נועם שליט, אביו של החייל השבוי גלעד שליט, אתמול בכנסת (צילום: מרים אלסטר)

נועם שליט, אביו של החייל השבוי גלעד שליט, אתמול בכנסת (צילום: מרים אלסטר)

עוד מוקדם לדיון ציבורי

זה היום השני ברציפות ש"ידיעות אחרונות" מוביל את הדיון הציבורי בשאלת המחיר שתשלם ישראל במסגרת העסקה לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט. בעוד שב"ישראל היום" לא שוכחים לרגע שהם ישראלים (התומכים בהסכם), ב"מעריב" משתדלים לשמור על פרופיל נמוך וב"הארץ" דנים בהעדר הדיון הציבורי – ב"ידיעות אחרונות" מעניקים במה נרחבת יחסית לא רק לתומכי העסקה, גם למתנגדיה.

אמנם נועם ואביבה שליט מופיעים במרכז שער "ידיעות אחרונות" (הכותרת הראשית: "מחכים לחמאס"), אך הכפולה הפותחת מוקדשת ל"רוצחים בלב המחלוקת", לשון הכותרת הפרושה לרוחבה. במרכז העמודים 2–3 של "ידיעות אחרונות" מופיעים ארבעה תצלומי טרוריסטים, כשכל אחד מלווה בשמו, מספר הנרצחים שהוא אחראי להם על-פי המידע שבידי ישראל והמטרות שהותקפו בהוראתו. רוני שקד מדווח, על-פי אל-ג'זירה, כי המחלוקת בין ישראל לחמאס מתמקדת בארבעת האסירים הללו, ומפרט את הפיגועים המיוחסים לכל אחד מהם. אגב, "ידיעות אחרונות" מצטט גם דיווח מרשת פוקס, שלפיה העסקה תתבצע "רק בעוד שבוע או שבועיים".

קולם של המתנגדים לעסקה עולה שנית בעמ' 6, המוקדש כולו לדיווח מאת ליאור אל-חי וגואל בנו על העמדות השונות בקרב בני משפחות נפגעי טרור. הניסוח טבלואידי במידה מעוררת פלצות ("הם איבדו את היקר מכל. הם חולקים את האובדן, את הזיכרון, את הכאב שאינו מרפה. אבל הם נחלקים באשר לשאלת שחרור המחבלים, ובהם אולי רוצחי ילדיהם, במסגרת עסקת שליט המתרקמת"), אבל לפחות יש ניסיון אמיתי להעלות בפני ציבור הקוראים מגוון עמדות ביחס לעסקה הצפויה.

"ישראל היום", מנגד, הוא הדוחף הבוטה ביותר להשלמת העסקה עם חמאס. אולי משום שזו עמדת יקיר העיתון, בנימין נתניהו; אולי משום שזו עמדת עורך העיתון, עמוס רגב. איך יודעים מהי עמדת עורך העיתון? פשוט מאוד – בוחנים את הכותרת הראשית הרגשנית ("יש לנו חוב לגלעד", ציטוט מפי שר הביטחון), שמים לב לתצלום הגדול המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, שבו נראית ממעוף הציפור כתובת אנושית, מורכבת מלמעלה מאלף בני-אדם, הקוראת לשחרור שליט (תצלום המופיע הבוקר רק ב"ישראל היום"), ואם לא די בכך, ניתן לקרוא את שורת הפתיחה במאמר פרי עטו של העורך הראשי, המתפרסם תחת התצלום האווירי: "גלעד שליט צריך לחזור הביתה, לחיק משפחתו. נקודה".

למען האיזון מתפרסם ב"ישראל היום" מאמר מאת רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת השבויים במוסד, המתנגד לעסקה. אך אפילו בו לא נמצאת קריאה ברורה להימנע מביצועה, אלא רק דרישה להבין את השלכותיה ("מצד אחד, לפי הדיווחים מדובר בשחרור מסיבי של כל המרצחים הגדולים במאה האחרונה והנוכחית, ומצד שני מדובר בכניעה ללא בושה וללא תחתית לתביעות החמאס").

