אונס הילדה בת השבע ביישוב החרדי שמעבר לקו הירוק, שיוחס תחילה למחמוד קטוסה, מעלה בגוגל עשרות אלפי אזכורים עד 25 ביוני – המועד שבו שוחרר הנאשם ממעצרו. מאז חזרה בה הפרקליטות הצבאית מהאישום, ועד מועד כתיבת שורות אלה, חקירת האירוע זכתה לאזכורים לא רבים שאפשר לספור על יד או שתיים, ובכל מקרה לא הרבה יותר מזה. והח"מ תוהה: כיצד מה שתואר כפשע נתעב, מעשה אכזריות שטני והתקפה חייתית על ילדה רכה וחסרת הגנה, נעלם לחלוטין מכלי התקשורת למיניהם והתאדה מתודעת הציבור?
שתיקת התקשורת לאחר משיכת כתב האישום נגד קטוסה אינה מובנת: העיתונאים הרי דיווחו שחקירת האונס תימשך. הם ציטטו את הודעת הפרקליטות הצבאית, שהבהירה שיש צורך בפעולות חקירה נוספות ש"באמצעותן ניתן יהיה למצות את כלל כיווני החקירה הדרושים הן ביחס לקטוסה והן בכיוונים אחרים".
ההתחייבות הרשמית הזו ניתנה על דעת כל גורמי אכיפת החוק הנוגעים למקרה: הפרקליט הצבאי הראשי, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ראש חטיבת החקירות והתובע הצבאי הראשי. מאז חלפו שבועיים, והתקשורת לא מצאה לנכון לעדכן את הציבור באיזה שלב נמצאת החקירה, מה כיווניה והאם העלו החוקרים ממצאים חדשים.
מנקר בי החשד ששתיקתה המוחלטת של התקשורת היא המחשה נוספת להרגלה המגונה לזנוח את סיקור ההמשך לטובת סיפור מסעיר חדש. אך יותר מכל אני חושש שההתעלמות מהחקירה הנמשכת של אונס הילדה מאשרת פעם נוספת את אופייה הגזעני
התקשורת גם אינה מספקת מידע רלבנטי שאינו כרוך בחקירה דווקא. איננו יודעים מה שלומו של קטוסה – האם חזר לעבודתו ביישוב החרדי, או שמא סולק ממנו. מה מצב היחסים בין היישוב הזה לכפר קדיס. ומה יחסם של התושבים החרדים לעובדים פלסטינים אחרים שנמצאים במחיצתם.
העיתונות אמורה לתת מענה לעניין שיש לציבור במצבן של משפחת הילדה וסביבתה הקרובה, באווירה שהשתררה בבית-הספר בעקבות הסרת כתב האישום, במעמדם של בני משפחת הילדה בעיני שכניהם. אפשר וצריך לספק את המידע הזה, בכפוף למגבלות החוקיות, גם אם חלים על המקרה צווי איסור פרסום.
מנקר בי החשד ששתיקתה המוחלטת של התקשורת אינה תוצאה של מגבלות חוקיות שהוטלו על התנהלותה, אלא המחשה נוספת להרגלה המגונה לזנוח את סיקור ההמשך לטובת סיפור מסעיר חדש (מחאת יוצאי אתיופיה, הפגנות נגד התעללות בגנים), לוותר על העמקה ופיתוח של הסיפור מהבוקר ולהעדיף את המרדף אחר הכותרת של הצהריים.
אך יותר מכל אני חושש שההתעלמות מהחקירה הנמשכת של אונס הילדה מאשרת פעם נוספת את האופי הגזעני של החברה הישראלית ושל כלי התקשורת המעצבים אותה: כל עוד הוכתם פלסטיני קשה יום בביצוע הפשע הנורא, הציבור הישראלי – מנהיגיו ועיתונאיו – העלו את זוועת המעשה על ראש צווחתם. משהוסרה ממחמוד קטוסה ההאשמה חזרו יהודי המדינה, תקשורניה ופרנסיה איש-איש לבועתו. כאילו לא בוצע אונס נורא בילדה קטנה שיש לפענח את נסיבותיו ולשים יד על מבצעיו.