ביום חמישי ה-10 בינואר 2013 עשיתי את דרכי לעבודה. כחובב פוליטיקה האזנתי בדרך לרשת ב', לתוכניתה של אילה חסון, "הכל דיבורים". חסון העלתה לשידור את יוסי שריד, בעליו של מכון שריד – שירותי מחקר והדרכה, כדי שזה יספר על סקר בחירות שערך ובו השתתפו כ-1,000 נשאלים. סקר עם 1,000 נשאלים נחשב בישראל לסקר עם מדגם גדול, כפול מהמדגם המקובל. כלל האצבע בסטטיסטיקה הוא שככל שהמדגם גדול יותר (אם הדגימה בוצעה כנדרש), טווח השגיאה הסטטיסטית קטן (עד לגבול מסוים), ומשום כך סקר של 1,000 נשאלים אמור להיות מדויק יותר מהסקר המקובל.
חסידיו של אמנון יצחק משליכים מכשירי טלוויזיה לאשפה במחאה נגד התקשורת הישראלית (צילום: נתי שוחט)
חסון הציגה את שריד כמי שערך את הסקר עבור "הכל דיבורים". כמאזין, הבנתי מכך שזה סקר שבוצע במיוחד עבור התוכנית. 40 שניות לתוך הראיון (אפשר להאזין לכולו כאן), ביקשה חסון משריד להצהיר אם הוא עובד עבור אחת המפלגות. שריד משיב בחיוב. הוא עובד עבור כוח-להשפיע. כוח-להשפיע, ואני מתפלא עליכם שאינכם יודעים זאת, היא מפלגתו של אמנון יצחק (האותיות "פז" בקלפי). שריד הסביר שהוא עובד עם יצחק כשנה ולמעשה הוא מכון הסקרים שמלווה את ההתארגנות שלו. רוצה לומר, לא מדובר במכון שעשה סקר אחד או שניים עבור לקוח מזדמן, אלא במכון סקרים שמלווה את יצחק באופן קבוע.
תחזית המנדטים של שריד לא היתה מדויקת, אבל קשה לצלוב אותו בשל כך. אחרי הכל, מדובר ב-12 ימים לפני הבחירות, וממילא אף סקר לא חזה את 19 המנדטים של יאיר לפיד. כך, לדוגמה, חזה שריד לליכוד-ביתנו קרוב ל-35 מנדטים, ליאיר לפיד רק 9 מנדטים, למרצ 4 מנדטים ולש"ס 9 מנדטים. שריד הצליח יותר בכמה מהתחזיות שלו כאשר צפה למפלגת העבודה 17 מנדטים (כפי שצפו כמה מדגמים ביום הבחירות עצמו), 7 מנדטים ליהדות-התורה, 7 מנדטים ללבני ו-2 מנדטים לקדימה. ובכל זאת, קשה היה להתעלם מאחת התחזיות שלו: הוא חזה 4 מנדטים (במלים: ארבעה) למפלגתו של אמנון יצחק.
ככל הידוע לי, עד לאותו הרגע לא נשמעה בתקשורת תחזית אחת שמצאה כי אמנון יצחק יקבל ארבעה מנדטים. ככל הידוע לי, גם לאחר הסקר של שריד לא הושמעה תחזית שכזו על-ידי אף מכון סקרים אחר. חסון נעצרה. בדקה 5:55 לראיון היא הציגה את המפלגה בפני המאזינים והזכירה להם שחסון עובד עם יצחק למעלה משנה.
שריד מסביר לחסון, ולמאזינים, שהעובדה שהוא עובד עם המפלגה היא דווקא יתרון. לדבריו, "אני יודע דברים שבסקר קטן שמקובל בדרך כלל, של 500 מרואיינים, קשה מאוד לראות אותם. זו גם אחת הסיבות שאני דוגם מדגמים גדולים במיוחד שבועיים לפני הבחירות. אני מזהה, נכון לרגע זה, ארבעה מנדטים. אני לא אתפלא אם זה יהיה יותר בסופו של דבר", אמר שריד.