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מככב אף הוא בכפולה הפותחת של "ישראל היום", עם תצלום נאה בלב עמ' 2. הכיתוב שתחת התצלום כולל ציטוט מפיו: "עוד מוקדם לדיון ציבורי". בידיעה מאת בועז ביסמוט, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מסופר כי בישיבת סיעת הליכוד אמר נתניהו כי "אנחנו עדיין לא נמצאים ברגע שבו צריך להתחיל בדיון ציבורי. אם וכאשר תהיה החלטה, נביא אותה לדיון בציבור ובכנסת ולהכרעה בממשלה".

העדר הדיון הציבורי נמצא, כאמור, בלב הדיון של "הארץ". אתמול קבלו עמוס הראל ואבי יששכרוף על ההגבלות שמטילה הצנזורה הצבאית על הדיון התקשורתי בעסקת שליט. הבוקר צצה עמדה זו מחדש במאמר המערכת של העיתון. "קשה להשלים עם צנזורה גורפת, שתכליתה – ולפחות תוצאתה – השפעה על כיוון השיח הציבורי בעד העסקה או נגדה", נכתב בו.

בהגינות מדווח כתב "הארץ" עמוס הראל על תגובתה של הצנזורית הצבאית הראשית, אל"מ סימה ואקנין-גיל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בראיון שהעניקה אתמול לקול-ישראל. ואקנין-גיל הכחישה כי היא פועלת להשתקת הדיון הציבורי. "בסוגיה שעל הפרק", אמרה, "התקשורת עוסקת ויכולה לעסוק בכל השאלות הקשות הרלבנטיות: מחיר העסקה, שחרור מרצחים, שחרור (אסירים) ערביי ארץ ישראל וכו'".

לעמדתה של ואקנין-גיל, אגב, שותף גם עיתונאי "הארץ" יוסי מלמן. אתמול פירסם בבלוג שלו פוסט שבו כתב כי "גם הטענה שהשמיעו לאחרונה כמה עיתונאים כאילו הצנזורה מונעת לקיים דיון ציבורי היא די מופרכת. [...] והראיה, הנה הפוסט הזה מציג בפניכם לא רק את השקפת עולמי, אלא גם תמונה די נאמנה של המתרחש [...] הצנזורה לא מונעת קיומו של דיון ציבורי, אף שמוטב היה שלא היתה שולפת בעניין זה את המספריים שלה. הציבור יודע היטב את המחיר שיש לשלם עבור שחרורו של גלעד שליט. אין מצב אחר. או שנשלם את המחיר או שגלעד ימשיך לסבול בכלא החמאסי".

הבוקר, בעמ' 2 של "הארץ", מופיעה גרסה ערוכה של הטקסט שפירסם אמש מלמן בבלוג שלו. המשפט על טענת "כמה עיתונאים" הושמט, וממילא גם הקביעה כי הטענה הזו מופרכת.

שלוש הערות בשולי סיקור עסקת שליט

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש ידיעה גם לציפייה הדרוכה בצד השני. אבי יששכרוף מדווח על משפחות האסירים הפלסטינים, שמנסות להבין אם בניהן בין משוחררי העסקה המתגבשת.

במאמר המתפרסם הבוקר ב"ישראל היום" פונה יעקב אחימאיר לעיתונאים בתחינה, "בואו, עמיתי, נתאפק". אחימאיר מתכוון לסיקור שובו הצפוי של שליט משביו. "הפעם ניתן, ואולי חובה, לעשות זאת אחרת: בלי חדירה שעלולה לגלוש לחספוס גס ובלי לפלוש לתחומה הרגשי והפיזי של משפחת שליט", כותב אחימאיר, ומציע להחליף את עדר ניידות השידור והכתבים הלהוטים, שכבר מתכוננים להקיף את בית המשפחה, בצוות שידור אחד בלבד, אשר יעביר חומרים לכל הערוצים.

שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי "המשנה לראש הממשלה השר סילבן שלום הכחיש אמש כי אמר שבכיר התנזים מרואן ברגותי ומזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין אחמד סעדאת צפויים להשתחרר במסגרת עסקת חילופי האסירים. בשעות הערב פורסם כי שלום אמר את הדברים בראיון לרשת בי.בי.סי בערבית, אולם הוא מיהר להבהיר כי לא היו דברים מעולם". הדיווח על ההכחשה יוצא דופן, כיוון שאמש דווח בכמה כלי תקשורת ישראליים כי שלום אמר דווקא ההפך הגמור בראיון זה – כלומר, שברגותי וסעדאת לא ישוחררו בעסקה. אז מה אמר שלום בראיון? ומדוע הכחיש את מה שאמר? פתרון אפשרי עולה מטור הפרשנות של עמוס הראל ואבי יששכרוף, המתפרסם הבוקר ב"הארץ". השניים כותבים על הפרסומים שלפיהם ברגותי וסעדאת צפויים להשתחרר בקרוב מכלאם, ומציינים כי "השר סילבן שלום הכחיש אמש את הפרסומים בנושא וטען כי ברגותי כלל לא ייכלל בעסקה".

בטעם נטול

"קוקה-קולה אספה מהמדפים בקבוקים שנחשדו כפגומים בלי ליידע את הרשתות", מגלה כותרת ידיעה מאת עדי דברת-מזריץ ורינה רוזנברג הבוקר ב"דה-מרקר". הפניה לידיעה מתפרסמת גם בשער "הארץ".

"תקלה בטעם קולה – קוקה-קולה אספה מאות בקבוקים ממרכולים ברחבי הארץ; הסיבה – טעם רע וריח לוואי", קוראות כותרת וכותרת המשנה בידיעה מאת היאלי יעקבי, המופיעה הבוקר ב"ישראל היום". הפניה לידיעה מתפרסמת בשער העיתון.

"טעם החיים, הריח לא משהו – יצרנית קוקה-קולה הסירה מהמדפים בקבוקים עם ריח לוואי, אך דיווחה לרשתות שיווק כי לא היו בהם מספיק גזים", קוראות כותרת וכותרת בידיעה מאת נורית קדוש המופיעה הבוקר ב"מעריב".

רק ב"ידיעות אחרונות" אין ידיעה על התקלה בבקבוקים של החברה, שבראשה עומד איש העסקים מוזי ורטהיים. לא בקונטרס החדשות, לא במוסף "ממון", גם לא באחד מעשרות עמודי "כלכליסט". עמדת החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, שמופיעה כתגובה בכמה מהכתבות בעיתונים האחרים, דווקא כן מגיעה לידיעת ציבור קוראי "ידיעות אחרונות". היא מופיעה כמודעה בתשלום, בעמ' 9 של קונטרס החדשות, תחת הכותרת "הודעה לציבור לקוחותינו".

זוטות

בכפולה המרכזית של "מעריב" מופיעה הבוקר כתבה [רוני מלול] על ציור שיוצע למכירה פומבית בירושלים בשבוע הבא, וצפוי לגרוף מחיר שיא.

ב"גלובס" מדווח נועם שרביט כי "בית-המשפט העליון קבע, בפסק דין עקרוני, כי אין לעכב ביצוע צווי הריסה של בנייה בלתי חוקית – גם אם יש קושי לקבל היתר בנייה בשל הליכי תכנון אטיים".

ד"ר לאודר בשבילך

אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב העניקה אתמול תארי דוקטור לשם כבוד לכמה אישים: רון לאודר, חיים יבין, רנה שינפלד, חנוך גוטפרוינד ואליס שלוי. ב"הארץ" לא מופיעה על כך הבוקר ידיעה. ב"ידיעות אחרונות" מופיעה ידיעת תצלום בעמ' 31. מבין מקבלי תואר הכבוד דווקא איל ההון לאודר הוא שמופיע בתצלום. הכתב ירון ששון מצטט מהנימוקים להענקת התואר ללאודר: "על היותו מנהיג יהודי חשוב המנהל עסקים חובקי עולם ותורם מזמנו לקידום מטרות יהודיות רבות".

