הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות עוסקות במצב הבטחוני. "כוננות הסלמה" נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מסבירה: "צה"ל נערך לסוף שבוע מתוח: סוללות כיפת ברזל נפרסו בצפון, בגוש דן ובדרום. החשש: איראן עלולה לנקום על התקיפה הישראלית בדמשק, הג'יהאד האסלאמי ינסה לבצע פיגועים בגבול עזה – והסירוב של חמאס לקבל את מיליוני הדולרים מקטאר יחריף את המהומות על הגדר". גם ב"מעריב", עם הכותרת הראשית "על סף עימות", ההסבר דומה.

ב"ישראל היום" ("דריכות שיא") הכותרת דומה אבל הניואנסים אחרים, כאלו שמתאימים לדף המסרים של קמפיין הליכוד. במקום "תקיפה בדמשק" יש "איראן הושפלה בצפון", הכסף הקטארי הוא זה "שישראל אישרה להעביר", ויש מקום גם לציטוט מ"גורם מדיני" עלום שם שמצהיר: "אבו-מאזן מחוץ למשחק, השגנו ניתוק בין יו"ש לעזה".

בעמודים הפותחים מקבל הגורם המדיני ידיעה נפרדת, באדיבות אריאל כהנא: "הגורם המדיני דחה את הביקורת על כך שממשלה ישראלית, המוגדרת כימנית, מאפשרת העברת כספים לחמאס". חציו העליון של עמוד 5 מופקע לטובת טור של חיים שיין, המציג כהרגלו תמונה מורכבת ורבת גוונים של ראש הממשלה, תחת הכותרת "עוצמת נתניהו ותחושת השליחות".

"בייאושו, בחששו מפני הבאות, הסיר נתניהו את מסך הערפל הקונסטרוקטיבי שליווה את פעולות צה"ל נגד מטרות איראניות בסוריה. במקום מדיניות העמימות הנבונה, אנו זוכים עכשיו מדי יום למנה מרוכזת של התרברבות מצ'ואיסטית ומתלהמת מצדו, בסגנון הטלוויזיה של קים ג'ונג-און", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "זוהי תופעה חדשה: האיש שכמעט תמיד נהג באחריות ובאיפוק בענייני ביטחון, ולא פעם גער בשרים שברברו עצמם לדעת בתקשורת, הפך את עורו בן לילה. אם תמיד אמרנו עליו שאינו שש למלחמות, שהוא זהיר ושקול בהפעלת כוח, ייתכן שגם הגבול האחרון הזה עומד להיחצות".

"הארץ" הוא היחיד המדגיש בכותרתו הראשית מידע חדשותי בלעדי: "נתניהו ניסה לפטר את היועצת המשפטית של משרדו, שהעידה נגדו". "ראש הממשלה אמר כי התערער אמונו בשלומית ברנע-פרגו, המכהנת בתפקיד מאז 2001, אך מנדלבליט מנע את הדחתה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של גידי וייץ. המתיחות הבטחונית מוזכרת בכותרת גג קטנה – "דריכות בגבול עזה" – מעל לכותרת "חמאס סירב לקבל את כספי הסיוע הקטארי: 'לא נהיה כלי משחק'".

בחירות

"לפתע, האיש שהעביר אליו באופן עקבי מנדטים ממפלגת העבודה הגוססת, ומיצב את עצמו בשלב מסוים כאלטרנטיבה היחידה לבנימין נתניהו, מתמודד עם תקלה ושמה בני גנץ. מועמד חדש ורענן ממנו, שמלבד פנים יפים וגישה ממלכתית כנגד הארס של עידן נתניהו גם מציג רקורד שלפיד יכול רק להתקנא בו. האם בכוחו להתגבר על האתגר שמציב לו הרמטכ"ל בדימוס?", שואלת רוית הכט בפרופיל המוקדש ליאיר לפיד ומתפרסם ככתבת השער של "מוסף הארץ".

במוסף השבועי של "ישראל היום" מתפרסם גם כן פרופיל של בני גנץ, בחתימת אריאל כהנא, המציג את המועמד השותק באופן מאוזן – ואפילו חיובי. ושלפיד יאכל את הלב.

