רעול פנים, אתמול בירושלים (צילום: יוסי זמיר)

סימני שאלה

באתר "עניין מרכזי" התפרסמה אתמול ידיעה בלתי חתומה שחשפה טפח מסיפור המעסיק את התקשורת בימים אלה, אבל לא ברור של מי היד שמדדה את הטפח, היכן היא בילתה בלילה הקודם, ומה, בעצם, התגלה כעת. הידיעה כללה רק כותרת וכותרת משנה, שקראו, בהתאמה: "החשוד המרכזי נעלם: אפשר שברח מן הארץ"; "או שהוא מסתתר אצל בני משפחה שמחפים עליו".

"חשוד מרכזי של איזה סיפור?", שאל מגיב מס' 2 לידיעה, שמעון, ובצדק. במדינה אחרת, דמוקרטיה מערבית כמו בריטניה נניח, לא היו כל-כך הרבה פרשיות המתנהלות בו בזמן תחת צו איסור פרסום. להבדיל, במשטר טוטליטרי המפקח על המידע באופן תקיף לא היו אזרחים רבים כל-כך מתפתים לחפש ולהפיץ פרסומים חלקיים ורומזניים על הפרשיות המתנהלות תחת צו איסור פרסום.

אבל בישראל הציבור הסקרן שרוי בלימבו מוזר. מצד אחד, שופטים ממהרים להוציא צווי איסור פרסום לבקשת גופי חקירה ואכיפה, והצנזורה הצבאית שולטת בגופי התקשורת הממסדיים. מן העבר האחר פורחת המדיה החדשה באין מפריע ומייצרת ערוצים חדשים להחלפת שמועות ושברירי עדויות. ביניהם נתון מה שמקובל לכנות "צרכן התקשורת", ההופך במדורי התגובות ליצרן תקשורת, כשמקש סימן השאלה על מקלדתו שחוק כמעט כמו מקש סימן הקריאה.

האם החשוד המרכזי שעליו דווח קשור ל"בנק" של מוני פנאן? לרצח האכזרי של בני משפחת אושרנקו? או אולי לטבח ההמוני במועדון הנוער של הקהילה ההומו-לסבית? כל שלושת הסיפורים הללו מוזכרים באופן כזה או אחר בעיתוני הבוקר.

תשובות חלקיות

פרשת פנאן ומכבי תל-אביב תופסת שוב את הכותרת הראשית ב"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". כולם מדווחים על הפשיטה של רשות המסים על משרדי הנהלת מכבי תל-אביב אתמול. שמעון מזרחי יוזמן לתשאול במשרדי רשות המסים, מדווח גד ליאור ב"ידיעות אחרונות". במוסף "עסקים" של "מעריב" מציגים יהודה שרוני וענת שיחור-אהרונסון תמונה פסימית שלפיה רשות המסים "פיספסה את הרכבת" מפני שהתעכבה בפתיחת חקירתה. רון קופמן מדווח ב"ישראל היום" כי "בארץ מסתובבים מספיק אנשים עם העתקים של הפקדות שביצעו משקיעים אצל מוני פנאן בסניף קרדיט סוויס בשווייץ. הפקדות נוספות בוצעו בסניף בנק בהונג-קונג".

קופמן מציין גם כי "סוגיה נוספת שנבדקת היא תשלום שכר באמצעות השקעה במניות בורסאיות בחו"ל לשחקני מכבי ששיחקו במועדון בשנים האחרונות". ועוד כותב קופמן, באשר למזכר שיצא בעבר ברשות המסים, כי "כבר ב-8 באוקטובר 2003 נקשרו שמותיהן של דמויות מתחום הספורט בסוגיות מע"מ שונות". קופמן מונה את שמותיהם של בעלי גיבור-ספורט, שבאותה תקופה החזיקו באחוזים מהבעלות על מכבי תל-אביב. ממש באותה תקופה, יש לציין, באוקטובר 2003, קרא קופמן מעל דפי "הארץ" לכבד את שמעון מזרחי בתואר הממלכתי הגבוה ביותר: "הגיע הזמן שהוועדה הממונה על הענקת פרס ישראל תמצא את הדרך להוקיר את תרומתו, בפעם הבאה שבה יחולק הפרס למפעל חיים בספורט", כתב.

