שר האוצר יובל שטייניץ (משמאל) ויו"ר ההסתדרות עופר עיני בדרכם לפגישה על רקע איום של ההסתדרות להשבית את המשק בשל שכרם של עובדי המגזר הציבורי. נובמבר 2010 (צילום: דוד ועקנין)

מסלול ישיר ומסלול עוקף

"שולה רקנאטי ובעלה ליאון משקיעים יחד בחברות, חוקרים תרבויות אקזוטיות ועסוקים עד מעל הראש בפילנתרופיה", נכתב בכותרת המשנה לראשית ("רקנאטי ספיישל רזרב") של המגזין "BIGTIME" מבית "מעריב" היוצא היום. עוד כותרות: "עשרה צעירים משלוש קבוצות השקעה כובשים את ענף המסעדנות", "אינפיניטי EX37 הוא רכב מושלם למי שאין כוח לנהוג בעצמו", ויש גם "וגם": "תענוג אורגני במצפה-הימים ושפריץ מהקוקוריקו של גוטייה". האייטם הראשון מוקדש לתצלומים מחתונת בנה של שרי אריסון (ניגנו: משינה ובית-הבובות). 36 העמודים הראשונים מוקדשים להצגת תצלומי עשירים וידוענים בקוקטיילים, במסיבות ובחגיגות למיניהן. המלצת נסיעה: קפריסין. בכל זאת, זמנים קשים (לשכת התיירות של האי עובדת קשה?).

הכותרות הראשיות עוסקות כולן באפשרות של שביתה כללית במשק, שתוכרז על-ידי ההסתדרות בשל דרישתה לשנות את צורת ההעסקה הידועה בכינוי "עובדי קבלן", שבמסגרתה מועסקים עובדים בכל ענפי המשק בלי שיזכו להיות לא "מועסקים" ולא "עובדים": ללא תנאים סוציאליים, ביטוחים, פנסיה, חופשות, יציבות תעסוקתית או מחויבות כלשהי מצד המעביד. בינתיים, הבוקר, התממשה אפשרות השביתה, ולקראת צהרי היום מסתמן, כך על-פי הדיווחים המשתנים מעת לעת, כי היא צפויה להסתיים בקרוב.

"מאמצים ליליים למנוע את שביתת הענק במשק", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "כוננות שביתה" ב"ידיעות אחרונות", "ההסתדרות מאיימת להשבית את המשק" ב"הארץ", ו"כרגיל: מו"מ עד הדקה ה-91" ב"ישראל היום". כל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות" מדווחים בכותרות המשנה לראשיות על מה שכן קרה. ב"הארץ" מדובר במחטף של עיני: "ההסתדרות עקפה את האוצר - וחתמה על הסכם עם המעסיקים הפרטיים", ב"מעריב" מדובר באמצעי לחץ של עיני: "לאחר שיו"ר ההסתדרות הגיע להסדר עם התעשיינים על רפורמות בתנאיהם של עובדי הקבלן, הודיע שר האוצר על הסכמתו להקצות מיליוני שקלים לשיפור שכרם", וב"ישראל היום" מדובר בכלל בשיתוף פעולה מבורך: "אמש: פריצת דרך במסלול 'עוקף אוצר'. מעסיקים פרטיים עשויים לקלוט חלק מעובדי הקבלן. במקרה כזה תיתכן החלת ההסכם גם על המגזר הציבורי. שטייניץ ועיני ישבו אל תוך הלילה".

מה דורשת ההסתדרות? עובדי הקבלן יעברו להיות עובדים ישירים (כלומר, המועסקים ללא תיווך של חברה קבלנית), ומי שלא יעברו להיות עובדים ישירים, יקבלו אותה משכורת ותנאים שמהם נהנים עמיתיהם המועסקים באופן ישיר. פשוט, חד וחלק. שר האוצר דחה את הדרישות והציע העלאת שכר לעובדי קבלן, שיפור התנאים הסוציאליים והגברת הפיקוח על שמירת זכויות העובדים. המעסיקים הפרטיים, באמצעות לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (בראשות שרגא ברוש), הגיעה עם ההסתדרות להסכם המקבל, למעשה, את שתי דרישותיה. ההסכם דרוש עדיין אישור של מוסדות הלשכה.

