העורכים הבכירים. אתה, רון ירון, העורך הראשי לשעבר של "ידיעות אחרונות" וכיום עורך "אולפן שישי" של חדשות 12; ואתה, ערן טיפנברון, העורך הראשי לשעבר של ynet וכיום עורך ערוץ הכנסת – אינכם יכולים להמשיך לעבוד במקצוע העיתונות. לכו לייעץ לפוליטיקאי, לכו לדברר מונופול. למערכת עיתונאית אסור לכם להתקרב. שלום.
מבחינה פלילית אתם זכים, מבחינה אתית הוכתמתם בכתם שלא ניתן עוד להסיר. בתור מי שעמדו בראש הפירמידה העיתונאית בשני כלי התקשורת החשובים ביותר בקבוצת התקשורת של ארנון (נוני) מוזס, האחריות למתרחש בהם מוטלת עליכם.
זכורה התבטאות אחת של טיפנברון במרץ 2015, כשבועיים לפני הבחירות לכנסת. בבחירות האלו אתר ynet גויס לחלוטין למאבק נגד נתניהו ובעד יצחק הרצוג וציפי לבני. היום אנחנו יודעים שהיתה זו תוצאה של כישלון עסקת השוחד בין מוזס לבנימין נתניהו, ושבאותה מידה האתר יכול היה לספק סיקור הפוך בתכלית.
רון ירון, ערן טיפנברון – הפגנתם חדלות אישים מקצועית. אי-אפשר עוד לתת בכם אמון. פנו נא את מקומכם לעיתונאים אחרים
אבל בזמן אמת, כשטיפנברון השתתף בפאנל ונשאל על סיקור נתניהו, הוא טען ש"ynet לא בחר במועמד המועדף שלו, וגם לא בחר במועמד המועדף שיפסיד. ynet עושה את עבודתו העיתונאית". זו פחות או יותר גם גרסתו הקבועה של רון ירון לתיאור תקופתו ב"ידיעות אחרונות", בהתבטאויות הפומביות הלא-שכיחות שלו.
אחת מבין שלוש אפשרויות, כל אחת גרועה מחברתה: אפשר שידעתם מה קורה סביבכם ושיתפתם פעולה; אפשר שידעתם מה קורה, אבל חשבתם שזה לא מה שחשוב (כי הנה בדיוק פרסמתם ראיון הישגי עם זמר נודע שכל המדינה מדברת עליו); ואפשר שלא הבנתם בכלל איזה תפקיד אתם משחקים על המגרש של מוזס. כך או כך, הפגנתם חדלות אישים מקצועית. אי-אפשר עוד לתת בכם אמון. פנו נא את מקומכם לעיתונאים אחרים.
ילדים? משכנתא? כן, פרנסה זה חשוב, בוודאי. במשך שנים פרנסתם את עצמכם ואת משפחותיכם באמצעות עבודה אנטי-עיתונאית על חשבון האינטרס הציבורי. תחומי עיסוק שבהם לא נדרשת מחויבות לציבור עדיין פתוחים בפניכם. עיתונות לא.
המעסיקים. אתה, אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות; ואתה, נדב טופולסקי, יו"ר RGE, צריכים להיפרד מירון וטיפנברון. הם מלכתחילה לא היו ראויים לקבל את תפקיד עורך "אולפן שישי" ועורך ערוץ הכנסת. הם אמנם עובדים מנוסים לעילא, בעלי קשרים ענפים וניסיון אישי כביר, אך חלקם בהשחתת "ידיעות אחרונות" ו-ynet מחייב לא רק את הקהילה העיתונאית להקיא אותם מקרבה. גם בדרגי ההנהלה הגיע הזמן להבין זאת. הם יהיו לעד חשודים ברצון לשרת את מי שמינה אותם. לא בעזרת עיתונאים כאלה בונים מותג חדשות אמין ומקצועי (מצד שני, אם אתם צריכים לגנוב כמה סוסים, החתימו אותם על חוזה לטווח ארוך).
עיתונאי "ישראל היום". אתם, העורכים בדסק של "ישראל היום", שהסערה הנוכחית כאילו עברה מעליכם, אתם כעת החזית החשובה ביותר. את מה שקרה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet לא ניתן לשנות, אבל את מה שעדיין מתרחש יום-יום אצלכם אפשר וחובה להפסיק. זה אולי לא נראה כך כעת, אבל יגיע היום שבו גם "ישראל היום" יקרוס, והאמת שכולם ממילא יודעים תצא החוצה במלוא כיעורה.
כדי לטהר את התקשורת הישראלית משחיתות לא די בכך שהבכירים ייפלו. צריך לשנות את השיטה. והשיטה יכולה להשתנות רק מלמטה, במאבק יומיומי עיקש.
הציבור. אתם, הקוראים, המאזינים והצופים, גם עליכם מוטלת אחריות. אחרי שהתפוצצה פרשת האזנות הסתר בבריטניה נאלץ רופרט מרדוק לסגור את הטבלואיד הכי מצליח ומכניס שלו, "ניוז אוף דה וורלד". הציבור סירב לרכוש אותו, המפרסמים נעלמו, לא היתה לו כל ברירה אחרת. העובדה ש"ידיעות אחרונות" הוא עדיין עיתון נפוץ ונמכר בישראל, ושאתר ynet עדיין נחשב למקור מידע חדשותי מוביל וראוי, היא אות קלון עליכם. חדלו לקנות את "ידיעות אחרונות", חדלו לגלוש ב-ynet.