פרשת אושרנקו מוזכרת היום בכמה מהעיתונים בעקבות תדריך שקיבל בנושא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. בדומה לפרסומים שהופיעו בעיתוני אתמול, גם היום הדיווחים טעונים אופטימיות באשר לאפשרות שהרוצח יימצא.

והטבח בבר-נוער ההומו-לסבי? פרשה זו אינה מוזכרת באופן מפורש, אך אפשר לנחש כי ידיעה המופיעה בתחתית עמ' 9 של "הארץ" מכוונת לשמועות על ההתפתחויות בה. "המתנחלים מאשימים: מנסים להכפיש אותנו בכוח לקראת יום השנה לרצח רבין", קוראת כותרת הידיעה, מאת חיים לוינסון. על-פי דיווחו של לוינסון, "בקרב המתנחלים נשמעות בימים האחרונים תלונות על כך שלקראת יום הזיכרון לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, שיחול ב-29 באוקטובר, גורמים שונים מוציאים לאור פרשות לא נעימות כדי להכפיש אותם". מה הכוונה ב"פרשות לא נעימות"? לוינסון מדווח כי איציק שדמי, יו"ר ועד מתיישבי בנימין, "פירסם אתמול הודעה המאשימה את שירות הביטחון הכללי בנקיטת צעדים שמטרתם ניצול 'יום רבין' להכפשת המתנחלים", ומיד מוסיף: "אלא שאת תוכן ההודעה לא ניתן לפרסם בעיתון". עוד רמז בידיעה בא מפי ישראל מידד, סגן יו"ר אגודת זכות הציבור לדעת, האומר: "אני יודע על מקרה שמחזיקים אותו למעלה משבועיים לפני שמעלים אותו לאוויר. לקראת היום של רבין קורים כל מיני דברים מוזרים ומעלים כל מיני סיפורים שחלקם נכונים חלקם חצי נכונים וחלקם כלל לא נכונים".

תחת הקטיגוריה "כל מיני דברים מוזרים שצצים לקראת יום הזיכרון לרבין" אפשר להכניס את הידיעה המופיעה הבוקר בראש שער "הארץ", לצד הכותרת הראשית. אמיר אורן מדווח על מכתבים שכתבה לאה רבין במהלך הקדנציה הקודמת של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל. "לאה רבין על בנימין נתניהו: 'הוא מושחת, שקרן, סכסכן'", קוראת כותרת הידיעה, המופיעה תחת כותרת הגג "השבוע: 14 שנה לרצח רבין".

אורן מפרסם גם מאמר בחלק ב' של העיתון, בעקבות המכתבים שהגיעו לידיו, ובו הוא משווה את הקריירה הפוליטית של נתניהו לאלה של ראשי ממשלה קודמים, יצחק רבין ודוד בן-גוריון למשל. "ביבי ב' יכול להיות שידור חוזר של ביבי א'", כותב אורן, "או להפתיע בהדרן שונה מהתוכנית המוכרת והמשמימה שלו. הדבר עדיין בידיו".

מי מבעיר? מי מצית?

סיקור המהומות אתמול בירושלים, שבמהלכן נעצרו 21 בני-אדם ונפצעו 9 שוטרים, מתמצה הבוקר ב"ידיעות אחרונות" בידיעת תצלום אחת, הגם שמתלווה אליה כיתוב ארוך יחסית [רוני שקד וירון דורון]. בתצלום, המופיע תחת הכותרת "מלבים את האש בירושלים", נראים פלסטינים רעולי פנים משליכים אבנים ליד מדורה בוערת [עמית שאבי]. בכיתוב חסרים לא רק פרטים על האירועים, שמופיעים בעיתונים אחרים, אלא גם חלק מהרקע להתפרצותם.

"ישראל היום", שאינו ידוע בעמדותיו היוניות, מדווח בהרחבה על המהומות, אך מלווה את הדיווח בתיבה תחת כותרת הגג "הכנס שהצית את המהומות". אפרת פורשר כותבת על כנס שיזם הארגון למען זכויות אדם בהר-הבית, כנס שעליו דיווחה בגליון יום אתמול של "ישראל היום": "חשש להתלקחות מחודשת של המהומות בהר-הבית. זאת, לאחר שפעילי ימין קראו ליהודים להגיע היום בהמוניהם להר-הבית, מה שגרם לתנועה האסלאמית לקרוא למתפללים מוסלמים לבוא ולהגן על ההר".

