בשער "ישראל היום" מתפרסמת תמצית מטור של אברי גלעד, שיתחיל לכתוב מדור קבוע במוסף העיתון. הטור הוא סיכום יפה של דמותו התקשורתית כקשקשן חסר אחריות מחד ונאד נפוח עם פטיש להתחסדות ענוותנית מאידך. "אני כותב כי אני מרגיש צורך אמיתי להתבטא, אבל לא כדי לשכנע. אני לא מאמין שניתן לשכנע. אני כותב למי שחושב כמוני", הוא כותב. "מבקש כבר עכשיו לקחת כל מה שאני אומר בעירבון מוגבל. זה רק אני. אני לא מדען גרעין ולא מנתח מערכות או מוח, אני רק איש שיש לו מחשבות".
לגלעד נוח לצייר עולם שבו קיימים מדעני גרעין מצד אחד ואנשים שיש להם מחשבות מצד שני, וזהו. במציאות האמיתית יש מרחב גדול בין שתי הנקודות האלה, ומאכלסים אותו בעלי מקצועות שונים – ביניהם עיתונאים ואנשי תקשורת, כמו גלעד למשל.
גלעד מתחבא מאחורי צניעות מזויפת: הוא לא מדען ואפילו לא עיתונאי. סתם איש שיש לו מחשבות. ייתכן שהצניעות שלו נכונה בכל הקשור ליכולות מנטליות והרגלי חשיבה, אלא שהוא משתמש בה כדי לטשטש את המאפיין היותר חשוב של מי שפועלים במרחב שבין מדעני גרעין לבין סתם אנשים שיש להם מחשבות: אחריות ציבורית. אחריות שמוטלת על כל מי שבוחר להרחיב את תהודת דבריו כך שיגיעו לציבור וישפיעו עליו.
אילו מחשבות יש לאיש שיש לו רק מחשבות? מחשבות גזעניות, מחשבות שנאה, מחשבות קונספירטיביות. אבל גלעד מבקש שבשל צניעותו והעובדה כי הוא מודה שאין לו מונופול על האמת – תודה באמת אברי, עד שלא ציינת זאת היינו בטוחים שאתה ההתגלמות העכשווית של משה רבנו ובודהה שבחרו להתגלגל דווקא בדמותו של מגיש תוכניות בוקר במדינה קטנה במזרח התיכון – נוותר לו על הצורך לדבוק בעובדות ולדייק ב... איך קוראים לדברים הקטנים הארורים האלה... אה כן, פרטים.
למעשה, אם מפעלי ההימורים של משפחת אדלסון ברחבי הגלובוס היו נעצרים פתאום ו"ישראל היום" היה נאלץ לקצץ את עמודיו כך שתמצית טורו של גלעד היתה מקבלת רק משפט אחד, אפשר היה לסכם אותה כך: תנו לי להקיא עליכם את עולמי הפנימי הלא מעובד, חמודים. אבל בשביל זה יש לנו כבר את הטור של שלמה ארצי ב"ידיעות אחרונות". הוא, לפחות, לא שונא במופגן אף קבוצת אנשים בשל עורם או דתם.
אברי גלעד מציג את מדורו החדש ב"ישראל היום", מתוך שער העיתון, 5.7.19
אל תטעו, גלעד הוא לא הדוד-המקשיש-עם-הפרעת-הקשב-והפה-המלוכלך-שאומר-מה-שכולם-חושבים-ולא-מעזים-להגיד-אבל-הוא-בעד-הדברים-החשובים-באמת-והוא-חמודי.
הוא לא כזה גם אם הוא מאמין בתוך תוכו שהוא כזה – קחו למשל את נושא זיהום האוויר, סוגיה הנמצאת במתחם הקונצזוס שמחוץ לבלבולי פוליטיקת הזהויות והשמאל-ימין-דתיים-חילונים. סוגיה שקו השבר שלה אינו של בעלי עמדות אידיאולוגיות מסוימות מצד אחד ובעלי עמדות אידיאולוגיות אחרות מצד שני, אלא של הציבור מצד אחד וקומץ בעלי הון מצד שני. מי מתנגד לאוויר נקי יותר? רק כמה עשרות אנשים שירוויחו כמה פחות מיליארדי שקלים כתוצאה מכך.
לפני שלוש שנים פרסמנו כאן כיצד עובדת בתוכניתו של גלעד, "העולם הבוקר", אמרה לפעילת סביבה שביקשה להתראיין בתוכנית בנוגע להשלכות הסביבתיות של הרחבת בתי-הזיקוק שאין סיכוי שזה יקרה, משום שעידן עופר, הבעלים של בתי-הזיקוק (תשלובת המפעלים המזהמת בישראל, לפי המשרד להגנת הסביבה), הוא גם בעל השליטה בחברת הטלוויזיה רשת: "זה הון-שלטון. זה הון-שלטון, מותק", סיכמה העובדת.
ברשת כמובן הכחישו את הדברים מכל וכל, למרות קיומה של הקלטה, ואחרי הפרסום הגיעו טלפונים זועמים מדוברת הערוץ יעל גאוני ועורך התוכנית תום כספי. הם כעסו במיוחד משום שלדבריהם, אברי הוא הכי נגד זיהום ו"העולם הבוקר" היא תוכנית בעלת אג'נדה סביבתית מובהקת שיצאה לא פעם נגד התעשייה המזהמת במפרץ חיפה.
אז בדקנו: שנתיים לאחור מהפרסום שלנו שודרו ב"העולם הבוקר" שישה אייטמים אולפניים על ההשלכות של זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה, היכן ששוכנים המפעלים הפטרוכימיים שבבעלות עופר. לא ממש סיקור מוגבר. וזה לא הכל, גם האייטמים שכן שודרו היו רחוקים מלהיות ביקורתיים כלפי המפעלים של עופר.
למעשה, הפעם היחידה שבה הוזכר השם המפורש "משפחת עופר" היתה בהקשר של קביעה כי המשפחה עשתה מאמצים למניעת זיהום מרגע שרכשה את המפעלים. ההתנהלות הזו לא היתה בגלל אג'נדה שמאלנית, ימנית או דו-מינית, אלא בגלל התקרנפות פחדנית במקרה הגרוע או שיתוף פעולה מושחת במקרה העוד יותר גרוע.
אני בטוח שכל זה לא מנע מאברי גלעד להמשיך להסתכל במראה ולראות שם לוחם צדק, כי כשגלעד כותב שאי-אפשר לשכנע אנשים הוא מדבר מתוך עולמו הפנימי, של מי שהתמכר עד כלות לתגמול המהיר בדמות תשומת לב היסטרית, שעולם התקשורת מעניק למי שמוכן למלא את משבצת הפרובוקטור שאין לו אלוהים.
אבל להתמכרות יש מחיר, והמחיר הוא שכנוע פנימי עמוק שאתה בסדר וכולם טועים, שמי שמריעים לך ונותנים לך עוד ג'וב ועוד תוכנית הם מי שצודקים, ושמי שמעקמים פרצוף לעומתך ודורשים ממך להיות אחראי ואמין הם בסך הכל הייטרס שמתעבים אותך כי אתה ימני/שמאלני/עשיר/אשכנזי/מזרחי, ולא כי איפשהו במהלך הדרך איבדת את זה, רוח הנעורים כבתה, משהו בתוכך מת והתחלף בגוש עכור ומריר של תבוסה.