עיתונאים שעבדו בכלי תקשורת שהיו בבעלות איש העסקים שלמה בן-צבי הביעו הבוקר (17.1) תדהמה מהחלטתו להתמודד על ראשות מפלגת הבית-היהודי. התדהמה גברה בשל בחירתו בסיסמה "לוקח אחריות", שאף עוצבה גרפית בדומה ללוגו "מעריב", הגדול בכלי התקשורת שהחזיק והוביל לפשיטת רגל.

העיתונאים, שהביעו את מחאתם ברשתות החברתיות, מתריעים כי בן-צבי הוא לא רק איש עסקים כושל, אלא גם מי שנודע לשמצה בבריחה מאחריות לתשלום חובות לעובדיו. בן-צבי מסר בתגובה כי הוא "באופן אישי לא חייב שקל לאיש", וכי היו עיתונאים רבים שלהם כן שילם.

"במשך תקופה מסוימת הבדיחה אצל כמה עורכי חדשות במערכת 'מקור ראשון' ו-nrg, בלי שהקודקודים שומעים, היתה לקרוא לשלמה בן-צבי 'האלכימאי'", כתב בפייסבוק אריאל פלקסין. "מי שמבחוץ לא הבין את הבדיחה. אלו שבפנים הבינו את הרפרנס ההפוך מהפלגיאט הבוטה של פאולו קואלו: לבן-צבי היתה יכולת נדירה לקחת דברים נוצצים ולהפוך אותם לחרא. וסליחה על הצרפתית.

"אני מאמין באמת שהאיש היה אמנם אידיאליסט שבאמת רצה עולם תקשורת מאוזן ורציני בישראל, מה לעשות שכאיש עסקים הוא היה כושל סדרתי שהפך עם הזמן לכושל סדרתי חסר בושה שמהמר – פשוטו כמשמעו – עם כסף שהוא חייב לעובדים שלו על השקעות גרועות עוד יותר, וכל זה כשכולם יודעים שהסוף יהיה רע".

לפי פלקסין, "ברחבי כלי המדיה והפרסום בישראל אין היום כמעט איש תקשורת אחד שאי פעם עבר ב'מקור ראשון'/nrg – ויש המון-המון-המון כאלו – שבן-צבי לא חייב לו כסף. כמו שכל דוס שפוגש חבר שלו ישאל בשלב כלשהו 'באיזה שבט בבני-עקיבא היית', כשאיש 'מקור ראשון'/nrg לשעבר ובהווה פוגש חבר שגם עבר שם, מתישהו תצוץ השאלה 'וכמה בן-צבי חייב לך?'. זה כבר הפך לבדיחה, לסוג של ידיעה ברורה.

"והכי מרתיח שכל העסק הזה נעשה במגמה הפוכה לגמרי לרצינות ולמקצועיות הבלתי מתפשרת שהעובדים, מאחרונת הגרפיקאיות ועד לראשי העורכים, התנהלו למרות הכל. כשהם יודעים שלא ברור איזו משכורת תיכנס החודש ובאיזה תאריך ואם בכלל. כל שדרת העובדים היו מחויבים למנויים ולקוראים של העיתון והאתר כמו שבן-צבי לא היה אפילו רבע מחויב לעובדים שלו.

"ועכשיו הוא רץ לפוליטיקה. זה מילא. יש מספיק כושלים שמנסים וגם מגיעים לכנסת. העניין הוא חוסר הבושה שמתבטא בסלוגן הזה, 'לוקח אחריות'. וואו. לוקח אחריות על מה? על מאות אלפי שקלים, פנסיות אבודות ושעות על גבי שעות של פגישות עם עו"דים שאיבדת לעובדים שלך בעוד ועוד השקעות כושלות במקום לשלם להם וזהו? על סדרת כשלונות מרהיבה שלך בכל הנוגע להתנהלות כספית? על שעות על גבי שעות של עבודה כמעט לחינם? על עשרות פרילנסרים (הבסיס הגדול של העיתון), רובם צעירים עם ילדים, שכבר לא יראו ממך שקל?".

"לוקח אחריות", כרזת הבחירות של שלמה בן-צבי למפלגת הבית-היהודי, ינואר 2019

"לוקח אחריות", כרזת הבחירות של שלמה בן-צבי למפלגת הבית-היהודי, ינואר 2019

"מניח שיש אנשים שמסתכלים על הכרזה הזו ותוהים אם יש או אין לו סיכוי ומה המצב של הבית-היהודי וכו'", חותם פלקסין, "אני, בדומה לכל מי שדרך ב'מקור ראשון' בתקופתו, לעומת זאת, מסתכל על הכרזה ותוהה לעצמי מתי, כמה ואם בכלל הוא שילם לגרפיקאי ולקופירייטר שעשו אותה".

