(מתוך כרזת הכנס)

(מתוך כרזת הכנס)

בין הדוברים בכנס שכותרתו "מדע בתקשורת הישראלית: מאדישות להידברות", שנערך ביום שני האחרון בטכניון, שררה הסכמה על איכותו הירודה של סיקור נושאים מדעיים בתקשורת (העולמית בכלל והישראלית בפרט), ועל הצורך לשפר את היקפו ואיכותו.

מטרותיו המוצהרות של הכנס, שאירגנה ד"ר אילת ברעם-צברי מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, היו "בניית קהילה של מתווכי מדע בעברית, יצירת הזדמנות לדיאלוג בין הקהילה המדעית לאנשים המתווכים את עבודתה, והגברת המודעות לתקשורת ההמונים ככלי להעברת מסרים מדעיים".

ד"ר ברעם-צברי הצביעה על נוכחותו הדלה של המדע בתקשורת ההמונים, וקבעה כי את האשמה אין להטיל רק על כתפיהם של העיתונאים (המעוניינים בדרך כלל בתשובות מוחלטות ומיידיות, בניגוד לאנשי המדע, המורגלים ביסודיות ובהטלת ספק), אלא גם על כתפי המדענים, שרבים מהם סבורים כי פופולריזציה של המדע פירושה וולגריזציה שלו, ואינם ששים לשתף פעולה עם התקשורת. הפתרון, סבורה ד"ר ברעם-צברי, נעוץ בתגמול מדענים המשקיעים את זמנם בפיתוח קשרים עם הציבור הרחב ועם תקשורת ההמונים, ובהכשרה של מדענים לעסוק בפעולות של קשר עם הציבור.

דודי גולדמן, כתב המדע של "ידיעות אחרונות", הבחין בין אמצעי תקשורת המתמקדים ב"מעניין" ובין אלה העוסקים ב"חשוב", וקבע כי מספרם של כלי התקשורת העוסקים בחשוב הולך ומתמעט. כלי התקשורת, טען גולדמן, מעוניינים באנקדוטות "מדעיות" יותר מאשר במדע עצמו. את עיקר האשמה, לדבריו, יש להטיל על העורכים, המונחים על-ידי שיקולים מסחריים ובידוריים. הכתבים עצמם אינם אשמים הואיל והם נאלצים לפעול במסגרת שלא הם קבעו את אופיה ועל-פי נורמות תרבותיות ותכתיבים המאפיינים את החברה הפוסטמודרנית.

שולמית קפון, דוקטורנטית מהמחלקה להוראת המדעים של מכון וייצמן, הסבירה כיצד ניתן להשתמש באמצעים ספרותיים (כגון אנלוגיות, נראטיב והומור) כדי להנהיר רעיונות מדעיים מורכבים לקהל הרחב, וטענה כי אמצעי התקשורת יכולים להשתמש באמצעים מסוג זה כדי לעניין את הציבור ולהשכילו. בניגוד לדעתם של אנשי מדע רבים, קבעה קפון כי "פופולריזציה אינה זילות של המדע".

שמוליק שם-טוב, עורך כתב-העת "אודיסאה" (שגליונו השני ראה אור זה לא מכבר), ומי שהיה עד לפני זמן לא רב מנהל ההפקות בחברת JCS ("הדוגמניות"), דיבר על השינוי במעמדם של המדע ושל איש המדע בחברה בת-זמננו. בעבר, טען שם-טוב, חרג היחס למדע מעבר לשיקולים תועלתניים בלבד, ואילו כיום איבד המדע את ערכו האידיאולוגי ונמדד רק על-פי התועלת שהוא מביא. ככל שהערכים שמייצג המדע איבדו את מעמדם, הלך מעמדו של המדען ופחת בהתאם.

עודד נפחי, לשעבר מנהל התוכן של חברת נגה-תקשורת, המפיקה גם את ערוץ המדע (ערוץ 8), ביקש להשיב על השאלה: כיצד לעשות תוכניות מדע להמונים? כוונתו של נפחי היא לתוכניות הכוללות תכנים מדעיים והמשודרות בשעת צפיית השיא, ומגיעות, בהקשר הישראלי, לקהל של כמיליון צופים. נפחי סקר כמה דוגמאות לתוכניות מדע מצליחות מרחבי העולם – "מכסחי המיתוסים" (Myth Busters) האמריקאית, Clever!"" הגרמנית במקורה, שזכתה לכמה גרסאות מצליחות ומשודרת בערוצי שידור מרכזיים בכמה ממדינות אירופה, ו-Brainiac"", תוכנית אנגלית שהיא התוכנית המצליחה ביותר של רשת סקיי העולמית (ומשודרת גם בישראל בערוץ 8). המשותף לתוכניות הללו, לטענת נפחי, הוא שבכולן מוצגים ניסויים מדעיים משעשעים ו"גדולים מהחיים", תוך שימוש נרחב בהומור.

האם ניתן להפיק תוכניות מסוג זה גם בישראל? ספק רב, משום שעלות הפקתן גדולה ביותר. עם זאת, נפחי סבור שניתן להחדיר תכנים מדעיים לשעות צפיית השיא באמצעים אחרים, כחלק מתוכניות הדרמה והריאליטי. כך, למשל, הציע נפחי שמתמודדים בתוכניות כגון "האח הגדול" או "הישרדות" יעסקו, בין היתר, במשימות הקשורות לבעיות מדעיות ולנושאים מדעיים. תוכניות דרמה, כגון סדרות משטרה או בתי-חולים, עשויות אף הן להיות כר פורה להשתלה של תכנים מדעיים, כפי שנעשה בסדרות אמריקאיות כגון "האוס" או "CSI". לשם כך יידרש שיתוף פעולה מצדם של יוצרי התוכניות, שיתוף פעולה שניתן לעודד באמצעות מתן תמריצים כספיים על-ידי המדינה. הסדרה האמריקאית המצליחה "NUMB3RS", למשל, ממומנת בחלקה על-ידי משרד החינוך האמריקאי, ומתארת בלשי FBI הנעזרים במתימטיקאי גאון (ויפה תואר) כדי לפתור תעלומות.

בסופו של דבר נראה כי אין סיבות רבות לאופטימיות: העיתונות ממעטת לעסוק בנושאים מדעיים, בעיקר על סמך ההנחה (שאינה מגובה בראיות) שהציבור אינו מעוניין בנושאים הללו. נראה כי יש בעמדה זו משום זלזול בתבונתו של הציבור, ואף מידה לא מבוטלת של זלזול עצמי: הכתבים והעורכים עצמם אינם מתעניינים במדע וגם אינם מבינים בו, ומשום כך הם מעדיפים לדבוק בדעה שהנושא אינו מעניין את הציבור. המדענים, מצדם, אינם מתעניינים בתקשורת או בדעותיו של הציבור הרחב, ואינם רואים ערך בחינוך המדעי הכללי. בישראל, שבה תחומי הביטחון, הפוליטיקה והכלכלה תופסים תמיד את עיקר תשומת הלב, אין לתחומים המדעיים סיכוי רב לעורר עניין או סיקור רציני.