אווירת הבחירות המנומנמת המשיכה לאפיין את עלוני השבת גם בשבת האחרונה, שבת פרשת יתרו. עם זאת קשה היה שלא לחוש ברוח שמנשבת מעליהם, רוח שניתן לכנותה: "היכונו לביאת הקשית". מקריאה בעלוני השבת מתקבל הרושם שהמגזר נמצא בהמתנה דרוכה לשליפתה של אותה קשית קסמים מפורסמת, שבאבחת שאיפה מפיו של ראש הממשלה תעביר אלפי מצביעים דתיים תמימים ממפלגת ימינה לליכוד.
בעלון "מצב הרוח", שמקובל לראותו כבית של "הימין החדש" (או ימינה, בגלגולה הנוכחי), התארגנו למכת מנע לקשית. למרבה מזלם, אפשר לאגד את המחנה סביב שנאת בית המשפט העליון וח"כ הבה יזבכ. כך למשל הפובליציסט מנחם רהט חשף את חלומו לשלוח גדוד טנקים שישטח את מערכת המשפט בישראל (מטאפורית, הוא מזהיר).
קצת יותר עדין ומתוחכם ממנו היה העיתונאי הוותיק חגי הוברמן, עורך "מצב הרוח", שגילה לנו כי יש אשם אחד וברור באי פסילתה של יזבכ - רה"מ בנימין נתניהו. וכל זאת למה? כי הוא מינה את ציפי לבני לשרת משפטים, שמינתה את השופטים ברון ומזוז, שבקולם מנעו את פסילתה, חד גדיא, חד גדיא. בקיצור, הצבעה לנתניהו הביאה את יזבכ לכנסת!
מעניין שהוברמן בחר להתמקד דווקא בשופטים מזוז וברון. הרי כל החמישה שהצביעו נגד פסילתה של יזבכ – מזוז, ברון, עמית, פוגלמן וברק-ארז – מונו בתקופת נתניהו. אלא מאי? השלושה האחרים מונו בימי שר המשפטים המנוח יעקב נאמן, מיקירי הציונות הדתית.
שירלי פינטו מימינה על שער "מצב הרוח"
הוברמן גם מחה על כך שרואים ב"מצב הרוח" עלון הבית של ימינה, אבל כדאי לשים לב שגם הפעם, השבת השנייה ברציפות, מככבת על עמוד השער מועמדת של ימינה. בשבוע שעבר זו היתה עידית סילמן, הפעם זו שירלי פינטו. מה שמזכיר לנו את הנתון שפורסם לאחרונה ב"עין השביעית", לפיו מבין העלונים השונים "מצב הרוח" זכה לתקציב הגבוה ביותר ממשרד החינוך בראשות השר נפתלי בנט, יו"ר ימינה.
ולסיום בענייני הקשית, איש מהכותבים בעלון לא תוהה מדוע נתניהו מצליח לסחוף ברגע האחרון את המצביעים הדתיים. האם הם אכן כה תמימים? ואולי יש משהו בפוליטיקאים המגזריים – הנהגה בעייתית? חוסר אמינות וזגזוג? אי הצלחה לעמוד בהבטחות כשהם סוף סוף מגיעים לתפקידים מיניסטריאליים? עזבו, עדיף להאמין בכוחה המאגי של הקשית. אך ראו איזה פלא, גם השבת נמנע ראש הממשלה מלפרסם מודעות בחירות בעלונים השונים. הייתכן שנתניהו לא ישתמש בקשית בסבב הנוכחי? ואולי הוא גילה שהפרסום בעלונים לא יעיל?
"אוהבים את החרדים הלאומיים, נגד פוליטיקה חרד"לית!", כחול-לבן מנסים לא לעצבן אף אחד, מודעת בחירות בעמוד 77 של "מצב הרוח"
באותו עלון נמצא גם את הפרסומת היחידה שכחול-לבן פרסמו בשבת בעלונים השונים: עמוד השער של "מצב הרוח" מבטיח לנו מודעה של כחול לבן בעמוד.... 77! מי שהיה לו הכוח לחצות עשרות עמודים, כולל מוסף לימודים מיוחד שצורף לעלון, יכול היה להיתקל בעוד פרסומת מפוספסת. לכאורה, מהלך התנצלות נוסף בתגובה לפיאסקו הדגל המחורדל, אך בחתירתם למרכז הנחשק כחול-לבן לא אומרים דבר משמעותי. לכאורה הם מכריזים מלחמה על הפוליטיקאים החרד"לים, אך למעשה הם מעיפים הרבה אבק לאוויר. יודע כל מנהל מסע תעמולה מתחיל כי אם כבר הכרזת מלחמה, יש לסמן אויב ברור, עם פרצוף ושם. עדיף של אישה. מישהי שקל לשנוא. קחו לדוגמא את לפיד והזועביז או אפילו את הוברמן ולבני.
