כמה מכותרות השבוע החדש הן בסימן סיומות. תהליכים, אירועים ופרשות שהעסיקו אותנו בחודשים החולפים מגיעים לידי גמר או מסמנים נקודת ציון בולטת. אם כי, כידוע, כל סוף הוא גם התחלה חדשה, לטוב ולרע, והדברים נכונים לגבי המהפכה המצרית כשם שהם נכונים לגבי גורלו של ערוץ טלוויזיה ישראלי.

בלון במסלול התנגשות

גם היום מופיעה באחד העיתונים כותרת ראשית בסוגיה האיראנית, המסמנת כי אנו נמצאים בעיצומו של גל עיסוק בנושא זה. כמדומני שהוא השלישי או הרביעי בחודשים האחרונים ומספר מי בכלל זוכר בשנים האחרונות.

אם במוקד הגלים הקודמים עמדו הסוכנות לאנרגיה אטומית, השלטונות האיראניים ודו"חות מודיעין; הקרב על הסנקציות במוסדות בינלאומיים בין ארה"ב, רוסיה, סין ושאר המעצמות; מתקפות עלומות, וירטואליות או פיזיות, על תעשיית הגרעין האיראני; או הוויכוח הפנימי בישראל לגבי דרך ההתמודדות הנכונה עם הגרעין – הרי שבמוקדו של זה הנוכחי עומדים דווקא יחסי ישראל-ארה"ב על רקע האפשרות של תקיפה צבאית ישראלית באיראן, תקיפה שלפחות שניים מהעיתונים המרכזיים בישראל מנסים למנוע.

והיום, "ישראל תודיע לארה"ב רק 12 שעות לפני תקיפה באיראן", מודיעה הכותרת הראשית של "מעריב", השאובה מעיתון אחר, שאחד מכתביו, עוזי מחניימי, חתום תדיר על ידיעות סנסציוניות הנוגעות לפעילות חשאית של ישראל, ושיש הרואים בו "מכבסה" אמינה של מידע שאינו יכול להתפרסם בישראל, ויש המפקפקים במוצקות של המידע שהוא מספק. "כך מפרסם 'סאנדיי טיימס'", ממשיכה הכותרת של "מעריב", "שטוען כי ההודעה על כך נמסרה לרמטכ"ל האמריקאי". אלי ברדנשטיין, מתן דרורי וגדעון קוץ חתומים ב"מעריב" על ידיעת הציטוט. "לפי הדיווח", הם מדווחים, "נתניהו לא סומך על אובמה וחושש שהנשיא האמריקאי יעשה הכל כדי למנוע תקיפה אם יידע עליה מראש. זאת משום שהנשיא נמצא בשנת בחירות וחושש מהאמרת מחירי הנפט".

ה"סאנדיי טיימס" התייחס גם לשיחת טלפון בין נתניהו לאובמה – אותה שיחה מיום חמישי, ה-12.1.12, שבעיתוני המחרת הגדיר אותה נתניהו כ"שיחה ארוכה וטובה" ועיתונים כמו "ידיעות אחרונות" הציגו אותה כדו-שיח שבו האמריקאים התייחסו בחיוב לאפשרות של פעולה ישראלית ("נתניהו: 'בטחון אזרחי ישראל מחייב שאיראן לא תהיה גרעינית'; אובמה: 'אני מחויב לבטחונכם'", היתה כותרת המשנה על השער). מאז כבר פירסם ה"וול-סטריט ג'ורנל" כי השיחה כנראה לא היתה טובה כל-כך, והעיתונים דיווחו על הדיווח ב-15 בחודש ("אובמה לנתניהו: אל תתקפו באיראן", הודיעה הכותרת הראשית של "ידיעות").

כעת נשלם המהפך בדיווחים על אותה שיחה, כשה"טיימס" מדווח עליה כך, לפי "מעריב": "באחרונה התקשר אובמה לנתניהו וביקש הבהרות על סוגיית התקיפה, אולם לפי הדיווח ב'סאנדיי טיימס', בשיחה הקשה בין השניים הבהיר ראש הממשלה את עמדתו ודבק בסירובו לשתף את הבית הלבן בפרטי התקיפה, אם אכן יוחלט להוציאה אל הפועל. לפי הדיווח, חילוקי הדעות בין הצדדים אף העמיקו אחרי הפגישה של דמפסי עם שר הביטחון אהוד ברק בסוף-השבוע. כתב 'טיימס' עוזי מחניימי מוסיף שכלפי חוץ ישראל וארצות-הברית מנסות להמעיט בערכו של המשבר, אך ההערכה היא ששתי המדינות נמצאות במסלול התנגשות".