"מי שתפס את עמדת המפתח במפלגה היה הסוקר האמריקאי מרק מלמן, יהודי אורתודוקסי ליברל, שלפיד עובד איתו בצמידות עד היום. סקירת דעת הקהל הפכה לכלי מרכזי בעבודת המפלגה", כותבת עוד הכט, "'היינו יושבים עם מלמן ומגיעים לאיזה עשרים מסרים שונים שמעניינים את הקהל הישראלי', מספר יואב צוקר, ששימש מנהל אסטרטגיית המדיה של יש-עתיד בבחירות 2013. 'אחר-כך היינו שואלים על מה נדבר? מה הכי מעניין? התחלנו להריץ כמה מסרים וראינו על מה אנשים מקליקים יותר. חינוך מקבל יותר הקלקות? סבבה. יוצאים עם סלוגן: באנו לשנות בחינוך'. ואיך נוסחה עמדת המפלגה בנושא? 'אין עמדה', אומר צוקר. 'הסלוגן 'באנו לשנות' ואז הנושא. ככה עיצבנו את הקמפיין'".

"שמונה דקות לערך, זה מה שיו"ר מפלגת חוסן-לישראל מקווה לגנוב מזמנן של המהדורות המרכזיות. פרק הזמן הזה הוא, כפי שנאמר, ההזדמנות האחת והיחידה של גנץ לעשות רושם ראשוני", כותב ורטר ב"הארץ", ומעיר כי "ייתכן שהיתה זו טעות של מטה בני גנץ, להודיע שבוע מראש על מועד נאום פתיחת מסע הבחירות של הגנרל השותק", משום ש"ראש הממשלה ושר הביטחון והחוץ נתניהו אוחז במנופים רבים שבעזרתם הוא יכול להרוס לגנץ את המסיבה. אם רק ירצה בכך, השידור החי בשעת צפיית השיא יופקע מידי גנץ". ומה יגיד גנץ? מה זה חשוב.

לא רק גנץ – גם פרנק מלול, מנהל ערוץ הטלוויזיה i24News מקבל ראיון, מפרגן במובהק, שנערך על-ידי ארז לין. i24News היא סיפור מעניין: כלי תקשורת שהוקם על ידי פטריק דרהי, מעשירי העולם, בהשקעת עתק וללא כל סיבה הגיונית או עסקית נראית לעין, מחוץ לאחזקה אסטרטגית לצורך השפעה על רגולציה.

"במערכת הבחירות הזאת i24News תהיה התחנה שתשפיע על העולים החדשים – דוברי האנגלית והצרפתית כאחד. העולים החדשים שרוצים לדעת מה קורה בישראל פונים אלינו. וכך גם הסגל הדיפלומטי בארץ", אומר מלול ללין, ואפשר להניח שגם הפוליטיקאים המעוניינים להיבחר מודעים לסנטימנט הזה. מי ששינה את החוק כך שהתחנה תוכל לשדר בישראל היו פוליטיקאים מהשמאל דווקא. כעת רוצים בתחנה לשדר בישראל בעברית. מעניין אם עד הבחירות יימצא המחוקק שישנה גם את החוק הזה.

"בבחירות הקודמות נתניהו שתה את המנדטים של כל שותפותיו כי הצליח לייצר תחושה אמיתית של סכנה לשלטונו. בסקרים עכשיו עמודת המנדטים של הליכוד מתנשאת גבוה פי שניים מכל מפלגה שמגיעה אחריה. אין כרגע מי שמאתגר את נתניהו משמאל ולכן הוא ממקד את האש בעיתונאים. נתניהו זקוק לאויב, ובנט לא רוצה להתנדב להיות האיום הבא", כותב יאיר שרקי ב"בשבע".

"זה מה שמלמדות מערכות הבחירות ב-20 השנים האחרונות: עשרה מנדטים בלבד, השייכים לקולות המתנדנדים, הם אלה שיכריעו את הכף", נכתב בכותרת משנה לידיעה של תלם יהב בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". "המפתח לניצחון", מבטיח העורך, הוא "הסטת הקולות מגוש אחד לשני". גם בבחירות האחרונות אחזו ב"ידיעות אחרונות" באופן הדוק בתיאוריית הגושים, עד לרגע שבו הוכחה כלא רלבנטית, ביום הבחירות.

נתניהו מפורגן ב"מעריב". בהמשך הגיליון מתפרסמת ידיעת פח דומה – הפעם בכיבובו של הנשיא ריבלין.

ועוד ב"מעריב": שר האוצר משה כחלון זוכה לבמה מפרגנת במוסף "עסקים", בדמות טור שנכתב בידי גדול תומכיו: כחלון עצמו. הכותב, שחזר מהוועידה המפורסמת בדאבוס, יודע לדווח לקוראי "מעריב" כי "ישראל היא שחקן רלבנטי וחשוב בזירה הבינלאומית, כלכלת ישראל חזקה ויציבה מאי פעם, ההון האנושי מבריק, וזוהי רק ההתחלה".

