אנדרטה לזכר הנפת הדגל האמריקאי באי איוו ג'ימה (צילום: Douglas Earl, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

כוכבים על הכתפיים

כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט זו של "מעריב", עוסקות באפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, ובלחץ שמפעילה ארה"ב על ישראל כדי לבטל, או למצער להשהות, את התקיפה.

ב"הארץ" מנוסחת הכותרת בישירות, תוך הבלטת הביקורת על המהלך: "רמטכ"ל ארה"ב: תקיפה באיראן תזיק לישראל". ברק רביד ונטשה מוזגוביה מדווחים כי הגנרל מרטין דמפסי, יו"ר המטות המשולבים בצבא ארה"ב, התבטא בגנות תקיפה ישראלית בראיון לרשת CNN. "זה לא יהיה חכם מצד ישראל לתקוף את איראן בנקודה זו", הוא מצוטט. לדבריו, תקיפה תערער את היציבות באזור ולא תעזור להשיג את מטרותיה של ישראל לטווח הארוך.

עוד מדווח כי לקראת פגישה בעוד שבועיים בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ובין נשיא ארה"ב ברק אובמה, הגיעה לישראל משלחת אמריקאית בכירה בראשות היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, טום דונילון. במוקד הפגישה בין נתניהו לאובמה, ובמוקד הפעילות של המשלחת, אמור להיות הנושא האיראני. אדם המוגדר כ"בכיר בממשל האמריקאי" מצוטט כמי שאמר לעיתון שבחצי השנה האחרונה חל שינוי גדול במסרים שמתקבלים מישראל בנוגע לאיראן.

ב"ידיעות אחרונות" מנוסחת הכותרת כדימוי: "רכבת השכנוע של אובמה". אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר מדווחים על הציטוט של דמפסי ב-CNN ועל המשלחת הבכירה שהגיעה לישראל. עוד בידיעה: דיווח על סמך ה"גרדיאן" הבריטי, שטוען כי אנשי מפתח בממשל אובמה משוכנעים שהסנקציות על איראן אינן אפקטיביות ונועדו להשהות תקיפה ישראלית באיראן. לפי דיווח זה, בסופו של דבר לא תהיה ברירה לארה"ב אלא לתקוף באיראן או לאפשר לישראל לעשות זאת.

ב"ישראל היום" גם נדפסת כותרת ישירה המסתמכת על דברי הגנרל מרטין דמפסי בראיון ל-CNN, אם כי על משפט אחר שאמר בראיון: "רמטכ"ל ארה"ב טוען: 'בעינינו, איראן רציונלית'". חדי עין יבחינו בהבדל נוסף בין נוסח הכותרת ב"ישראל היום" ובין נוסח הכותרת ב"הארץ" – הסייגים. לא רק שהרמטכ"ל של צבא ארה"ב "טוען", בכותרת של "ישראל היום" מודגש כי מקור הטענה שלו בנקודת מבטו בלבד. לא "רמטכ"ל ארה"ב: איראן רציונלית", וודאי שלא "רמטכ"ל ארה"ב: תקיפה באיראן תזיק לישראל". נראה כי רכבת השכנוע של אובמה טרם חנתה בתחנת "ישראל היום".

בעוד ש"הארץ" ובמידה מסוימת גם "ידיעות אחרונות" מדגישים את ההשלכות השליליות של תקיפה ישראלית באיראן, ב"ישראל היום" מציגים עמדה המבקרת את המתנגדים לה. בועז ביסמוט ויוני הרש מדווחים על דברי הרמטכ"ל האמריקאי בידיעה שנפתחת במשפט הבא: "מה עמדתה של הצמרת האמריקאית כלפי תקיפה של מתקני הגרעין האיראניים? נכון לסוף-השבוע התשובה היא: תלוי את מי שואלים". אל מול הדברים הפומביים שאמר הרמטכ"ל מציבים ביסמוט והרש את הדיווח שפורסם ב"גרדיאן" על דעתם של בכירים בממשל על אודות חוסר התועלת של הסנקציות והתקיפה שתבוא במוקדם או במאוחר.