כבר שלשום פירסם "הארץ" את הדברים הבאים שכתב עמוס הראל בטורו במוסף השבועי: "התקשורת הבינלאומית אימצה לא מכבר הסבר חובק-כל לאירועים סביב המפרץ: ישראל נחושה בדעתה להפציץ באיראן, ארצות-הברית עושה כל שביכולתה כדי לרסן את כוונותיה של ממשלת נתניהו. מכאן, כשברקע מתפתחת מלחמת איומים בין טהרן לוושינגטון סביב אספקת הנפט דרך מצרי הורמוז, משתמע שהחלה הספירה לאחור לקראת עימות צבאי קרוב".

כזכור ממסקנות שאליהן הגיעו פרשנים באחד הגלים הקודמים של הדיווחים בעניין הגרעין האיראני, ובהם גם הראל עצמו, זוהי בדיוק תמונת המצב התקשורתית שהממשל בישראל מעוניין בה: שהאיום של ישראל ייתפס כממשי ומוחשי, אבל רק כדי שיגרום להחרפת הצעדים שנוקטות אומות העולם נגד איראן. כלומר, ישראבלוף. היום הכותרת בעמ' 2 של "הארץ" היא "אירופה תדון בסנקציות חסרות תקדים על איראן", וכותרת בעמ' 3 של "מעריב" היא "איראן יורדת מהעץ: 'הפעילות האמריקאית במפרץ הפרסי – שגרתית'" (ובעמ' 13 של "ישראל היום": "ההתקפלות האיראנית").

עוד זכורה הסיומת של אותן אבחנות לגבי הישראבלוף האיראני: לפעמים הסלמה מילולית גולשת, גם בלא רצון המאיים, להסלמה מעשית. ב"ישראל היום" הדיווח על הנושא האיראני לא כולל ידיעה על היחס האמריקאי לתקיפה, אך כולל ציטוט של נשיא צרפת סרקוזי, האומר כי תקיפה ישראלית תגרום "לכאוס ולמלחמה באזור". ב"ידיעות אחרונות" הטיפול בנושא מצטמצם לידיעת כיתוב תמונה בעמ' 10, שבה נראים הרמטכ"ל האמריקאי ונתניהו לוחצים ידיים. הכותרת היא "אני מרגיש שבאתי בשליחות אלוהים". הציטוט הוא דווקא של דמפסי, ואלוהים, כידוע, הוא גם אלוהי השלום וגם אלוהי המלחמה.

מנגינה שונה

"תוצאות סופיות של הבחירות במצרים: האסלאמיסטים זכו ב-70% מהמושבים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "לאחר שנים שבהן היו מחוץ לחוק, הפכו האחים-המוסלמים לסיעה החזקה בבית התחתון של הפרלמנט. היעד הבא: שינוי החוקה". סיעת האחים-המוסלמים, החירות-והצדק, זכתה ב-127 מהמושבים, מדווח אבי יששכרוף, ו"רשימת 'א-נור' הסלפית הקיצונית זכתה ב-96 מושבים". גם מבין המועמדים העצמאיים יש המזוהים עם האחים-המוסלמים. "ארגוני הצעירים שהובילו את המחאה מיומה הראשון", כותב יששכרוף, "נכשלו כישלון חרוץ".

לא רק הצעירים המצרים, גם עיתון "הארץ" נכשל בגישתו האופטימית והמחייבת את המהפכה המצרית (והמהפכות הערביות בכלל). זהו אמנם כישלון זמני (ובעיקר מערכתי; כמה מן הפרשנים הייעודיים הציגו עמדה מורכבת), ויש לקוות כי בעתיד הרחוק אפשר יהיה לברך על התמורות הללו, אולם כעת, עם הנצחונות המוחצים של הכוחות האסלאמיים בבחירות בתוניס ובמצרים, יכולים "ישראל היום" ועורך חדשות החוץ שלו בועז ביסמוט להתהדר בכך שגישתם הפסימית והשלילית מתבררת כתואמת את ההתרחשויות במציאות.

היום מדווח העיתון על תוצאות הבחירות במצרים בסופה של כותרת משנה בעניין אחר על השער, ובידיעה בעמ' 7. ב"ישראל היום" מעניקים לאסלאמיסטים המצרים הרבה פחות קרדיט מאשר ב"הארץ", אבל שני אחוזים יותר מקולות הבוחרים: "עכשיו זה רשמי: 72% לאסלאמיסטים במצרים", נכתב בכותרת הידיעה. ביסמוט קובע כי האחים-המוסלמים ישמרו כעת על גישה מתונה, גם כלפי ישראל, בשל הבעיות הכלכליות של מצרים, אולם "כשהבעיות הכלכליות ייפתרו, נשמע מנגינה שונה. עימות הוא רק שאלה של זמן".

