יש עתיד

"יש-עתיד: רק המתווה שלנו לגיוס חרדים מקובל עלינו", נכתב בכותרת דיווח של זאב קם ב"מעריב". "אף שביהדות-התורה הביעו נכונות להתגמש בנוגע לפתרון של השר יעלון לגיוס בני ישיבות, במפלגתו של יאיר לפיד מבהירים: לא תהיה שום פשרה, כל מי שיגיע לגיל 18 ילך לבקו"ם. ההסבר של יש-עתיד: מתווה יעלון אינו שוויוני ועולה כסף רב למדינה". מתווה יעלון "מדבר על גיוס חרדים לאחר גיל 24", כותב קם. "לפיד הכריז על תמיכה בנתניהו, והבטיח לא לשבת בממשלה עם שרים בלי תיק", נכתב בכותרת על שער "הארץ".

"מסתמנת פשרה בין לפיד לנתניהו: 24 שרים", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". כזכור, לפיד התחייב שמפלגתו, יש-עתיד, תפעל להקמתה של ממשלה ובה לא יותר מ-18 שרים, אולם לא יעמוד על כך כתנאי להצטרפותו לממשלה, בשל אילוצים. גם מדינת ישראל מתנהלת בסביבה של אילוצים, ובמיוחד זה הבטחוני. וכשהאילוץ מראה את פניו המכוערות, פוליטיקאים מתנהלים כפוליטיקאים ועיתונים מתנערים מהתחייבויותיהם הפוליטיות. הדיווח היום בשערי העיתונים על התקיפה הצבאית הישראלית אתמול בסוריה חף מההטיות הבולטות הידועות ומובא, פחות או יותר, כהווייתו, תוך אילוצי הצנזורה וגבולות המידע שבידי העיתונים.

"אחרי הדיווחים על תקיפת צה"ל בסוריה: חשש בישראל מנקמה של החיזבאללה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בסוריה מכחישים את הדיווח על הפצצת שיירת טילי נ"מ מתקדמים, וטוענים כי ישראל תקפה אתר צבאי ליד דמשק", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של עמוס הראל. "תקיפה בסוריה – רמז לעולם", קובעת כותרת טור הפרשנות של צבי בראל.

"סוריה מודה: ישראל תקפה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "דיווחים בעולם: מטוסי חיל האוויר תקפו משלוח טילי נ"מ מתקדמים מסוריה לחיזבאללה. הסורים שתקו שעות ארוכות, ולבסוף הודיעו: ישראל הפציצה מרכז מחקר מדעי". כותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן היא "סיכון מחושב", והוא קובע שישראל "קרובה היום לעימות בחזית בגבול הצפון יותר ממה שהיתה בכל נקודה מאז מלחמת לבנון השנייה".

"סוריה: ישראל תקפה מתקן צבאי ליד דמשק", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "בבוקר: בתקשורת הזרה מדווחים על תקיפת שיירת נשק, בערב: הצבא הסורי מודה כי 'ישראל הפציצה מרכז לפיתוח אמצעי לחימה, שני עובדים נהרגו'. המורדים: המתקן שימש לייצור נשק כימי", נכתב בכותרת המשנה. "תקיפה בסוריה אינה אירוע חסר תקדים", כותב עמיר רפפורט. "במידה רבה אפשר להשוות את התקיפה של שיירת הנשק שלשום, שמיוחסת לישראל, לא לתקיפת הכור אלא לתקיפות של מאגרי נשק בסודאן הרחוקה [...] מדובר במבצעים שנועדו לעכב התעצמות", הוא כותב עוד וחותם: "כל ההערכות היו כי תקיפה, שהיתה או לא היתה, לא תוביל לסיבוב לחימה מיידי בצפון".

"מכת מנע", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "על רקע חשש כבד מזליגת נשק כימי ו'שובר שוויון' מסוריה לחיזבאללה: לפי פרסומים זרים, חיל האוויר השמיד שיירה עם טילי נ"מ מסוג SA-17", נכתב בכותרת המשנה. "דיווח: הופצץ גם מתקן שסוריה מכנה 'מכון מחקר', ולפי מקורות בלבנון יוצר בו נשק כימי. ערנות מוגברת בצפון". "צריך לקוות שהשילוב של הרתעה ישראלית, דיפלומטיה בינלאומית ושכל ישר יעשה את שלו, וימנע את הפיכת המלחמה הסורית למלחמה אזורית", כותב יואב לימור בטור פרשנות בכפולה הפותחת תחת הכותרת "הכדור במגרש השני".

