דאבל טריילר

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לתאונת הדרכים שאירעה אתמול מצפון לירושלים ובה נהרגו לפחות חמישה ילדי גן ומורה. התצלום בראש שער העיתון [רויטרס] חזק במיוחד.

כל התוכן המערכתי בכפולה השנייה ב"הארץ" מוקדש לסיקור האירוע. עוז רוזנברג וניר חסון מדווחים כי משאית סטתה אתמול בבוקר ממסלולה והתנגשה חזיתית באוטובוס שהסיע ילדים. האוטובוס עלה באש. שמו של נהג המשאית אינו מוזכר, אך מדווח כי אמר לעיתון ממיטת אשפוזו כי אינו זוכר דבר. בתאונה נפצעו 42 בני-אדם, רובם ילדי הגן נור אל-הודא, השוכן בין שכונת דחיית אל-סלאם לכפר ענאתא-שועפאט. "מרבית הילדים הלומדים בו אינם אזרחי ישראל", מצוין בידיעה.

חלק מהידיעה מוקדש לתיאור הבלבול, ההלם והדאגה של עשרות ההורים שהתרוצצו אתמול בין בתי-חולים בחיפוש אחר ילדיהם ("הבלבול גדל עוד יותר בשל קריאה לא מדויקת של השמות הערביים מפי דוברי עברית", מצוין). בשולי הידיעה מדווח כי ועד תושבי שועפאט מאשים את מנהלת בית-הספר שבתחומו נמצא גן הילדים כי העלתה לאוטובוס שנפגע הרבה יותר ילדים משהחוק מתיר. כמו כן מדווח כי שר הבריאות של הרשות הפלסטינית טען שחיילי צה"ל לא העניקו עזרה לפצועים, אך מאוחר יותר חזרה בה הרשות מהאשמה זו. עוד בעמוד: תצלומים [מיכל פתאל] של שוטר פלסטיני על רקע הריסות האוטובוס, מנהל ועד שועפאט מקריא את שמות הילדים שנסעו באוטובוס כשסביבו פרצופים מודאגים ואבלים, וקרובת משפחה של אחד מהילדים שהיו על האוטובוס, בוכייה.

עקיבא אלדר מספק בידיעה נפרדת רקע על מצב הכבישים בשטחי C (שם אירעה התאונה) ורומז לאחריות עקיפה של שלטונות הכיבוש לתאונה. "המדינה משקיעה את מיטב משאביה בתשתיות באזור הגדה המיועדות לשימוש בלעדי של המתנחלים. מנגד היא ממעטת להשקיע בפיתוח תשתיות עבור האוכלוסייה הפלסטינית", הוא כותב.

ספי קרופסקי מדווח על תגובות גזעניות המברכות על מות הילדים הפלסטינים, שהופיעו בין היתר בעמוד הפייסבוק של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בין היתר נכתב: "שהערבים ימותו, למה אנחנו מביאים להם סיוע", "הם ירצו כסף, כי הכסף חשוב להם מהילדים שנהרגו", וכן "אפשר לשלוח עוד משאית?" ו"הייתי שולח דאבל-טריילר למחוק את כל החארות האלה". על-פי הדיווח, "ראש הממשלה הביע צער על התאונה, אך בלשכתו לא פעלו להסיר את התגובות מעמודו או לגנותן".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים ירון דורון ורוני שקד על התאונה בראש עמ' 5. הממדים צנועים יחסית, אך היחס אינו מוטה אידיאולוגית בשל הזהות הלאומית של הקורבנות. הטיפול שמעניק העיתון לאירוע זול, צעקני, רגשני ודוחה כמו שהיה מעניק בוודאי לתאונה שבה היו נהרגים חמישה ילדים יהודים אזרחי ישראל (אך מה היה קורה אם אוטובוס עמוס ילדים יהודים היה נפגע ועולה באש כתוצאה מתאונה עם משאית נהוגה בידי פלסטיני?).

