כולם דורכים על שטייניץ
"בנק ישראל מסתער על שוק המניות בארה"ב" ו"הציבור ישלוט בשכר המנכ"לים בפירמידות" הן הכותרות הראשיות, בהתאמה, של "כלכליסט" ו"דה-מרקר", אולם כל שאר העיתונים, ולא רק הכלכליים, מציבים בראש סדר היום נושא אחר לגמרי. "נסיונות של הרגע האחרון למנוע העלאת מחיר הדלק הלילה", נכתב בגליון "גלובס" אמש; "הדלקן של המדינה" היא כותרת מוסף "עסקים" של "מעריב" ("מיסוי הדלק הוא הדרך הנוחה של פקידי האוצר לממן חלק נכבד מתקציב המדינה"), ו"הדלק יכול להגיע גם ל-10 שקלים לליטר", ציטוט של שר האוצר יובל שטייניץ, הוא הכותרת של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות" ("שר האוצר לא מתרגש מקולות המחאה נגד ייקור הדלק"), שמציגה הן את עורכי המוסף והן את שר האוצר באור דבילי למדי, אחרי הורדת המחירים אתמול.
כאמור, גם העיתונים הכלליים מסתחררים מאדי הבנזין (שאינם ממוסים, בינתיים). "נתניהו מוריד את מס הדלק בעשר אגורות", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ" מתחת לכותרת הגג "בעקבות הלחץ הציבורי". "בעקבות הלחץ: נתניהו הוזיל את המס על הדלק", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", ואילו בזו של "ידיעות אחרונות": "השפלה לשטייניץ". כותרות הגג והמשנה: "מחיר הדלק לשיא. ברגע האחרון: נתניהו הוריד את המס מאחורי גבו של שר האוצר"; "בעוד שר האוצר מבקר בסין ומכריז כי לא ימתן את התייקרות הדלק: נתניהו הודיע על הפחתה של עשר אגורות מהמחיר".
"מצד שני, זה די מדפרס לראות כיצד מתנהלים העניינים אצל מי שמכונים 'האוחזים בהגה המשק'", כותב סבר פלוצקר בעמ' 2 של "ידיעות" - אחרי שהוא מחמיא לעצמו באופן מביך כאילו הפחתת המחיר ("לתקופה קצובה של חודש-חודשיים על מנת לגבש עד אז גישה מקיפה לנושא") בוצעה בעצתו - "ראש הממשלה, שממתין עד הדקה ה-90 עם ההחלטה, שר האוצר שעוזב את הארץ (לסין) בהרגשה שהצליח להבטיח במאה אחוזים את גיבוי ראש הממשלה להחלטתו לייקר את הדלק ומגלה כמה קל להפר הבטחות, ראשי משרד האוצר שמבולבלים מהסתירות בין הוראות השר להוראות ראש הממשלה ועוד. ממש קרקס, היינו צוחקים אלמלא היה זה הקרקס שלנו".
בניגוד לכל הכותרות האמורות, הכותרת במעלה שער "ישראל היום" ניטרלית ואינפורמטיבית בלבד: "נתניהו הוריד את המס על הדלק ב-10 אג'", נכתב בה, ובכותרת המשנה: "מזנק, אבל פחות: מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן יעמוד על 7.95 שקל בשירות מלא. רה"מ: 'המדינה אינה שולטת על מחיר הנפט בעולם, אך לא חייבים לגבות תוספת מס על כל העלאת מחיר". הלחץ הציבורי והמחלוקת עם שר האוצר אינם מוזכרים על שער "ישראל היום", אולם הם יכולים להסביר את אופיים של השערים במהלך השבוע.