ויש לו גם עצות לתקשורת הישראלית: "אם העיתונות הכלכלית הישראלית היתה מדווחת על הכלכלה שלנו כפי שמדברים עלינו בכירי הכלכלה העולמית בדאבוס, התמונה היתה שונה לגמרי. שלא יהיה ספק, ביקורת היא חשובה ומבורכת; אולם חשוב להראות באופן הוגן ונרחב גם את הצדדים החיוביים של הכלכלה הישראלית". טוב שהמו"ל אלי עזור מסכים.

אגב, לכחלון פעם היתה מלה טובה להגיד על העיתונות הכלכלית, וליתר דיוק על עיתון כלכלי מסוים. לא משום שהציג באופן נרחב את הצדדים החיוביים של הכלכלה הישראלית, אלא דווקא משום שהציג את חולייה וקרא לתיקונם, וידע לפרגן לשר הרפורמיסט שנענה לקריאה. הנה תזכורת לכחלון:

כתבת השער של מוסף "מעריב" עוסקת במורשתה של שולמית אלוני ובנעשה במפלגת מרצ. "ההצלחה של 92' היתה ענקית. היא נוצרה בגלל מניפה מתואמת. הליכה בשני ראשים", אומר חיים אורון, "רבין, שהיה ימינה ממפלגת העבודה, ושולמית, שהיתה אולי שמאלה מהאלקטורט של מרצ, ולכן כל המחנה נכנס פנימה".

ואהוד ברק? במוסף שוק ההון של "גלובס" מדווחת גלי וינרב כי מניית חברת גידול הקנאביס אינטרקיור, שהיו"ר שלה הוא אהוד ברק, "ממשיכה לדהור", וש"האופציות של ברק כבר שוות 21 מיליון שקל 'על הנייר'".

חקירות

"ברור שמרגע הפרסום, מערכת הבחירות תתנהל כולה בנושא תיקי נתניהו", כותב ורטר ב"הארץ".

"הערב חשפתי כמה מסמכים שנחקרו ב"תיק 4000", שלא פורסמו במשך כמה שנים. לא תמצאו שם שום קליימקס נגד או בעד נתניהו, אבל כן הפרכה של חלק מהאגדות שרצו בתקשורת לגבי התיק", צייץ שלשום ארז רביב, כתב "דבר ראשון". הציוץ הפנה לכתבה בה נחשף פרוטוקול הדיון באישור מיזוג בזק ו-yes. ב"ישראל היום" מדווחים בהרחבה על הגילוי של רביב, וסבורים שדווקא יש קליימקס: הוא מוכיח את עמדת נתניהו (משום שהפרוטוקול לא מראה התנגדות של בכירי משרד התקשורת למיזוג).

הכותרת השמנה לידיעה ב"ישראל היום" (עמוד 7) היא "תיק בזק: המסמך הנעלם", כאילו היה כאן איזה מסמך מהדהד שמישהו התאמץ להסתיר. אלא שמי שחשף את המסמך במסגרת בקשת חופש מידע היתה התנועה לאיכות השלטון, ומי שפירסם אותו היה כאמור אתר "דבר ראשון", השייך להסתדרות. שני גופים שביום רגיל מסומנים ב"ישראל היום" כנציגי הדיפ-סטייט ואנשי הלטאות של סורוס. על הידיעה חתום עקיבא ביגמן, הכתב החוקר של "ישראל היום" וממשיך המסורת של החינמון שלפיה עיתונות חוקרת היא ציטוט סלקטיבי מעבודה עיתונאית של אחרים.

האמת היא שאין מסמך נעלם, הוא פורסם כבר מזמן ב"דה-מרקר". ב"דה-מרקר" גם הסבירו כבר כיצד לא התנגדו אנשי המשרד באותה ישיבה: את המנכ"ל נתניהו פיטר קודם לכן, והסמנכ"ל לא נכח בפגישה.

בכתבת השער המקיפה של "גלובס" חושף חן מענית את עבודת הפרקליטות לקראת החלטה על הגשת כתבי אישום בפרשיות נתניהו השונות. "באופן מכליל אפשר לומר שאם בן-ארי היא הסמן הימני התקיף של הגישה ביחס לנתניהו, אז למברגר ונזרי נוטים לגישה לוחמנית פחות, בעיקר בכל הקשור ל'תיק 2000'", כותב מענית.

