בורג' דובאי לעת לילה (צילום: even the stars die, cc-by-nc-nd)

עסקת שליט, שלב הפארודיה

בשנים האחרונות חוגגת התקשורת מעת לעת את מה שעפר שלח כינה "פסטיבל שליט". לעתים המניע לזיקוקים בכותרות הראשיות הוא קמפיין של יחצנים, לפעמים הוא סרטון של חמאס, ולרוב הוא ציטוטים מכלי תקשורת זרים שונים ובעיקר משונים. אחד המאפיינים של הפסטיבלים מהסוג האחרון הוא הסתירה הפנימית שמלווה אותם: בעוד הם מכריזים על עצמם כעל הפסטיבל התקשורתי האחרון בנושא (עוד מעט הוא ישוחרר! ממש עכשיו!), הם תמיד רק חוליה בשרשרת.

הכותרת העליונה המופיעה היום על שער "מעריב" היא פארודיה מושלמת על הז'אנר: "דיווח חדש: עסקת שליט 'בימים הקרובים'". אמור מעתה: העיתון אינו אוסף עבור קוראיו ידיעות, אלא דיווחים. הנה פוענחה חידת הקיצוצים במערכות: מי צריך צוות גדול, מספיק מתורגמן שיצפה ברשת פוקס. אבל אין מה להיטפל למאפיין זה של הדיווח. הרי כבר מחו רביב דרוקר ועמוס הראל על כך שהצנזורה אינה מאפשרת לעיתונאי ישראל לדווח בלי לצטט. אם כן, יכול להיות שהדיווח הוא ישראלי למהדרין, ורק "הולבן" באמצעות הגויים מעבר לים. יכול להיות? לא יכול להיות. משום שאין כאן שום דיווח, אלא "דיווח". עסקת שליט "בימים הקרובים", וינק וינק. כלומר – עסקת שליט בימים הקרובים, או שלא, ניפגש עוד כמה גליונות, ממילא בשבת לא תזכרו את העיתון של יום ראשון.

מובן שלא רק "מעריב" משתתף במשחק. גם "ישראל היום" מגיש סאטירה משלו, בכותרת המשנה לראשית ("הכנות לשחרור", המובאת במרכאות, כרגיל ב"ישראל היום", ליתר ביטחון): "רדיו קול-פלסטין: החלו הכנות במעבר הגבול רפיח, שדרכו יועבר שליט למצרים. פוקס-ניוז: העסקה תושלם השבוע. ובכל זאת, כלי תקשורת אחרים מדווחים על מחלוקות שנותרו בין חמאס לישראל, ובתוך החמאס. שבוע חדש – אותן תקוות". כלומר: שמענו ברדיו שתהיה עסקה, או שלא. והסיומת הנכונה לכל עת: "שבוע חדש, אותן תקוות". נפלא. בקרוב הסטיקר.

ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מעניקים מעט יותר כבוד לקוראים, ולא משלחים בהם כותרות ראשיות המכסות על ערוותן של ידיעות נטולות מידע. ב"ידיעות אחרונות" כותרת צנועה על השער: "עסקת שליט: חמאס צפוי להחליט השבוע". ב"הארץ" אין הפניה מהשער לידיעות בעניין, אלא רק למאמר המערכת, שקורא לשחרור מרואן ברגותי במסגרת עסקת שליט.

"אין זה מתפקידה של ישראל [...] לבחון את השלכות שחרורו על ההנהגה הפלסטינית בכלל ועל מחמוד עבאס בפרט. גם השאלה אם שחרורו דווקא בזכות חמאס יחזק את הארגון, החזק ממילא, או שיחולל שידוד מערכות באש"ף אינה ממין השיקולים הרלבנטיים בעסקת החילופין". מדוע אין לבחון ואין לשקול חששות כבדים מעין אלה? סתם האורקל מ"הארץ" ולא פירש. כותרת המאמר היא, אגב, "לשחרר את ברגותי", כותרת שהיא רגשנית כמו כותרת הראי "לשחרר את שליט", ולכן מעוררת חלחלה של ממש.

הקצין

לפי ה"דין-וחשבון" השנתי האחרון של המשטרה, בשנת 2008 נפתחו בישראל 3,700 תיקים בעבירות מין. מיותר לציין שעל רובם המוחלט העיתונות כלל אינה מדווחת. מדוע בכל זאת זכה בן ה-30 שנעצר אתמול בחשד לאונס לככב כמעט על כל השער של "ידיעות אחרונות", עם הכותרת "ההסתבכות של מאבטח הרמטכ"ל וראש הממשלה", ולהגיע גם לשערים של שאר העיתונים?