ואכן, הקריירה של בן-צבי בעולם העיתונות הישראלי הסתיימה בקולות צורמים. התברר בדיעבד כי ניהל את "מקור ראשון" בהפסדים לאורך שנים, והתקיים אך ורק הודות להזרמות חיצוניות של עשרות מיליוני שקלים. מקור הכסף היה קונרד מוריס, אביה המנוח של רעייתו של בן-צבי, שרה ג'ו.

למרות מצבו הכספי הרעוע של "מקור ראשון" החליט בן-צבי לרכוש את העיתון המפסיד "מעריב", ואף טען כי תחת הנהלתו ועריכתו ישנה "מעריב" את פני העיתונות הישראלית (והעולמית) ויעקוף במכירות את "ידיעות אחרונות". עוד טען בן-צבי כי עיתונאים הם מעין "נביאים" בני זמננו והוא כמו"ל אינו אלא "מנהל של בני נביאים".

המציאות היתה אחרת. כשמשפחתו חדלה להזרים כספים, עסקי התקשורת שלו קרסו בזה אחר זה. בן-צבי ופירמידת החברות שהיו תחת שליטתו הותירו עיתונאים מיואשים רבים, שעד היום לא קיבלו את מה שלדבריהם מגיע להם מקופות הפירוק. בין היתר חמק בן-צבי מתשלום קנס שהוטל על אחת החברות שבבעלותו בשל פיטורי העיתונאי חגי מטר על רקע תפיסת עולמו הפוליטית.

מגע הזהב של בן-צבי

בין העיתונאים בעלי החוב שהותיר בן-צבי מאחוריו יש מי שמצהירים כי יתגייסו לסכל את נסיונו של בן-צבי להגיע לעמדת השפעה פוליטית. "שלמה בן-צבי????", כתב בפייסבוק אורי מלמד. "רגע, שלמה פאקינג בן-צבי??? האיש שחייב לי עשרות אלפי שקלים על שבע שנות עבודה ב'מקור ראשון'?? האיש שחייב לרבים מחברי עשרות אלפים?? האיש שהשאיר ספקים בחובות עתק?? הבן אדם העלוב הזה אשכרה רץ למשרה ציבורית במקום להתחבא בבית?? ועוד עם הסיסמה לוקח אחריות?? אולי תתחיל לקחת אחריות על הנזקים???

"ובכן, אין מצב. אין מצב בעולם שזה קורה. האיש הזה לא ירוץ. הפוסט הזה נוסח באופן הכי עדין שהצלחתי. אם לא תהיה ברירה והוא ימשיך להתמודד איאלץ להיות הרבה יותר חריף. הרבה".

"אני יצאתי בזול", כתב עדי ארבל. "האיש הלא הגון הזה חייב לי רק 5,000 שקלים. לרבים מחברי הוא חייב הרבה יותר כסף, וגם הצליח להרוס כל עסק שאותו ניהל. בזמנו החלטתי לשתוק, כי אני מבין שאנשי עסקים צריכים לקחת סיכונים, ולפעמים גם נותני שירותים נפגעים. אז בלעתי את הרוק ושתקתי, כי יש בי הכרת הטוב על הבימה שניתנה לי ב'מקור ראשון'.

"'לוקח אחריות' זה הסופרלטיב האחרון שהייתי נותן למי שלא שילם לי ולחברים רבים שלי עשרות אלפי שקלים על כתבות שכתבנו עבור העיתון שלו"

"אבל כשהבנאדם שאחראי על סגירתו של (כמעט) כל עסק שניהל מחליט להיות נציג ציבור, הוא צריך לדעת קודם כל מה הציבור חושב עליו. אז גם אני לוקח אחריות ומצטרף לאורי מלמד במאבק נגד כניסתו של שלמה בן-צבי למפלגת הבית-היהודי. ולחברי בבית-היהודי ארמוז: אם אתם לא רוצים שיקרה לכם מה שקרה לערוץ תכלת, 'הצופה', 'נקודה', 'מקור ראשון' (שהצליח להינצל ברגע האחרון), 'מעריב' (שעד היום לא התאושש) וכל מה שסבל ממגע 'הזהב' של בן-צבי – תדעו מה עומד בפניכם".

העיתונאי איציק וולף כתב: "'לוקח אחריות' זה הסופרלטיב האחרון שהייתי נותן למי שלא שילם לי ולחברים רבים שלי עשרות אלפי שקלים על כתבות שכתבנו עבור העיתון שלו. יותר 'לוקח כסף שחייב לאנשים ומשתמש בו כדי לקדם את עצמו פוליטית'".

