מכשירים את דעת הקהל
הזוכרים אתם כי אחרי חיסול מורנייה בנו העיתונים מתח עצום לקראת פיגוע נקמה? וכי אחר-כך הסבירו לנו שיש להמתין עד לתום ארבעים ימי האבל, וכשאלה תמו שוב עלה גל של מתח וציפייה לפיגוע? ובכן, כל אלה היו התרעות שווא. פיגוע הנקמה עדיין עושה את דרכו אלינו, אך המועד השתנה.
אלכס פישמן מגלה הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי "להערכת מקורות צבאיים בישראל, צירי הלידה של פיגוע הנקמה יתחילו כשבועיים אחרי יום הארבעים לחיסולו של מורנייה. זה יוצא אחרי ועידת הליגה הערבית בדמשק, שנערכה בסוף השבוע האחרון, וזה גם מתאים ליכולות הארגוניות-מבצעיות של חיזבאללה. 'שעת השין' כבר מעבר לפינה. אין פלא שהמתח בגבול הולך ונבנה לקראת שיא קרוב".
מתברר, אם כן, שעד כה הפיגוע לא היה אלא עובר ברחם (תמיד אמרו שהנשק של הערבים הוא הרחם של האשה הפלסטינית, לא?), והנה עתה, כשבועיים אחרי יום הארבעים לחיסולו של מורנייה, הוא מתכוון לצאת החוצה, צורח ובועט לכל עבר.
פישמן מגיש את הפרשנות האינפורמטיבית הזו בטקסט שנע כולו בין העובדתי להיפותטי. הטקסט מופיע במרכז הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", ואף מקבל הבוקר את הכותרת הראשית של העיתון: "עצבים מתוחים". אמנם כותרת הגג לידיעה של פישמן מבשרת כי סגן הרמטכ"ל דווקא חושב שאין סיבה למתיחות, אבל בידיעה עצמה אין כל עדות לדברים אלה.
פישמן מתרכז בהתחממות בגזרה הצפונית, מציין כי הסורים ביצעו באחרונה גיוס מילואים חלקי, מתייחס להפצצות הישראליות בסוריה כ"הפצצת הכור", ומתגאה בכך שישראל קיבלה בקרב אויביה שם של "מדינה בלתי צפויה, אם לא בלתי שפויה". הוא מסיים את הטקסט שלו בטון פסטורלי: "מבחינת אנשי הצבא, משני עברי הגבול, אביב הוא לא רק עידן של פריחה. אביב בצפון, כל השנים, היה אות לצבאות להתעורר מתרדמת החורף. זוהי העונה הטובה ביותר למלחמה".
דגלי ישראל וסוריה בכניסה לירושלים, אוקטובר 2007 (צילום: פלאש 90)
לצד הידיעה של פישמן מופיע טור מאת סמדר פרי. פרי מביאה את המקור למתיחות החדשה, דיווח ב"אל-קודס אל-ערבי" שלפיו סוריה גייסה מילואים. פרי מוסיפה: "בדמשק מנתחים ידיעות בתקשורת הישראלית שנועדו, להערכתם, להכשיר את דעת הקהל בישראל ובעולם לעימות צבאי עם סוריה". למקרא הטור של פרי לא ברור אם מחרחרי המלחמות בתקשורת הישראלית מכוונים את ידיעותיהם לקהל המקומי, במטרה להכין אותו לעוד מלחמה, או דווקא לאנשי המודיעין של האויב, במטרה לשכנע אותם שהקהל הישראלי מוכן לעוד מלחמה.
ועוד בכפולת האימה של הבוקר, רונן ברגמן ורונן סולומון בטור על "המרוץ הסורי לעבר הגרעין", תחקיר שיפורסם במלואו מחר, במוסף "7 ימים".
גם ב"הארץ" מקדישים את הכותרת הראשית לחזית הצפונית: "דאגה בישראל בעקבות צעדי סוריה", אך הדיווח שם פחות דרמטי [עמוס הראל, אבי יששכרוף, יובל אזולאי וברק רביד]. מצוטט הדיווח מ"אל-קודס אל-ערבי", הטוען כי "סוריה פרשה באחרונה שלוש דיביזיות משוריינות מחשש למתקפה ישראלית", אך מודגש גם כי במערכת הביטחון בישראל סבורים שהדיווח מופרז.
לגבי אפשרות הנקמה על הנקמה על חיסול מורנייה, מודגש כי זהו "אחד ההסברים האפשריים" לכוננות המוגברת של הסורים. עוד נכתב שם: "ההיערכות הסורית בתקופה האחרונה מזכירה במידת מה את הצעדים שנקט הצבא הסורי בקיץ 2007, לפני תקיפת חיל האוויר בצפון-מזרח סוריה".