"הילדים מתו מחובקים", נכתב בכותרת אדומה על רקע שחור. פסקת הפתיחה קוראת: "על הכביש הרטוב, קצת אחרי מחסום אדם, ניתן היה להבחין אתמול בילקוטי בית-ספר מיותמים. התיקים האלה, שבדרך כלל בולטים בשלל צבעים וציורים, היו הפעם חרוכים ושחורים – עדות מצמררת לתאונה הנוראית שאירעה שם זמן קצר קודם לכן". בהמשך הידיעה מובאים דברי אב שכול ועד ראייה לתאונה.

"מעריב" מקדיש את מרבית הכפולה השלישית לסיקור התאונה. על-פי יוסי אלי ורימון מרג'ייה, לפחות תשעה ילדים ומורה מתו בתאונה. בדיווחם מוזכר כי שמו של נהג המשאית שסטה מנתיבו והתנגש באוטובוס הוא אשרף קוקס. המשאית, כך מצוין, ישראלית. בכותרת המשנה נכתב: "כוחות הצלה ישראליים ופלסטיניים עבדו זה לצד זה בשיתוף פעולה מלא. חובש של הסהר-האדום: 'כשמדובר בילדים אין מקום לפוליטיקה'". בידיעה נפרדת מאת מרג'ייה ואלי מתוארת ההמולה בבתי-החולים, כשמשפחות הילדים מחפשות אחר יקיריהן. בידיעה מאת אבי אשכנזי בתחתית העמוד מדווח על נתוני אגף התנועה לשנת 2011. לפי הכותרת: "נהגים צעירים וערבים מעורבים יותר בתאונות דרכים קטלניות".

ב"ישראל היום" מדווחים יורי ילון, דניאל סיריוטי ומיטל יסעור-בית-אור על התאונה בכפולה השלישית ומתייחסים, בין היתר, לתגובות המכוערות לאירוע. הידיעה שלהם קצרה ובכותרת המשנה מודגשת כפיות הטובה של הפלסטינים. על אף שכמה מהילדים טופלו בישראל, היה מי שהאשים את צה"ל שלא סייע. מדובר, כאמור, בשר הבריאות הפלסטיני. אך בעוד שב"הארץ" מוזכר כי הרשות חזרה בה מהאשמה זו, ב"ישראל היום" מתוארת ההאשמה של שר הבריאות הפלסטיני כניסיון "לרקוד על הדם" ונכתב כי לצד זאת, "גם בישראל הוצפו אתרי האינטרנט בתגובות קשות של חלק מהגולשים, שהביעו שמחה מופגנת לאחר שנודע כי מדובר באוטובוס שהסיע ילדים פלסטינים. הטוקבקים המזעזעים גררו תגובות קשות ברשות-הפלסטינית". האיזון, אם כן, נשמר.

טור פרשנות נלווה מאת דן מרגלית מוכתר בקביעה כי "אין לרקוד על הדם". מרגלית תוהה מה אומר אבו-מאזן "לפרחחי ה'שבאב' שמנצלים את האסון שבא מידי הנהג כדי ללבות את הזעם והאיבה בין העמים", ומזכיר כיצד בישראל המצב שונה. אין כוונתו של מרגלית לדברי נתניהו לאותם פרחחים ישראלים שמברכים על מות הילדים הפלסטינים בתאונה, שכן נתניהו לא התייחס לכך.

מרגלית מתכוון לאופן ההגון לדעתו שבו התייחסו בישראל לשני הנערים הערבים אשר "[נהגו] ברשלנות וגרמו לאסון על הר הכרמל, שבמהלכו נשרפו למוות 44 אזרחים". לפי מרגלית, "האומה ביכתה את קורבנותיה, אבל איש לא העלה בדעתו להאשים את המגזר הערבי בישראל באחריות לאסון. שני הנערים לא הועמדו לדין, שכן לא היתה להם כוונה. עד לימים אלה הפרשה הנוראה מוסיפה לענות את הנפש וטרם הגיעה לסיומה, אבל טענה כה דמגוגית לא הועלתה כלל ועיקר". בכל זאת, מתברר, אין איזון. הישראלים מוסריים יותר.

"מקור ראשון" הוא העיתון היחיד שדבר התאונה לא מוזכר כלל בעמוד השער שלו. לא בכותרת ראשית ולא בידיעה קטנה, אף לא בהפניה מזערית אל עמוד פנימי. זאת על אף שהעיתון נחשב נפוץ בין תושבי ההתנחלויות והתאונה אירעה מעבר לקו הירוק.