עלוני פרשת השבוע המסחריים הם מבצרו של הציבור הדתי הסרוג. לעיתים נדירות מבליח שם מישהו לא-סרוג, לרוב כדי להציג מעין איפכא מסתברא דווקא על מנת להדגיש את צדקת הדרך הסרוגה. השבת הגיע לעלון "שביעי" אורח מש"ס – ח"כ משה ארבל. ומה הוא אמר שם? מתח ביקורת על האליטיזם של הציבור הציוני-דתי והתעלמותו מהמזרחים, נשבע אמונים לרה"מ נתניהו, ניסה לנקות את הרב עובדיה מחלקו בהסכמי אוסלו, העלה את קלישאת המתינות הספרדית שיודעת להכיל מורכבות (מעניין מה יגידו על כך ח"כ יגאל גואטה ועדינה בר-שלום) והכי מעניין - סירב ליפול לטיעוני הגזענות האנטי-מזרחית של הציונות הדתית, שכה נפוצים לאחרונה וצולם מסייר ברחבי מטה בנימין לובש מעיל יוניקלו!
ח"כ משה ארבל מש"ס על שער ""שביעי"
האם זהו ניסיון לפנות לציבור המזרחי של הציונות הדתית ולשתות אותו בקשית מש"ס? האם זהו ניסיון לרמוז להפסקת אש, על רקע ההתקפות האחרונות בין דרעי לבנט ושקד? האם זהו ניסיון לקרוץ לש"ס, כי מי יודע איפה תמצא החמאה למריחה על העלונים אחרי הבחירות?
מי שלא נרתע מלהעיר קצת את השד העדתי היה העיתונאי אלי סהר, שתרם את חלקו לסערת יועז הנדל והדרבוקות. בסיום טורו ב"שביעי" הסביר כי עכשיו כחול-לבן לומדים על בשרם את מה שעבר על אנשי הימין כשהתקשורת עטה על התבטאויותיהם ועשתה מהם מטעמים. רוצה לומר, גם אני עכשיו חוטא בחטאם של כל העיתונאים משמאל, שאותם אני כה מבקר.
איתמר בן-גביר ועוצמה יהודית קונים את שער "שביעי"
באותו עלון, שבוע לאחר כתבת השער המפרגנת, השתמש איתמר בן-גביר בטריק הפרסומי שקנה לו אחיזה אפילו בעלוני השבת – רכישת עמוד השער. והשבוע, לאחר המודעה הנגטיבית, הגיע תור הקמפיין החיובי – רק אם עוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה נגיע לגוש ה-61.
את הריאיון הכי מעניין נמצא גם השבוע ב"עולם קטן". אורית סטרוק, מועמדת במקום העשירי ברשימת ימינה, מתראיינת לעלון ומנפיקה שתי אמירות חשובות: הראשונה, בתשובה לשאלה למה אין סוף לאירועים בדרום: "אי אפשר בלחיצת כפתור להוביל שינוי" (במילים אחרות, תשכחו מ"תנו לצה"ל לנצח", "זבנג וגמרנו" וכו'), והשנייה בתשובה לשאלה על מידת שביעות רצונה מבנט: "בסוף ההתיישבות היא רק חלק קטן מהסיפור. החלק הגדול הוא המרחבים שמחוץ להתיישבות". במילים אחרות, שימו לב מה אנחנו עושים באזור C. עמדה שנשמעה לאחרונה גם בחוגי השמאל.
בהערת אגב יש להודות לעלון שלא הופיעה בו השאלה לסטרוק – כיצד היא מצליחה לשלב קריירה פוליטית וניהול בית. האם העובדה שהשאלה לא נשאלה נבעה מכך שאת סטרוק ראיינה אישה (אילת כהנא) ולא גבר כמו את עידית סילמן (נחמן שפירא) וציפי חוטובלי (ארנון סגל)?
באותו עלון, "עולם קטן", הכריזו על שאלת בחירות זהה למפלגות השונות. השאלה: "האם נכון שממשלת ישראל תחיל ריבונות באופן מיידי על שטחי יו"ש במנותק מעסקת המאה או שעליה לחכות לאישור כולל של התכנית?". מי היחיד שהסכים לענות לשאלה? ח"כ משה ארבל. ההוא מ"שביעי". למתעניינים, מדובר בתקציר הדברים שנאמרו ב"שביעי", רק הפעם ללא יוניקלו. בשורה התחתונה גם ב"עולם קטן" ממשיך ח"כ ארבל לסמוך על נתניהו. מה לגבי שתי הגדולות? על פי העלון הליכוד סירב להביע עמדה בנושא, וכחול-לבן שלחו מאמר, אך ברגע האחרון ביקשו לא לפרסמו. למה להם? אחר כך עוד יצטרכו לפרסם מודעת התנצלות.