"אחת ההתלבטויות הקשות ביותר שבהן מתלבט צוות היועמ"ש נוגע לגורל 'תיק 2000', העוסק בפגישות של ראש הממשלה ומו"ל 'ידיעות אחרונות', ארנון (נוני) מוזס", הוא ממשיך. "צמרת משרד המשפטים נחלקה בעניין הזה לשני מחנות מרכזיים: בעוד שהמשנה ליועמ"ש לעניינים ציבוריים-חוקתיים, עו"ד רז נזרי, והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שלמה (מומי) למברגר, תומכים בסגירת 'תיק ‭,'2000‬ עו"ד בן-ארי ופרקליט המדינה ניצן תומכים בהגשת כתב אישום נגד נתניהו. מי שיצטרך להכריע בוויכוח הוא כמובן מנדלבליט, שלפי ההערכות נוטה לכיוון מחנה נזרי-למברגר.

"[...] אמנם 'תיק 2000' מגובה בהקלטות של שיחות נתניהו-מוזס (שאותן חשף בזמנו גיא פלג בחברת החדשות), אבל אבן הנגף הראייתית שלו היא שהדיל המושחת לכאורה שעליו דיברו השניים לא בהכרח מומש. בנוסף, היועמ"ש והפרקליטות, כעניין של מדיניות, לא ששים לנהל הליך פלילי שעסק במערכת יחסים בין ראש ממשלה לבין מו"ל של עיתון. זאת, בעיקר על רקע העובדה שפגישות ומערכות יחסים של תן-וקח בין פוליטיקאים בכירים לבין עיתונאים היא דבר שבשגרה.

"'תיק ‭'4000‬ הוא במידה רבה 'תמונת מראה' חמורה יותר של 'תיק 2000'. הסיבה המרכזית לחומרה הרבה שרואה הפרקליטות בתיק הזה היא שבניגוד ל'תיק ‭ 2000‬', שבו לא יצא 'הדיל' בין נתניהו למוזס לפועל, ב'תיק ‭'4000‬ הובילו בפועל נתניהו ואנשיו לכאורה שורה של הטבות שנאמדו במאות מיליוני שקלים שניתנו לבזק. התנהלות זו נחשפה בחלקה הגדול על-ידי גד פרץ ב'גלובס'. הגורמים המעורים בעבודת צוות מנדלבליט אמרו לנו שגם אם לא יוגש כתב אישום נגד נתניהו ומוזס ב'תיק 2000', התיק הזה יהיה חלק מהרקע העובדתי לכתב האישום ב'תיק 4000'".

ב"ידיעות אחרונות" עמית סגל כותב על חקירות נתניהו ומציע את הדיל "חנינה תמורת פרישה" – בדיוק כמו נדב איל, עוד עיתונאי בכיר מהטלוויזיה שקיבל טור אצל נוני מוזס.

ב"בשבע" כותב שלמה פיוטרקובסקי על פרסומים מ"שיחות סגורות" שניהלו לכאורה מנדלבליט ואלשיך בנוגע לחקירות נתניהו. פיוטרקובסקי קובע שמדובר במסרים ישירים מהיועמ"ש והמפכ"ל לשעבר, שמוסווים באמצעות "פרקטיקה מטונפת".

"קשה להבין איך אנשים חכמים ואינטליגנטים באמת כמו אלשיך ומנדלבליט לא מבינים את הנזק שהם עושים לאמון הציבור במתרחש בחקירות נתניהו", בכך שהם מדליפים, הוא כותב, וממליץ לפרקליטות ולמשטרה "פשוט לשתוק, לא להגיד כלום", כי "מה מרוויחים אלשיך או מנדלבליט כאשר הם מספקים לראש הממשלה ולמקורביו פעם אחר פעם הוכחות לכאורה שמדובר במשחק מכור?".

"כל מי שמבין משהו בתקשורת" יודע שהשניים לא באמת אמרו את הדברים בשיחות לפי תומם ואלו הודלפו כנגד רצונם, ממשיך וכותב פיוטרקובסקי את המובן מאליו, ובכך מתעלם מהאפשרות הנוספת, שלפיה בעלי עניין אחרים בחקירות, החשופים גם הם לחומרי החקירה, אחראים להדלפות השונות. בעלי עניין שביניהם גם נתניהו, מי שההדלפות הן מנוע מרכזי בקמפיין שהוא מנהל כדי להיחלץ מהסתבכותו בפלילים.

ב"מעריב" כותב בן כספית: "בין לבין שיגרו פרקליטיו של נתניהו מכתב ליועמ"ש, שבו הם דורשים לחקור מיד את ההדלפות מתוך חקירות נתניהו. אבל מיד! כי דבר כזה עוד לא היה, לטענתם. הם בונים על זה שאף אחד לא זוכר איך כל פרטי חקירות אולמרט שודרו בשידור ישיר לאורך שבועות וחודשים".