"בישראל, כמו במקרים דומים בעבר, נמנעו אמש מתגובה ואפילו מרמיזות בנושא", כותב עוד לימור. "כך נהגה ישראל גם כאשר תקפה ב-2007 (על-פי פרסומים זרים) את הכור הגרעיני שסוריה בנתה בחשאי במדבר; אז כהיום נראה כי המטרה היא להימנע מהצהרות שעלולות להוביל להסלמה ולהידרדר עד כדי מלחמה. אם אמנם האירועים התרחשו כפי שדווחו, התקווה היא שהצד השני יוכל להכיל אותם ולא ייגרר לתגובה".

בעוד שישראל הרשמית בהנהגתו של ראש הממשלה נתניהו שומרת על איפוק ועמימות בחזית השיח הצבאי, "ישראל היום" משמש בתפקיד האלטר-אגו שלה: כותרת הכפולה הפותחת היא "הוזהרו, ציפצפו, הותקפו". על השער, כותרת הגג פותחת בביטוי "עמוק בעורף האויב". שנאמר: מגוחך בעורף האויב.

איפה הבועה

העיתונים הכלכליים ממשיכים לעסוק גם היום בפרישתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. "פישר פורש – בנק ישראל צופה עוד שנה וחצי של עליות במחירי הדירות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", העיתון שנחשב מקורב לנגיד, במיוחד בתקופת המאבק בבנק הפועלים בראשותו של דני דנקנר (הפרשה הובילה לבסוף, בדרך חתחתים, לכתב אישום נגד דנקנר). "שוק הנדל"ן ממשיך לרתוח למרות המאמצים לבלימת המחירים, קובעים בבנק ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "הערכות: מנואל טרכטנברג ויוג'ין קנדל מועמדים מובילים לתפקיד הנגיד". כותרת הדיווח של מוטי בסוק היא "פישר: 'בשנתיים האחרונות ניהול התקציב יצא במידה מסוימת מכלל שליטה'".

ב"כלכליסט", שתפס את העמדה הנגדית ל"דה-מרקר" באותה פרשה והרבה למתוח ביקורת על הנגיד בהקשר של פעילותו היחצנית, נכתב היום בכותרת על השער: "נאום הטפלון של סטנלי פישר", "מחירי הדירות אינם באחריותו, העמלות בבנקים בסדר ונתניהו לא מושלם. הנגיד מחלק ציונים לעצמו". "סטנלי פישר נותן לעצמו ציון מצוין בסיכום הקדנציה", נכתב בכותרת הדיווח עצמו, של אמנון אטד ושניר הנדלר. השניים כותבים כי המועמדת המועדפת על פישר להחליפו היא סגניתו, קרנית פלוג.

"לא עשיתי טעויות" היא הכותרת הראשית של "גלובס", ציטוט של פישר, שתמונתו מופיעה בקלוז-אפ במרכז השער. "פישר מתנער מאחריותו לגירעון: 'אנו היועצים ולא המחליטים וגם לא המבצעים של התקציב'", נכתב בכותרת הגג. "הנגיד הפורש מפיל את תיק הגירעון ובועת הנדל"ן על נתניהו והממשלה, משתבח בפעילות נטולת הטעויות של בנק ישראל, מכתיר את היורשת שלו וחושב ששכר העובדים בבנק ישראל נמוך מדי", מספרת כותרת המשנה. מבין שלוש ההפניות לטורי פרשנת, העליונה היא של דרור מרמור, עורך הנדל"ן: "טעה ועוד איך". במקום "המבוגר האחראי", כותב מרמור, אפשר לכנות את פישר "המבוגר האחראי על עליית מחירי הדירות".

עליית מחירי הדיור היתה הטריגר הישיר (גם אם לא היחיד) לפריצתה הספונטנית של "המחאה החברתית". עליית מחירי הדיור היתה נושא מרכזי במערכת הבחירות: היא עמדה בבסיס ההתכתשות הספק-מלאכותית בין הליכוד-ביתנו לבין ש"ס על שאלת זהותו של שר השיכון; וההודעה המבוהלת של נתניהו על מינויו של משה כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל. עליית מחירי הדיור מתבררת כסוגיה עיקרית בשיח סביב פרישתו של פישר. העיתונים מתייחסים אל עליית המחירים הזו פעמים רבות בשם "בועה". האם עליית מחירי הדיור היא "בועת דיור"? בהתחשב בתנאים הריאליים של היצע וביקוש בתחום הדיור בישראל, לא בטוח שאפשר להשיב על השאלה הזו בחיוב.