למעט "ישראל היום", הכבול בנאמנותו לראש הממשלה, ליציבות השלטונית ולעיתונות גרועה, כל העיתונים מוכיחים כי הפנימו שלקוחותיהם אינם רק סובלים מהשביתה, אלא גם נכללים בין הסובלים מעילתה של השביתה. ובמלים אחרות: שקוראי העיתונים אינם רק מי שמקבלים שירותים שאולי יימנעו מהם לזמן מה בשל שביתה כללית, אלא גם עובדי קבלן ואזרחים הנפגעים תדיר ולאורך זמן בשל מדיניות העסקה פוגענית הפושה ברחבי המשק הישראלי.

בהתאם, הדיווחים היום בעיתונים אינם מסתפקים במניית השירותים שיושבתו ובדיווח על עוגמת הנפש והסבל בעטיה של השביתה, אלא גם מאירים על המציאות שהובילה לשביתה. "לא רק עובדי ניקיון", "86% משירותי הרווחה: באמצעות עובדי קבלן" ו"עובדת קבלן: 'סוחרים בנו כבעבדים" הן כותרות המתפרסמות בעמ' 4 של "הארץ", המוקדש לסיקור השביתה (חיים ביאור, אורלי וילנאי ורויטל בלומנפלד). "בעוד אלפי עובדי מדינה צפויים לשבות היום למען שיפור תנאי העסקת עובדי הקבלן, האחרונים חוששים שאם רק יעזו להעדר מהעבודה היום אפילו לכמה שעות בודדות או חלילה לבוא מצוידים בשלטים נגד תנאי העסקתם או להתראיין בשמם, הם יפוטרו לאלתר".

"הפנים של עובדי הקבלן", נכתב מתחת לכותרת "שווים פחות", במרכז עמ' 3 של "ידיעות אחרונות". מסביב לכיתוב, תמונותיהם של ארבעה עובדי קבלן – מאבטח, מורה, משגיח בבחינות ומנקה, לצד נתונים על שכרם ותנאי העסקתם. "בתום שנה של מאבק, המנקות באוניברסיטת תל-אביב עדיין תחת קבלן", נכתב בכותרת ידיעה של יובל גורן בכפולה הפותחת של "מעריב". גורן משוחח עם העובדות, שתצלומן מלווה את הידיעה. וב"ישראל היום": לצד הדיווח על המשא-ומתן בין האוצר להסתדרות מתפרסמים אינפוגרפיקה בולטת המפרטת את השירותים שיושבתו, ידיעה שכותרתה "הנזק למשק – כ-2.3 מיליארד שקל ביום", וטור של דן מרגלית תחת הכותרת "מאבק מוצדק, השביתה מוגזמת". הוגן ומאוזן.

המשכו של תהליך ההתבגרות של העיתונות, לאחר שהדיווח על העסקה פושעת ומעבידים נצלנים יהפוך לנורמה, יהיה יצירתו של דיון ציבורי מפוכח בבעיות האמיתיות שבבסיס שוק העבודה בישראל, דיון שיהיה מנוטרל ככל האפשר מהדעות הקדומות והאינטרסים מימין (ששלטו בעיתונות עד כה ביחס לנושא זה) ומשמאל (שקרנם עולה בשנים האחרונות). הרי המציאות של עובדי הקבלן נוצרה מסיבה כלשהי. הניסיון לחסלה לא יצלח ללא טיפול בשורשים שהולידו אותה. יש כבר עיתונים, ועיתונאים, שנמצאים באותו מקום בוגר.

