איך יודעים שצעצוע חדש נולד לערוץ הספורט? פשוט מאוד, לפי סדר הכותרות במהדורת "חדשות הספורט". סדר האייטמים ב"חדשות הספורט" כבר מזמן לא מקוטלג לפי סדרי עדיפויות עיתונאיים, אלא לפי האינטרסים של הערוץ. ומהו הצעצוע החדש? ערוץ הספורט ישדר העונה את מכבי תל-אביב באירופה, והשמחה שם עולה על גדותיה. וכשבערוץ הספורט שמחים, הקוראים מוצפים.

שיטפון צהוב כמו בחודש האחרון לא זוכרים גם זקני ערוץ הספורט. מכבי תל-אביב בשידורים ישירים של משחקי הכנה, בשלל כתבות צבע ואווירה, בדיוני אולפן, בסדרה על ארבע תקופות בתולדות המועדון (לא כולל את טרגדיות אובדן שתי האליפויות), וכל זה כמובן בראש הכותרות החדשותיות, כי כך הנחיתו מלמעלה. ביום ראשון בלילה, ב"חדשות הספורט", האייטם הפותח לא היה נצחונה של באר-שבע על בית"ר ירושלים בליגה, אלא עלייתה של מכבי לחצי גמר גביע וינר. ביום שלישי בלילה פתחו שם עם מכבי לקראת חצי גמר גביע וינר, ולא עם האייטם החם באמת של אותן שעות – התקרית של אוהדי בית"ר ירושלים במסיבת עיתונאים עם נשיא אופ"א. את מכבי צריך לדחוף עכשיו כמה שיותר הרבה וכמה שיותר אגרסיבי. כל השאר יחכה בצד.

אפשר להבין את הצורך הבהול של ערוץ הספורט: בכל זאת, לא כל יום מקבלים מנהליו ועורכיו את מכבי תל-אביב ביורוליג, אבל מה עם השיקולים העיתונאיים? הדילמה מתחזקת לנוכח העובדה שמשפחת רקנטי, שהיא אחת הבעלים של מכבי תל-אביב, שותפה בבעלות גם על ערוץ הספורט. אגב, כשהבן, שי רקנטי, יושב למו"מ עם ערוצי הכבלים על מכירת הזכויות, הוא חובש שם שני כובעים; גם מוכר זכויות וגם משלם עליהן. גם משלם, וגם מקבל.

בכל אופן, העובדה שערוצי הכבלים ישלמו למכבי כמה מיליוני דולרים תעניק לערוץ הספורט עדיפות ברורה על פני יתר מדורי הספורט בסיפורים בלעדיים ובקרבה אל מקבלי ההחלטות. ערוץ הספורט כבר מזמן לא נתפס ככלי תקשורת ששיקולים ענייניים בלבד לנגד עיניו, ובכל זאת דומה שהפעם הוא נכנס לשדה מוקשים נפיץ ביותר. לא בעיה להרים פרויקט ליקוק בצבע צהוב, השאלה היא אם יש סיכוי שערוץ הספורט מסוגל בסיטואציה הנוכחית לפרסם סדרה אובייקטיבית יותר בדומה לזו שפורסמה בוואלה לפני חודש וחצי, "תנועת המזרחי", שבו סיכמו את פועלו של היו"ר המיתולוגי ונתנו במה יפה גם למתנגדיה של תופעת המכביזם הדורסני.

המבחן של ערוץ הספורט יהיה באופן טיפולו במשברים ובשערוריות שיעברו העונה על מכבי תל-אביב. לא צריך לצפות מאנשיו לביקורת קטלנית, בכל זאת, יש להם מוצר למכור. מעניין יהיה לראות את עובי צמר הגפן שבו יעטפו את הקבוצה של המדינה.

עדיף תחקיר, יותר מיוחד

כפולת אמצע ב"ידיעות אחרונות" עם מאמן מכבי פתח-תקווה זכתה ביום רביעי לפאר את שער מדור הספורט, כולל החותמת "מיוחד". ניסיתי למצוא מה מיוחד בראיון הזה, שאמנם היה מעניין, אבל בכל זאת, רוני לוי אינו סרבן ראיונות מוצהר, עיתוי השיחה איתו לא היה משמעותי, ובסך-הכל היה מדובר בעוד כתבה בלי שום סיבה מיוחדת. נראה שב"ידיעות" לא האמינו במוצר שלהם עד הסוף וניסו לדחוף אותו לקורא. "מיוחד"? מי יודע, אולי זה מסוג הראיונות שעליהם ייכתב, בפולו-אפ למחרת, שהפך לשיחת היום, עשה גלים, עורר סערת רוחות ועוד ביטויים ריקים מתוכן, רק כי העורך החליט שמדובר בהישג עיתונאי.