העיתונים דיווחו השבוע בהבלטה על עליית מחירי הדלק, והדיווחים הללו הוגשו, כצפוי, בטון נרגן ובביקורת בעוצמה זו או אחרת על ממשלת ישראל. למעשה עצם הבלטת הסוגיה אינה נוחה לממשלה, האחראית על רכיב המיסוי הנכבד שבמחיר הדלק (ועל איכות חייו של האזרח באופן כללי). המעניין הוא שעליית המחירים הובלטה גם ב"ישראל היום", שהקדיש לה כותרת בשער יום שני וכותרת ראשית אתמול. אלא שעל רקע המתגלה מן העיתונים האחרים בדבר ויכוח עיקש ומר בין שר האוצר (ואנשיו) ובין ראש הממשלה, ניתן לקרוא את הכותרות ב"ישראל היום" כאילו היו מסרים מלשכתו: גם מפעילות לחץ ציבורי על שטייניץ וגם מכינות את הבמה להפיכתו של נתניהו לגיבור החיובי של הסיפור עם ההודעה הצפויה על עצירת העלייה במחיר.
יש לציין לחיוב כי גם היום, לצד השבחים שמורח חזי שטרנליכט על החלטתו של נתניהו בטור הפרשנות, מוצאים עורכי העיתון לנכון לכלול בידיעה החדשותית גם דברי ביקורת על הירידה המתונה מדי במס הבלו ועל יוקר המחיה באופן כללי. לא רק סימנים אפשריים (כביכול) לשינוי הסטטוס-קוו ביחסים עם לשכת נתניהו ניתן למצוא בידיעה היום, גם שינויים ביחסו של העיתון לעצמו כאל מוצר עיתונאי בשוק התחרותי של הטבלואידים: כך לידיעה מצורף המשפט "על מתווה ההפחתה במס פורסם ב'ישראל היום'".
השבוע הופיעו ב"ישראל היום" מחוות דומות נוספות של קידום עצמי (למשל התפארות בהשפעה של פרסום בעיתון על סיום המשבר במפעל פרי-גליל). בפני עצמן הן, כמובן, מחוות מביכות ומיותרות (כשם שהן מביכות ומיותרות כשהן מופיעות בכל עיתון אחר), אלא שכשהן מופיעות ב"ישראל היום" הן ראויות לציון משום שהן מעידות על שינוי אפשרי בהלך הרוח המנומנם והלא שאפתני של העיתון. גם אם אכן מדובר בשינוי, הרי שאין לו עדיין ביטוי ממשי, משום שהמחוות האמורות הן נוסף לכל גם חלולות. כך אותו מתווה ש"ישראל היום" מתפאר שהוא חשף אתמול הובא בין מגוון אפשרויות, ולא זו בלבד, אלא שהוא נסתר באותה ידיעה עצמה: במרחק של כמה פסקאות הוערכה עלותו למדינה פעם בכמה עשרות מיליוני שקלים ופעם בכמה מאות מיליוני שקלים. אבל ב"ישראל היום" כסף, כידוע, אינו בעיה.
מה אתם יודעים
"קוריאה-הצפונית משעה את הגרעין", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "איתות למערב מהרודן החדש בפיונגיאנג: הסכים להקפאת תוכנית הגרעין של ארצו ולהשבת הפקחים תמורת סיוע הומניטרי", נכתב בכותרת המשנה. על-פי הדיווח, המתורגם מ"הניו-יורק טיימס", קוריאה הסכימה להשעות ניסויים גרעיניים והעשרת אורניום תמורת 240 טונות של מזון שיינתנו לה במתנה. החדשות מגיעות גם לשער "ידיעות אחרונות" ("אם אין אוכל – אין גרעין") ו"ישראל היום" ("צפון-קוריאה משעה את הגרעין").
בידיעה ב"הארץ" מציינים כי זו אינה הפעם הראשונה שצפון-קוריאה מסכימה לעצור את התוכניות הגרעיניות שלה בתמורה לסיוע מן המערב, אולם "הסכמת פיונגיאנג לאפשר לפקחים מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשוב למדינה נראית כוויתור משמעותי". "העיתונות האמריקאית התמלאה אתמול בכתבות על הישגי הדיפלומטיה", כותב ברק רביד בטור נלווה, ומוסיף כי ההתפתחות תתרום לקמפיין התקשורתי שמנהל ממשל אובמה נגד תקיפה ישראלית באיראן.
