ונעבור אל שאלת ראש הממשלה: מי מפרסם ומתי צילומים צרובים של שני שחקני כדורגל, זה מול זה, כשביניהם מפרידים אלמנט גראפי וכותרת בומבסטית של שתי מלים? זהו את השחקנים, צבע חולצותיהם והמעמד. תשובה: מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" לקראת עוד אירוע שיא.
בשבועיים האחרונים בער משחק העונה בין מכבי חיפה להפועל תל-אביב בתקשורת הספורט על להבה בינונית, עד השבוע האחרון, אז עלתה האש לדרגת "לוהט". משחק כזה הוא הזדמנות להפגנת כוח מצד העיתונים והאתרים. מוציאים מהארסנל את כל התחמושת הכבדה ומכנסים את טובי המוחות בתקווה להמציא את הגלגל מחדש ולמצוא את הזוויות שטרם מוצו. אלא שעיתונות הספורט היא מסורתית, עובדת ובנויה על שטנצים קבועים. החדשנות לא שופעת בדרך כלל, ולפני משחק קובע מתנהל כמעט תמיד אותו הטקס. "ידיעות אחרונות" לעולם יהיה בנאלי וחדגוני, "מעריב" יחפש את השונה והמוזר, "הארץ" יפנה לאינטליגנציה וערוץ הספורט ישלוף קטעי וידיאו מהארכיון הגדוש שלו.
"מעריב" פתח את השבוע בסערה: השער של יום ראשון שיווק כתבה שעסקה ב"קללת אליעזר"; הפועל תל-אביב לא מתפקדת במגרש הביתי של מכבי חיפה. מדובר בכתבה ממוחזרת, שנשחקה בעבר במקומונים ובכמה מהמדורים הארציים. החלטה תמוהה, גם מפני שבשבת זכה אריק זאבי במדליית הארד בג'ודו באליפות אירופה. אפילו "ידיעות", בעל רוח הכדורגל הפופוליסטית, נתן לזאבי כבוד בשער. ובכל זאת הפרסום "השתלם" ל"מעריב": מאמן הפועל תל-אביב, אלי גוטמן, ביקש משחקניו בתדרוך ערב המשחק לא לשים לב לכתבות העוסקות בקללות ובאי-יכולתם לנצח בחיפה ("זה אולי נחמד לכותרות וכדי למכור עיתונים", אמר). בכלי התקשורת שציינו את הדברים לא נתנו קרדיט ל"מעריב".
שער ספורט "ידיעות אחרונות", 26.4.10
ביום המשחק, אתמול, היה השער של "מעריב" מושך מזה של "ידיעות": טור של אייל לוי על רקע דשא ועוד כמה הפניות לסיפורים סביב המשחק. שער שהחזיק את הקורא דקות ארוכות. ב"ידיעות", כאמור, הבנאליה שלטה עם שער שהחזיק מים. בניגוד לעבר, השער היה הפעם אסתטי ולא מקושקש. מבחינת תוכני פנים, שני מדורי הספורט הגדולים מילאו יחד כעשרה עמודים עם חומרים צפויים עד חנפניים. אם לא קראתם, לא הפסדתם.
ב"ישראל היום" הקדישו כפולה לשיחה בין שלמה שרף לגילי לנדאו, שתי דמויות מרכזיות בהיסטוריית המפגשים בין הקבוצות. מעניין ומחויך, אבל נגמר מהר. טור דעה ועוד מסגרת קטנה מהנעשה בקבוצות סגרו את הסיפור. בעיתון השני בגודלו הוקדשו ביום שני לספורט פחות מארבעה עמודים, שכללו דיווח מתומצת באכזריות על מחזור הכדורסל ערב קודם. לא מכובד. ב"הארץ" היו קשובים יותר לצורכיהם של אוהדי הספורט והקדימו ביום את הבונוס השבועי של שמונה עמודים. שער יום שני כלל טור טוב של שלומי ברזל ועוצב יפה עם צלחת האליפות. שער שעשה חשק לקרוא. הכפולה הפותחת הוקדשה לכתבת מגזין: כתב "הארץ" דילג במשך כמה ימים בין אימוני הקבוצות והביא סיפור צבע נחמד ביותר. מבין העיתונים, "הארץ" נתן את הערך המוסף הגדול יותר, וזאת על פני שלושה עמודים בלבד.