"בן-צבי לא לקח אף פעם אחריות", כתב עמי ברנד בטוויטר. "בתקופת עבודתי ב'ישראלי ניוז' לא קיבלנו תלושי שכר במשך כמה חודשים. המשכורת נכנסה איכשהו, לא בדיוק במועד, אבל נכנסה. מה המטרה באי-הנפקת תלושים? הכסף ש'הופרש' לביטוח-לאומי לא הופקד שם עד היום. ואני ממש לא היחיד. האיש הזה הוא חרפה". מבקר הספרות מוטי פוגל כינה את בן-צבי "גנב".

יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, הגיב לאחד הפוסטים על בן-צבי: "לא אתפלא אם בן-צבי ינסה להחזיק בבית-היהודי באמצעות חברת אחזקות בבעלות חברת אחזקות אחרת, ואת כולן הוא ינסה לפרק מתישהו". היה גם מי שטען כי בן-צבי הונה את לקוחות המגזינים שהוציא לאור.

שלמה ושרה ג'ו בן-צבי, בית הדין לעבודה, 29.6.2015 (צילום: אורן פרסיקו)

שלמה ושרה ג'ו בן-צבי, בית הדין לעבודה, 29.6.2015 (צילום: אורן פרסיקו)

לעומת זאת, היה גם מי שסיפר אנקדוטות משעשעות. "איך שלמה בן-צבי החזיר לי חוב של 28 אלף שקל בזכות הארקטיק מאנקיז" היא כותרת הפוסט שפרסם גונן מעתוק. "כולם מספרים את הסיפור שלהם על בן-צבי וחובות, אז הנה שלי: אחרי הסגירה של החינמון 'ישראלי' בן-צבי היה חייב לי כמה עשרות אלפי שקלים על משכורות וכאלה. רדפתי אחריו המון זמן, לא עזר.

"ביוני 2011 טסתי לשפילד לראות את הארקטיק מאנקיז. ביום האחרון שלי באנגליה הלכתי להתפלל בבית-כנסת קטן בקמדן, ליד הבית של חבר שלי. אחרי התפילה שאלו אותי מאיפה אני ואמרתי שאני מישראל ועובד ב'מקור ראשון'. לא ציפיתי שמישהו יכיר את העיתון, אבל מישהו באמת הכיר, ואמר שבן-צבי הוא בן דוד שלו ושאמסור לו ד"ש. נדמה לי שקראו לו קולמן.

"חזרתי לארץ ונכנסתי לבן-צבי, לא זכרתי את השם ובטעות יצא לי 'יש לך ד"ש מקונרד'. כנראה שהזכרת השם של חמיו עשתה את העבודה, כי פתאום הוא אמר לי: בטח לא באת למסור לי ד"ש, אתה רוצה לדעת מה עם החוב, לא נעים לי, בוא נלך לאבי (הסמנכ"ל כספים). ואז הוא אומר לאבי: 'לא נעים לי, האדם הזה הוא רחום וחנון, לא נעים, מה עושים עם החוב שלו'. לאחר שבוע קיבלתי 7 צ'קים של 4,000 שקל כל אחד. ראיתי את הארקטיק מאנקיז ונושעתי, הבטחתי לפרסם".

בן-צבי: "אנשי תקשורת מובילים התחילו את הקריירה המקצועית שלהם במיזמים התקשורתיים אותם הקמתי בהצלחה מרובה"

בן-צבי מסר בתגובה לדברים, באמצעות דוברו שמוליק ויליאן: "בכל שנות פעילותי בעולם התקשורת בישראל נהגתי באחריות, במסירות ומתוך עולם ערכים מגובש, ועל כך יעידו אנשי תקשורת רבים שעבדו תחתי. את ההצלחה הזו בכוונתי ליישם כראש הבית-היהודי לטובת הציבור.

"אנשי תקשורת מובילים התחילו את הקריירה המקצועית שלהם במיזמים התקשורתיים אותם הקמתי בהצלחה מרובה. לפני 20 שנה לקחתי אחריות לבנות תקשורת איכותית ועיתונאים מצוינים, לקחתי על עצמי אחריות על המשימה הקריטית של הובלת השיח התקשורתי בישראל, באחריות, במקצועיות ובאכפתיות והקמת אפיקי תקשורת איכותיים לציבור שלנו, ב"ה אפשר להביט מסביב ולראות שהצלחתי.

"במשך עשרות שנים פרנסתי אלפי משפחות ובניתי קריירות של עיתונאים רבים. עשיתי כמיטב יכולתי לסייע לכל עובד ועובדת, ואני באופן אישי לא חייב שקל לאיש. לבית-היהודי נחוץ מנהיג שייקח אחריות על בניית תנועה שאינה במה של איש אחד אלא מייצגת את הציבור הדתי-לאומי על כל גווניו. זו המשימה הקריטית של הציונות הדתית".