"המתימטיקה של האימה", נכתב בכותרת ידיעה התופסת את עמ' 4 של "ידיעות". "הערכה של בכיר ישראלי שפורסמה ב'ניו-יורק טיימס' הופכת את תגובת איראן לתקיפה לנוסחה מתימטית", נכתב בכותרת המשנה. "המחיר: שקול למלחמת המפרץ, מלחמת לבנון השנייה והפיגועים בבואנוס-איירס. 'עדיף 40 טילים על איראן גרעינית'". בטור צד כותבת אריאלה רינגל-הופמן על החישוב ש"ידיעות" החשיב כל-כך כי הוא פשטני, חסר ביסוס וגם מקומם ודוחה ביחסו למחירם של חיי אדם.
עוד כותרת ראשית
"צפוף, אז משתחררים", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". "השר לשעבר שלמה בניזרי, השוטר שחר מזרחי וכ-600 אסירים נוספים ייצאו היום לחופשי. הסיבה: תקן חדש שאמור לצמצם את הצפיפות בבתי-הכלא". בעיתונים האחרים טורחים לציין את מעורבותה של ש"ס, המפלגה שבשליחותה היה בניזרי שר בממשלה, בקביעת התקן החדש.
תכנון קדימה
"הולכים לאיבוד דרך מרפסת" היא כותרת מאמר של אסתר זנדברג ב"גלריה". "בהעדר מדיניות חברתית כוללת, הרפורמה המוצעת בחוק התכנון והבנייה ממשיכה את החלוקה הבלתי צודקת של משאבים ומנציחה פערים כלכליים במקום לצמצם אותם", קובעת כותרת המשנה. "ההתנגדות לרפורמה חוצה גבולות ומתרסים, ויצרה קואליציה מוזרה למדי בין גורמים שהאינטרסים שלהם שונים, אם לא מנוגדים מהותית", כותבת זנדברג.
"מצדו האחד של המתרס מתריעים מומחים בתחום התכנון והנדל"ן מפני הארכה בסחבת הביורוקרטית בעקבות הרפורמה, כך שכדי לקדם תוכניות בנייה [...] יידרשו כעת עוד עשרות ועדות ולא פחות מ-600 סעיפים (לעומת 280 'בלבד' בחוק הישן), המצטיינים כבעבר בניסוחים סתומים שכדי לפצח אותם נדרשים גדודים של יודעי ח"ן. מנגד, ארגוני סביבה וחברה מצביעים דווקא על הסכנה שבקיצור הליכי תכנון, על פגיעה בשקיפות התהליכים והקשחת התנאים להתנגדויות הציבור, על האיומים הטמונים ברפורמה לאיכות החיים, לגורל השטחים הפתוחים וערכי טבע ונוף, ועל העיוותים החברתיים הקיימים בחוק שהרפורמה מנציחה ואף מחמירה".
"עורכי-דין, שמאים ואדריכלים: לבטל את רפורמת המרפסות", לשון כותרת ידיעה של עופר פטרסבורג ב"ממון". "אתמול התכנסה לישיבת חירום בכנסת קואליציה מפתיעה ויוצאת דופן של גורמים מקצועיים, המתנגדים לרפורמת המרפסות של ראש הממשלה", היא נפתחת. המועד האחרון להגשת ההסתייגויות הוא ה-11 במרץ. למחרת "יתחילו הדיונים עד להצבעה". זהו דדליין לא רק למתנגדים להצעה או לתומכים בה, אלא גם לעיתונים המסקרים.