לכנס הזה אין זכר בכיתוב התצלום של "ידיעות אחרונות", אבל לעומת זאת מדווח שם כי "תחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה לקחה גם היא חלק בליבוי המהומות בבירה כשהעבירה מהבוקר שידור רווי הסתה מהר-הבית וקראה לגיוס מוסלמים למקום כדי 'לשים קץ לכיבוש היהודי של מסגד אל-אקצה'".

לקראת דילמה ב"ישראל היום"?

הצעתו של שר המשפטים יעקב נאמן לפצל את תפקיד היועץ המשפטי ממשיכה לתפוס נפח נכבד בעיתון "ישראל היום". שלמה צזנה ועדנה אדטו מדווחים על הצעת פשרה שלפיה "ההחלטה על פיצול הסמכויות תחול רק על היועץ שייבחר לתפקיד בעוד ארבע שנים". "אנשיו של ראש הממשלה לא הסכימו לומר של מי הרעיון ואם מדובר בהצעת פשרה של אנשי צוותו", הם מוסיפים. מקריאת "ידיעות אחרונות" עולה כי מאחורי ההצעה עומד אהרן ברק [טובה צימוקי ואיתמר אייכנר]. לא רק ידיעה חדשותית עוסקת ב"ישראל היום" ביוזמת נאמן לפיצול סמכויות היועץ, גם מאמר בעמודי הדעות של העיתון והקריקטורה היומית.

מי שאמור להכריע בסוגיה הוא בנימין נתניהו, שפטרונו ומי שהיה אורחו האישי להשבעת הממשלה במשכן הכנסת הוא המממן של "ישראל היום", המיליארדר שלדון אדלסון.

מרדכי גילת תוהה הבוקר בטורו הקבוע בעיתון מה יחליט נתניהו בסוגיה זו. "[נאמן] מעמיד את נתניהו במבחן מנהיגות ערכי ראשון, והעיניים של רבים וטובים נשואות אל ראש הממשלה: ייכנע, ייגרר וייפול לבור של נאמן, או שיברח ממנו ברגע האחרון? שאלה מעניינת שעוזי דיין ניסה לפני כחודש לקבל עליה תשובה מנתניהו ולא נענה. לנתניהו יש כנראה סיבה לשמור על זכות השתיקה. הגיע הזמן שישבור אותה", כותב גילת.

אם נתניהו יחליט לתמוך בהצעת שר המשפטים, עשויים "ישראל היום", וכמה מכתביו הבכירים, למצוא את עצמם בדילמה לא פשוטה.

כל הרודף אחר כבוד וגו'

מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", גפי אמיר, מתלוננת על המאבק הבוטה שנוהל אתמול בין "חדשות 10" ל"חדשות 2" סביב הקרדיט על חשיפה ראשונית של מסקנות חקירת משטרת ישראל באשר לנסיבות שהביאו את השוטר מייקל פישר לרצוח את בני משפחתו ולהתאבד. "שני הערוצים עשו שימוש מופרז בתארים 'בלעדי' ו'פרסום ראשון'. בהתחשב בנסיבות זה לא היה רק ילדותי, אלא גם חסר רגישות", כותבת אמיר.

כפי שהזכיר אתמול שוקי טאוסיג, גם בעיתונות המודפסת רווחים מאבקים ילדותיים שכאלה. המאבק הנוכחי, על זכות הבכורה בחשיפת העסקה לרכישת חברת בזק, אינו מגלה סימני התעייפות. בגליון "גלובס" שהופץ אמש למנויים הוקדש טור שלם בכפולה הפותחת לטפיחה עצמית של שכם העיתון. "'גלובס' לפני כולם, כך נחשפה עסקת השנה", נכתב בראש הטור, שכלל שלושה גזירי עיתון ובהם נראות ידיעות מקדימות על הכוונה לבצע את העסקה, וכן תצלום מסך של הידיעה שהופיע בלילה שבין חמישי לשישי. אלא שתצלום המסך הוא של הידיעה לאחר שעברה שכתוב; לאחר שנוספו בה פרטים רבים, שונה נוסחה, ושונתה הכותרת. לא כך נראתה הידיעה שעלתה ב"גלובס" אותו לילה, אלא כך.