ואולם, ייתכן שאפשר לכנות "בועה" את הסכנה שיוצר הגידול בנטילת משכנתאות – אי-היכולת של אזרחים אמריקאים להחזיר משכנתאות מופרכות מלכתחילה היה הטריגר לפריצת המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 (בצירוף, כמובן, של שוק פיננסים מתוחכם שארז את המשכנתאות ה"רעילות" ושיווק אותן לכל עבר וכך "הדביק" בנקים וקרנות ברחבי העולם). אלא שבועה כזו היא קודם כל בועת אשראי, לא בועת דיור. הגידול הלא ריאלי במחירי הדיור (שכאמור, בישראל כלל לא בטוח שהוא אכן לא ריאלי) הוא תוצאה, לא גורם, ב"בועה" כזו. הגורם הוא בנקי המשכנתאות שהלוו כסף באופן מופקר תמורת רווח קצר-מועד. משום מה – אולי בגלל רתיעת העיתונים מלמתוח ביקורת על הבנקים – למעט הבלחות נדירות, העיתונות בישראל אינה עוסקת כלל בצד זה של ההיתכנות לבועה. "גלובס" ו"כלכליסט" מגישים היום טעימה ממה שכן אפשר היה לעשות בחזית הזו מבחינה עיתונאית.

"תחת מתקפת שיווק אגרסיבית של הלוואות לכל מטרה מתפתחת פה נורמה מסוכנת של חיים על כסף שאין לך", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "כלכליסט". "מדינה בהלוואה" היא כותרת הכתבה של קרן צוריאל-הררי ואורי פסובסקי. "לפי נתוני בנק ישראל, ההלוואות שהישראלים לקחו לכל מטרה פרט למשכנתא הגיעו באוקטובר 2012 לשיא של כל הזמנים – 116 מיליארד שקל", כותבים השניים, "והר ההלוואות הזה מצטרף כמובן לחוב האדיר שהישראלים צברו במשכנתאות בשנים האחרונות". "הקופה רושמת, המשפחה מתעלמת", נכתב בכותרת על שער "גלובס". "לא מעודכנים במצב החשבון, לא יודעים על מה משלמים, לא מבינים בפנסיה, לא מכירים את ההוצאות על רכב, ביטוחים, תקשורת. למה אנחנו כל-כך אדישים לכספנו, מי מרוויח מזה ואיך אפשר להתנהל אחרת", נכתב בכותרת המשנה המפנה לפרויקט של מיכל רז-חיימוביץ', ספיר פרץ, גלי וינרב, רועי גולדנברג ורון שטיין.

"חלק מרכזי בעלייה בהיקף החוב של משקי הבית מקורו בהגדלת היצע ההלוואות", כותבים עוד צוריאל-הררי ופסובסקי, "כי לא פחות משהעגל רוצה לינוק, הפרה להוטה להיניק. קרב עז ניטש היום על תיק ההלוואות של הצרכן הפרטי, והוא שמסביר את המתקפה השיווקית שמציפה אותנו מהרדיו, הטלוויזיה, דפנות האוטובוסים ושלל הפרסומות שקופצות מול העיניים באינטרנט. לפי נתונים שהגיעו ל'מוסף כלכליסט', תקציב פרסום ההלוואות והמשכנתאות הסתכם ב-2012 ב-16–11 מיליון דולר. הקרב הזה ניטש בין כל ספקי האשראי במשק – הבנקים, הגופים המוסדיים שמנהלים את חסכונות הציבור וחברות כרטיסי האשראי. יחד הם מציעים לנו כרגע לא פחות מ-80 הלוואות שונות [...] לכל הגופים המלווים קורצים אותם יתרונות: משקי הבית משלמים ריבית גבוהה יותר מלווים עסקיים, יש סבירות גבוהה יותר שיחזירו את הכסף, ובחלק מהמקרים הם גם מספקים בטוחות מצוינות להלוואה. בתנאים האלה, מי בכלל רוצה להסתכן ולהלוות לטייקונים?".