ב"מעריב" המתיחות בצפון מופיעה רק בעמ' 6, וגם שם היא מנוטרלת ככל האפשר. הכותרת: "ישראל במסרים מרגיעים לדמשק: לא רוצים מלחמה" [עמיר רפפורט, ג'קי חוגי, אמיר בוחבוט ואורי יבלונקה]. לפי דיווח זה, "ישראל העבירה לאחרונה לסוריה מסרים מרגיעים, באמצעות גורמים בינלאומיים, לפיהם אין בכוונתה לפתוח בעימות צבאי". כן מובאים בידיעה דברי סגן הרמטכ"ל, הטוען כי "אין צד שיש לו עניין בעימות צבאי".
מכשירים את ראש הממשלה
במקום להתעסק במלחמה האפשרית בצפון, בשער העיתון של "מעריב" מתעסקים ב"מעריב". את הכותרת הראשית מביא בן כספית: "אולמרט: 'ההחלטה קורעת אותי'". הכוונה היא להחלטה על שחרור מחבלים בעסקת שבויים עם החמאס. מדובר, כפי שמספרת לנו כותרת הגג, ב"התבטאות נדירה של רה"מ", וזו מקבלת הרחבה בעמ' 4.
את הדברים אמר אתמול אולמרט במהלך מפגש שקיים עם נציגים של מפוני גוש קטיף, בעקבות הפרסום ב"מעריב" של מכתב של שני הורים שכולים שפנו אל אביו של גלעד שליט וטענו כי על רוצחי בניהם להישאר בכלא הישראלי. כספית מספר כי "אנשים שנכחו במפגש אמרו כי ניכר עליו שהוא מדבר בכאב, ומתוך סערת רגשות". כספית מוסיף את הציטוט המדויק של ראש הממשלה, שגם אם אינו חזק כמו "ההחלטה קורעת אותי", יש להודות כי השורש ק.ר.ע אכן מופיע בו: "אני נמצא בין שני הצדדים האלה ונקרע ביניהם, כי זה לא קל, וצריך לקבל החלטה".
ב"ישראל היום" הפכו הבוקר את ההצהרה של נשיא בית-המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לכותרת ראשית: "ברק: מניחים אקדח לרקתו של ביהמ"ש". לצד דיווח נרחב על הנאום שנשא במכללה למשפט בהוד-השרון, מופיע טור דעה מאת דן מרגלית. הפרשן שם מלים בפי ברק ומוסיף לנאום שלו משפט שלא נאמר בו. לדברי מרגלית, בנאומו של ברק "נכללה פסקה שלא נאמרה: שר המשפטים דניאל פרידמן הונה את מאיר שמגר ואותי. הוא לא עמד בהסכם הרגיעה שעשינו איתו".
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק והנשיאה הנכנסת דורית ביניש, בטקס הפרידה מברק ב-14 בספטמבר 2006 (צילום: פלאש 90)
עוד בעיתונים
שער "ידיעות אחרונות" מפנה הבוקר את קוראיו למוסף "ממון", שם מובאים ממצאי דו"ח של נציב שירות המדינה על התנהלותו של החשב הכללי באוצר לשעבר, ירון זליכה. ההפניה כוללת תצלום מאוד לא מחמיא של זליכה. הדיווח [גד ליאור] במוסף, בעמ' 10, מספר כי לפי הדו"ח, זליכה עסק לפחות בשלושה נושאים עם חשש לניגוד עניינים.
תגובת זליכה מופיעה בתום הידיעה ב"ממון", ומוצגת גם בתור ידיעה נפרדת ב"ישראל היום" [עדנה אדטו]. ההבדל בין שתי התגובות, פרט למסגור הכללי, מתמצה בארבע מלים. ב"ישראל היום" זליכה מגיב כך: "קמפיין השקרים וההכפשות של החשוד בארבע פרשות פליליות, אהוד אולמרט, וחבורת מלחכי הפנכה שלו, ובראשם נציב שירות המדינה לכל ימי חייו, לא ירתיע אותי". התגובה ב"ידיעות אחרונות" אינה כוללת את המלים "החשוד בארבע פרשות פליליות".