אגב, אותו עניין אחר המככב בראש שער "ישראל היום" הוא דברים שנשא "המופתי הפלסטיני" ("דברי הסתה חמורים"), ובהם "תפקיד המוסלמים – להרוג את היהודים". ידיעה זו, יחד עם ידיעה על אנטישמיות בעולם, מלוות ב"ישראל היום" את הידיעה על תוצאות הבחירות במצרים.

לא רק באשר לאופיים של המצרים, גם בנוגע להתנהלותו של חמאס טעה "הארץ", ובאופן בולט הרבה יותר. בשלהי דצמבר פירסם "הארץ" באופן בולט כי חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, הורה להפסיק את הטרור נגד ישראל. זו היתה ידיעה מהדהדת, שלא עוררה שום הד, ומאמר המערכת (אחד לפחות) של העיתון תמה על כך והאשים את הממשלה בתאוות קרבות ולוחמנות מיותרת. גדעון לוי התלונן באותו יום כי הממשלה מתעלמת מהשינוי בעמדות הפלסטיניות (כמו בנוגע למהפכה המצרית, גם כאן עמדתם של הפרשנים, אבי יששכרוף ועמוס הראל, היתה מורכבת וזהירה הרבה יותר מזו שהציג העיתון בכותרותיו, מאמרי המערכת שלו ומדור הדעות שלו).

היום מדווח יששכרוף בעמ' 3 של העיתון כי "החמאס אישר: חאלד משעל יפרוש מהנהגת הארגון". "חילוקי הדעות בין משעל להנהגת החמאס בעזה מתמקדים בעמדות הארגון בנוגע לסוריה ואיראן", נכתב בכותרת המשנה. בידיעה עצמה מוזכרים עניינים נוספים שגרמו ל"מתיחות בין משעל, היושב בדמשק, לבין צמרת החמאס בעזה, שמבקשת להגדיל את כוחה בקבלת ההחלטות". הראשון שבהם הוא "היחס כלפי ישראל". בידיעה לא מצוין מהי משמעות המהלך בנוגע לתפנית הפייסנית לכאורה של חמאס. גם לא במאמר המערכת.

בלוף, קומבינה

כאמור, בין הפרשנים שנדרשו לעמדתו התקיפה של נתניהו באשר לתקיפה באיראן היו מי שטענו כי מדובר, אחרי הכל, בבלון, בלוף שנועד לצרכים אחרים. כך גם באשר לעמדתו של נתניהו בנוגע לערוץ 10, ולא רק לעמדתו של נתניהו; גם בנוגע לעמדתם של בעלי המניות של הערוץ, שסירבו לשלם במועד את יתרת חובם למדינה, היו פרשנים שהעריכו כי כל הדרמה שהתנהלה בתקשורת ובכנסת תחת הכותרת "סגירת ערוץ 10" אינה יותר מהתמקחות אכזרית בין בעלי ההון (המעוניינים בהקלה כספית) ובין השלטון (המעוניין לקצץ בכנפי מערכת החדשות של הערוץ), הנערכת על גבם של העובדים.

היום מודיע "כלכליסט" בכותרתו הראשית כי "ערוץ 10 יקבל עוד שנה". "מסתמן פתרון לערוץ במצוקה", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "משרד המשפטים צפוי לקבוע כי הוא אינו מתנגד להארכת זכיון השידורים של ערוץ 10 בשנה נוספת. ההחלטה אמורה להגיע מחר למועצת הרשות השנייה, שתתכנס לדון בסוגיית המשך פעילות הערוץ, והיא צפויה לאשר את הארכת הזיכיון. הפתרון נולד לאחר שבשבוע שעבר הורה ראש הממשלה למשרד המשפטים למצוא מוצא שימנע את סגירת הערוץ בשל אי-תשלום חובותיו למדינה, בסכום של 60 מיליון שקל".

אם אכן תתקבל ההצעה, יוכלו בעלי המניות לרשום ניצחון כלכלי, נתניהו יוכל לרשום ניצחון תודעתי, העובדים יוכלו לנשום לרווחה עד הפעם הבאה, וההיסטוריונים יוכלו לציין כי יש בלופים מוצלחים. חבל שאת משבר הגרעין האיראני אי-אפשר לסיים בקומבינה בכנסת. לא שאין קומבינות בגזרה האיראנית. להפך; לא רק האיום בתקיפה מסומן כבלוף, גם הסנקציות שנועדו לשמש לה תחליף.

מתחת לכותרת הראשית של "כלכליסט", המלווה בתצלום של יוסי מימן, בעל המניות המרכזי בערוץ, מודפס תצלום פניו של אחמדינג'אד, השליט האיראני: "מזוודות מזומנים, חלפנים אלמונים ובנקים בדובאי שלא שואלים שאלות קשות – כך מדלגת איראן מעל הסנקציות הכלכליות של ארצות-הברית", נכתב בכותרת.