"5.7 מיליארד שקל בסכנת תספורת", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "בשנה הקרובה יידרשו 46 חברות ברמת סיכון גבוהה להחזיר כמעט 6 מיליארד שקל למחזיקי אגרות החוב", נכתב בכותרת המשנה. "היקף התשלומים הגבוה ביותר יחול ביוני. נוחי דנקנר, מוטי זיסר ואילן בן-דב אינם אנשי העסקים היחידים שיזיעו בשנת 2013. מי תלוי בעסקת בעלי עניין, מי יידרש לממן נכסים ולמי פשוט אין סיכוי". יניב רחימי, שניר הנדלר, ניר צליק, אסף גילעם, ענת ציפקין ורחלי בינדמן כותבים על אותן חברות בסיכון במוסף שוק ההון, המוקדש היום לנושא. אנשי העסקים המככבים בפרויקט העיתונאי הם שלושת המוזכרים לעיל, אבל גם כאלו שאינם מגיעים תדיר לכותרת הראשית: עמי הראל, אלי אלעזרא, דני ברגר, יגאל זילכה ועוד. בטור הפרשנות קובל רחימי כי המשקיעים המוסדיים לא למדו את הלקח והם שוב מלווים מיליארדים ללא בטחונות מספיקים.

האם ההתמקדות (הכושלת) של הממשלה בטיפול במחירי הדיור וההזנחה של בועת אשראי אפשרית היא שיקוף של ההתנהלות העיתונאית, ולהפך? והאם קלות הדעת של המשקיעים המוסדיים לאורך ולרוחב השוק היא הדהוד של ההתמקדות של העיתונות הכלכלית בטייקון או שניים מוכרים?

ענייני תקשורת

"דו"ח ועדת מומחים שהזמין האיחוד-האירופי מצביע על סכנות לחופש הביטוי באמצעי התקשורת בכל מדינות אירופה. כמחצית מהסכנות קשורות לבעלות הריכוזית במדיה וקיימות גם אצלנו, אך אינן מטופלות", כותב עידו באום ב"דה-מרקר". "למשל, הדו"ח מזהיר מהשפעת אינטרסים כלכליים של בעלי המדיה על תכנים; מריכוז הבעלות בתקשורת בידי מעטים; ומהעדר שקיפות בבעלות ובמקורות המימון של המדיה.

"המלצות הדו"ח רחוקות ממה שקורה אצלנו. לדוגמה, המומחים מציעים להסמיך את הממונים על ההגבלים העסקיים לבדוק את האיום על פלורליזם בשוק המדיה האירופי. [...] בישראל נשחקות במהירות המגבלות על בעלות צולבת במדיה לנוכח העדר רגולציה על השידורים באינטרנט. בדו"ח האירופי מומלץ להגביר את הפיקוח על בעלות צולבת בפלטפורמות הפצה. הדו"ח מזהיר מהשפעת האינטרסים הכלכליים על חופש העיתונות. אמנם לא נשללת זכות הבעלים להכתיב קו מערכתי, אך הדו"ח קורא להבטיח גילוי מלא של הקו והאינטרסים מאחוריו. לבסוף, הדו"ח ממליץ לאיחוד לבצר את חופש המדיה במדינות אחרות, ובמיוחד בקרב שותפות הסחר של האיחוד. בקרוב אצלנו?".

אגב, הדיווח של באום כנראה כל-כך מצא חן בעיני העורכים, שהם הדפיסו אותו בעיתון פעמיים, בעמ' 14 ובעמ' 22.

"פעם הדעות שלו נחשבו קיצוניות, אבל בתוך הגבולות. היום העמדות שלו הפכו אותו למוקצה לגמרי מחמת מיאוס בקהלים מסוימים", אומר יוחאי עופרן, נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. הציטוט מובא בכתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" המוקדשת לליבוביץ, לרגל סדרת טלוויזיה תיעודית שתעסוק בו. מצד שני, "ידיעות אחרונות" כבר לא העיתון של המדינה.

הפניה על שער "מעריב" מלמדת כי מחר יתפרסם, משום מה, ראיון במוסף השבועי עם אשתו של שר הנגב והגליל סילבן שלום.

"גמר 'מאסטר שף' שבר שיאי צפייה – 43 אחוז", נכתב בכותרת בשולי עמ' 12 של "גלריה", מוסף "הארץ". "מאסטר שף" היא תוכנית המתעדת תחרות בישול חובבנים.