נתניהו עצמו, כותב כספית בלשון הגוזמה האופיינית לו, "הוא גדול המדליפים בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם, נקודה. האיש הוא מכונת הדלפות סדרתית". כספית מזכיר את חשיפת נסיונותיו של נתניהו להפיץ לתקשורת מידע שיפגע במשפחתו של בנט, למרות שלא מדובר בשום אופן בהדלפה, אולם מזכיר גם מקרים אחרים, רלבנטים יותר, ובראשם הדלפת מצגת צה"ל על כיבוש עזה מתוך ישיבת הקבינט.

ב"ישראל היום" מונה אמנון לורד את האתגרים בפניהם עומד נתניהו (איראן!), ודופק באגרופו על השולחן: "זה אכן לא מתקבל על הדעת שהמשטרה והפרקליטות יטרידו רה"מ במצב כזה בחקירות".

אנטישמיות

"האנטישמיות הנוכחית מתבטאת בשלילת קיומה של מדינת ישראל", נכתב בכותרת מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", ציטוט של "פרופ' אולריך הרברט, מבכירי ההיסטוריונים בגרמניה, בראיון לרגל יום השואה הבינלאומי". האמת היא שגם לאנטישמיות הקודמת, זו שהתבטאה בשלילת קיומם של יהודים, יש עדיין מהלכים בעולם. צרכני התקשורת הבינלאומית אולי נתקלו בתחקיר "באזפיד" שחשף כיצד יועצי תקשורת שעבדו עבור ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, עזרו להפיץ עלילה אנטישמית שהתפשטה ברחבי העולם.

שני היועצים האמריקאים, ארתור פינקלשטיין וג'ורג' בירנבאום, יהודים במוצאם, התפרסמו בעבודתם עם אחד – בנימין נתניהו. ספיח של אותה עלילה אנטישמית, נגד היהודי ג'ורג' סורוס, פותח על-ידי האיראנים ונחת לא מזמן כידיעה עיתונאית בעיתון ישראלי נפוץ – משם מצא את דרכו לדף הפייסבוק של נתניהו. ייתכן שאנשי הלטאה גנבו את הסיסמה.

פרשת אפי נוה

הדס מגן מראיינת ב"G" של "גלובס" את דורון ברזילי, מי שהיה ראש לשכת עורכי-הדין שהוחלף על-ידי אפי נוה, אז "מספר 2 שלו" ויו"ר ועד מחוז תל-אביב, "המחוז החזק והמשמעותי ביותר בלשכה".

"הוא ניסה 'לסחוט' אותי ולחייב אותי לשלש ולהכפיל את תקציב מחוז תל-אביב באמתלות שונות ומשונות", מצטטת מגן את ברזילי, "אחר-כך הוא עבר לאופוזיציה וכל ראשי המחוזות לחמו נגדי. [...] לא היה לי רוב, כך שלא יכולתי לפעול. [...] להתנהלות שבה הוא בחר לא היתה שום סיבה. לא היה מאחורי זה דבר וחצי דבר מבחינת מדיניות, אלא נטו שיקולים קרים כדי לראות איך הוא יכול לבנות את עצמו לראשות הלשכה בעוד ארבע שנים.

"הרגשתי שהוא מועל בהבטחות לבוחרים שלנו: לפעול לקידום משוב השופטים, להפחית את דמי החבר, לפעול נגד הצפת המקצוע – הרבה דברים שהיו בדמם של עורכי-דין, ולצערי אפי עשה הכל הפוך. אני חשבתי שזו בגידה באמון". בהמשך הכתבה מזכירה מגן כי ברזילי הוא מי שבעבר התמודד וניצח את יו"ר הלשכה יורי גיא-רון, בזמן שהוא עצמו היה יו"ר ועד תל-אביב.

"משוב השופטים" היה יוזמה שמטרתה ליישם כלי הערכה לתפקודם של השופטים ונתפס, בצדק או שלא בצדק, כצעד להחלשת המערכת: "הפוליטיקה הפנימית שהסעירה באותם ימים את הלשכה, ובתוכה גם נושא משוב השופטים, הופכת במבט לאחור למעניינת במיוחד כשנזכרים שבמהלך המאבק בין ברזילי לנוה התייצבו ראשי מערכת המשפט, ובראשם נשיא העליון דאז, השופט אשר גרוניס, באופן מובהק דווקא בצד של מי שכיהן אז כיו"ר ועד תל-אביב", כותבת מגן. "נוה הקים מעין 'לשכת צללים' – גוף שפעל במקביל ללשכה וערך כנסים ואירועים שאליהם שמחו השופטים להגיע, בזמן שהם מחרימים את האירועים המקבילים של הלשכה בשל התעקשותו של ברזילי על משוב השופטים".