ב"דה-מרקר" המצב לא מעודד יותר. גם עיתון זה אינו בוחר באפשרות הבוגרת וממשיך להתפלש במאבק על הקרדיט, כאילו שלקוראים אכפת עד כדי כך מי היה הראשון שדיווח על העסקה ומי העלה רק שעה או שעתיים אחר-כך ידיעה עם מידע דומה באתר שלו. חלק משער העיתון של יום שישי האחרון, שבו נראית הכותרת על העסקה לרכישת בזק, הופך לסמליל המלווה את הכתבות והידיעות שמתפרסמות הבוקר על העסקה.

הבוקר מצטרף לקבוצת "מחמיא לעצמי ולא מתבייש בכך" עיתון "ישראל היום". ידיעה קצרצרה בכפולה הפותחת של העיתון נושאת את הכותרת "בעקבות הראיון ב'ישראל היום': איפה הכסף?". הכתב האלמוני שחיבר את הידיעה מדווח כי "הראיון הבלעדי עם ניק לוין, שפורסם אתמול ב'ישראל היום', היכה גלים בתקשורת המקומית [...] מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה ציטטו קטעים מהראיון ופתחו עימו את המהדורות".

ברדיו ובטלוויזיה אולי, בעיתונות המודפסת לא תמיד. "כלכליסט" מפרסם הבוקר ידיעה תחת הכותרת "ניק לוין: 'מעולם לא הייתי בקשר עם פנאן'", אך מעניק את הקרדיט לעיתון "דיילי מייל", שכתבו שוחח אף הוא עם לוין, ולא ל"ישראל היום".

זוטות

בכפולה המרכזית של "מעריב" מתפרסם הבוקר שיר שכתבה אמה של הילה פישר-בכר, שנרצחה על-ידי בן זוגה לפני כשנה. השיר נפתח במלים "כבר עברה שנה ואת לא כאן".

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי היום יתקיים דיון ראשון בוועדת חוקה של הכנסת בהצעת החוק המכונה "חוק הנכבה", ועל-פיה "ייאסר על גופים ממשלתיים או כאלה שזוכים למימון ממשלתי לארגן או לממן פעילויות שיש בהן כדי לערער את יסודות המדינה ולסתור את ערכיה".

המאטה הארי היה מלא עד אפס מקום

דנה ויילר-פולק מדווחת בעיתון "הארץ" כי בעקבות הביקורת החריפה על בזבזנות משלחת משרד הביטחון לסלון האווירי בפריז, בחרו חברי המשלחת שיצאו בשבוע שעבר לפריז כדי להשתתף בכינוס של ארגון ה-OECD ללון בחדרים פשוטים וזולים יחסית. שם המלון שבו התאכסנו – "נפוליאון".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך, חני יודל  ולירן דנש מדווחים כי המכרז על ערוץ 10 יתפרסם רק בעוד כמה חודשים. תנאי המכרז אמורים להתפרסם היום. ב"כלכליסט" מדווחת מיכל תוסיה-כהן כי "בכירים בשוק הטלוויזיה מעריכים כי בטווח זמן כה קצת של כמה חודשים עד תום הזיכיון של ערוץ 10 יהיה קשה למצוא מתמודדים חדשים למכרז".

רותי סיני, שלאחרונה פורסם כי ייתכן שתצטרף ל"מעריב", מפרסמת הבוקר מאמר בעמוד הדעות של העיתון.

יו"ר ועדת האתיקה ברשות השידור, ד"ר יובל קרניאל, מתראיין ל"גלובס" [מתן שירם]. בין היתר הוא קורא לסגור את רשות השידור, הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, ולהקים תחתם גופים חדשים.

שמוליק שם-טוב, לשעבר מנכ"ל הרשות השנייה ובכיר בחברת ההפקות JCS, מתראיין ללי-אור אברבך במוסף "המגזין" של "מעריב". בין היתר הוא מסביר כי הטלוויזיה המסחרית בישראל משחיתה מעצם טבעה משום שהיא בנויה על שקרים ורמייה של המפקחים עליה.

מתי גולן קורא בטורו ב"גלובס" להרחיב את חקירות הספורטאים והעסקנים גם אל עיתונות הספורט.