ירון זליכה ואשתו במסיבת פרידה במשרד האוצר, 5 לדצמבר 2007 (צילום פלאש 90)
טל שניידר, כתבת "מעריב" בוושינגטון, מדווחת כי בית-הנבחרים האמריקאי קיבל אתמול החלטה היסטורית הקוראת לפתור את נושא הפליטים היהודים מארצות ערב כחלק מכל הסכם שלום עתידי. כלומר, להשוות את מעמדם של העולים מארצות ערב למעמד הפליטים הפלסטינים. אמנם ההחלטה "היא בעלת אופי הצהרתי בלבד ואינה מחייבת", אבל זה לא מונע מבן דרור ימיני לצאת בטור מיוחד תחת הכותרת "מכה לתעמולת השקר". ימיני מזכיר שלא רק פלסטינים היו פליטים, גם יהודים ממדינות ערב. הוא מפנה את הקוראים לכתבה גדולה פרי עטו מה-1 באוקטובר 2006, "והעולם משקר", ומזכיר גם שהרכוש שנטשו הפליטים היהודים היה גדול בערכו מרכוש שאבד לפליטים הפלסטינים. ימיני מסיים את הטור בקריאה לממשלת ישראל לאמץ את הטקטיקה של בית-הנבחרים האמריקאי.
הפניה ב"מעריב" לגליון "סופשבוע", שבו יופיע מחר ראיון של שרי מקובר-בליקוב עם בעלה של האם מבית-שמש החשודה בהתעללות בילדיה. מקובר-בליקוב, שבילתה בעבר כמה ימים בחברת האם וקהילת הנשים שהולכות בעקבותיה, שומעת מבעלה של החשודה שהוא בכלל לא היה בבית רוב הזמן, וכי ההאשמות הממו אותו לחלוטין. "גידלנו ילדים לתפארת", הוא אומר לה, ומצטער שלא התנגד ל"התחזקות" של אשתו כבר בשלבים מוקדמים יותר.
ועוד ב"סופשבוע", המחולק כבר היום למנויים: בן כספית מראיין את מנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, על מערכות ההגנה ליירוט טילים נאוטילוס וכיפת-ברזל. כספית מציין כי בזמן שהמנכ"ל ביקר בארה"ב לצורך בחינת מערכת נאוטילוס, "התפרסמו בישראל ידיעות מפורטות, גם בטלוויזיה וגם בעיתונות המודפסת, על כשלון הניסוי בלייזר שבו צפה בוכריס באתר הניסויים וייט-סנדס. מוזר, כי לא היה שום ניסוי כזה. לא היה אמור להיות. מישהו הזין את הכתבים הצבאיים במעשיות דמיוניות, שמצאו את דרכן גם לשידור". כספית לא מציין שהמלים "בעיתונות המודפסת" מכוונות ל"מעריב".
לגבי ההדלפות השגויות על הניסוי שלא היה, גם כספית וגם בוכריס אינם מספקים תשובות. כשהוא נשאל על כך אומר המנכ"ל: "אין לי הסבר הגיוני".
כמה ענייני תקשורת
רז שכניק מדווח ב"24 שעות" כי ועדת הטלוויזיה של רשות השידור תדון בשבוע הבא בהחזרת התוכנית "להיט בראש", על-פי הצעת חבר הוועד המנהל יעקב נוה.
ליאור גוטמן מדווח ב"כלכליסט" כי נחתם הסכם בין המשרד להגנת הסביבה לאיגוד יבואני הרכב, ולפיו בכל מודעת פרסום לכלי רכב יוקדש שטח, שלא יקטן מ-5% משטח הפרסומת, לפירוט נתוני זיהום הרכב. מדובר בחלק מהצעת חוק שעברה בקריאה טרומית ואמורה להיות מאושרת עד לסוף השנה.
אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי בעוד שבועיים יפורסם המכרז על הרדיו הדיגיטלי בישראל, וזאת לאחר שוועדת מכרזים משותפת למשרד האוצר ולמשרד התקשורת סיימה את דיוניה. השידורים עצמם, באיכות שטרם ידעה המדינה, אמורים להתחיל בעוד כשנתיים.
אסף כרמל מדווח ב"גלריה" כי קבוצת רדיו 100 משכה את העתירה שהגישה לבית-המשפט בדרישה לפסול את חוות הדעת של נפתלי בן-סימון למכרז הרדיו באזור השרון. "עם זאת, הקבוצה עתידה כנראה להגיש בקרוב עתירה רחבה יותר, שתעסוק בהיבטים נוספים של המכרז", הוא מוסיף.
דן מרגלית שואל, בעמוד הדעות של "ישראל היום", "כיצד ייתכן שהעיתונות אינה הולכת בעקבות מה שעמיתי מרדכי (מוטי) גילת מניח לפתחה זה כבר השבוע השני?". ולא נותן תשובה.
ובמדור התרבות של "גלובס" מתפרסם ראיון קצרצר עם חנוך מרמרי, לרגל מינויו לעורך הראשי של הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. לשאלה מה מביא עיתונאי להוצאת ספרים הוא משיב: "את אהבת המלה הכתובה, היומיומית, את הצורך להוציא לאור טקסטים מצוינים שגם יגיעו לקהל ויתחבבו עליו, ואת עבודת הצוות".