בגזרת האתרים, ערוץ הספורט הוביל קו של תוכני וידיאו: לקט של משחקי הקבוצות בעבר ובהמשך מצעד של עשרת השערים היפים שכבשו העונה שתי הקבוצות. זאת נוסף לכתבות על הכדאיות הכלכלית של זכייה באליפות, נאום מוטיבציה מפוברק של מאמן הפועל תל-אביב, של כתב האתר יואב בורוביץ' ועוד. בסך-הכל עבודה טובה מאוד.
ynet הציג ברוב שעות היום כתבה מקורית ונחמדה: שני מאמני כדורסל של שתי הקבוצות מתחפשים למאמני מכבי חיפה והפועל תל-אביב כדורגל ומשיאים להם עצות. לקראת תחילת המשחק פורסמו בכתבה הראשית ראיונות עם שני אוהדים מכל צד. בוואלה ריכזו, כנהוג אצלם, את הפרויקטים באזור אחד, כדי להקל על ההתמצאות: אוסף כתבות וטורים תחת הכותרת "אין דרך חזרה". הדובדבן שעלה בצהרי היום: "קללת הכדורגל היפה", על קבוצות מלהיבות ששכרון כוח גרם להן לפספס את התואר, מה שמזכה את האתר בפרס הזווית המקורית והמעניינת ביותר לקראת המשחק בתקשורת הספורט כולה.
ב-ONE כרגיל, דף הבית מורכב מכותרות רבות סביב המשחק. סלט שלם של דיווחים, טורים וכתבות. חריג בנוף: סרטון אנימציה של קרב אגרוף בין מאמני שתי הקבוצות בשיפוטו של יו"ר ההתאחדות. מקורי ומשעשע. טור דעה ניסה לשכנע: "כדאי שכולם יפנימו - בגלל מכבי תל-אביב האליפות תהיה אדומה". הטור הוא נבואה שמתעקשת לשכנע שהיא כבר התגשמה, אף שזה יקרה רק בעוד שבוע. ואם זה לא יקרה, אף אחד גם לא יזכור. לקראת המשחק הועלה "ספיישל", אולפן מצולם שבו ריאיינו כתבי האתר זה את זה. לא רציני.
nrg התנהג כאילו המשחק המדובר הוא לא יותר מהתמודדות אמצע טבלה. רוב שעות היום עסקו שם בסיכום עונת הכדורסל. רק שעתיים וחצי לפני המשחק שינו את הכותרת הראשית ופירסמו את הטור של אייל לוי שנלקח משער ספורט "מעריב". דל ומנותק.
הפועל תל-אביב מנצחת במשחק העונה, "הארץ", וואלה ואתר ערוץ הספורט עשו גם הם את שלהם.
שלוש קטנות
זה היה עוד רגע מכונן בהיסטוריית הפרסומים הראשונים של ONE. למחרת יום העצמאות, 24 שעות אחרי שאתר ערוץ הספורט פירסם ראשון את מינויו של דרור קשטן למאמן בני-יהודה, התקשו באתר המתחרה להבליג על העלבון ולהחמיץ ידיעה משמעותית. אחרי שלמחרת נסגר הדיל, הזדרזו ONE ולקחו בלעדיות (בתצלום).
לא עזרו הצעקות הנואשות של ערוץ הספורט, אנחנו היינו קודם (בתצלום). גם ביום ראשון המשיכו ב-ONE במדיניות הקלוקלת. אף שב"מעריב" פורסם באותו יום כי אלונה ברקת מתכוונת להודיע שלא תוותר על בעלותה על הפועל באר-שבע, פירסמו באתר האינטרנט בצהרי אותו יום "פרסום ראשון" על ההתפתחות, והוסיפו ש"ל-ONE נודע" וכו'. אולי זה אפילו נודע להם מקריאה ב"מעריב".
"עדכונים", בישרה השורה הרצה בתחתית מסך ערוץ חמש פלוס בעת שידור המשחק בין סרגוסה לריאל מדריד במוצאי שבת. ובאמת, זה מה שהייתי צריך כצופה שמרותק למסך ומעוניין לדעת את תוצאות המשחקים שהסתיימו בדקות האחרונות בליגות של ישראל, איטליה ואנגליה. אלא שבמקום עדכונים קיבלו הצופים תזכורת על תוכנית סיכום המחזור בערוץ התשלום של ערוץ הספורט. אז מדוע לא לכתוב בכותרת את האמת? פשוט, "שיווק".
שאלה לעורכי המשמרת שטועים בכותרות: למה כל-כך דחוף ללחוץ על "פרסום" ולא להעיף עוד מבט אחד קטן? כולה הגהה של ארבע-חמש מלים. זו התוצאה באתר ערוץ הספורט.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il