לצד הידיעה שלהם מתפרסם טור דעה של ביסמוט, המוקדש ל"רציונליות על-פי דמפסי". ביסמוט מסתמך גם כאן על הדיווח ב"גרדיאן" ולפיו הסנקציות שמוטלות על איראן אינן אפקטיביות, משום למשטר שם אין כל רגישות לסבל שנגרם לתושבי איראן. "סדרי העדיפויות של המשטר האיראני מעט שונים ממה שאנחנו מכירים", כותב ביסמוט. "מטרת משטר האייתוללות היא לשרוד. ההישרדות, בתפיסת עולמו, היא באמצעות נשק גרעיני, טרור וקואליציות עם משטרים כמו זה של אסד וארגונים כמו חיזבאללה. זה הרציונל האיראני. הגנרל דמפסי הצליח אתמול להגדיר מחדש את המושג: מבחינתו המשטר האיראני 'הגיוני', אך תקיפתו 'בלתי שקולה'. כנראה צריך ארבעה כוכבים על הכתפיים כדי להבין".

הכותרת הראשית ב"מעריב" קוראת: "שש רקטות נורו לעבר באר-שבע ואשקלון". בעמ' 5 מדווחים אחיקם משה דוד ואורי בינדר כי במהלך סוף-השבוע נורו ארבע רקטות גראד ושתי רקטות קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל. על-פי הדיווח, לא היו נפגעים. כמו כן מדווח כי בערב שבת נורה טיל נגד טנקים לעבר כוח צה"ל סמוך לגבול עם עזה. הטיל גרם נזק לגדר הגבול.

כותרת המשנה לידיעה מסתיימת במשפט "גורמים בצה"ל: פעולה ברצועה תהיה בלתי נמנעת". בידיעה עצמה מדווח כי "ההערכה בקרב בכירי צה"ל היא כי עוצמתה של מערכה כזאת תהיה רבה יותר מזו שהיתה במבצע עופרת-יצוקה". כמו כן מצוטט הרמטכ"ל גנץ, שאמר עוד לפני הירי האחרון כך: "הפעולה תמיד מוכנה, הפקודות תמיד ישנן, האימונים מתרחשים במחזוריות שמשמרת את הכשירות, ואם נידרש – נדע לעשות את זה".

ידיעה מאת גדי גולן ולילך שובל בראש הכפולה השישית של "ישראל היום" מוקדשת לירי מעזה. בשער העיתון מופיעה הפניה קטנה לידיעה.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת מתי סיבר ומתן צורי בתחתית עמ' 2 תחת הכותרת "שש רקטות נורו מעזה". אין אזכור בשער העיתון.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה בנושא מאת גילי כהן ויניר יגנה בראש עמ' 4. אין אזכור בשער העיתון.

במגירה של מקבלי ההחלטות

גורלו של פעיל הג'יהאד-האסלאמי חאדר עדנאן, השובת רעב זה חודשיים במחאה על מעצרו המינהלי, כבר לא מעניין רק את חוגי השמאל בישראל וזרועם בשוק התקשורת ("הארץ"); הבוקר מופיעות ידיעות בולטות על עדנאן ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום".

המניע לפרסום אינו הומניטרי, לפחות לא במובן של דאגה לגורל השובת. "חשש: העציר ימות, השטחים יבערו", מזהירה הכותרת לידיעה של רוני שקד ואושרת נגר-לויט, המתפרסמת בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות". על-פי דיווחם, שירות בתי-הסוהר ומערכת הביטחון "עוקבים בדריכות" אחר מצבו של עדנאן, "מחשש שמותו עלול להוביל להתפרעויות של אסירים בטחוניים ואולי אף למהומות בשטחים".

בראש העמוד תצלום של הפגנת תמיכה בעדנאן, שנערכה בעזה. אי-שם בעומק הידיעה מופיע המשפט "מקורות בעזה העריכו כי המחאה נגד מעצרו היא שעמדה גם מאחורי ירי הרקטות על ישראל", משפט שראוי היה שיופיע גם בידיעה על ירי הרקטות מעזה לישראל.