אולי בגלל דאגת העיתונים לשלמותה, גם המוסרית, של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ; אולי משום שניתן היה לצרף את הדיווח לדיווחים על מחדלים קודמים במערך האבטחה של הרמטכ"ל ("אחרי התקרית הקודמת של מאבטחי אשכנזי", זועקת כותרת המשנה על שער "ידיעות", ובעמ' 4 מודפסת ידיעה שכותרתה: "המחדלים: גניבת האשראי והמעקב של חיזבאללה"); ואולי בגלל עיתוי האירוע: החשוד ("הקצין") חגג את כלולותיו הקרבים ("במקום חתונה – חשד לאונס", לשון הכותרת על שער "ישראל היום"), ובגלל המיקום: במועדון חשפנות, שממנו יצא לרגע "רק לשאוף אוויר" (כעדות חבריו), ואולי מפני שלחשוד ("הקצין") יש בת זוג יפה (העומדת לצדו ותומכת בגרסתו כי הוא חף מפשע) שאת תמונתה המפוקסלת ניתן להדפיס בעיתון, ליד דיוקנו המפוקסל של החשוד ("הקצין"), המוקף עיגול אדום, כשבקדמת התצלום מופיע קלסתרו המוצק של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ההוא מ"ארץ נהדרת".

דובאי: האפקט, המגלומניה והיהודים

הגם שאין ממש מה לדווח בעניין שליט, וחרף העובדה שהחדשה המסעירה של אתמול היא חשד למקרה אונס שכמוהו אלפים, נדחק האירוע הבינלאומי המשמעותי ביותר שקרה במהלך סוף השבוע – התמוטטות חברות האחזקה של שליטי דובאי – לירכתי העיתונים ולמוספים. רק "ישראל היום", שאין לו מוסף כלכלי (וגם לא ממש דסק כלכלה), מתייחס בכותרת על השער למשבר: "חשש בעולם מ'אפקט דובאי'". גם "מעריב", שאין לו עיתון כלכלי עצמאי, מפנה מגג השער לסיקור במוסף "עסקים".

"דומינו דובאי" היא הכותרת של "עסקים", המהדהדת את זו של "ישראל היום" ("הודעתה הדרמטית של דובאי כי לא תוכל לעמוד בהחזר חובותיה למשקיעים, בהיקף 60 מיליארד דולר, הרעידה את הכלכלה העולמית"). ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" הכותרת המעט אידיוטית היא "ביי ביי דובאי" ("החום, הלחות והזבובים לא הרתיעו אלפים מלהשקיע באמירות הערבית המתפתחת. אבל עכשיו, עם התגברות הידיעות על חובותיה הכלכליים, מתחילים הזרים להיפרד לשלום מהמדינה ששולחת אנשים לכלא על כל צ'ק שחוזר").

ב"דה-מרקר" של "הארץ" הכותרת מעניקה מימד תנ"כי מעניין לסיפור: "מגדל בבל פיננסי בדובאי" ("הנסיכות הזעירה במפרץ הפרסי על סף קריסה: פרויקטי נדל"ן מגלומניים שנשענו על הלוואות ענק מקשים על פרעון חובות של 59 מיליארד דולר. בין הנפגעים: בנקים באירופה, משקיעים באג"ח של שווקים מתעוררים, וגם בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, המחזיקים נכסים במדינה. לרוב הישראלים שלום, הודות לחרם הערבי שמנע את השקעתם במדינה. איך הסתבכה דובאי והיכן מסתתרות הפצצות המתקתקות הבאות?").

וב"כלכליסט" שוב חוזר האפקט בכותרת: "אפקט דובאי" ("קריסת חברות האחזקות של ממשלת דובאי טילטלה את בורסות העולם בסוף השבוע. חובות של 80 מיליארד דולר ושורת פרויקטים מגלומניים מחכים להצלה שיכולה להגיע רק מהשכנה אבו-דאבי"). כותרת הטור של ד"ר גיל פיילר, שתמציתו מודפסת על השער, היא "מגלומניה", והכותרת בעמוד הפנימי היא "נפילה ידועה מראש". פיילר, מנכ"ל חברת מחקרים על המזרח התיכון, כתב ב"כלכליסט" טור על דובאי במרץ השנה, ובו הזהיר מפני משבר בנסיכות, חובות של 80 מיליארד דולר, פרויקטים שבוטלו או נדחו – וסיכם: "התמונה קודרת למדי, אולם בשורה התחתונה דובאי תשרוד במשבר הנוכחי". דובאי, מסתבר, לא שרדה, וכעת אפשר להצמיד את שתי הכותרות: "נפילה ידועה מראש? מגלומניה (של הפרשנים)".

