ההתאחדות לכדורגל הגדילה העונה את ליגת-העל כדי להרחיב אותה גם לערי הפריפריה, אבל באופן פרדוקסלי, ענף הספורט הפופולרי נעלם קצת מהעין, מהאוזן וגם מהלב: 1. תוכנית סיכום המחזור בטלוויזיה נגזלה מהציבור על-ידי ערוץ הספורט בתשלום. 2. בכל מחזור משודרים בחי ארבעה משחקים, שלושה מהם בתשלום. 3. תוכנית הרדיו שדיווחה על השערים במגרשים ירדה למחתרת.
התוכנית האמורה משודרת כיום ברדיו האזורי בשתי תחנות מקומיות, רדיו ירושלים ורדיו דרום, תחת השם "שבת של כדורגל". למעשה "שירים ושערים" המיתולוגית עדיין חיה וקיימת ברשת ב', אבל כיוון שהזכויות כבר לא של קול-ישראל, מסיבות תקציביות, מה שמשודר הוא גרסה דהויה ומזויפת לתוכנית החיה והבועטת של פעם.
בשבת האחרונה האזנתי, ברוב עוונותי, במשך כחמש שעות לשתי תוכניות הספורט ברדיו, המלוות את משחקי הליגה – "שבת של כדורגל" ברדיו האזורי ו"שירים שערים" ברשת ב'. רקע קצר: את הזכויות לשידורי ליגת-העל רכש בתחילת העונה רדיו ירושלים שבבעלות ג'קי בן-זקן, שהוא גם הבעלים של מ.ס. אשדוד. בן-זקן הודה כי לא עשה זאת משיקולים כלכליים, אלא כדי להגשים חלום ילדות ולהיות בעל הבית של התוכנית המצוינת שריתקה לבבות במשך עשרות שנים. בן-זקן חשב כי יוכל למכור את התוכנית לרוב התחנות האזוריות שישדרו אותה במקביל, אבל רק רדיו דרום הצטרף. בתחילת הדרך התגלגל העניין לבית-המשפט, לאחר שברשות השידור זעמו על רדיו ירושלים, ששידר את המנגינה של "שירים ושערים" ואת האות המוכר של הגול, שהיו בעצם תחת זכויות הרשות. בית-המשפט פסק לטובת רוממה.
את התוכנית "שבת של כדורגל" ברדיו ירושלים מנחה ומוביל דני ענבר, מבכירי אנשי ערוץ הספורט, יחד עם משה פרימו, לשעבר שדר "שירים ושערים" ברשת ב'. ענבר, רהוט ושולט היטב בשידור, משדר סגנון מתנשא של "כל מה שאתם יודעים, אני יודע טוב מכם". במהלך התוכנית הביך את פרימו כשתיקן לו טעויות במינוח ספורטיבי ובעברית, עד שפרימו איבד סבלנות ואיים לתקוע בחזרה. בפתיחת התוכנית ניבא ענבר כי אחי-נצרת החלשה תפתיע את מכבי חיפה, עם תיקו ומעלה לטובתה, אלא שבתוך דקות התנפצה תחזיתו כשחיפה כבשה חמישייה. אף אחד מאנשי האולפן והשדרים במגרשים לא הזכיר לו את הפספוס.
התוכנית, כך נאמר בפתיחה, משודרת בשיתוף ערוץ הספורט, אלא שבאתר הערוץ לא מצאתי זכר לקידומה. נראה שהשיתוף הוא חד-כיווני, ומתבטא בכך שענבר הזכיר כמה פעמים במהלך התוכנית תוכניות ושידורים בערוץ 5 פלוס לייב. בין המומלצות של ענבר גם תוכנית סיכום המחזור בימי ראשון, שענבר מגיש בעצמו בערוץ 5 פלוס.
את "שירים ושערים" ברשת ב', הנפתחת בשעה 19:00 (כשעתיים אחרי "שבת של כדורגל"), מוביל דני דבורין הוותיק. אות הפתיחה המוכר מרעיד את הדופק, אבל זוהי הטעיה: מדובר בתוכנית מסורסת לחלוטין. עבור אלה הנמצאים בדרכים, או שאין להם אינטרנט, זהו שירות מצוין, אבל לא תקבלו בתוכנית את שדרינו האמיצים מבלומפילד ומטדי. "שירים ושערים" הפכה לשלוש שעות של ראיונות ופטפטת אולפן, בשילוב דיווח תוצאות מהמגרשים. כיוון שלאנשי הספורט של קול-ישראל אסור לדווח ישירות מהמגרשים, הם עושים זאת מהאולפן. שדר אחד צופה במשחק המשודר באותה עת בטלוויזיה, ואת שאר הדיווחים מהמגרשים מלקטים מהאזנה למתחרים. עוד באולפן בתל-אביב: מירי אליקים, המעבירה דיווחים ותוצאות, קמי ברץ הצופה בטלוויזיה, ואשר גולדברג, שמעביר חדשות חמות.