בדיווח של שקד ונגר-לויט מצוין כי עדנאן איבד כ-30 ק"ג ממשקלו, וכי לא ברור אם ישרוד עד למועד שבו יפוג מעצרו המינהלי – 17 באפריל. בינתיים הוא שוכנע על-ידי רופאי הארגון רופאים לזכויות אדם ליטול כדורי אשלגן כדי למנוע הידרדרות נוספת במצבו, אך הוא מתעקש שלא לאכול, לקבל עירוי או לערוך בדיקות דם ושתן. עוד מוזכרת בידיעה תלונה מאת רופאים לזכויות אדם, על שלא מאפשרים להם לבדוק את עדנאן בלא נוכחות סוהרים, ועל כי עדנאן נותר כבול למיטתו חרף מצבו הבריאותי.

במובן אחד שביתת הרעב של עדנאן הצליחה. שני העיתונים הנפוצים בישראל נדרשים לטפל בעמודי החדשות שלהם בסוגיית המעצרים המינהליים. "מעצר מינהלי מבוצע על-פי החלטה של רשות מינהלית ולא בהחלטת שופט", מוסבר לקוראי "ידיעות אחרונות". "הוא לא נועד להעניש על מעשים, אלא למנוע פגיעה עתידית, ובדרך כלל מבוסס על ראיות חסויות שגם העצור לא זכאי לראותן – במטרה להגן על שיטות החקירה ואיסוף המידע של השב"כ".

לידיעה מצורף טור פרשנות קצר מאת אריאלה רינגל-הופמן, הקובעת: "טוב לא ייצא מזה". לפי רינגל-הופמן, בפני ישראל עומדות שלוש אפשרויות, ובעצם רק שתיים: "להעמיד אותו לדין ובתוך כך לחשוף מקורות ולסכן משתפי-פעולה, או לשחרר אותו". לדבריה, "האופציה השלישית, לתת לו לשבות עד מוות – אינה קיימת". תקוותה של רינגל-הופמן היא כי "מקבלי ההחלטות לא הרשו לעצמם להגיע למקום הזה בלי שבמגירה כבר מחכה להם פתרון".

בעוד רינגל-הופמן תולה תקווה, דן מרגלית פותח את המגירה ומוצא את הפתרון. לצד ידיעה קצרה [דניאל סיריוטי ואלי לאון] על מצבו המידרדר של עדנאן, מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום" טור פרשנות מאת מרגלית תחת הכותרת "מנסים בכוח להביך את ישראל".

מרגלית מתאר את שביתת הרעב של עדנאן כ"להיט החם" של הפלסטינים ומדגיש כי בישראל היו רוצים לוותר על שיטת המעצרים המינהליים או לצמצמה, אך אל מול סכנות הטרור אין ברירה אלא להמשיך לאחוז בה. הפתרון של מרגלית למלכוד שהציב עדנאן בפני ישראל ברור: "למנוע בכוח הזרוע את מותו". לפי מרגלית, "כחלק מתפיסה של מהלך חירום להצלת חיים, עליה להאכיל את אסירי הרעב בכוח הזרוע. יש אבות מזון שניתן להחדיר לגוף שלא דרך הלוע ובית-הבליעה, וזה מה שצריך להיעשות מבעוד מועד. לטובתם. לטובת ישראל".

אגב, על-פי הידיעה על עדנאן ב"ידיעות אחרונות", "ועדה רפואית אישרה להזין את עדנאן בכוח אם מצבו יחמיר, אך מצבו הרפואי עדיין לא הגיע לרמה המצדיקה זאת, לדעת רופאיו".

הומניזציה ונקמת דם

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמפרסם הבוקר ידיעת המשך על מצבם של הילדים שנפגעו בתאונת הדרכים ביום חמישי האחרון. ניר חסון מדווח בתחתית עמ' 7 כי ארבעה ילדים עדיין מאושפזים במצב קשה עד אנוש. ידיעתו של חסון נפתחת במובן מאליו – שמות ההרוגים בתאונה: מרווה עמירה, למיס חמדאן, עבדאללה הינדי, מילאד סלאמה, ארבעתם ילדים בני ארבע-חמש. תלמיד גן נוסף הוא בן למשפחת נמר, ששמו הפרטי טרם נמסר לפרסום. נוסף להם נהרגה גם עלא אל-ג'ולאני, מורה בת 31.