אגב, למרות הציטוט לעיל מ"דה-מרקר", ב"כלכליסט" יודעים לספר על ישראלים שדווקא עושים עסקים עם השיח'ים של דובאי: "תשובה, לבייב ושטיינמץ כבר שם" היא כותרת אחד הטורים בעיתון. גם ב"הארץ" יש התייחסות לפן אזורי של הפרשה. "המשבר הכלכלי בדובאי מאיים גם על כלכלת השטחים", מבשרת כותרת דיווח של אבי יששכרוף המודפס על שער העיתון. "אלפי פלסטינים שהיגרו לדובאי צפויים לאבד את משרתם ולא יוכלו לשלוח כסף לגדה", נכתב בכותרת המשנה.

דמיאניוק רוכב שנית

"סגירת מעגל אין פה", חותם נדב איל את טורו על משפט דמיאניוק המתחדש במדור הדעות של "מעריב". "למעשה המשפט מחר במינכן מבטא קלישאה אחרת: מעט מדי, מאוחר מדי". המסגור שמעניק "מעריב" לדיווח של איל על המשפט הוא הכל חוץ ממעט מדי. כותרת ענק ("העד") באותיות משופשפות ניצבת על רקע הפניה התופסת את רוב שער העיתון, ומלות מפתח בה מודגשות בצהוב, שתדעו איפה להתרגש: "אלכסנדר נגורני (92) הוא האדם החי היחיד שיכול להוכיח כי ג'ון איוואן דמיאניוק היה חלק ממכונת ההשמדה הנאצית. גורמים בתביעה הגרמנית מגדירים אותו 'האקדח המעשן'. עדותו של נגורני על השירות המשותף עם דמיאניוק בסוביבור אמורה להביא להרשעת האיש שמואשם בסיוע לרצח 27,900 יהודים. המשפט הדרמטי ייפתח מחר על אדמת גרמניה". לקינוח שלפו העורכים את תמונתו המפורסמת של הצורר לכאורה כשהוא בגופייה.

חילונים-דתיים

ההפגנה בירושלים נגד הכפייה החרדית מגיעה לשערי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "התשובה החילונית להפגנות החרדים", וב"הארץ" היא "אלפים הפגינו בירושלים נגד אלימות החרדים". האם מדובר בהפגנה חילונית? "חובשי הכיפות בלטו בין המפגינים", נכתב בכיתוב התמונה על שער "הארץ". גם בכותרת המשנה של "ידיעות אחרונות" נכתב כי "אלפי מפגינים, ביניהם חובשי כיפות סרוגות, יצאו אמש לרחובות ירושלים". אם בהפגנה יש דתיים וחילונים, מדוע היא הפגנה חילונית?

חובשי כיפות, שחורות הפעם, מככבים בתמונה הראשית על שער "הארץ" סגן שר האוצר יצחק כהן ויו"ר ש"ס, שר הפנים אלי ישי. התמונה מודפסת מתחת לכותרת הראשית של העיתון: "שר הדתות מנצל תקנה חדשה כדי למנות עשרות פעילים של ש"ס למועצות הדתיות".

חשיפה ב"ישראל היום"

מזל טוב, ב"ישראל היום" הדפיסו היום על השער את המלים "בעקבות החשיפה ב'ישראל היום". במה מדובר? הודעה של מבקר המדינה כי העביר למשטרה "תיק ראשון בחשד לשחיתות בקופת-חולים מאוחדת". לפי העיתון, ההודעה באה בעקבות – כן, ניחשתם נכון – פרסומים של מרדכי גילת ושני הסייד-קיקס שלו, מיכל שבת ועוזי דיין. דיין הוא פחות או יותר העיתונאי היחיד שמספק לעיתון ידיעות המעוררות הד. הוא גם עיתונאי ותיק, בעל קשרים, שעובד בניחותא, מלווה בשני עוזרים, ושכרם של השלושה אינו זול. הפרופיל ההפוך מזה של העיתונאים החוקרים האחרים בעיתון (אין כאלה) או בעיתונות בכלל (נער יספרם). אגב, האם החקירה נפתחה בעקבות הפרסום בעיתון? לא. הפרסום בעיתון, לפי גילת, הביא לזירוז החקירה. גם זה משהו, ואין לזלזל בכך.