התוכנית של דבורין נשמעת כאילו היא משודרת ממערכת מדור מודעות האבל על כדורי שינה. כמעט מיד עם פתיחת התוכנית מיהר דבורין לחלוק כבוד אחרון לשחקן עבר שנפטר לפני שבוע ("נעים הליכות, שקט, כזה היה דני בורסוק"). במקביל להספד נשמע בדיוק ב"שבת של כדורגל" האות המרטיט של "גול", והשידור עבר מיד לאצטדיון בחיפה. ברדיו האזורי האדרנלין נסק, בעוד שברשת ב' שררה נמנמת קלה. דבורין הודיע בחגיגיות שהוא מעביר את השידור לאולפן בירושלים, משם סיפר הבמאי בני עורי על סרטו שישודר למחרת בערוץ הראשון, ועוסק בספורטאים הישראלים הנכים במשחקי בייג'ינג. ברדיו המקומי טיפסו בינתיים האוקטבות לשמים: שערים נכבשו, האולפן רגש, השדרים במגרשים נשנקו ("איזו החמצה! ברק בדש בשפת הכדורגל הוא פושע, פשוט פושע"!).
בעוד שמהאולפן של רדיו ירושלים בקע אות ה"גול" בתדירות גבוהה במיוחד, באחת השבתות הפוריות ביותר בכיבוש שערים (24), האולפן של "שירים ושערים" נותר כמעט מחוץ למשחק. כשמכבי תל-אביב כבשה שער, במשחק שראה גם קמי ברץ בטלוויזיה, דבורין לא מיהר לקטוע את השידור, אלא איפשר לגולדברג לסיים הקראת נתונים על הבקעת שערים מעונת 1954. שמות של חלוצי עבר צפו ועלו ברשת ב' לא פחות מחלוצי ההווה. אם המאזין הנוהג ברכב היה יודע שיש התפתחויות במשחקים, בעוד ש"שירים ושערים" המיתולוגית עסוקה בסיפורי סבא, הוא היה עוצר בחריקת בלמים, מוציא מהבגאז' גרזן ושובר את המכשיר לרסיסים. הלו, זה רדיו?
פעם שערים שנכבשו במגרשים היו פורצים ב"שירים ושערים" תוך שתי שניות. כיום הם משודרים באיחור נונשלנטי של שתיים עד חמש דקות. לא נראה שזה מטריד את השדרים במיוחד. ובכל זאת, לפחות פעמיים הקדימו ברשת ב' את התוכנית האזורית. זה קרה כשקמי ברץ שידר מהלכים מתוך צפייה בטלוויזיה. הסיפור הוא כזה: מי שאינו מתגורר באזור ירושלים או הדרום, יכול להקשיב לתוכנית ברדיו האזורי דרך האינטרנט. הדיליי בהאזנה לשידור מהאינטרנט הוא כעשר שניות. כיוון שהקשבתי לשתי התוכניות סימולטנית, הגיע מה ששידר ברץ מהרחבה של באר-שבע רק כעבור שניות אחדות גם לדיווח של "שבת של כדורגל". אני כבר ידעתי שהכדור נבעט החוצה.
ב"שירים ושערים" אין שדרי עוגן, כאלה שכדאי להאזין להם. הקול של דבורין מוכר למאזינים ואף הספיק לשמש חומר לחקיינים. לעומת דני ענבר הקולח והמעניין, דני דבורין ממלכתי עד אימה, יבש, חסר תחכום והומור, מעביר שידור כמו שכתוב בספר, מקבל אולפן נקי ומחזיר אותו מצוחצח. לא מתיימר לספק שואו וריגושים כמו שמשדר ספורט אמור לספק גם ברגעים מתים. קמי ברץ הוא בצלמו של דבורין: אין אצלו דרמות, רק דיווח לקוני וענייני. לא מחפשים צרות. אשר גולדברג מתאמץ לשוות לדיווחיו דרמת יתר, אבל המאזין מרותק דווקא למלחמתו בשפה העברית, לעילגות המתפרצת ולמאבקו הבלתי פוסק למצוא את המלים הבאות. חוויה רדיופונית מפוקפקת.
