זו דילמה שימיה כימי העיתונות בחברה דמוקרטית, והיא חוצה יבשות וימים: כיצד אמורים אמצעי התקשורת לנהוג בפוליטיקאי מתנועת שוליים, בעל שיעורי תמיכה נמוכים יחסית, המציג עמדות הנחשבות בעיני הרוב לקיצוניות, דמגוגיות ואף גזעניות? להתעלם ממנו ולמנוע ממנו חשיפה תקשורתית, או אולי להפך, לאפשר לו להציג את עמדותיו בפומבי, כדי שניתן יהיה להוקיע אותן וגם להדליק נורות אזהרה מפני הסכנה הטמונה בהתחזקות תנועתו? ואולי בכלל אין זה מתפקידם של אמצעי התקשורת להחליט מי ראוי ומי לא, ועליהם להציג לציבור את כל הקשת הפוליטית, גם את קצותיה החדים והמאיימים?
בימים האחרונים היה זה תורה של "אם הדמוקרטיות" להתחבט בבעיה הזו: הזמנתו של מנהיג המפלגה הלאומית הבריטית, ניקולס גריפין, לתוכנית הטלוויזיה "שעת השאילתות" בערוץ הראשון של ה-BBC ביום חמישי שעבר (22.10.09) עוררה סערה רבתי עוד קודם לשידור, שנמשכה במהלכו ואף אחריו. הרוחות טרם נרגעו והמוני מאמרים בעיתונות ופוסטים בבלוגוספירה מניחים מתחת לזכוכית מגדלת את החלטת ה-BBC, את הדרך שבה התנהל השידור ואת ההשלכות האפשרויות של ההופעה על המפה הפוליטית בבריטניה.
גריפין, בן 50, "האיש הכי שנוא בבריטניה", על פי הגדרתו-שלו בשידור, הוצב בתוכנית מול המנחה דייוויד דימבלבי, ארבעה מרואיינים נוספים, ובהם שתי נשים, שחורה ומוסלמית, וקהל עוין. כל אלה דרשו ממנו שוב ושוב להתמודד עם שפע אמירות שנויות במחלוקת שלו מן העבר, על השואה ("לא הורשעתי בהכחשת השואה", טען להגנתו), על קשריו עם הארגון האמריקאי הגזעני הקו-קלוס-קלאן, ועל חלומו להחזיר את בריטניה לימים שבהם 99% מתושביה היו לבנים.
על כמה מהשאלות ענה באופן חלקי בלבד, אבל היו לו גם כמה תשובות נחרצות, כמו למשל על הטענה שמפלגתו נגועה באנטישמיות. בימי מבצע "עופרת יצוקה", אמר, היינו המפלגה היחידה שתמכה באופן מלא בפעולותיה של ישראל נגד מי שתקפו אותה מעזה. יותר משהאמירה הזו מעידה על המפלגה הלאומית הבריטית, היא מצביעה שוב כמה נמוך הידרדר מעמדה של ישראל בדעת הקהל הבריטית.
מדוע בחר ה-BBC להזמין את גריפין לתוכנית? פורמלית, מסבירים בהנהלת ארגון התקשורת, אין שום איסור על השתתפותו, חרף העובדה שבעבר הורשע בהפצת חומר שעלול להביא לשנאה על רקע גזעני. העובדה שהצליח להיבחר השנה לפרלמנט האירופי כנציג צפון מערב אנגליה – למפלגתו שני מושבים בפרלמנט זה – מצביעה על כך שמדובר, לפחות פורמלית, בפוליטיקאי לגיטימי, שמתכוון לנסות את כוחו גם בבחירות המתקרבות לפרלמנט בלונדון, שייערכו לכל המאוחר ביוני 2010. למפלגה נציג במועצת עיריית לונדון, שאף ניסה להביא את גריפין עימו למסיבת הגן השנתית שעורכת המלכה אליזבט. על רקע גל המחאות, ויתר על ההזמנה "כדי שלא להביך את המלכה".