לפי דיווחו של חסון, החל תהליך פיוס בין משפחת נהג המשאית שהתנגשה באוטובוס התלמידים ובין משפחות ההרוגים. "בינתיים הוכרזה 'הודנא', שנועדה למנוע נקמת דם", מדווח חסון. "[...] בשטחים מעריכים שמשפחת הנהג תשלם פיצויים למשפחות ההרוגים, בלי קשר להליך המשפטי שייפתח נגד הנהג".

כישלון

משה גורלי מקדיש את מדורו המשפטי ב"כלכליסט" למבקר הפרקליטות המיועד. "שלושה תיקים שהפכו לספינת הדגל במלחמה בהלבנת ההון הסתיימו ללא הרשעה אחת בעבירת הלבנת הון", נכתב בכותרת המשנה לטור. "מבחן התוצאה ושורת תקלות הם בהחלט עניין למבקר הפרקליטות שבדרך".

סבר פלוצקר מתייחס לאותה סוגיה בטור המתפרסם על פני כל עמ' 2 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". בציטוט המודגש מתוך רשימתו נכתב: "הכישלון של שלוש הזרועות לאכיפת החוק – הפרקליטות, הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל והרשות למניעת הלבנת הון – היה צריך לעורר דיון ציבורי נוקב וחשבון נפש. הוא לא עורר".

שביתה

ב"מעריב" נמצא מקום בצד עמ' 15 לידיעה קצרה מאת עמרי מניב על שביתה של 5,000 תלמידים ביישוב הבדואי לקיה. על-פי הידיעה, ועד ההורים ביישוב משבית את הלימודים בשמונה בתי-ספר וב-32 גנים בשל מצוקת תקציב. לטענת הוועד, תקציבי משרד החינוך נעצרים ברשות המקומית ולא מגיעים לבתי-הספר, ובשל כך קיים מחסור בציוד בסיסי כמו נייר, הביוב שעולה על גדותיו אינו מתוקן, בכיתות יש חלונות שבורים והמזגנים אינם עובדים.

בדיחה

אקי אבני, ערבייה ומתנחלת מגיעים לכותרת ידיעה ב"ישראל היום". אומר אבני, ישראל לא מפעילה אפרטהייד בשטחים. אומרת הערבייה, ישראל לא מפעילה אפרטהייד בשטחים. אומרת המתנחלת, ישראל לא מפעילה אפרטהייד בשטחים.

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי לפי הפרקליטות, המדינה ורשות השידור עדיין לא הגיעו להסכמות באשר למימוש הרפורמה ברשות השידור.

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי הקיצוצים בשכר עובדי ערוץ 10 יחלו ב-1 באפריל. עוד מדווחת מנע כי היום תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק של שלי יחימוביץ ויריב לוין, שנועדה לבטל את מעמד הפרילנסרים (כולל העיתונאים הפרילנסרים) ולהפוך אותם לשכירים. מנכ"ל ארגון העצמאים להב, מוטי שפירא, מזהיר מפני השלכת התינוק עם המים.

חגיגות ארבע השנים לעיתון "כלכליסט" מגיעות הבוקר לשיאן עם טור חגיגי בכפולה הפותחת מאת המו"ל יואל אסתרון והעורכת גלית חמי. "אנחנו מבקרים את מערכות הממשל והרגולציה, את הטייקונים ואת המנהלים הבכירים. אבל אנחנו מנסים לתת ביטוי וייצוג סביר לכל קשת הדעות, כולל לדעתם של האנשים שאנחנו מבקרים, ואנחנו בוודאי לא מציבים גיליוטינות ולא מוציאים להורג", כותבים השניים. "אנחנו עושים עיתון, לא מפלגה ולא מקהלה. עיתון".