"המאבק שעשוי לשנות את פני שירות המדינה", נכתב בכותרת במרכז שער "כלכליסט". "בעוד שכולם מתעסקים בשאלת השביתה, מאחורי המאבק על תנאי עובדי הקבלן מסתתרת שאלה מהותית יותר: היכן מתחילה ונגמרת אחריות המדינה". הכתבה של מיקי פלד נפרשת על פני כפולת העמודים 5-4. "יו"ר ההסתדרות עופר עיני אולי לא יודע, אבל המאבק שלו במשרד האוצר על קליטת עובדי הקבלן במגזר הציבורי הוא למעשה התנגשות של אידיאולוגיות", פותח פלד. "בצד אחד ניצב הוא עצמו עם דרישתו לקליטה מסיבית של עובדי הקבלן במגזר הציבורי. בצד השני ניצב משרד האוצר, המעוניין להמשיך את מגמת המגזר הציבורי 'הרזה' שבה החל ב-2003 השר בזמנו בנימין נתניהו.

"אף אחד מהצדדים לא יאמר זאת, אבל הוויכוח המתנהל כעת הוא בעצם על הגדרת הליבה של שירות המדינה והמגזר הציבורי. השאלה המרכזית היא היכן מתחילה ונגמרת אחריות המדינה לספק לאזרחי המדינה שירותים בעצמה. למעשה, הוויכוח הוא על דמותה של המדינה". כאן תוכלו לקרוא את הכתבה.

בין רע ובין אפוקליפסה

"אסד הבטיח לרוסיה לעצור את האלימות", נכתב בכותרת השנייה על שער "מעריב", לצד התצלום המרכזי: שיירת מכוניות שרד של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אתמול בדמשק, כשהיא מוקפת המונים המניפים את דגלי סוריה. "שר החוץ הרוסי התקבל בסוריה בכבוד מלכים על-ידי תומכי אסד. מדינות המפרץ החזירו את שגריריהן מדמשק", נכתב בכותרת המשנה. "הזדמנות אחרונה ממוסקבה" היא כותרת הגג האופטימית ללא סיבה נראית לעין. "מפגן תמיכה רוסי באסד, הממשיך לטבוח באזרחים", נכתב בכותרת השנייה על שער "הארץ", ובכותרת המשנה: "שר החוץ לברוב ביקר בדמשק והצהיר כי אסד התחייב לסיים את ההרג". במהלך יום אתמול, כותב אבי יששכרוף, נהרגו כ-25 בני-אדם לפחות "בעימותים והפגזות ברחבי המדינה".

"רוסיה נותרה הסניגור הנחוש שמעניק לדמשק חבל הצלה פוליטי נוסף לנשק ותחמושת", נכתב במאמר של אלן בארי מה"ניו-יורק טיימס", המתפרסם היום ב"הארץ" ותמציתו מופיעה על השער. "מוסקבה דבקה בעמדתה מסיבות שונות, שאינן קשורות ממש למשבר הפוליטי בסוריה. בין השאר ניתן למנות את היקף יצוא הנשק, פוליטיקה פנימית ותרעומת על האירועים בלוב". הפרשן האמריקאי מצטט פרשן רוסי הטוען כי נפילת אסד עלולה להביא לזרם פליטים שיגיעו גם לרוסיה. "לדבריו, רוסיה אינה תומכת באסד, אלא ביציבות. 'לאחר מצרים, תוניסיה, עיראק, אפגניסטן, למה שרוסיה תאמין שהכל יהיה בסדר? זו אינה בחירה בין טוב לרע. זו בחירה בין הרע, מה שיש לנו כעת, לבין אסון ואפוקליפסה".

"הסיכוי שאסד יסיים את חייו תלוי או ירוי – עם משפט או בלעדיו – גבוה יותר מהסיכוי שהרוסים יצליחו לחלץ אותו משם", קובע אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות".

"בזמן שבעלה טובח באכזריות בתושבי סוריה, היא ממשיכה לגונן עליו", לשון כותרת המשנה לראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "למרות השמועות על נסיונות הבריחה שלה מדמשק, אסמא אסד עדיין מדגמנת זוגיות מאושרת עם בשאר. כך הפכה האשה שסימלה את החלום לשינוי לדמות הכי שנואה במזרח התיכון". הכותרת עצמה היא "שותפה לרצח". עבור מי שתוהה אם מעשי הזוועה יסתיימו עם הפלתו של אסד, מצטטת סמדר פרי בפתח הכתבה דברים שהפנה לאסמא תושב חומס דרך כלי תקשורת ערבי (פרי אינה מסגירה את זהותו): "נטפל בה בדיוק כמו שבשאר מטפל בנשים שלנו. לא נוותר ולא נסלח על הזוועות".

