בין הבחירות לרשויות המקומיות לבחירות הכלליות לכנסת, העיר חיפה, שהתנמנמה שנים ארוכות, מככבת ללא הפסקה בכותרות. מראשת העיר החדשה, הד"ר עינת קליש-רותם, שניצחה את ראש העיר הוותיק יונה יהב, ועד לראשי המפלגות השונות, שנדמה כאילו מתחרים עכשיו על החזון החדש לעיר, כשבתווך המאבקים על הנמל ועל מתחם בתי-הזיקוק. והתקשורת: מדווחת על ההתרחשויות, מביאה תגובות של הנוגעים בדבר ומצטטת את דף המסרים של המפלגות מבלי להתעמק, להעלות שאלות או להציג את התמונה הגדולה.

המבט על חיפה, כמיקרוקוסמוס של החיים שלנו כאן, מעלה מגוון סוגיות חברתיות-תרבותיות, כלכליות וסביבתיות, העוסקות בחיים עצמם, ממש, ולא רק בהבדלים בין שמאל לימין או השחיתות הממשלתית.

זיהום האוויר במתחם הפטרוכימי הגדול בלב המפרץ והתחלואה והתמותה שהוא גורם – והשאלות שמעוררת הקמת נמל המפרץ הסיני, השלישי במספר. סוגיות של תעסוקה מגוונת, התחדשות עירונית ותחבורה וענייני דת ולאום, שמתחדדים בעיר שמתגוררים בה יהודים, נוצרים ומוסלמים, דתיים וחילוניים. המקבץ הגדול של תשתיות לאומיות במפרץ חיפה, וביניהן נמלים ימיים, בתי-זיקוק ומערך לאומי לקליטה, אחסון והנפקה של דלקים גולמיים ותזקיקים, שמבליט את המאבק בין צרכים מקומיים לצרכים לאומיים ובין הראייה של השלטון המקומי לזו של הממשלה.

הטיפול בדו"ח מקינזי, על אחת כמה וכמה כשמסתירים אותו, צריך להיות לחם חוקה של התקשורת. אך בעוד כולם מצטטים את כותרת הדו"ח ומתכננים את העתיד על-פיו, התקשורת לא השכילה להביא אותו לדיון ציבורי

העניין התקשורתי המחודש במפרץ חיפה החל במאבק לסגירת מכל האמוניה, מאבק שהגיע לשיאו לפני כשנתיים. ריקון המכל האימתני וסגירת מפעל חיפה כימיקלים צפון סימנו נקודת מפנה, והובילו לכתיבת דו"ח מקינזי לבחינת עתיד מתחם התעשייה במפרץ חיפה, דו"ח שקבע כי ניתן לסגור את פעילות קבוצת בז"ן במפרץ עד שנת 2025.

עוד לפני הבחירות לרשויות המקומיות הודלפו לתקשורת הכותרות מדו"ח מקינזי, אף כי הדו"ח נסתר מעיני הציבור ומנבחרי הציבור במפרץ חיפה. הטיפול בדו"ח שכזה, ועל אחת כמה וכמה כשמסתירים אותו, צריך להיות לחם חוקה של התקשורת. אך בעוד כולם מצטטים את כותרת הדו"ח ומתכננים את העתיד על-פיו, התקשורת לא השכילה להביא אותו לדיון ציבורי.

גם התוכנית לניקוי המפרץ וההבטחות הרבות לפני הבחירות לא זכו למענה הולם מהתקשורת. אף אחד לא שאל את אבי גבאי, שהצהיר שכבר הכין תוכנית חירום להבראת המפרץ והקטנת התעשייה המזהמת, איך כל זה מסתדר עם העובדה שבשבתו כשר להגנת הסביבה לא התנגד לתוכנית להרחבת מתחם בז"ן.

גם כשמשה כחלון הציג את תוכנית מפרץ ירוק, ובו בזמן רשות מקרקעי ישראל, הנמצאת תחת משרדו, מציגה תוכנית המציעה הקמה של 80 עד 100 אלף יחידות דיור על שטח של כ-41 אלף דונם, תוך פינוי המתחם התעשייתי, איש לא שואל מדוע ועדות התכנון שברשות אותו שר קידמו תוכניות אחרות בקדנציה האחרונה.

אף אחד גם לא שואל מה על הקרקעות המזוהמות במפרץ, שעליהם מתוכנן לקום המתחם החדש. מה היקף הזיהום? מי ישלם על הניקוי? כמה זמן ייקח התהליך? ובכלל, האם צריך בנייה חדשה בעיר, או דווקא התחדשות עירונית? התקשורת גם מפספסת את התמונה הגדולה: כיצד תהפוך חיפה מעיר של תעשייה ומסחר לעיר של תיירות, שירותים והייטק?

בתי-הזיקוק בחיפה (צילום: יוסי זמיר)

נדמה שחיפה צריכה אייקון גדול שימשיך להניע את פיתוח האזור, ממש כמו באפקט בילבאו. אפקט בילבאו, על שם עיר המפרץ הבאסקית בצפון ספרד, מתייחס לבנייה של מוזיאון גוגנהיים בעיר, שמיקד את תשומת הלב של התקשורת העולמית והיווה נקודת מפנה שמשכה את העיר לדרך חדשה, במעבר מעיר נמל תעשייתית מזוהמת לעיר תיירות ושירותים. אפקט בילבאו מסמל מאז את היכולת של מבנה ארכיטקטוני גדול, מרהיב וייחודי אחד לשנות את הגורל של עיר שלמה.

הבנייה של מבנים מיוחדים שכאלה, מבית האופרה בסידני ועד למוזיאון טייט מודרן בלונדון, שהוקם במבנה של תחנת כוח ישנה, ואולם הקונצרטים החדש בהמבורג, שהוקם על בסיס מחסן בנמל, הובילה לשינוי בערים רבות בעולם. אבל כדי שהאפקט ישלים את המהלך צריך צירוף מיוחד של תנאים, ממש כמו אלה שנדמה שעומדים כרגע על הפרק בחיפה.

אז מה יהיה אפקט חיפה? האם יהיו אלה ה"לֶבֶּנִיוֹת" – צמד מגדלי הקירור ששימשו כמחליפי חום בבתי-הזיקוק והיו סמל לתעשייה באזור ואפילו לזיהום, למרות שרק פלטו אדי מים ולא יותר – שיהפכו לאולם קונצרטים ייחודי? או שאולי מכל האמוניה, שהחל את המהלך, יהפוך למוזיאון? מה שבטוח – מפרץ חיפה נמצא על מסלול המראה, ולתקשורת יש תפקיד חשוב: לסקר, לשאול שאלות ולחפש תשובות.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)