בראש עמ' 5 מתפרסמת ידיעה מאת שבתי גרברציק ואסף גבור על התאונה תחת הכותרת "מתנדב זק"א: 'חיי ילדים היו יכולים להינצל לו הפלסטינים היו מוסרים מיקום מדויק של התאונה'". הידיעה אינה עוסקת כלל ב"סיפור האנושי". לא של הילדים ולא של משפחותיהם. רובה ככולה מוקדשת לתיאור פעולות הטיפול והחילוץ.

בפסקה האחרונה של הידיעה מוזכר כי "לכמה בתים של פרמדיקים וחובשים המתגוררים באיו"ש והשתתפו בטיפול בתאונה הקשה הגיעו שיחות טלפון שבהן נשמעו גידופים על כך שטיפלו בפלסטינים".

בעמ' 7 של "מקור ראשון" ידיעה מאת יוחאי עופר המתייחסת לכביש שבו אירעה התאונה. "לאחר שש שנים", נכתב בכותרת, "כביש אדם-עטרות צפוי להיפתח לתנועת יהודים".

יתר הכותרות

אין זה מקרה, כמובן, ש"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש לתאונה את כותרתו הראשית. סיפור מותם של ילדים פלסטינים בתאונת דרכים מחרידה הוא כמעט חדשות חוץ בעיני מערכות כלי תקשורת ישראליות מהזרם המרכזי, גם אם התאונה מתרחשת באזור C,שנמצא בשליטה ישראלית מלאה.

יחד עם זאת, למעט התאונה לא התקיים אתמול אירוע בולט המצדיק באופן ברור מאליו כותרת ראשית. כך נוצר מצב שבו הטרגדיה האנושית המחרידה, שכמותה נוהגות לככב בכותרות הצהובונים, נדחקת הצדה לטובת כותרות העוסקות בנושאים מגוונים, כל עיתון ודגשיו.

"ידיעות אחרונות" ממשיך לנהל בכותרתו הראשית את מסע יחסי-הציבור של צבא ההגנה לישראל. אחרי שהעיתון התריע מפני אובדן מערכת ההגנה כיפת-ברזל בשל מחסור בתקציב, הבוקר זועקת הכותרת כי "תרגיל העורף יבוטל", ולצדה חותמת ענק עם הכיתוב "בגלל הקיצוצים", שחור על רקע צהוב.

"נהוג לחשוב שצה"ל איבד בשנים האחרונות משהו מהיוזמה, מהאומץ ומיכולת ההפתעה שאיפיינו אותו בעבר, אבל אלה ניתוחים שמתעלמים מהשינויים שחלו במטרות הלחימה של הארגון", כותב אסף גפן בטור הסאטירי שלו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "נכון שבקרבות שריון או לוחמה בשטח בנוי צה"ל לא מציג לאחרונה הישגים מרשימים, אבל זה כבר מזמן לא העניין. את מרבית האנרגיה והמשאבים מקדיש צה"ל למלחמה בשדה הקרב האמיתי של התקופה: המלחמה על תקציב הביטחון".

אגב, דן מרגלית ב"ישראל היום" ובן כספית ב"מעריב" מקדישים חלק נכבד מטוריהם הקבועים במוספים לשבת למלחמת צה"ל על תקציב הביטחון. "זה לא משחק, אלה החיים שלנו", לשון הכותרת לטור של מרגלית על תקציב הביטחון. "תנו לצה"ל לנצח", לשון ההפניה משער "מוספשבת" לטור של כספית.

ב"מעריב" מוקדשת הכותרת הראשית הבוקר ("מסירים את הכפפות") לנאום שנשא הפוליטיקאי החדש יאיר לפיד ולתגובה של ש"ס לנאום. מתחת לכותרת קטעים משני מאמרי פרשנות. בן כספית תומך בלפיד, שי גולדן מתנגד.

