לא מזמן נתקלתי בהעתק מהוה, קשה לקריאה, של מכתב שנשלח ב-1 בספטמבר 1999 אל עמוס שוקן, מו"ל "הארץ". המכתב, בן ארבעה משפטים בלבד, קרא לו להימנע מלהגיע להסכם עסקי שאותו שקל באותה תקופה עם עופר נמרודי, עורך ומו"ל "מעריב" שהיה מסובך בהתנהלות פלילית (האזנות סתר לראשי "ידיעות אחרונות") שהובילה אותו בסופו של דבר גם לכלא. בעת שהפנייה נשלחה לשוקן היה נמרודי בגדר עבריין שריצה את עונשו, אך צחנת התנהגותו הוסיפה לרחף באוויר. המכתב, למעשה מין עצומה, היה חתום על-ידי 16 מהעיתונאים הבכירים שהועסקו אז ב"הארץ", ויזמה אותו אורית שוחט.
וכך אמרה העצומה: "עמוס שלום, אנחנו פונים אליך בתקווה שעדיין לא מאוחר להשפיע ולשנות. בעינינו 'הארץ' הוא מה שהוא בעיקר בגלל המו"ל שלו: נקי כפיים, נאמן לערכי חופש הביטוי ולעצמאותו של העיתונאי. נראה לנו שכל שותפות, ולו גם שולית, בינך לבין עופר נמרודי, תטיל צל על 'הארץ', על שמו הטוב ועל אמינותו. אם השותפות עם נמרודי נועדת לקדם את 'הארץ', יש מקום לתהות מה יהיה 'הארץ' לאחר שיקודם בדרך הזאת".
החתומים היו: אמיר אורן, עקיבא אלדר, אודי אשרי, עוזי בנזימן, צבי בראל, ערן וולקובסקי, גדעון לוי, דייוויד לנדאו, זאב סגל, בני ציפר, יוסי קליין, דני רובינשטיין, רמי רוטהולץ, גיא רולניק, אורית שוחט ונחמיה שטרסלר.
מה שיפה בסיפור הזה הוא לא רק עצם הפנייה לשוקן, אלא תגובתו. הוא חזר בו מכוונתו לקשור את הקשר העסקי עם נמרודי, כשהוא מנמק: אני קורא כל יום את דבריהם של חברי המערכת של "הארץ" המתפרסמים בעיתון ומושפע מהם. בוודאי שעלי לנהוג כך גם בפנייתם אלי.
לבכירי העיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות" יש כוח. בלעדיהם – המפעל התקשורתי הוותיק והמצליח הזה יתרוקן מחיוניותו עד כדי גוויעה. מצופה מהם שיאזרו עוז וינקטו בצעדים מעשיים כדי לאלץ את מוזס לפרוש לפחות מתפקיד העורך הראשי
הסיפור מובא כאן לא רק כדי להציג את האוטונומיה המלאה שממנה נהנו חברי המערכת ב"הארץ", את גישתו הנאורה של שוקן ואת תחושת העצמאות והערך העצמי של עיתונאיו, אלא כדי להנגידה מול התנהלותם של בכירי העיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות" – בעבר, ובעיקר היום.
מאז פרסם היועץ המשפטי לממשלה את החלטותיו ב"תיק 2000", נוני מוזס הוא נאשם בשוחד. ברמה הציבורית והאתית, מי שנאשם בשוחד אינו רשאי, אינו יכול מוסרית, לשאת בתואר "העורך האחראי" של כלי תקשורת. כאשר יופיעו ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet מאמרים (ויש להניח שיהיו כאלה) שיצביעו על חוסר הסבירות הקיצוני שבהתעקשות נתניהו להוסיף ולהנהיג את המדינה כאשר על מצחו אות קין של נאשם בעבירת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ישאלו עצמם הקוראים כיצד מתיישבת העמדה הזו עם התעקשותו של מוזס להוסיף ולעמוד בראש המערכת העיתונאית של קבוצתו. כל עוד הוא העורך הראשי משמיט מוזס את הקרקע מתחת לרגליהם של פרשניו וכתביו.
לבכירי העיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות" יש כוח. בלעדיהם – המפעל התקשורתי הוותיק והמצליח הזה יתרוקן מחיוניותו עד כדי גוויעה. מצופה מהם שיאזרו עוז וינקטו בצעדים מעשיים כדי לאלץ את מוזס לפרוש לפחות מתפקיד העורך הראשי. זה יהיה אמנם צעד סמלי בלבד, משום שעם תואר עורך ראשי ובלעדיו, ממצאי החקירה ב"תיק 2000" מציפים לאור השמש את שליטתו המוחלטת של מוזס במערכת העיתונאית של קבוצתו, אך גם לנראות יש תפקיד בשיקום אמינותם של עיתונאי הקבוצה.
מפעל חייה של משפחת מוזס לדורותיה ספג מהלומה כבדה, אולי אנושה, עם פרסום ממצאי החקירה ב"תיק 2000" ועם החלטת אביחי מנדלבליט להעמיד את נוני מוזס לדין בעבירות שוחד. המו"ל וכלי התקשורת שבבעלותו לא יהיו מה שהיו עד כה: ספק אם מוזס יצליח לשמור בידיו את שוט הצנזורה על עיתונאיו, ויש להניח (מכל מקום, לקוות) שגם מגעיו עם המערכת השלטונית ועם העולם העסקי ייעשו מעתה באופן שונה: הוא ובני שיחו יישאו את צלקת החקירה וההליך המשפטי שיבוא בעקבותיה.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס מגיע להיחקר במשטרה, 17.1.2017 (צילום: רועי אלומה)
אין לשמוח לאידה של משפחת מוזס: סבו של נוני נחלץ בעור שיניו מהפיכה שחוללו בכירי עיתונו כאשר ערקו בוקר אחד מחדרי המערכת והקימו בין יום את "מעריב". יהודה מוזס, ולאחריו בנו, נח, ונכדו נוני, הוכיחו כישרון, התמדה ואמונה בדרך במאבק ההישרדות העסקי שניהלו, והגיעו להישגים מרשימים (היו ימים שבהם תפוצת "ידיעות אחרונות" נחשבה לגדולה בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה).
לבד מהצלחה עסקית נרשמו לזכותו של "ידיעות אחרונות" אינספור הישגים עיתונאיים ותרומה ניכרת לליבון סדר היום הציבורי בישראל. עתה ניתן אישור רשמי להתנהלותו המחפירה של מוזס, שנמהלה לתוך זרם הדם של "ידיעות אחרונות" וזיהמה אותו עד ריקבון.
בכירי העיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות" מצביעים על האופן המאוזן שבו סיקרו את הפרשה המביכה שחולל המו"ל שלהם כדי להדוף את הטענות על השלמתם עם התנהלותו ועל הפסיביות שבה הם מקבלים את האשמתו בשוחד. הם גם מזכירים את הקריאות שהפנו אליו פה ושם מעל דפי העיתון להתנתק מזיקה למערכת. זה לא מספיק: כדי לסייע למו"ל להיחלץ מהמשבר החמור שאליו נקלעו הוא ועיתונו עליהם בראש וראשונה לתבוע ממנו, וללחוץ עליו באופן מעשי, לפרוש לאלתר מתפקיד העורך הראשי.