"השופטים העניקו לגיטימציה להתארגנות של נוה ולכנסים שלו, אולי היום מישהו שם צריך להכות על חטא? קיבלת למשל טלפון מנשיא העליון דאז גרוניס שהוביל את החרם נגדך?", שואלת מגן את ברזילי. "לא קיבלתי ואני גם לא מצפה, אבל קיבלתי טלפונים מגורמים בכירים במערכת המשפט שאמרו לי שיכול להיות שאם המשוב היה יוצא לדרך, אז כל מה שקרה עכשיו לא היה קורה". ובקיצור, כנופיית שלטון החוק – לא רציתם את ברזילי, קיבלתם את נוה.

ומגן מסכמת: "נוה אמנם לא המציא שום דבר, אבל אין ספק שהוא שבר שיאים".

עורך "בשבע" עמנואל שילה מסתייג בטורו בעיתון מה"הליכות המופקרות וההדוניסטיות עם נשים המיוחסות לנוה", אבל מסביר שמדובר בעוד קורבן של החונטה המשפטית, שהפילה בעבר בתפירת תיקים מפוברקים שרי משפטים רפורמיסטים כמו יעקב נאמן, חיים רמון ורובי ריבלין, ואף הפילה את אולמרט רק בגלל ששר המשפטים שלו, דניאל פרידמן, היה נקי מכדי לתפור לו תיק. שילה לא משתהה על הסתירה הפנימית שבקביעה כי מאן-דהו נקי מכדי לתפור לו תיק. כמו כן מתלונן העורך הראשי שילה על ירידת אמון הציבור במערכת המשפט, כלומר בחונטה המשפטית, כלומר במערכת המשפט.

ב"ישראל היום" עקיבא ביגמן מסביר שנוה הוא בכלל לא משלנו, לא שמרן ולא אקטיביסט, אלא "איש של כולם ואיש של אף אחד, והוא בעיקר איש של עצמו". ב"ידיעות אחרונות" נותנים תקופת חסד ארוכה יותר לסוסים מהאורווה שנפלטו מהמסלול. אבל זה עולם חדש.

כלכלה

"המנהלים של הפורום הכלכלי העולמי מודעים היטב לכך שהרוחות בקרב הציבור הרחב משתנות, ולא בכיוונם", כותב גיא רולניק בטורו ב"דה-מרקר". "בבלוג של דאבוס עלה השנה לראשונה פוסט שמבקר בזהירות את האנשים שמגיעים לכנס במטוסים פרטיים, בגלל הזיהום הסביבתי האדיר שהם יוצרים. מארגני הכנס ערכו חישוב וטענו שהשנה חלה ירידה במספר המטוסים הפרטיים שהגיעו לעיירה. הם אמדו אותם ב-130–140, והוסיפו שהם קוראים למי שבכל זאת חייב להגיע במטוס פרטי לחלוק אותו עם אחרים. מיליארדרי כל העולם, התאחדו! טוסו ביחד לדאבוס בגאלפסטרים 5 שלכם!".

עושים לביתם

ב"מעריב" מתפרסמים היום מדורי תוכן שיווקי לבנק הפועלים, אסם ותנובה. ב"ידיעות אחרונות": מוסף פרסומי (המטרגט בני 50+) "למנויים בלבד". יש תמורה למנוי. "ידיעות תל-אביב יפו" מוכר את השער למודעת נדל"ן (מכוערת במיוחד).

"המודיע" מפרסם מודעת קמפיין התרמה של ארגון "הידברות", ומעניק לו גם חלק גדול משער העיתון, כולל ידיעה חדשותית עם הכותרת "הנתונים המדהימים נחשפים" (הנתונים המדהימים: 100 אלף שעות לימוד תורה "בזכות ארגון הידברות"). עוד ב"המודיע": מודעות המתחזות לידיעות המקדמות מוצרי מזון מזיק של החברות אסם, קוקה-קולה ישראל וטמפו.

ענייני תקשורת

שתיקה בחיפה. ראשת העיר עינת קליש-רותם, מועמדת אופוזיציונרית שהצליחה להחליף את מועמד ההגמוניה והסיאוב בעיר חיפה, אוחזת גם אחרי בחירתה בטקטיקה תקשורתית הגמונית ומסואבת בפני עצמה. כמו נתניהו, כמו שרון לפניו, היא מסרבת לקבל את כללי המשחק התקשורתיים המקובלים ופשוט מחרימה את התקשורת.