עורכי "ישראל היום" בחרו להקדיש את הכותרת הראשית לנסיון פריצה לאתר בנק. "בנק הפועלים: הדפנו מתקפת האקרים איראנים", לשונה. הכותרת מפנה לידיעה קצרה מאת ערן נבון, אילן גטניו, חזי שטרנליכט וזאב קליין, המתפרסמת בעמ' 5. בין היתר מוסבר כי "תקיפת שרתי הדואר של הבנקים היא חלק ממתקפה גדולה שמתכננים האקרים מוסלמים נגד מחשבים בישראל. בין היתר מתכוונים ההאקרים לתקוף מערכות לשליטה על מערכות השקיה חקלאיות, שההגנה עליהן נחותה, אם בכלל קיימת". טור פרשנות מאת אילן גטניו נכתב: "אין ספק שהמלחמה הבאה תתחיל במתקפת סייבר".

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מוקדשת לנושא מדיני. "היעד של נתניהו: ברית עם סין או הודו", נכתב בה (וכותרת הגג מסבירה: "בעקבות ההיחלשות במעמדה הבינלאומי של ארה"ב"). אריאל כהנא, המלווה את ראש הממשלה נתניהו בביקורו בקפריסין, מדווח כי גם רוסיה היא אפשרות מבחינת ראש הממשלה. הברית החדשה נועדה לאפשר ייצוא מסיבי של גז טבעי שהתגלה במים הטריטוריאליים שבין ישראל לקפריסין.

ב"מעריב", שעורכו הראשי כיום הוא דוברו הראשי לשעבר של נתניהו, מתפרסם בכפולה הפותחת תצלום שבו נראה נתניהו אוחז בעט ומחייך, ולצדו עומד ראש ממשלת קפריסין. כיתוב התצלום היתולי: "עט להדק יחסים".

מרבית הכפולה, כאמור, מוקדשת לנאום לפיד ולתגובות לו. מה הקשר של נתניהו לעמוד? התצלום משויך לידיעה קטנה מאת אלי ברדנשטיין, עמית כהן וצח יוקד, שכותרתה "נסראללה: ננקום, אבל לא בנציגים זוטרים של ישראל". בשולי הידיעה נכתב: "בתוך כך, ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע אתמול לביקור רשמי ראשון בקפריסין, שבמסגרתו חתם עם המדינה על הסכם סיוע לשעת חירום ועל שיתוף פעולה בתחום הפקת הגז".

ב"ישראל היום", שעורכו הראשי אינו דוברו לשעבר של נתניהו, דיווח נרחב בכפולה הפותחת על ביקורו של ראש הממשלה בקפריסין, וזאת תחת הכותרת הסכרינית: "תחילתה של ידידות". "קפריסין קיבלה בחום את רה"מ נתניהו, שחתם עימה על הסכם הצלה וחילוץ וקידם שיתופי פעולה בתחום האנרגיה", נכתב בפתח כותרת המשנה.

לשון הרע במוספים

כתבת השער במוסף "סופשבוע" של "מעריב" היא ראיון שערכו קלמן ליבסקינד, נועם שרביט ואראל סג"ל [בתוספת צילומים נאים של רלי אברהמי] עם שר המשפטים יעקב נאמן.

ביחס להצעת תיקון חוק איסור לשון הרע, שתגדיל את סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק באופן משמעותי, אומר נאמן: "לא טיפלתי בזה. אני קורא כל ערב את החפץ-חיים ושמירת הלשון, ואני מאוד נגד לשון הרע. אני בהחלט מבין את התקוממות הציבור על פגיעה באנשים".

"נפגעת?", נשאל שר המשפטים בהמשך הראיון בהקשר של מאמר המערכת בעיתון "הארץ" שכינה אותו "נוכל". "לא קראתי את הכתבות ב'הארץ' ולא את מאמר המערכת", משיב נאמן. "כל אחד אומר לי משהו אחר שכתוב שם, ואני אומר לכולם, 'עזבו אותי מלשון הרע'".

באשר לגל חקיקה בכנסת המיוחס לנאמן אומר שר המשפטים: "יוזמות של חברי-הכנסת הן כולם יוזמות של חברי-הכנסת ולא של משרדי, ואני דן בכל הצעה לגופה". כשהוא נשאל לתגובתו לטענה כי הגיע לסיבוב שני במשרד המשפטים כדי לנקום במערכת שפתחה נגדו בחקירה והאשימה אותו במסירת עדות שקר (האשמה שממנה זוכה), אומר נאמן: "מי שטוען שכעת באתי לנקום במערכת, שיוכיח את זה. [...] מי שיגיד דבר כזה אתבע אותו על הוצאת דיבה".