חושיה של חסון התחדדו. "זה לא נעים לי לומר את זה, אבל האם יש קשר לעובדה שאתה עובד עבורו כבר שנה לבין הנתון המהמם הזה בסקר, שלא עומד בחפיפה לשום סקרים אחרים?". שריד לא התבלבל. בהחלט יש קשר, הוא הסביר, אבל דווקא לחיוב. שריד טען שהעובדה שהוא מכיר את ההתארגנות של יצחק באופן אינטימי ומבצע עליה מחקרים רבים מספקת לו מידע טוב יותר בכל הקשור למפלגה, שכן "אנשים רבים חוששים להזדהות" [בפני הסוקרים].
הנה דילמה מעניינת לעת בחירות. גוף תקשורת מזמין סקר. החברה שמבצעת את הסקר היא חברה מוכרת וידועה בשוק. החברה עובדת עבור אחת המפלגות. החברה חוזה למפלגה שהיא עובדת איתה מספר מטורף של מנדטים. מה עושים? זה הזמן לציין כי הרב אמנון יצחק קיבל בסוף מערכת הבחירות 28,048 קולות, שהם 0.74% מכלל הקולות הכשרים. לשם השוואה, מפלגת ארץ-חדשה קיבלה 34 קולות יותר מאמנון יצחק. למפלגת חד"ש, שזכתה לארבעה מנדטים, הצביעו יותר מ-113 אלף בוחרים.
חסון, כך נדמה, עשתה את הדבר היחיד שהיתה יכולה לעשות בשידור: לחזור ולהדגיש את העובדה שהסקר מוצג על-ידי אדם שעובד באופן צמוד עם המפלגה. לאחר מכן היא הביעה תמיהה מהתוצאות ושבה והדגישה שמדובר בסוקר שעובד עם המפלגה. ובכל זאת ראוי להתחבט בשאלה אם היה ראוי לשדר בכלל את תוצאות הסקר.
ההנחה שלנו היא שסוקרים הם אנשי מדע, ולכן עמדתם האישית אינה משפיעה על התוצאות שהם מציגים. נוסף לכך, סטטיסטיקה היא מדע שעוסק במקריות, ולכן הכל יכול לקרות! הסוקרים שואלים, הנשאלים עונים, התוצאות מנותחות ופוף – הנה מה שיצא. זה לא שהסוקרים מכניסים לאנשים תשובות לפה, הלא כן?
אכן, המונח "מדע" מקפל בתוכו את הנחת האובייקטיביות שמקובלת על כולנו, ומשום כך קשה להטיל ספק בתוצאות "מדעיות". לא רק זאת, אנחנו רוצים להאמין שאיש המדע הוא לטובתנו. כאשר אני מגיע לרופא ומתלונן על בעיה, אני רוצה להאמין שהוא יפנה אותי לטיפול במקום הכי טוב ונכון עבורי, ולא במקום שבו הוא במקרה עובד.
ובכל זאת, חסון נדרכה כאשר נתקלה בסקר שהציג תוצאה שלא הוצגה באף אחד מבין עשרות הסקרים שבוצעו באותה התקופה, ושבצירוף מקרים מופלא מוצג על-ידי מכון סקרים שבאופן מקרי לגמרי עובד עם המפלגה שזכתה לאותה תוצאה קסומה.
כמובן שיש כאן בעיה מובנית. ישראל היא מדינה קטנה, עם מספר מצומצם של חברות סקרים ומספר גדול של מפלגות. כולם עובדים עם כולם, כולם משלמים לכולם ולכולם יש אינטרסים. אי-אפשר לדרוש ממכון סקרים לעבוד רק עבור רשת ב' כדי לנטרל אותו מהטיות שאולי אורבות לו; גם מכון הסקרים צריך להתפרנס ממשהו. אך האם הגילוי הנאות הספיק במקרה הזה? אני מתרשם שכן. למעשה, התגובה של חסון היתה כל-כך בוטה (והיא המשיכה גם אחרי שהאייטם הסתיים), שלמעשה כל האמינות של הסקר ירדה לטמיון. מצד שני, מה הטעם לשדר סקר שאמינותו מפוקפקת בעיני המערכת?
כמובן שהמקרה של שריד ואמנון יצחק מצביע על בעיה רחבה עוד יותר: כל אמצעי התקשורת מציגים בחודש שלפני הבחירות עשרות סקרים שמבוצעים על-ידי מכוני מחקר שכמה מהם עובדים עבור המפלגות השונות. האם לא הגיע הזמן לפשפש טוב יותר בציציות של מכוני הסקרים לפני שמפיקים גרפיקה משכנעת שמציגה את תוצאותיהם?