כמו בריטים רבים, גם המלכה כבר הביעה הסתייגות, לדברי השבועון "ניוז אוף דה-וורלד", מהשימוש שעושה גריפין בתעמולה הפוליטית שלו בדמותו של מי שנחשב בעיני רבים "גדול המדינאים הבריטים", וינסטון צ'רצ'יל. אחד מפעילי המפלגה אמנם אמר בעבר כי צ'רצ'יל שגה כשבחר לצאת למלחמה נגד גרמניה הנאצית, שביקשה בסך-הכל לשמור על טוהר הגזע, אבל גריפין יודע שהבריטים, שאינם מצליחים לאתר על המפה הפוליטית מנהיג ראוי, כמהים לאישיות כצ'רצ'יל. "אם צ'רצ'יל היה היום בחיים, מקומו היה אצלנו", שב גריפין וטוען, בהזכירו כי בראשית דרכו הפוליטית ניהל צ'רצ'יל מלחמת חורמה נגד ההגירה לבריטניה, ואזהרותיו מפני סכנות האסלאם תואמות בדיוק את מה שאומרים כיום מי שמואשמים באסלאמופוביה.
החלום הפוליטי של גריפין הוא לגלוש לתוככי אולם הפרלמנט בווסטמיניסטר על גלי ההגירה ששוטפים את בריטניה, כמו את מרבית יתר מדינות אירופה. ליתר דיוק, על גלי הפחד והשנאה של בריטים רבים, בעיקר מן המעמדות הנמוכים, כלפי מיליוני התושבים מן העולם השלישי, בעיקר מוסלמים, שמתוארים כמי שכובשים את השכונות ואת מקומות העבודה בכל רחבי הממלכה המאוחדת. גריפין דורש לנעול מיד את שערי בריטניה למהגרים, לגרש שני מיליון מהגרים בלתי חוקיים, ויחד עימם גם את כל מי שביצעו עבירות פליליות ואינם ילידי בריטניה, אפילו אם התאזרחו בה. מן המוסלמים שמבקשים להישאר בבריטניה תובע גריפין "הצהרת נאמנות": הם יהיו חייבים לקבל את העובדה שמדובר ב"מדינה בריטית ונוצרית".
ה"אינדיפנדנט" פירסם ביום ראשון נתונים השוללים את טענותיו של גריפין על השטף הגובר של מהגרים (על-פי הנתונים, בשנה שעברה חלה ירידה במספר הזרים המגיעים לבריטניה), אבל ספק אם יהיה בכך לקרר את הלהט הפופוליסטי של איש הימין הקיצוני. על-פי הערכות שפורסמו בשבוע שעבר, תגדל אוכלוסיית הממלכה המאוחדת, המונה עתה כ-61 מיליון תושבים, ל-71.4 מיליון בשנת 2033. חלק משמעותי מהצמיחה יהיה תוצאה של המשך הגירה למדינה, אם כי בקצב אטי יותר מב-12 השנים האחרונות, שבהן נקלטו בבריטניה כשלושה מיליון מהגרים.
בעל הטור השמרני פיטר היצ'נס כתב ב"דיילי מייל" כי גריפין "פרץ כמו גייזר של רפש על מרקע הטלוויזיה ולא הותיר אחריו מאומה פרט לריח רע ופירורים של איפור בצורת פנקייק". הודות לחופש הדיבור שהופגן ב-BBC, נחשף לציבור אדם נטול חן, שנינות או כריזמה שיהפכו אותו לסכנה אמיתית, כתב היצ'נס. אבל כל זה אינו משחרר את מנהיגי כל המפלגות מאחריות למצב שבו המפלגה הלאומית תסחוף קולות של בוחרים לא מעטים, על רקע חוסר שביעות הרצון בציבור הבריטי מהעדר מדיניות ברורה שתעצור את זרם המהגרים. הלייבור שבשלטון, כמו השמרנים המבקשים לשוב אליו, וגם המפלגה הליברלית-דמוקרטית, הוא מאשים, נסחפו באחרונה כולן שמאלה – והותירו את הימין חשוף לאנשים מסוגו של גריפין.