לשון הרע שהוציאה אילנה דיין על סרן ר' ממשיכה להעסיק את הפרשנים. ב"מוספשבת" של "מעריב" טוען בן כספית כי דיין טועה כשאינה מודה כי טעתה. ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית כי "רוב החיים הם אמת לשעתה". הנה טור שפירסמה אתמול דיין במוסף סוף-השבוע של אתר "מאקו", הנה מה שאמרה אתמול למנחה "תיק תקשורת" עמנואל רוזן.

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מחבר אורי אליצור בין הכתבה של דיין על סרן ר' לכתבה של שארל אנדרלין על מות הילד מוחמד א-דורה, וזאת על רקע זיכויו של ד"ר יהודה דוד בערעור שהגיש נגד ג'מאל, אביו של א-דורה, בבית-המשפט בצרפת. "הטלוויזיה היא בהגדרה כלי שקרי", מסביר אליצור.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מראיינת אתי אברמוב את ד"ר דוד. "אכפת לי מגלי השנאה ומהשקר והאמת", אומר דוד. הרופא מספר על קשייו לקבל מימון ממדינת ישראל להוצאות המשפט, ואומר כי לדברי נתניהו, שפגש אותו השבוע, ישראל התקשתה להעביר לו סיוע רשמי משום שעד לקבלת הערעור היה בגדר עבריין. ב"ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר כי ביום ראשון יביא השר יולי אדלשטיין לשולחן הממשלה הצעה להשתתף בהגנה משפטית "לבעלי תפקידים בשירות המדינה וברשויות הביטחון בגין הליכים משפטיים במדינות זרות". יעקב אחימאיר מוסיף לידיעה טור תמיכה.

ועוד עניין דיבתי אחד: בארגון המורים מתחרטים בוודאי שלא התעקשו להכניס להסכם הגישור בתביעה שלהם מול "ישראל היום" סעיף האוסר על העיתון לפרסם ביקורת חריפה על הארגון והמשפט שניהל, לפחות בשבועות הקרובים. הבוקר מקדיש מרדכי גילת את כל מדורו ב"ישראל השבוע" לציטוטים ופרשנויות על עדותו של יו"ר הארגון רן ארז במשפט. למעלה מ-2,500 מלה של נקמה מתוקה מוגשות בטמפרטורת החדר.

הביזיון הגדול

במדור הדעות של "הארץ", תחת הכותרת "רקבת ישראל", מבקר בחריפות נחמיה שטרסלר את ועד עובדי הרכבת, את העבודה המאורגנת בכלל, ואת האידיאולוגיה הסוציאליסטית.

"לאן נעלמו כל הניאו-סוציאליסטים?", הוא שואל. "היכן מתחבאים כל אבירי המגזר הציבורי? מדוע אין הם אומרים עכשיו: ראו את הרכבת, הרי היא מופת לחברה ממשלתית החיה ומתנהגת לפי כל כללי הניאו-סוציאליזם – הוועד שולט בה ולא ההנהלה, העובדים זוכים לקביעות מוחלטת, השכר ראוי ומגיע בזמן, הפנסיה יפה ומכובדת, וכך גם התנאים הסוציאליים. לכן ברור שהציבור יקבל שירות מצוין; רכבות מגיעות בזמן, בלי תאונות, בלי תקלות, בלי השבתות, והכל יהיה מתוקתק להפליא כמו שנהוג בגן העדן הסוציאליסטי.

"[...] ושלא תהיה כאן טעות. הביזיון שהיה השבוע בבית-הדין לעבודה אינו העיקר. זה אמנם מביש, זה אמנם פוגע בשלטון החוק, אבל העיקר הוא בעצם שלטון הוועד ורמת הבטיחות הנמוכה שמסכנת חיי אדם. [...] וזה הנושא המרכזי שעל סדר היום: מי יתחזק את הקרונות החדשים – עובדי הרכבת, או החברה הקנדית? מדובר בקרב שמסתיר בחובו את המאבק על השליטה בחברה; מי ינהל, המנכ"ל בועז צפריר, או יו"ר הוועד גילה אדרעי?".