ענף המזון והמשקאות
"התחזית: עוד 2,000 מפוטרים", נכתב בכותרת על שער המוסף "ממון". "מפעל בערד עומד להיסגר: 180 איש יפוטרו. תחזיות קודרות לרבעון הקרוב", נכתב בכותרת המשנה. ובכותרת המשנה לכתבה עצמה: "גל פיטורים בפריפריה: מפעל Sea of Life ייסגר בעקבות שריפה שפגעה בייצור". בתצלומים נראים מפעלים ולצדם מספרים: "מפעל פלסן, 171 מפוטרים", "מפעל מדינגו, 405 מפוטרים", "מפעל רונן-מתכות, 497 מפוטרים", "מפעל של שטראוס, 660 מפוטרים". עופר פטרסבורג פותח את הידיעה כך: "נמשכים הפיטורים בפריפריה".
רובה של הידיעה מוקדש לשריפה של מפעל אחד, וחלקה הקטן קושר את המצוקה הפרטית הזו לטענה כללית הנסמכת על דו"ח של התאחדות התעשיינים, ולפיה "כל המדדים מצביעים על המצוקה הקשה שבה נמצאת התעשייה כיום". לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי לנחש שהתאחדות התעשיינים תנפיק דו"ח הטוען כי מצב התעשייה בכי רע (וממילא היא זקוקה לסיוע והטבות), אבל צריך עיתונאי כדי להעביר את המסקנות הללו לציבור דרך מסננת ביקורתית. כך למשל, ב"ממון" בוחרים לא לאתגר את ההנחה המוזרה שלפיה נסיגה בתעשייה הקדימה וניבאה את המשבר ב-2008 (שהיה, כזכור, משבר פיננסי במהותו).
אסף צימרינג כתב כאן לא מזמן על הבעייתיות שבהתמקדות בפיטורים ובמספרי מפוטרים במסגרת סיקור שוק העבודה. גם דיווח היום ב"ממון" בוחר, מבין שלל המדדים הנכללים כביכול באותו מסמך "פנימי" של ההתאחדות, להתמקד כמעט אך ורק בזווית הזו. הנתון ההשוואתי היחיד המופיע בידיעה נוגע רק לענף המזון והמשקאות, וכל כולו קביעה שלפיה "בחודשים אוקטובר-נובמבר" פחת מספר העובדים בו ב-660 "לעומת הרבעון השלישי של 2011".
ומה בשאר הענפים? ומה גורל הנתונים בהשוואה שנתית ולא רבעונית? ומה המשמעות האמיתית של שינויים מספריים כאלה בענפים המתאפיינים בתחלופת עובדים גבוהה? והאם הירידה גם בענף המסוים שנמדד אינה אירוע חד-פעמי בשל סגירת מפעל (כפי שעולה מהתצלומים המלווים את הכתבה)? אתם מוזמנים להוסיף עוד שאלות.
ציטוט
"יש בסרט מתח מעניין בין תחושה מכוונת של מלאכותיות לבין רגש פשוט ונדיב. איך הצלחת לבטא במוזיקה את שני הלכי הרוח המנוגדים האלה? זאת שאלה פילוסופית מאוד מעניינת, אבל האנגלית שלי לא מספיק טובה כדי לענות עליה" (חתימת ראיון שערך בן שלו מ"גלריה" עם לודביק בורס, זוכה פרס האוסקר על הפסקול שהלחין ל"הארטיסט").
ובינתיים, בבורסה
"תל-אביב 25 טיפס ב-1.5%, אך איבד 3.4% בפברואר", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר". אל תאמינו להייפ.
ידיעת תקשורת אחת
כתבת השער וחמשת העמודים הראשונים של המוסף "גלריה" ב"הארץ" מוקדשים לתערוכה שתיפתח הערב בתל-אביב ובה יציגו תלמידי מחלקות העיצוב של בית-הספר שנקר עבודות שיצרו מגליונות של "הארץ" (שכבר זכו פעם לככב ביצירה שנקראה על שמם). זו מחווה נחמדה, אם כי באקלים העסקי הנוכחי של שוק התקשורת, יש בה גם מימד מקאברי.