"ידיעות אחרונות" ו"מעריב": סרטן בספק, השתלת לב וחוסר לב
מחלות קשות מככבות על שערי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" היום: הכותרת הראשית של שני היומונים עוסקת בחומר מסרטן שנמצא במטוסי אף-16. "טייסי אף-16 יעברו בדיקות סרטן" היא הכותרת של "ידיעות אחרונות"; "התלוננו במשך שנים, אבל לא התייחסו אלינו" היא הכותרת של "מעריב". התלונות היו על צריבה בקנה הנשימה ובעיניים. החומר נמצא בבדיקה של חברה אזרחית לאחר שבדיקות פנימיות לא העלו דבר. הוא התגלה במטוס אחד בלבד, ובינתיים לא דווח על אף טייס חולה בסרטן קנה הנשימה ("אתה מודאג? אני עוד הייתי בשייטת לפני חיל האוויר", אומר טייס אחד לרעהו בקריקטורה של יותם פישביין ב"ידיעות אחרונות").
טייס מטפס לתא הטייס של מטוס F16I של חיל האוויר (צילום: פלאש 90)
כותרת אחרת עוסקת במושתלת הלב הצעירה בישראל, בת שנה. ב"מעריב" הסיפור מובא בהבלטה יתרה על השער, כשהמוקד אינו המושתלת, אלא תורמת האיברים, גם היא פעוטה (בת שנתיים). "במותה הצילה ארבעה ילדים" היא הכותרת, ולצד תמונתה של התורמת, הללי וולפיש ז"ל, מובאת תמונתה מפוקסלת הפנים של המושתלת. תמונתה של המושתלת, תהילה, מופיעה גם על שער "ידיעות אחרונות", הפעם פניה גלויות.
סיפור שער אחר של "ידיעות אחרונות" עוסק בזוג הורים מתעללים מאור-יהודה, שנעצרו אתמול. אותו סיפור מופיע ב"מעריב" בכפולה הפותחת (לצד סיפורה של התינוקת התורמת). אבי אשכנזי, יובל גורן ומיכל שפירא מדווחים כי התינוק המוכה מאושפז כעת במצב קשה וכי כנראה נגרם לו נזק מוחי קשה, כנראה בשל טלטולים חריפים. המשטרה: "לא נסתפק בחקירת ההורים, נבדוק גם היכן היו שירותי הרווחה, במיוחד לאור העובדה שהיה ידוע להם כי מדובר בבני זוג עם עבר של התעללות בילדיהם". לבני הזוג שני ילדים נוספים. גיל התינוק: 40 יום.
"ישראל היום" ו"הארץ": מחכים לפיגוע על-שם מורנייה
הכותרות של "הארץ" ושל "ישראל היום" קצת יותר חיוורות. הכותרת הראשית של שני העיתונים ממחזרת, שוב, את הכוננות שהוכרזה לקראת תום 40 ימי האבל על הטרוריסט עימאד מורנייה. החידוש הפעם הוא אמירת החיזבאללה כי בידיו הוכחה לכך שישראל היתה אחראית לחיסול. ב"ידיעות אחרונות" מופיע הסיפור בעמ' 3, ב"מעריב" בעמ' 16, שני העיתונים מקדישים לו רבע עמוד ומצליחים לכסותו בהצלחה יתרה.
הכותרת השנייה בחשיבותה של "הארץ" היום עוסקת בסדאם חוסיין. מסמכים עיראקיים שפירסם הפנטגון חושפים את תוכניות סדאם לפגוע בישראל. "לא אהסס להשתמש בנשק כימי נגד ישראל", היא הכותרת של אמיר אורן. מאמר המערכת יוצא נגד עסקת הגז שחתמה שווייץ עם איראן. מזל מועלם מצטטת בעמ' 4 "בכירים בליכוד" שאומרים שנסיעות היו"ר נתניהו "מריחות רע". לשכת נתניהו החליטה הפעם "להוריד פרופיל", לפי מועלם.
כותרות השער של "ישראל היום" עוסקות בדובר עיריית שדרות שפוטר, לטענתו, לאחר שחשף שחיתויות; ידיעה על רצח נהג המונית אליהו בטונשווילי באשדוד; וסקופ תחת הכותרת "פורים הלוהט", העוסק במזג האוויר בסופשבוע (חם) והיום (עוד יותר חם). דן מרגלית כותב כי הממשלה מבטיחה הבטחות סותרות לכל שותפיה הקואליציוניים, ולמעשה אינה פועלת באף תחום.
