אולי אלה החגים שבאים עלינו לטובה, עם ארוחות החג הנלוות; אולי ההצהרה של משרד האוצר על כוונה למסות כלי פלסטיק חד-פעמיים לטובת כיסוי הגירעון הלאומי באמתלה של שמירה על איכות הסביבה, ואולי המודעות למימדים העצומים של משבר הסביבה העולמי. כך או כך, הבעיה עם הפלסטיק סוף סוף חילחלה אפילו למקבלי ההחלטות בעיתונות וכלי התקשורת הרימו את הכפפה החד-פעמית והואילו למחזר את הסוגיה: לקנות או לא לקנות (לא), להשתמש או לא להשתמש (שוב פעם לא).
הנושא הבוער הגיע אפילו לחדשות 12, אולי גוף החדשות הפופולרי בישראל, שם רתמו שני כתבים בכירים למשימה, רותי שילוני ויונתן ריגר, שהוציאו תחת ידיהם כתבה שמי שצפה בה לא יכול היה להבין מה בעצם הבעיה, ובטח שלא מהו הפתרון. מזל שהצופים יכלו להיחשף לכתבות אחרות בנושא בכלי תקשורת אחרים ולקבל תמונה ברורה ומהימנה יותר, חבל שחדשות 12 בזבזו זמן יקר בפריים-טיים והחמיצו הזדמנות נדירה בה הם עוסקים בנושאים של סביבה וקיימות.
מה היה לחדשות 12 להגיד על משבר הפלסטיק העולמי, על ההשלכות שלו על משבר האקלים, הכחדת בעלי חיים, זיהום סביבתי וסיכונים בריאותיים? ובכן, הכתבה החלה בליווי של "מכורה" לכלים חד-פעמיים בחנות ייעודית לתחום, במה שהרגיש כביקור בחנות ממתקים, והסתיימה בארוחת ערב בה הגברת מגישה למשפחתה את הארוחה בכלים חד-פעמיים. כשבסוף כמובן כולם נזרקים לפח, הלאה אל זיהום האדמה והים.
תוך כדי מספרת הגברת שהיא בעצם "ירוקה", אבל במקרה הזה הנוחות גוברת. היא מדברת ומדברת כשאף אחד מהכתבים לא שואל שאלה, לא מטיל ספק, לא מנסה לעמת את הגברת עם האמת: כלי פלסטיק חד-פעמיים הם אחד מהגורמים המזהמים הגדולים בעולם, מתהליך הייצור שלהם דרך השימוש בהם ועד ההשלכה שלהם לפח, בבית, בפארק או בחוף הים. אם כל זה לא היה עצוב, זה בטח היה מצחיק, וזו בדיוק הנקודה: שבחדשות 12 חושבים כנראה שזה מצחיק, ומכאן שהם לא מבינים כמה זה עצוב.
מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, הסביר כיצד הפלסטיק בחוף מגיע לים וממנו לדגים, ואז חוזר חלילה אלינו, מבלי לומר אפילו מילה אחת על "בעיית הפלסטיק", על הצורך לצמצם את הכמות, על החלופות, או שמא המנכ"ל דיבר - אבל בחדשות 12 חתכו?
בתווך הוצגו גם מספר ראיונות אקראיים, בהם המרואיינים התייחסו לשאלה "האם הם משתמשים בכלים חד-פעמיים". העורכים השתדלו לשמור על מספר שווה של מצדדים ומתנגדים, כי הרי "איזון" הוא ערך חדשותי קדוש. בנוסף הוצג גם ביקור קצר בחברת אינדיגו HP, שהחליפה את הכוסות החד-פעמיות בכוסות רב-פעמיות ובמדיח. ברקע ריגר מונה נתונים המתארים את ההתמכרות הישראלית לחד-פעמי, שהפכה אותנו לשיאני פלסטיק בינלאומיים. והכל בנינוחות, אפילו בבדיחות, כאילו לא קרה דבר, כמו מדובר על בחירה בין שוקולד מריר לשוקולד חלב או משהו מעין זה.
גולת הכותרת של הכתבה היתה ראיון קצרצר, על שפת הים, עם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, שהסביר כיצד הפלסטיק בחוף מגיע לים וממנו לדגים, ואז חוזר חלילה אלינו, מבלי לומר אפילו מילה אחת על "בעיית הפלסטיק", על הצורך לצמצם את הכמות, על החלופות, או שמא המנכ"ל דיבר - אבל בחדשות 12 חתכו? לאורך כל הכתבה ראינו בקושי פריים אחד של פסולת פלסטיק חד-פעמי, בחוף, בים או באתרי הפסולת. בטח שלא את הפגיעה בבעלי החיים. גם לא נאמרה מילה אחת על כך שהפסולת הזו נמצאת במלח, במי השתייה, באוויר ובגשם.
מה היתה המטרה של הכתבה, שאלתי את עצמי. האם התקשורת צריכה לדווח לנו על חדשות? כי בכתבה של חדשות 12 לא היתה שום חדשה, אפילו לא דיברו על כוונת האוצר, ובטח לא על האסון שממיט עלינו הפלסטיק ועל השפעות הפסולת החד-פעמית. אולי רק לסקר את המציאות מבלי לנקוט עמדה? כי אז חדשות 12 היו "מאוזנים", אבל אם לפי מאמר הכתב אנחנו שיאני השימוש בחד-פעמי, אז המציאות בישראל הרבה יותר גרועה מהתמונה ששודרה לנו. ואולי בכלל זו היתה פרסומת לחברת HP.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)