צריך פיס בחיים

גידי וייץ מגיש ב"הארץ" "פרשה מוזרה", כהגדרתו, "המתגלגלת בחשאי". ובכן, עד עכשיו. "הקבלן דוד אפל: נתתי מיליונים במזומן למנכ"ל הפיס הפורש", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "אפל דורש משאול סוטניק להחזיר 2.5 מיליון שקל שהלווה לו לטענתו". סוטניק מכחיש מכל וכל וטוען כי התלונן במשטרה נגד אפל. "אפל הוא איש עסקים שהיה בעבר אחד המקושרים ביותר לצמרת הפוליטית בישראל", מזכיר וייץ. "הוא הורשע לפני יותר משנה בשורת פרשות שוחד לאנשי ציבור, ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר".

לכתבה בעמ' 3 מצורפת מסגרת מאת כתב הפלילים יניב קובוביץ, המדווח כי רימון הלם הושלך שלשום לביתו של אפל. אפל מצוטט כאומר שאינו יודע מי ומדוע זרקו את הרימון. "אף אחד אפילו לא הזהיר אותי, אני אפילו לא זוכר שיחת טלפון או משהו, לכן לא נראה לי שישר זרקו רימון הלם". באמת, מי ישר זורק רימון הלם? עולם הפוך. הפארסה ממשיכה: "אולי ראו שאני איש דתי, חרדי, והחליטו להפחיד אותי. היום יש אווירה קשה נגד חרדים, ויכול להיות שזו הסיבה". קובוביץ מציין כי להערכת המשטרה, הרקע למעשה הוא סכסוך עסקי עם "גורמים מפוקפקים".

פרשנות

"אשל נחקר במשך תשע שעות", כותרת ידיעה של נועם שרביט בעמ' 8 ב"מעריב". "נתן אשל נחקר אתמול בנציבות שירות המדינה ועומת עם העדויות נגדו", נכתב בכותרת המשנה. "הוא שב וטען כי לא הטריד את עובדת הלשכה ר', לא צילם אותה מתחת לחצאית ולא נהג בה באופן אובססיבי". "נתן אשל: תמכתי בר' בתקופה קשה שעברה בחייה – זה פורש באופן שגוי", נכתב בכותרת ידיעה של תומר זרחין בעמ' 12 של "הארץ". כותרת הגג: "ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה נחקר במשך 8 שעות".

"אשל: הצצתי במייל ר'", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "מנהל לשכת רה"מ נחקר בחשד להטרדת העובדת וטען: אין פסול במה שעשיתי", נכתב בכותרת המשנה. עמוד שלם, עמ' 4, מוקדש לסיקור החקירה, על-ידי ארבעה כתבים. "בדרכו אל החקירה בנציבות שירות המדינה נתן אשל עוד חייך, אך אחרי 9 שעות גם החיוך נמחק. גורמים המעורים בחקירה: הוא לא סיפק תשובות לכל השאלות הקשות. חקירתו תימשך גם היום", נכתב בכותרת המשנה הניטרלית.

"אשל: 'לא הטרדתי'", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 11 של "ישראל היום". "ראש הסגל של רה"מ נחקר 9 שעות באזהרה", נכתב בכותרת המשנה על מי שהיה סמנכ"ל העיתון. "אומר: 'היה קשר אבהי קרוב – כל השאר, פירושים מוטעים'. ייחקר היום שוב".

מחממים

"מאמר ב'ניוזוויק': 'אפשר לתקוף באיראן, ולהצליח'", לשון כותרת בולטת על שער "ישראל היום". את הכותרת מלווה תצלום של מפקד חיל האוויר ליד הכותל.