מימין (ומאחור): סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני וראש הממשלה אהוד אולמרט, אתמול בבית ראש הממשלה (צילום: פלאש 90)
הפלסטינים מתחמשים ומתגעגעים לצה"ל
ידיעה מעניינת מביא אמיר בוחבוט בעמ' 5 של "מעריב": נשות מחסום WATCH, ארגון שמאלי קיצוני הטוען בדרך-כלל נגד חיילי צה"ל, באמירות מפתיעות: "נשות הארגון מחסום ווטש מבקשות, בצעד יוצא דופן, שצה"ל דווקא יחזור למחסומים ולא ישאיר אותם לחברות הפרטיות, כפי שהחליט שר הפנים מאיר שטרית [...] ההודעה על מעבר האחריות של שאר המחסומים לידיים אזרחיות עוררה דאגה רבה בקרב הפלסטינים וארגוני השמאל [...] 'הפלסטינים שיוצאים מהמעבר מתגעגעים לחיילי צה"ל', סיפרה נטע גולן מהארגון, העוקבת בקביעות אחר הנעשה במעבר ריחן, שהועבר לאחריות חברה אזרחית. 'הם לא התאהבו בצה"ל פתאום, אבל הם בהחלט טוענים שהיחס של הצבא היה הרבה יותר הוגן כלפיהם'".
ידיעה שמופיעה בכל העיתונים עוסקת בשריוניות החדשות של אבו-מאזן. ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה כי ישראל אישרה העברה של 25 שריוניות רוסיות לרשות הפלסטינית ו-25 שריוניות נוספות בדרך. השריוניות יגיעו ללא המקלעים.
נגמ"ש של צה"ל ליד עזה (צילום: פלאש 90)
אלימות
רצח נהג המונית אליהו בטונשווילי שלשום באשדוד מגיע רק לשער של "ישראל היום". בשאר העיתונים מסתפקים בעמודים הפנימיים. ב"ידיעות אחרונות" מביאים מונולוג מפיו של נהג המונית יעקב מזרחי, שנדקר בעינו לפני חודש: "אסור לרחם על חיות האדם שעושים את המעשים האלה [...] חייבים להתייחס לאנשים האלה בדיוק כמו שמתייחסים ליגאל עמיר". בטונשווילי, מלטש יהלומים במקצועו, החל לעבוד כנהג מונית רק לפני שלושה חודשים. השאיר אחריו אשה ושני ילדים. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום.
באום אל-פחם אח ירה למוות באחותו, בטעות. שיחק בנשק. בקריית-אתא נדקרו אב ובנו על-ידי שכן. סכסוך על השלכת אשפה הוביל לנזק לדלת, שהוביל לקטטה. האב פצוע קל, הבן בינוני.
נקטעה רגלו של הנער שנפצע ממשלוח מנות ממולכד באריאל, מדווחים אורון מאירי ונועם ברקן ב"ידיעות אחרונות" (לפי "הארץ": שתי אצבעותיו). הרופאים מנסים כעת להציל את עיניו.
עוד בכותרות
סיפור שער נוסף של "מעריב" קובע "כל גמלאי רביעי - עני". משום מה, פניו של הגמלאי(?) המופיע על השער מפוקסלות. יחד עם התמונה הראשית, המציגה טייס שפניו מוסתרות בקסדת טיסה, ויחד עם תמונתה המפוקסלת של התינוקת מושתלת הלב, מעניק לנו "מעריב" שער אנונימי מתמיד. מקורה של הידיעה בדו"ח חדש של בנק ישראל, הקובע כי "כל פנסיונר רביעי בישראל לא מצליח להתקיים בכבוד". לפי הידיעה, נאמר בדו"ח: "לולא הקצבאות שהם מקבלים - ממדי העוני היו מוכפלים".
אדם מחפש בזבל, ירושלים (צילום: פלאש 90)
עוד על שער "ידיעות אחרונות": דיווח ממסיבת בר-המצווה של בנו של איש העסקים קובי אלכסנדר. אף שפולחן העשירים בעיתונות לכאורה מצדיק פרסום ידיעה ראשית על בר-מצווה של איש עשיר, הרי שבמקרה זה יש לכך הצדקה עיתונאית של ממש: אלכסנדר מבוקש על-ידי רשויות החוק בארצות-הברית בעוון הונאת ענק והוא שוהה כעת בנמיביה, לשם נמלט עם משפחתו. אף שמדובר באדם שמבוקש על פשעים חמורים למדי, ישראלים מפורסמים רבים טרחו וטסו לנמיביה הרחוקה כדי להשתתף בחגיגה. אנשי השיווק רני רהב ויורם באומן הגיעו, עינת שרוף וסאבלימינאל באו לשיר, ועוד כל מיני.
לכאורה, אירוע מביש ומעורר שאט נפש, אלא שהעיתון ממסגר את הפרשה אחרת לגמרי: הכתב אסף לוי מדווח בהרחבה על הפאר וההדר של החגיגות, על הדוגמניות, האוכל והדוגמניות. בלי שהתכוון לכך, מעורר הכתב בחילה שאולי לא היתה מתעוררת מדיווח יובשני. הידיעה נקראת כמו פתיח לרומן היסטורי של ימי פומפיי האחרונים.