כתבת השער במקומון "ידיעות חיפה" עוסקת בשאלה אם קליש-רותם תוכל להשתתף בישיבות ועדת התכנון והבנייה בעירייה, אחרי שהורשעה בעבודתה כאדריכלית. "כל פניות העיתון לקבלת תגובה מהעירייה לא נענו", נכתב בכותרת המשנה על השער. בכתבה עצמה מפורטים נסיונות הפנייה. במקומון המתחרה, "כלבו", הטור הפותח עוסק ב"טקטיקות האנטי-תקשורתיות" של קליש-רותם. "קליש-רותם שואלת בלעג 'מה זאת תקשורת?'", כותב שי אילן, "היא כנראה באמת עדיין לא יודעת".

טלוויזיה שחור-לבן. שחר סמוחה מראיין ב"G" של "גלובס" את אלקסיס בלום, יוצרת הסרט התיעודי על רוג'ר איילס, יו"ר פוקס-ניוז המנוח. כך היא נפתחת: "הרבה שנים אחרי שנשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון דרך בפעם האחרונה בבית הלבן גילה העיתונאי ג'ון קוק מסמך מעניין בארכיון הפרטי של האדם שנזרק בבושת פנים ממשרת האיש החזק ביותר בעולם. בראש המסמך, שהודפס במכונת כתיבה וששוליו עמוסים בהערות בכתב יד, התנוססה כותרת מסקרנת: 'התוכנית להכנסת המפלגה הרפובליקאית לטלוויזיה'.

"קוק, שמצא את המסמך כשעבד על כתבה שעסקה בערוץ החדשות הימני פוקס-ניוז והתחקתה אחר שורשי כוחו של המייסד והיו"ר הכל יכול שלה, רוג'ר איילס, זיהה מיד שכתב ידו מופיע לצד הטקסט המודפס. היו בו הוראות הפעלה של ממש.
גם היום, קרוב ל-50 שנים אחרי שנכתב המסמך, לא ברור מי היה האדם שניסח את המלים והמשפטים שקבעו כי 'אנשים הם עצלנים' ושבטלוויזיה 'החשיבה נעשית בשבילך'.

"עם זאת, וללא קשר לזהות הכותב, נתיב הפעולה שהמסמך הציע – ושהערותיו של איילס חידדו – היה חדשני, מושחת ושערורייתי. 'במזכר נכתב שיש לאליטה הליברלית אחיזת חנק על רשתות החדשות הארציות, אבל שלתחנות טלוויזיה מקומיות במקומות כמו ויסקונסין ויוטה היו תוכניות חדשות משלהן והן רעבות לחומר מצולם', מסביר קוק.

"'ההצעה היתה שהבית הלבן של ניקסון, בכספי משלם המסים, יממן הפקה של ראיונות עם חברי קונגרס רפובליקאים בוושינגטון ואז יטיס את החומר המצולם היישר לתחנות טלוויזיה מקומיות במקומות שונים בארה"ב כדי שהם יוכלו להפיץ את המסר שלהם לבוחריהם מבלי להצטרך להסתמך על העיתונות הממוסדת. רוג'ר איילס מביע שם התלהבות וכותב: 'אני יכול לעשות את זה!'. המיזם אמנם לא יצא לפועל, אבל הרעיון, החיידק, הוא מה שעומד בבסיס התפיסה של פוקס-ניוז. איך אנחנו מעבירים מסר לעם מבלי להזדקק לעבור דרך עיתונות ביקורתית?".

לפיד והתקשורת. ב"מוסף הארץ", בכתבתה של רוית הכט על יאיר לפיד, מוזכר גם הג'וב האחרון שלו כאיש תקשורת: מנחה "אולפן שישי". "במבט לאחור, מתברר עד כמה ממושך היה הריקוד של לפיד על שתי החתונות – עיתונאי בהווה ופוליטיקאי לעתיד. גילוי נאות לא היה שם. במקביל להנחיית הפאנל של ערוץ 2, פעל לפיד בשטח". בהמשך הכתבה חוזרת הכט לפן התקשורתי אצל הפוליטיקאי לפיד: "עם מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, לפיד דווקא שמר על קשר, וגם כשהיה שר האוצר נהגו השניים להיפגש בחשאי, כפי שחשפה אילה חסון בערוץ עשר.