"מה כל-כך מפריע לנו בגילה אדרעי?", שואל ב"גלובס" שי ניב. "'הביזיון הגדול' – כך הגדיר העיתון של המדינה את הפרת צווי המניעה שהוציא בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב על-ידי ועד עובדי הרכבת. כמו 'ידיעות אחרונות' נהגו כולם. נהגנו כולנו. היה זה ביזיון, ללא ספק, אבל האם היה זה 'הביזיון הגדול', בה"א הידיעה? רק בנובמבר האחרון הפרו מאות רופאים מתמחים צווי מניעה דומים ולא התייצבו לעבודה. הם לא עשו זאת לשעות ספורות כמו גילה אדרעי וחבריה מהרכבת, אלא למשך ימים ארוכים. אבל ביחס לרופאים, אף אחד לא דיבר על ביזיון.

"[...] הסיקור היה חם, אנושי, מחבק. [...] עמיתי נחום ברנע, שחיבק גם הוא את הרופאים, כתב השבוע על גילה אדרעי מהרכבת: 'הגיע זמנה לעוף'. אבל במה שונה גילה אדרעי מפרופ' יהודה אולמן, מנהל מחלקה מבית-החולים רמב"ם ששילהב את המתמחים שנטשו מחלקות וכעת משלהב את רופאיו נגד קיום ההסכם הקיבוצי? במה שונה גילה אדרעי מד"ר ניב מרום, מתמחה מבית-החולים מאיר, שהגיע לבית-הדין הארצי לעבודה בשורט ובכפכפים, וגער בשופט עמירם רבינוביץ', עד שהאחרון וחבריו השופטים נאלצו לברוח מהאולם? מדוע אז לא כתבו על הביזיון הגדול? מדוע לא כתבו שהם 'ירדו מהפסים'?".

ניב מציע תשובה: אדרעי היא אשה ולא גבר, מזרחית ולא אשכנזית, גסת רוח ולא מתוחכמת, או במלים אחרות – העיתונאים קרובים יותר לרופאים השובתים מאשר לעובדי הרכבת השובתים.

מצוינת מבין מצוינים

פרופיל על רקפת רוסק-עמינח מתפרסם ככתבת השער ב"מוספשבת" של "מעריב" (ולא במוסף "עסקים" של העיתון). הפרופיל, מאת טל אריאל-אמיר, מוגדר כ"מיוחד" וכן כ"פרופיל מקיף ראשון". בכתבה מוזכר כי יהיה מעניין "לראות כיצד תתמודד [רוסק-עמינח] עם החשיפה התקשורתית לאחר שבע שנים של שקט יחסי בצלה המגונן של גליה מאור".

אם החשיפה התקשורתית תהיה כמו בכתבת הפרופיל המיוחדת עליה שמתפרסמת הבוקר ב"מעריב", לא תהיה לרוסק-עמינח כל בעיה. זו כתבה חיובית במידה מביכה.

הנה כמה ציטוטים שעימם תיאלץ להתמודד השבת מנכ"לית בנק לאומי: "שתיהן [רוסק-עמינח ומאור] נחשבות למנהלות מבריקות וחברותיות, המנצלות את האינטליגנציה הרגשית והאינטואיציה הנשית לצורך הניהול [...] מאור זיהתה את האמביציה הג'ינג'ית של הצעירה, שהספיקה לסיים בהצטיינות תואר שני במינהל עסקים ובמקביל ללמוד משפטים [...] היא מביאה עימה משב רוח רענן של יצירתיות וחשיבה אסטרטגית מקורית [...] כבר בגיל צעיר אובחנה רקפת כמחוננת [...] היא היתה התלמידה הטובה ביותר, החרוצה ביותר, הרצינית ביותר ובעלת המשמעת הגבוהה ביותר [...] רקפת היתה המצוינת מבין המצוינים [...] רקפת התבלטה בהבנה שלה, בניתוח וביכולת לרדת לפרטים [...] היה ברור שיש לה יכולות אינטלקטואליות לא רגילות [...] רקפת היתה מקצועית ומלאת אנרגיה, היא אהבה ללמד ולהעניק מהידע שלה.