על-פי היצ'נס, בנסיבות אלה עלול גריפין לנצל את השידור, שבו הוצב בעמדת התגוננות מתמדת, כדי לטעון שהממסד נועץ סכין בגבו ובגב מתנגדי ההגירה. הוא כבר עושה זאת: הוא האשים את ה-BBC ששינה את המתכונת הקבועה של "שעת השאילתות" כדי שהאולפן יהפוך לזירה של לינץ'. עכשיו הוא תובע הופעה בתוכנית נוספת ב-BBC, שבה יוכל להציג את עמדות מפלגתו בנושאי השעה, ולא רק להגיב על דברים שאמר בעבר.
חלק ממבקרי ה-BBC שלפו, כצפוי, את הטיעון הקבוע כאילו הזמנתו של איש הימין הקיצוני נועדה בראש וראשונה לקדם את הרייטינג המקרטע של ארגון השידור הציבורי. גם אם זו לא היתה הכוונה – זה אכן קרה. הוויכוח הציבורי שקדם לשידור והסיקור הנרחב של ההפגנות מול האולפנים ריתקו למקלטים לא פחות משמונה מיליון בריטים – שיעור הצפייה הגבוה ביותר שהיה ל"שעת השאילתות" מאז הוחל בשידורה לפני שלושים שנה.
אולי נזמין אותו שוב, אמר סמנכ"ל ה-BBC מארק בייפורד, שכן כל החלטה אחרת שלנו עלולה להתפרש כצנזורה ופגיעה בחופש הביטוי. זו היתה גם עמדתו של מנכ"ל ה-BBC לשעבר גרג דייק, שהסביר ל"גרדיאן": אם מפלגה, יהיו עמדותיה דוחות ככל שיהיו, מקבלת ייצוג בפרלמנט האירופי, ראוי לתת לה ביטוי בשידור. הוא הסתייג, עם זאת, ממתכונת התוכנית והביע חשש שהלחץ הציבורי השפיע על מפיקיה לגייס אפילו את המנחה להצגת קו ביקורתי נגד גריפין.
ה-BBC, שהפך בשנים האחרונות לשק חבטות קבוע של העיתונות ושל פוליטיקאים, ממשיך לספוג ביקורת על השידור. זו היתה טעות, קבעה השדרנית הוותיקה סו מקגרגור, לשנות את מתכונת התוכנית ולהקדיש את כולה לאדם אחד ולנושא אחד. "זה נתן לו קהל עצום כדי להציג את עמדותיו, או שזה יצר רושם של כלבי תקיפה המסתערים על ניק גריפין", קבעה מקגרגור. על-פי נתונים שמסר ה-BBC יומיים לאחר שידור התוכנית, הגיעו אליו 243 תלונות של צופים על ההטיה הברורה של השידור נגד גריפין, ורק 114 תלונות על שניתנה לו במה להציג את עמדותיו הגזעניות.
ומה יקרה אחרי שוך הסערה? ה-BBC ימשיך כנראה ללקק את פצעיו, ואילו גריפין יגזור קופון כפול: הן מעצם החשיפה, והן מדימוי האנדרדוג שנותר בעיני כמה מהצופים. עדות לכך עולה גם מסקר שנערך לאחר התוכנית, שבו העריכו 23% מהנשאלים שהשידור יעצים את התמיכה בגריפין. וממצא משמעותי אף יותר: שני שלישים מהנשאלים ענו כי על-פי תחושתם, למפלגות המתמודדות על השלטון אין מדיניות אמינה בעניין ההגירה, ו-10% הביעו הסכמה לעמדותיה של המפלגה הבריטית הלאומית.
כשילכו הבריטים לקלפי, יתברר אם ה-BBC השכיל להצביע בשבוע שעבר על כוח פוליטי מסוכן הצומח בימין הקיצוני. אז גם ניתן יהיה לדעת אם "שעת השאילתות" אכן היתה ציון דרך משמעותי בדרכו של פוליטיקאי קיצוני, שמבקש לנצל את אימת הזרים ואת שנאת המהגרים כדי להגיע לפרלמנט.