"למעשה, מוזס הוא שאחראי למעבר של לפיד מ'מעריב' ל'ידיעות אחרונות'. עם שקיעת 'מעריב' והסתבכותו של המו"ל עופר נמרודי בפלילים, גישש לפיד את דרכו החוצה. מוזס הוא שהציע לצרף אותו לצוות הכותבים של מוסף '7 ימים', אלא שההצעה נתקלה בסירוב מצד עורך המוסף דאז, דורון גלעזר. גם מחליפתו רותי יובל לא התלהבה ממהצעה, אולם לבסוף הסכימה לצירופו של לפיד. לימים הפך הטור פופולרי עד כדי כך, שבמפגש בין עורכים ב'ישראל היום' לבתה של הבעלים מרים אדלסון ובן זוגה הועלתה האפשרות להציע ללפיד לעבור לחינמון.

"מערכת היחסים בין מוזס ללפיד היתה ועודנה מוקד לביקורת. לפיד המשיך לכתוב את טורו השבועי בעיתון גם חודשים לאחר שכבר הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה. כשהיה שר, יוזמות שלו התפרסמו בעיתון באופן בלעדי, כפי שהיה במקרה של תוכנית מע"מ אפס. 'ידיעות אחרונות' מצדו העניק על-פי רוב סיקור אוהד ללפיד".

זקיפות לשון. "ידיעות אחרונות" ממשיך במסורת הוותיקה של התחנפות למפקדי הצבא. הפעם זוכה הרמטכ"ל הנכנס, אביב כוכבי, לידיעת כיתוב תמונה מסוג "מוכרחון" בשער העיתון, יחד עם בתו. מי שפספס יזכה להרחבה בעמוד 8, באדיבות הכתבת קורין אלבז-אלוש.

רומא לא מחכה לי. הטור של דרור אידר ב"ישראל היום" מופיע שוב ללא הגילוי הנאות כי הפובליציסט הבכיר התמנה לשגריר ברומא. האם התבטל המינוי, או רק הגילוי הנאות, הביזארי בפני עצמו?

מודעה אחת ביום. "בשבע", הספין-אוף המודפס של "ערוץ 7", מפרסם מודעה ל"מתחם הדתי לאומי" בקריית-גת מסוגת "לגור עם אנשים כמוך". השטיק: מוזמן לשכונה מי שיודע בעל פה את עשרת הדיברות.

במגזר. בטור הפותח את המוסף השבועי של "בשבע", "אתנחתא", יוצא ידידיה מאיר נגד מועמדותו של האלוף במיל' גרשון הכהן בבחירות המקדימות במפלגת הבית-היהודי, משום שהיה "מפקד הגירוש" מגוש קטיף, וקורא להדירו מהחיים הציבוריים. כמו כן יוצא מאיר נגד חרמות. מאיר תוהה גם מדוע ב"מגזר" – "המוכה, השוכח והסולח", כדבר ההפניה בשער – לא מתקיפים את בנט ושקד בשל פרישתם מהבית-היהודי, מהלך שהוא מגדיר כנטישה ועריקה. כמו כן מצהיר מאיר שהוא נגד סכסוכים.

עוד במגזר. עוד ב"אתנחתא": ראיון של עפרה לקס עם מוטי סנדר: "כשאנשים עוד לא ידעו לומר 'אינטרנט', הוא בנה אתר שהיה הלב הפועם של גוש קטיף. קצת לפני שהפייסבוק נולד, הוא ניסה ליצור רשת חברתית לתושבים שנעקרו מבתיהם".

ועוד במגזר. ב"בשבע" מתפרסמת כותרת ובה נכתב על "הפייסבוק".

אגב שיכחה וסליחה. שלמה בן-צבי, לשעבר מו"ל "מקור ראשון", "ישראלי" ו"מעריב" (בין השאר), ממשיך בקמפיין הבחירות שלו לבית-היהודי. כשהתפרסמה המודעה הראשונה תחת הסלוגן "לוקח אחריות" הזדעקו עיתונאים רבים והזכירו ברשתות החברתיות את המוניטין שלו כמעסיק לא הגון, את מוסר התשלומים הרעוע שהנהיג בקבוצת התקשורת שלו ואת החובות הרבים שהותיר מאחוריו אחרי פשיטות הרגל של עיתוניו. בן-צבי לקח אחריות והגיב: המודעה המתפרסמת כעת בעיתונות המגזרית נושאת את המסר הבא: "בניתי תקשורת המובילה את סדר היום הלאומי. עכשיו הזמן לבנות בית-יהודי מאוחד בדרך להנהגת מדינת ישראל".

תגלית. יורי ילון חתום ב"ישראל היום" על כתבת פינוק ל"תגלית", פרויקט הסעת הצעירים מאמריקה הצפונית לישראל שמשפחת אדלסון, המוציאה לאור, היא בין המממנוות הכבדות שלו. בתחתית הידיעה נוסף גילוי נאות שלפיו שלדון אדלסון גם מחזיק בעיתון.