ועוד עניין: הכתבה ב"ידיעות אחרונות" לקוחה מ"כלכליסט", במה שנראה כמו הבעת אי-אמון בעיתון הכלכלי, כאילו לא רצו שם לבזבז "סקופ" כזה בלי שייחשף בעיתון-האם רב-התפוצה. ואולי מדובר בשלב לקראת חיסולו של המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות".
יוסי יהושוע מביא ב"ידיעות אחרונות" את הכותרת הבאה: "ירידה דרמטית במספר המסתננים ממצרים. הסיבות לירידה: שיפור התיאום עם המצרים ופעילות מוגברת של כוחות הביטחון לאורך הגבול".
חדשות חוץ
ב"מעריב" מדווחת טל שניידר על פרשייה המוכתרת בשם "פספורט גייט": "תיקיהם האישיים של שלושת המועמדים לנשיאות ארה"ב, כך מתברר, הפכו למוצר מבוקש. מחלקת המדינה האמריקאית הודיעה בסוף השבוע כי מספר עובדים חיטטו בתיקיות המידע בדרכוניהם של אובמה, קלינטון ומקיין בכמה הזדמנויות. מזכירת המדינה רייס התקשרה להתנצל, האחראים פוטרו".
אגב כך מספרים ב"מעריב" כי הסכום שהוציאו עד כה המתמודדים לנשיאות משתי המפלגות עומד על 790 מיליון דולר (והמערכה טרם הסתיימה). זהו סכום שיא: "במערכת הבחירות הקודמת, בשלב המקביל, הצליחו המתמודדים העיקרים לגייס יחד רק כ-200 מיליון דולר".
חדשות תקשורת
"מעריב" מקדיש היום עמוד שלם לרצח שני עיתונאים רוסים בסוף השבוע האחרון. תחת הכותרת "מוות לחופש הביטוי" מדווח אלי ברדנשטיין על דקירתו למוות של העיתונאי איליאס שורפאייב, כתב הערוץ הממלכתי של רוסיה, ורציחתו בירי של גדזי אבשילוב, ראש תחנת הטלוויזיה הממלכתית של דגסטאן.
לא מוזכר קשר ברור בין המקרים ולא ברור אם הרציחות היו על רקע עיסוקם של השניים, אם לאו. אבל מסגרת המופיעה בעמוד קושרת את הרציחות באופן כללי לנשיא פוטין: "מאז נכנס הנשיא פוטין למושבו בקרמלין בשנת 2000, מוצאים עצמם העיתונאים בארצו בסכנה. בשמונה השנים האחרונות נהרגו קרוב ל-20 עיתונאים בעת מילוי תפקידם".
כתבת השער של "המגזין" של "מעריב" עוסקת גם היא בענייני תקשורת: "הבגידות שלא תקראו עליהן". ליאת שלזינגר מנסה לברר מדוע העיתונות בישראל פוריטנית ולא עוסקת בהרחבה (או אפילו בצמצום) בפרשיות המין, הניאוף והבגידה של נבחריה. הרכילאית ברוריה אבידן קובעת כי "מאז ומתמיד שמרה התקשורת על תדמית נקייה [...] גם היום אני לא אפרסם סיפור בגידה אם יש ילדים שיכולים להיפגע מהסיפור. בעצם, אני חושבת שאחשוב הרבה מאוד לפני שאחשוף כל שם של פוליטיקאי שבוגד באשתו". לפי הכתבה, חשיפות כאלה אינן מתרחשות אף פעם, אלא אם כן המקרה גולש לפלילים. מומחה לתקשורת טוען שהסיבה היא ש"התקשורת בישראל צבועה ומונעת מאג'נדות ומחברויות אישיות". עיתונאי אחר טוען כי "מי שגר בבית זכוכית לא זורק אבנים". רביב דרוקר מסביר שפשוט במדינה קטנה כמו שלנו, עיתונאי לא יכול להרשות לעצמו לשרוף את המקורות שלו על-ידי הפללתם ברומן אסור.
הנבחרים (צילום: פלאש 90)
אסף שניידר כותב ב"מעריב" כי ערוץ 10 לא הפסידו משידור הכתבה הבלעדית על מערך הלוויינים של צה"ל בערוץ 2 אתמול. ערוץ 10 עתר לבג"ץ בדרישה לעצור את השידור, מאחר שלטענתו לדובר צה"ל אסור להפלות בין כלי התקשורת. שניידר כותב כי הכתבה נראתה כ"כתבה מטעם" ולא הביאה כבוד גדול לערוץ 2. בשנות החמישים טענו עורכי העיתונים הגדולים כי מערכת הביטחון מפלה בשחרור מידע על פעולות תגמול. אלא שאז האפליה לא היתה בין העיתונים: צה"ל שיחרר את המידע לעיתון "במחנה", שהיה אז עיתון נפוץ גם בקרב אזרחים. היום "במחנה" אינו עיתון פופולרי, ומערכת הביטחון מוצאת אפיקים אחרים לשחרור מידע, הממוצב כרצונה.