ביום שישי האחרון, יומיים לאחר הבחירות, אולי מפני שקצתי בפניהם של ביבי-לבני-ליברמן-ברק, שניבטו אלי מכל עמוד ראשון, הפתעתי את מוכר העיתונים שבקיוסק בפינת הרחוב כשנטלתי מן הסטנד את "המודיע" ו"המבשר", שני עיתונים שלעיני נראו כתאומים זהים, עמוסי אותיות-נמלים, חפים כמעט מתצלומים. המוכר, חובש כיפה שחורה, מאיר פנים, שמח להיות לי למורה: "'המבשר'", הסביר, "זה התפגלות של 'המודיע'" (כוונתו, אבוי, היתה להתפלגות). לו עצמו, לדבריו, אין מה לחפש באף אחד מהם. יגעתי וקראתי, ונדמה לי שמצאתי לפחות שבע סיבות טובות.

1. אין בהם כמעט תצלומים

לא רק את הפנים של ראשי המפלגות לא תמצאו בכותרות שני העיתונים, אלא גם כמעט שום זכר ויזואלי למערכת הבחירות; לא קלפי, לא שלט חוצות ולא נעליים של חבר-כנסת. בעמודו הראשון של "המבשר" אין שום תצלום. ב"המודיע" תמצאו תצלום פספורט, בגודל של תצלום פספורט, של "המנוח הטרי כ"ק האדמו"ר רבי אלטר כהנא זצ"ל מזידיטשוב, גאון וצדיק ומקרב לבות ישראל לאבינו שבשמים אשר השיב נשמתו לבוראה, והוא בשנת השבעים לחייו".

2. אסורה הכניסה ללא שטריימל

ב"המודיע" נספרו שלושה חובשי שטריימל בעמודי ההספדים (ר' סעיף 3), ועוד כמה עשרות בתמונות קבוצתיות ("הרמת כוסית לאחר קביעת מזוזות", "הרבנים שליטא וראשי 'קוקה-קולה' במעמד הכשרת המפעל לפסח"). ב"המבשר" ספרתי ארבעה חובשי מגבעת ועטוי טלית אחד. השטריימל בה"א הידיעה נמצא במודעת פרסומת מטעם שטרייכמן-שטריימלך, התופסת רבע מן העמוד הראשון. ב"המודיע" תוכלו למצוא גם "תצלום של לוויין רוסי שיצא מכלל שימוש", "הפגנת חמאס", תצלום אווירה של ככרות לחם" (אילוסטרציה לכתבה "ואכלתם לחמכם לשובע"), תצלום של "טוקיו בירת יפן" ו"רכבים הפוכים בתאונת דרכים". ב"המבשר" בצורת ויזואלית – רק אדמו"רים ואברכים, ארבעה ילדים תימנים ("דיווחים: יהודי תימן מסתירים את פיאותיהם מחשש לחייהם") ומחסום צה"לי – רחוק כמו בתצלום לוויין.

3. המוות אורב בעמוד הרביעי

שטח ניכר – עד כפולת עמודים – מוקדש בעיתונים להספדים, במלאת יום, שבוע או שלושים. "בערש"ק בפניא במעלי שבתא הובא למנוחות" – הרה"ח, האדמו"ר, החסיד, האברך המופלג ז"ל, זצ"ל. "העט כותבת אבל הלב מתקשה לעכל", "אצילותו ומאור פניו", "תמיד היה בפיו דבר תורה", "מצפן החיים", "לא קלה היא המלאכה לשרטט את דמותו", "רסיסי דמע ונטפי נהי". כל מוות הוא "בשורת איוב", וכל בר-מינן "אבידה גדולה". יונסקו היה שמח לזכות להספד מושקע בן אלפי מלים כמו זה שזכה לו, למשל, "הרה"ח ר' אברהם ברנדווין זצ"ל" בשני היומונים.

4. קשה למצוא את הרגליים והידיים

"המעטפות הכפולות לא שינו את חלוקת המנדטים", "קהיר הודיעה על רגיעה והפסקת אש", "נפטר כ"ק האדמור רבי אלטר", "סיעת יהדות התורה התכנסה לישיבה ראשונה", "ביום א' – יומא דהילולא של כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'חלקת יהושע' מביאלא זי"ע". מה קודם למה? מה חשוב ממה? ב"המבשר", ועוד יותר ממנו ב"המודיע", קשה להצביע על הייררכיה. איך אומרים, "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

5. מה זה בעצם זי"ע?

וכ"ק, והגרי"י, והרה"ח, וק"ק? לך תדע (לאור החשיפה הגדולה שמעניקים שני העיתונים לקוקה-קולה עם קמפיין "כי בשבת נהנים מהטוב ביותר...").

6. חפש את האשה (ולא תמצא)

אולי כי קשה למצוא אשת חיל? ב"המודיע" ו"המבשר" אין פובליציסטיות ולא כתבות לענייני מדינאות, פלילים, מדע, צבא (אגב, ב"המודיע" יש "סופר צבאי"). בעמוד ההספדים של "המבשר" נתגלתה מספידה אחת: "הכותבת בדמע, דודתו ל. דויטש, בשם כל המשפחה". תצלומים שבהם נראות נשים? הס מלהזכיר.

7. אין בהם טיפת לחלוחית

האשמות אינן הנשים הנעדרות, אלא הגישה שלפיה הקורא מונח בכיס העיתון. דומה כי הן "המודיע – בטאון אגודת ישראל העולמית" והן "המבשר – העיתון של היהדות הנאמנה" אינם עושים כל מאמץ להציג את חומריהם בצורה מושכת. אדרבה, מראה העיתונים כה מונוכרומטי ומשמים עד כי ניתן לחשוב שנעשה כאן מאמץ מכוון להבריח קונים פוטנציאליים – כמוני. הכתבות כולן דומות בסגנונן היבשושי, וכך גם הכותרות – תמיד עובדתיות, לעולם לא מתחכמות, מתפייטות או מתריסות. זוהי עיתונות של העולם הישן, הפונה אל קהל מן העולם הישן. מוכר העיתונים מן הרחוב שלי כבר אינו שייך לשם. על הקיוסק שלו תלה שלט בחרוזים: "נהג, צפור ותקבל עיתון בלי תור!", מיזם דרייב-אין בזעיר אנפין. לא הופתעתי לשמוע ממנו כי הוא קורא מתמיד ונלהב של "דה-מרקר".