ענייני תקשורת

"יתרונות הרשת החברתית כזירת בחירות הם גם מגרעותיה", כותב חנוך מרמרי במאמר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "הישירות שבפניית המועמד לקהלו עוקפת את הפילטר העיתונאי הביקורתי".

"פורסם משיקולים מקצועיים ועניין לציבור בלבד", צייץ הבוקר עורך "וואלה", גדי להב (לשעבר בקבוצת "הארץ"), בטוויטר, לצד תצלום ידיעה המתפרשת על פני חלק גדול מעמ' 8 של קונטרס החדשות של "מעריב", לשם נדדה כנראה ממדור הרכילות. "רוני שוקן הורשע בנהיגה בשכרות", נכתב שם ("בית-המשפט המחוזי גזר על בנו של מו"ל עיתון 'הארץ' שנתיים של פסילת רשיון נהיגה. שוקן: 'מתחרט על טעות חמורה שעשיתי לפני שנים'", זוהר שחר לוי). ובמלים אחרות: אתה תתעסק עם הבן שלי, אני אתעסק עם הבן שלך.

מיה מנע, כתבת המדיה של "מעריב", עוסקת בכתבה ב"המגזין" בשאלה, מדוע נבחר איש רשות השידור ירון דקל, עיתונאי "ביקורתי", "הגון", "מקצועי" ו"דעתן", למפקד גלי צה"ל, זאת למרות הפרשנויות שהתפרסמו ולפיהן אהוד ברק הדיח את המפקד הקודם, יצחק טוניק, משום שרצה לסרס את התחנה ולגרום לאנשיה שלא למתוח עליו ביקורת עיתונאית. מנע מציעה, מפיו של "איש תקשורת בכיר" אנונימי, תיאוריית קונספירציה מעניינת: "מאוד יכול להיות שהוא פשוט ניטרל את הקול הביקורתי הבולט שנשמע בקול-ישראל. אם ירון דקל נשאר ברשת ב' הוא מוביל את הביקורת נגד השלטון, כולל אהוד ברק". נו, עיתונאים, הם אף פעם לא מרוצים.

הטאלנט החדש של "מעריב", לילך סיגן, בעוד טור מופתי במדור הדעות של העיתון, משווה את הסופר, העיתונאי והתסריטאי הישראלי סייד קשוע לרעייתו של נשיא סוריה בשאר אסד. לפי סיגן, קשוע הוא ערבי שרוצה להיות יהודי אשכנזי, בדומה לאסמא אסד, השותפה לרצח העם של בעלה. מהאנלוגיה המזהירה הזו היא גולשת לדיון בהתנהלותם של שני חברי-כנסת ערבים (היא אינה מחבבת אותה) וחותמת בדרישה מקשוע שיצביע ליאיר לפיד. ולא, זהו לא טור סאטירי. מילא העילגות, הצדקנות, הקטנוניות והצביעות, אבל האם אין למדור עורך שיסביר לכותבת את ההבדל בין דמות בדיונית ובין היוצר הממציא אותה?

במדור הדעות של "הארץ", שבמתכונתו החדשה פותח את העיתון, מתפרסמים היום שני טורים (אבירמה גולן, אורי משגב) המזהירים מפני ירידה המונית מהארץ של צעירים מהמעמד הבינוני, בשל כשלונה של המחאה החברתית. האם נדלקו נורות האזהרה במחלקת המנויים של "הארץ"?

המנויים שעוד לא ירדו מהארץ יכלו לקרוא באיחור של יום על השיר שהקליטו יחד שלמה ארצי ואריק איינשטיין. הזמרים מעידים על רתיעתם הראשונית מההקלטה, פן התקשורת תעסוק "בפיקנטריה ובסטוץ" ולא בתוכן השיר עצמו. אם לשפוט על-פי איכות החומר של שני הזמרים הללו בעשור האחרון, נדמה שאפשרות כזו, שאכן התממשה במלואה, רק עושה איתם חסד. על כל פנים, נראה שיש כאן יותר מתעלול יחצני: עובדה, אפילו "הארץ" הקדיש למיזם המשותף ידיעה.