"היא צבעונית, אנרגטית חברותית ומלאת שמחת חיים. היא מציגה מודל חדש של מנהיגות נשית שלא מכפיף עצמו לקודים גבריים מסורתיים [...] רוסק-עמינח מקפידה על לוחות זמנים שפויים, באופן יחסי כמובן, בהיותה לא רק בכירה בבנק, אלא גם אם לשתי בנות. היא מגיעה הביתה בסביבות השעה שש בערב, מדברת עם בנותיה ורק אחר-כך פורשת להמשך העבודה".

פה ושם מוזכרת להרף עין ביקורת שהוטחה בה בעבר על קשריה ההדוקים מדי עם בעלי הון, רק כדי להודפה בזריזות ובאופן גורף. על פני כל עמ' 9 במוסף מודפס תצלום של רוסק-עמינח [ראובן קסטרו] מחייכת חיוך רחב.

"מפניה של רוסק-עמינח לא מש החיוך, שנראה כאילו מישהו הדביק אותו עליה", כותב במוסף "G" של "גלובס" דרור פויר, שראה את רוסק-עמינח באירוע חגיגי בבורסה לניירות ערך. "[...] אני עוקב אחריה במבטי. נדמה שלפעמים היא לא כל-כך מוצאת את עצמה, בודקת תדיר את ההודעות בסלולרי, שמה את התיק על הכתף, מורידה את התיק מהכתף. לעתים היא פתאום עומדת לבד לדקה ארוכה, ממשיכה לחייך את אותו חיוך".

במוסף "השבוע" של "הארץ" מאזנת שרון שפורר את המצב ומעלה "כמה סימני שאלה קשים המרחפים מעל מינויה" של רוסק-עמינח, בעיקר סביב קשריה עם בעלי הון, מנהלים בכירים ורגולטורים. זו אינה תמונת מראה של הפרופיל ב"מעריב". לא מדובר בכתבה משמיצה לעומת כתבה מחמיאה, אלא בכתבה עיתונאית לעומת ברושור פרסומי מעורר תמיהה.

עוד כותרות

בקונטרס החדשות של "הארץ" תחקיר מאת חיים לוינסון על מותו של עומר מוחמד אבראהים אבו-ג'ריבאן, שוהה בלתי חוקי במדינת ישראל.

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" כתבה מאת דורית דוד על מחקר חדש של ד"ר אינה לוי מהמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, שבדקה יחד עם שתי שותפות את זהותם הסוציו-דמוגרפית של מי שבקיץ האחרון עברו לגור באוהלים ברחבי הארץ.

118 דיירי אוהלים ענו על שאלון שהפיצה ד"ר לוי במאהלים בתל-אביב, ירושלים, חיפה, הוד-השרון וכפר-סבא. 41% מהמשיבים הגדירו את עצמם כימנים, ו-20% הגדירו את עצמם כימין-מרכז. רק 16% הגדירו את עצמם כשמאל ו-11% כשמאל-מרכז.

ענייני תקשורת

אמנון לורד מתאר ב"מקור ראשון" את עופר עיני, כמי ש"נחשב ב'ידיעות אחרונות' לאישיות מוגנת. יש לו הרבה כוח והשפעה בצהובון של המדינה. קשה מאוד לפרסם עליו שם תחקירים, בוודאי לא כתבות שליליות". לפי לורד, "פה המלכוד של 'ארגון העיתונאים החדש'. כמה עופר עיני יוכל להרשות לעצמו להסתכן בהגנה על עובדים ש'ידיעות אחרונות' רוצה להיפטר מהם?".

ב"גלובס" מותח מתי גולן ביקורת על סדרי העדיפויות של עיתון "הארץ".

ב"דה-מרקר" מתפרסם ראיון שערך עידו באום עם ד"ר ענת פלג, לרגל הוצאת ספרה החדש על יחסי התקשורת ובתי-המשפט בישראל. בקונטרס החדשות של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת באום המתבססת על הספר, תחת הכותרת: "שופטי הרוב רצו עונש מופחת לקצב, שופטת המיעוט סירבה". למקרא הידיעה עולה כי האמת הפוכה.