עוד כותרות

"בעקבות חשיפת 'ידיעות אחרונות'", נכתב ברצועה צהובה נטויה בדרמטיות-עלק על שער "ידיעות אחרונות", "מבקר המדינה יבדוק המכתב נגד הרב יוסף", נכתב בכותרת עצמה, ובכותרת המשנה: "קרוב מדרגה ראשונה של מנהיג ש"ס התלונן במסמך: ש"ס מנסה להשתלט על הרבנות כדי לקדם בד"ץ פרטי". ובעמ' 4 של "הארץ" מדווח יאיר אטינגר תחת הכותרת "קרע במשפחת הרב יוסף מזעזע את ש"ס".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "נשארתי שבת בבסיס", והמשכה, בפונט קטן יותר: "כי ממשכורת צבאית של 390 שקל אין לי כסף לשלם לרכבת ופחדתי לאחר ליחידה". כותרת הגג היא "דיכאון ראשון: מהבוקר אין רכבת חינם לחיילים", וברצועה מתחת לכותרת ולתצלום של חיילת מטושטשת פרצוף נכתב: "חיילת מהצפון (בתמונה) המשרתת בדרום מספרת: כך פוגע בי ביטול נסיעת החינם בימי א'".

אותו נושא מגיע גם לכותרת הראשית של "ישראל היום". "הבוקר: מבחן הסעות החיילים", נכתב בה, ובכותרת הגג: "ההחלטה השנויה במחלוקת יוצאת לדרך. שינוי לטובה או בלגן?". אבל מדובר הרי ב"דיכאון ראשון", בקטסטרופה המצריכה פרסום תצלום של צעירה מפוקסלת על השער, ובמשתמע, באונס של חיילינו (שלא לומר, ילדינו) על-ידי הרשויות, כיצד ייתכן שיש כאן "שינוי לטובה"? ובכן, על-פי "ישראל היום", כחלופה לנסיעה ברכבת, שבימי ראשון מפעילה את כל קרונותיה ואינה עומדת בעומס הסעת החיילים, יעמדו 300 אוטובוסים להסעות חינם של חיילים. האם מדובר בפתרון טוב? קוראי "ידיעות אחרונות" יתקשו לשפוט, מאחר שהם נחשפים למידע הזה רק בשורה בודדת בתוככי הידיעה.

"לפיד במתקפה: 'העבודה מפלגה רדיקלית'", נכתב בכותרת ידיעה של אופיר בר-זהר על שער "הארץ". "מתחמם הקרב על קולות מחנה המרכז-שמאל", נכתב בכותרת המשנה. "יחימוביץ': עדיף שיצטרף לנתניהו הקפיטליסט". "התשובה של קדימה והעבודה ללפיד: 'קצת צניעות'", נכתב בכותרת דיווח של מזל מועלם ב"מעריב".

"איפה הכסף?", שואל שי גולדן במאמר במדור הדעות של "מעריב", "אה, זה פשוט: בכיס של יאיר לפיד. אפשר להפסיק לחפש". באותו מדור מקדישה לילך סיגן מאמר שלם לנזיפה בבנימין נתניהו על כך שבניגוד להטפותיו, הוא אינו "עושה את הדבר הנכון", וכי מדובר ב"קופירייטינג מושלם" ש"פשוט לא עובד". סיגן אינה חושפת מהו אותו דבר נכון שיש לעשותו, אולם מצהירה כי ייתכן שלפיד הוא זה שיידע מהו אותו דבר, ואף יעשה אותו. המשך יבוא, מה לעשות.

ענייני תקשורת

"הקונגרס נכנע לגולשים ועצר את חוק הפיראטיות", מדווח עודד ירון בידיעה על שער "הארץ". "הורדות. סוף", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "מגה-אפלוד, אחד מאתרי הורדות התוכן הגדולים ברשת, נמסר בסוף-השבוע. ה-FBI פשט על אחוזת מייסד האתר ועצר אותו בחשד להפעלת רשת פשע בינלאומית".

"חיילי צה"ל יעדיפו לשכוח את החודש הזה: אם לא די בכך שנסיעתם ברכבת הוגבלה, הרי זה שלושה שבועות שרבים מהם אינם זוכים לאספקת עיתונים שוטפת בבסיסם. הסיבה: הקיצוצים האחרונים בתקציב הביטחון", מבשרת הפתיחה היומרנית של ידיעה ב"מעריב".

רק "דה-מרקר" מדווח על כנס היסוד של ארגון העיתונאים בישראל שנערך ביום שישי. גם אנחנו דיווחנו על כך.