גם ב"מעריב" מצאו מקום לידיעת תצלום על האירוע, אף שקונטרס החדשות בעיתון מחזיק רק מעט יותר ממחצית העמודים של קונטרס החדשות ב"ידיעות אחרונות". ושוב, גם ב"מעריב", רק לאודר מכל הדוקטורים החדשים זוכה שפניו יופיעו בעיתון. להבדיל מהמתחרים, הכתב אורי בינדר משלב בכיתוב התצלום את נימוקי הענקת הפרס כאילו היו עובדות לכל דבר. "אוניברסיטת בן-גוריון בנגב העניקה אתמול תארי דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה לרון לאודר, מחשובי המנהיגים היהודים התורמים למדינת ישראל והמעורבים בקידום פרויקטים חשובים", כותב בינדר.

ב"ישראל היום", יש לציין, ידיעת התצלום [גדי גולן] עוסקת בעיקר בחיים יבין, ותצלומו של איש הטלוויזיה הוותיק מופיע לצד תצלומו של לאודר. זאת, אף שלאודר היה בין המוזמנים להשבעת ממשלתו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ויקיר העיתון.

ענייני תקשורת

בועז ארד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי חואנג צ'י, פעיל זכויות אדם בסין, נידון לשלוש שנות מאסר בעקבות פרסומים באתר האינטרנט שלו על רשלנות הממשלה בתגובה לרעש האדמה שפקד את המדינה בשנה שעברה.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח [רויטרס] כי כמה מקורבנות מסע רצח פוליטי בפיליפינים היו עיתונאים.

ב"כלכליסט" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי חברת ניוזקורפ, בבעלות רופרט מרדוק, מנהלת מגעים לשיתוף פעולה עם מיקרוסופט, שבמסגרתו יימחקו כל הקישורים לאתרי החדשות שבבעלותה ממנוע החיפוש של גוגל ויועברו למנוע החיפוש של מיקרוסופט.

צבי זרחיה ואופיר בר-זהר מדווחים ב"דה-מרקר" כי להצעת חוק הרפורמה בשידורי הטלוויזיה, שתוגש בימים הקרובים להצבעה בוועדת הכנסת, הוכנס שינוי שלפיו לא יותרו פרסומות בכבלים ובלוויין לפני שנת 2015. שינוי נוסף בהצעה קובע כי הערוצים 9 ו-23 ייכללו בחבילת הבסיס של ערוצי החינם.

חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי ועדת הכלכלה של הכנסת החליטה שזכייניות הטלוויזיה לא יקבלו רשיונות כל עוד לא יעמדו במחויבויותיהן.

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי "הממשלה ומנהלי רשות השידור פתחו חזית מאוחדת נגד ועד העיתונאים ברשות".

רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי ערוץ 10 שיגר מכתב לרשות השנייה ובו נטען שזכיינית ערוץ 2, קשת, חרגה ממכסת שעות השידור המותרת בשבוע לתוכניות ריאליטי.

בשנה שעברה, במסגרת כנס אילת לעיתונות, נערך רב-שיח בנושא סקרי דעת קהל. מהכותרת שניתנה לו, "סקר או שקר", ניתן להבין כי עצם המנהג של ביצוע סקרים לצורך פרסום תוצאותיהם בעיתונות הועמד לביקורת. ב"גלובס" דיווח אתמול לי-אור אברבך על סקר שנערך במיוחד לקראת הכנס של השנה הנוכחית, שיתקיים בתחילת השבוע הבא. על-פי תוצאות הסקר, העיתונות הכתובה שרויה בשפל בכל הנוגע למידת העניין שהיא מעוררת.

"ידיעות אחרונות" מזמין בעמודו האחורי את קוראיו לשלוח סיפורים על הקשר בינם ובין העיתון, לרגל חגיגות 70 שנה ל"ידיעות אחרונות", שיחלו בתחילת החודש הבא.

בראש שער "גלובס" מאתמול מופיע קדימון לקראת גליון "פירמה", שיחולק הערב למנויים. בין היתר מובטח ראיון עם נחום ברנע, כולל הציטוט "תופעת אדלסון לא בריאה לישראל".