קל לנחש למי מכוונת הביקורת המרומזת, במיוחד לאור דברי אסתרון בעבר. היא מתייחסת לסגנון של "דה-מרקר". דוגמה מהבוקר: בראש מדור "השוק" של "כלכליסט" הכותרת "אי.די.בי אחזקות תנסה לגייס עד 300 מיליון שקל במניות". לעומת זאת, בפתח מדור "שוק ההון" של "דה-מרקר" הכותרת: "דנקנר יורה לכל הכיוונים להגדלת הנזילות: אי.די.בי בוחנת גיוס הון" (ובעיתון של דנקנר, "מעריב", ידיעה קטנה תחת הכותרת "אי.די.בי בוחנת גיוס הון באמצעות מניות", שבסופה הגילוי הנאות הקבוע: "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי").

בעיתונים שאינם "ישראל היום" מתפרסמים הספדים על העיתונאי אנתוני שאדיד, שמת ביום חמישי האחרון מהתקף אסתמה. בכפולת האמצע של "מעריב" מתפרסם תרגום להספד מאת כתבי ה"וושינגטון פוסט", העיתון שעבורו דיווח שאדיד עד שעבר לפני שלוש שנים ל"ניו-יורק טיימס". "שאדיד שינה את הדרך שבה ראינו את עיראק", מצוטט עורכו ב"וושינגטון פוסט", פיל בנט. "הארץ" מקדיש לשאדיד את מרבית עמ' 3. אנשיל פפר כותב בהרחבה על חייו ומותו של העיתונאי. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת רשימה מאת סמדר פרי. "גדול העיתונאים האמריקאים בעולם הערבי", היא מגדירה אותו.

במדור הדעות של "מעריב" תוהה לילך סיגן "מה מונע מאיתנו [העיתונאים הישראלים] לומר את האמת בקול רם וברור לגבי פרשת א-דורה, לפחות באותה עוצמה שבה נתנו בזמנו מקום לשקר?". לדעת סיגן, "קיים ספק גדול אם הילד אכן מת או שהכל בוים על-ידי צלם פלסטיני". במדור הדעות של "הארץ" כותב רפי ולדן על הפסיקה בבית-המשפט הצרפתי בעניינו של הד"ר יהודה דוד: "היא לא קבעה כלל כי הוכח שדברי דוד הם אמת, אלא רק שבית-המשפט התרשם כי הם נכתבו בתום לב, על סמך הנתונים שהיו בידיו, וכי הם נכללים במסגרת חופש הביטוי", כותב ולדן. "לעומת זאת, הכתב שפירסם את הכתבה המשמיצה את ג'מאל א-דורה נדרש לפצותו בסכום של 6,000 יורו".

בטורו האחרון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" השווה חגי סגל בין הכיבוש הבריטי באיי פוקלנד לכיבוש הישראלי בגדה המערבית. אותו הטקסט, בשינויים קלים בלבד, הופיע גם בטורו האחרון של סגל במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון". כעת ניתן להשוות בין ההשוואה הראשונה לשנייה וללמוד לא רק על ההבדלים בין איי פוקלנד לקריית-ארבע, אלא גם על ההבדלים בין מחלקת העריכה וההגהה של "ידיעות אחרונות" לזו של "מקור ראשון".

המדור "היו זמנים" שבכפולת הדעות של "ישראל היום" מוקדש הבוקר למלאות 67 שנה לפרוץ הקרב על האי איוו ג'ימה. באופן טבעי, למדור מצורף התצלום האיקוני של חיילי צבא ארה"ב מניפים את הדגל האמריקאי על האי. גם המדור "היום לפני" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לפרוץ הקרב באי. איתן הבר פותח את הטקסט הקצר בדברי שבח לתמונה המפורסמת. "היא הפכה להיות חלק מהאתוס האמריקאי וסמל לניצחון, וגם היום זו אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה", כותב הבר. אך התמונה שנלווית לטקסט שלו אינה התמונה המפורסמת, אלא תמונה אחרת של חיילים מניפים דגל אמריקאי על האי. במקום התצלום ההיסטורי, "ידיעות אחרונות" מפרסם את התצלום הנשכח, שבו נלכד רגע הנפת הדגל הראשון, הקטן יותר, לפני שהחיילים החליטו להחליפו בדגל גדול ומפואר שתועד בתמונה שהפכה להיות חלק מהאתוס האמריקאי וסמל לניצחון.