייתיים מהידיעה המקורית.
מצעד הרוכשים. אנשי עסקים ממולחים מנצלים תקשורת להוטה לחשוף את האיש שיחליף את גאידמק בבית"ר, וזוכים לפרסום מסיבי חינם. אחרי המועמד העשירי הפסקנו לעקוב. "מעריב" קטף (בלי כוונה) את הבינגו: גומא אגייאר.
מצעד השנאה. וואלה, בידיעה שמלבה אש וגזענות, מסמן שחקן שמגיע להיבחן בבית"ר ירושלים כמוסלמי, ומשליך אותו חי אל ההמון הווירטואלי המתלהם. אמיר אפרת, בטורו ב"ידיעות אחרונות", הזכיר השבוע את הסיפור לגנאי. חבל רק שכתב שמדובר באחד מאתרי האינטרנט. אם כבר העמיד אותם אל עמוד הקלון, למה לא לכתוב באיזה אתר מדובר?
ענייני תקשורת. היה קיץ מאוד שמח. ערוץ הספורט נלחם בכנסת על 5 פלוס לייב, שישרוד כנראה את החרב שהניפה מעליו מועצת הכבלים והלוויין. אביב בושינסקי, יו"ר מכבי תל-אביב, ואבנר קופל, יו"ר מינהלת ליגת הכדורסל, הגישו בתוך חודש בזה אחר זה תביעות לשון הרע נגד ONE ואופירה אסייג. תביעתו של אביעד פוהורילס מ"מעריב" נגד עמוס לוזון הסתיימה במודעת התנצלות חריגה בגודלה.
הפתעת העונה. "ידיעות אחרונות" חוזר לשפיות. אחרי שנים רבות ורדודות של מדור כדורגל פופוליסטי, העיתון של מוזס מציג סוף-סוף גם שחייה, אתלטיקה, כדוריד, כדורעף, ובקיצור – מדור ספורט מגוון ולגיטימי. הכתיבה זכתה לחיזוק בדמותו של נדב יעקבי, "מר עולם". מעניין לראות אם המגמה הזו תימשך גם בעונת הכדורגל.
השקעה קלילה. צל"ש החן מוענק לערוץ הספורט על פרויקט הגלקטיקוס: הסלבריטאים של הערוץ ומפורסמים אחרים מספרים על אהדתם לקבוצותיהם.
ועוד קצת "ישראל היום" לסיום
דבר כזה גם זקני צפת עוד לא ראו: מודעה של הטוטו קומפלט בתוך כתבה בספורט "ישראל היום" של יום חמישי. לרגע אפשר לחשוב שהכתבה עוסקת בטוטו והמודעה היא הוויז'ואל, אבל לא. הכתבה עוסקת נטו באליפות העולם באתלטיקה. המנהל המסחרי של העיתון פשוט עשה סיבוב יפה על חשבון המערכת והפשיט אותה מתחתוניה. ואיפה עורך המדור ועורך העיתון, שישכבו על הגדר וימנעו את הביזיון?
לתגובות: yegerm9@gmail.com