הסיפור המיוחד באמת ביום רביעי היה בספורט "מעריב", שם צלל אייל לוי לתוך הבצה של עסקנות הכדורגל ודלה פרשה נודפת שחיתות. הסיפור זכה לחותמת "תחקיר", אחד המצרכים הנדירים בתקשורת הספורט. הרבה יותר פשוט לקחת סיפור "רך" כמו ראיון עם מאמן קבוצת אמצע טבלה, לעטוף אותו יפה בצילומים ובטיזרים ולהכתיר אותו כ"מיוחד" או "בלעדי", מאשר לשלוח עיתונאי לאסוף עדויות, מסמכים והקלטות, כולל איומי תביעה בדרך. ספורט "מעריב" עשה את זה עם סיפור שער ושלושה עמודים בפנים, וזוכה כאן בצדק לחותמת "מיוחד". אמנם לצל"ש שלנו אין אפקט מהמם כמו זה שבשער ספורט "ידיעות", אבל אולי מחמאה באתר צנוע תדרבן את "מעריב" ואת האחרים להמעיט בתארים "מיוחדים" ולהביא עוד סיפורים מיוחדים באמת.

6 קטנות

סופו של מלפפון. מינויו של אברהם גרנט השבוע למנהל הטכני של פורטסמות האנגלית קוטף בצער רב מלפפון רב זרועות, שפירנס היטב את העיתונות בחודשים האחרונים. הברווז האחרון היה הכותרת הראשית בספורט "ידיעות אחרונות", שמינתה את גרנט למאמן הבא של נבחרת ישראל. יואב גולן, עורך ספורט "מעריב", לא שכח לעקוץ את המתחרה הגדול. בטור ביום חמישי הוא כתב על מסיבת קוקטייל שבה סיפר גרנט מדוע אין לו כוונה לאמן את הנבחרת: "למחרת בבוקר פתחו כמה משומעיו של גרנט עיתון, לא זה שאתם אוחזים בו עכשיו, וכותרת גדולה בו בישרה כי גרנט סיכם עקרונית עם אבי לוזון על שובו לאימון הנבחרת. כמה שעות אחר-כך גרנט התקשר לאחד מהם והכחיש בתוקף את הידיעה. אתמול הוא צחק אחרון". כנראה שלא רק גרנט צחק.

מבצע סוזנה. בספורט "מעריב" של יום רביעי נזכרו ב"פרשה" המפורסמת מ-1954 שהסעירה את המדינה. כך לפחות נראה מכותרות אותו יום. תחקיר על פרשת שחיתות זכה בשער לכותרת "עסק הביש", וידיעה בעמ' 2 על העמדת הפועל תל-אביב לדין קיבלה את הכותרת "מי נתן את ההוראה". נחמד שעורכי ספורט "מעריב" משתמשים במושגים בטחוניים מן ההיסטוריה, מעניין אם עורך השער ועורך עמ' 2 קלטו ששתי הכותרות שנתנו מדברות על אותה פרשה.

 

טור והיפוכו. שלומי ברזל, בטור ב"הארץ", הפתיע כששיבח את מחאת אוהדי בית"ר במסיבת העיתונאים עם מישל פלאטיני ואבי לוזון. ברזל הגדיר את המחאה כקרובה לשלמות: "מחאה מדוגמת, מפתיעה, חצופה, בלתי נשכחת, כמעט מודל לחיקוי". מה שלא הפריע לכתב דוד מרואני, בעמוד הבא, לכנות את מפירי הסדר "רפי שכל". חוסר תיאום במערכת, או דמוקרטיה במיטבה?

מישהו יטפל בך? בתוך גודש חומרי הכדורסל שעוסקים באינטנסיביות במכבי תל-אביב, מעניין מי מעורכי הכדורסל ירים כתבה על הדרבי האדום והמסקרן בין גליל עליון/קצרין המתחדשת ובין הפועל אוסישקין, שייערך ביום ראשון. אמנם רק הליגה השלישית, אבל הסיפור הכי ישראלי בכדורסל.

נקמת האילוסטרציה. הפועל הרצליה פתחה את העונה בסערה, דיווחו בהתרגשות בוואלה וצירפו לאייטם צילום מקרי של אוהד חמוש במצלמה, תחת הכיתוב "הרצליה נתנה משחק למזכרת". אלא שהאוהד הוא דווקא של קבוצת איינדהובן. אוהד איינדהובן שהוא במקביל גם אוהד של הפועל הרצליה מליגה א', שמגיע לכל משחק שלה במיוחד מהולנד? כנראה שמדובר בסיפור מדהים ומרגש, שבוואלה פיספסו.

האוהדים הפירו. באתר טלספורט, היחיד שנאבק עם ONE על המקום האחרון בקטיגוריית השפה העברית, הפציעו ביום שלישי בהברקה המפתיעה הזו. מי שייכנס לכתבה עצמה (את הכותרת, ברוך השם, הספיק שם מישהו לשנות) יגלה פנינים נוספות כמו "מבוכה גדולה נערכה היום"... "לוזון, שנראה נבוך ומושפל באופן חמור"... ועוד משפטים שנוסחו במיוחד כמכשול לחניכי אולפן לעברית.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il