לרשות "שבת של כדורגל" עומד זוהיר בהלול הנצחי – ההוא מ"שירים ושערים" של פעם. סופר, משורר והוגה דעות ("בית"ר עושה שמות בהגנת עכו", "זינוק הירואי של הרוש", "עיני השוער הנוגות מלוות את הכדור הקטלני שעשה דרכו מעלה-מעלה ונחת ברשתו"). בהלול מספק תיאורים ציוריים המנופחים לגוזמאות בל ייאמנו. תאווה לאוזניים, ללא מתחרים.
פעם השדרים במגרש היו אלוהים ודיווחיהם היו תורה מסיני. בעידן השידורים הישירים בטלוויזיה, התעמעם משקלם הסגולי. אלא שבהלול נלחם על שארית מעמדם. כשדיווח על שער של ברק יצחקי מבית"ר, תיקנו אותו באולפן שבהילוך החוזר בטלוויזיה זה נראה כמו שער עצמי. ענבר ופרימו החלו לנתח את השער מעל ראשו. לבסוף בהלול התעצבן שלא סופרים אותו ומיהר להתערב: "עם כל הכבוד לכם שם באולפן [הכוונה לריפליי בטלוויזיה], גם לנו במגרש יש עמדה". נצחון האדם על המכונה.
השער הדרמטי של המחזור נכבש במהלך חדשות השעה 21:00. "שבת של כדורגל" חזרה ב-21:04 ומיהרה לדווח על גול של באר-שבע. "יש צדק בכדורגל", צרח עמית פלטקביץ' מבלומפילד. ומה עם הצדק מהרדיו הממלכתי? ברשת ב' עברו דקות יקרות עד שמאזיניהם זכו להתעדכן. בינתיים התענגו קצת על השיר האלמותי והמרגש "שבוע טוב", שמבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין תוכנית קצבית וקצת שכונתית ובין תוכנית עניינית וכמעט חסרת עניין.
"שבת של כדורגל" מספקת בסך-הכל את מנת הריגושים, התובנות ובליל השטויות שהמאזין מצפה לקבל. הבעיה היא באכסניה המוגבלת, דלילת הרייטינג. כשני שלישים מאוהדי הכדורגל אינם קולטים את רדיו ירושלים ודרום. כדי להאזין לתוכנית, יש צורך בחיבור לאינטרנט. ההתאחדות לכדורגל קיבלה אמנם כסף עבור הזכויות, אבל לטווח הארוך ייצא שכרה בהפסדה. כך היא מרחיקה את הכדורגל מהעם: מוכרת את הזכויות לתוכניות טלוויזיה בתשלום, או לתחנות רדיו זניחות. בהלול יגיד על זה: "בעיטה ספקטקולרית מרהיבה לבין החיבורים של פרצופי האוהדים. עד כאן מעכו ותודה לטכנאי".
3 קטנות
צלף עיוור. מתקרב רגע ההכרעה לאיוש תפקיד מאמן לנבחרת. "ידיעות אחרונות" יוצא ביום ראשון ב"חשיפה": הצרפתי לואיס פרננדז בדרך. מתוך ים השמות שפורסמו בחודשים האחרונים, מישהו מהעיתונים או האתרים יזכה לבסוף בתהילה. זה החוק עם כל צלף עיוור. בכל מקרה, יש לפחות אתר אינטרנט אחד, שגם אם לא יצליח לפגוע, הוא כבר ינכס לעצמו איכשהו "פרסום ראשון".
מבקר עיוור. משחקה של נבחרת ישראל מול רומניה בשבוע שעבר שודר בערוץ בתשלום (צ'רלטון). אמנם לא מדובר במשחק במסגרת רשמית, אבל ONE, הנוהג להתייצב על רגליו האחוריות במקרים של זליגת תכנים בערוץ הספורט, כולל אזהרות וגידופים כלפי הרגולטור, לא נזעק הפעם נגד העוול. עם או בלי קשר, אופירה אסייג, מנהלת התוכן, הסכימה להכליל את עצמה בפאנל שליווה את שידור המשחק, יחד עם יקיר האתר אייל ברקוביץ' וכתבי ONE. ומה עם טובת הציבור? כידוע, האתיקה ב-ONE נוהגת להתמתח לכל הכיוונים, לפי האינטרסים.
חופש השיסוי. הייתי מעוניין לדעת מדוע באתר ערוץ הספורט חושבים שלגיטימי לפרסם טוקבק הקורא לזרוק את אלונה ברקת לשובר הגלים, להכניס לה לום למוח ולשנות לה את הצורה של הפנים?
לתגובות: yegerm9@walla.co.il