"בובה של לילה" היא הכוכב החדש של ערוץ הספורט. תוכנית הבידור, המורכבת מבובות המגלמות דמויות מעולם הספורט, שלל חיקויים קורעים וקטעי סטנד-אפ, פרצה בסערה לפני כחצי שנה וכבשה את לב הצופים. אינפנטילית, משתטה וממחזרת אותם שטיקים, אבל מיטיבה לגלם את פניה המגוחכים של בצת הכדורגל הישראלי.
אומרים שעם הצלחה לא מתווכחים, ובכל זאת יש סכנה שהגולם, או הבובה במקרה הזה, תקום על יוצריה. הגאווה בערוץ הספורט על התינוק המוצלח הולידה זחיחות, שתוביל לסחרור מסוכן. תוכני ה"בובה" משתלטים על ערוץ הספורט. קטעי הווידיאו שלה מובלטים בדף הבית של אתר הערוץ, התוכנית מקודמת במהדורות "חדשות הספורט" ומשודרת בשידורים חוזרים, לפעמים שלוש וארבע פעמים ביום. הדאחקה על חשבון עולם הספורט, שמקומה הנכון הוא בשוליים, מאיימת להשתלט על הבמה המרכזית.
"בובה של לילה" צריכה לשמש פלטפורמה לקידום תוכניות ספורט, הרייטינג הגבוה שלה צריך להיות אמצעי למשיכת הצופים לתכנים מקצועיים. אלא שהיוצרות מתהפכות לאטן. פתאום נדמה ש"חדשות הספורט" של יום ראשון בלילה היא רק המתאבן לדבר האמיתי. זה קורה לאט, כביכול לפי "כוחות השוק", אבל זה הזמן לעצור ולעשות בדק בית, לפני שערוץ הספורט ישכח מנין בא ולאן מועדות פניו. "זה לא בדנ"א הבסיסי של הערוץ", מסכים אפילו יוצר ה"בובה", התסריטאי והמגיש שלה, אלי בן-דוד, בכתבה על התוכנית שפורסמה ביום שישי האחרון ב"ישראל היום". "בשבילם זה היה מוזר כי זה ערוץ ספורט, לא ערוץ בידור". וככה זה גם צריך להישאר.
השאלה היא אם ראשי הערוץ, ובראשם המנכ"ל תומר תורג'מן, האיש שיזם ודחף את התוכנית, מבינים שההצלחה ההיסטרית עלולה להפוך לחרב פיפיות. זאת לא רק ההשתלטות ההדרגתית של קטעי ה"בובה" על תוכני הספורט: הערוץ, המתחבט בקשיים תקציביים, צריך לגרד כסף עבור זכויות שידור. במיוחד עכשיו, כשקם לו מתחרה חדש, ערוץ ONE, שמניח יד על כל אירוע – החל ממשחק של הפועל תל-אביב מול יריבה נידחת מוואדוז ועד לאליפות ישראל בשחייה. אלא שבינתיים הצלחת תוכנית הבידור גרמה לערוץ הספורט לחתום לשנתיים נוספות עם הטאלנטים המובילים שלה. לעונה החדשה שהחלה בשבוע שעבר הצטרף גם אלי יצפאן. יש להניח שאינו עושה זאת בהתנדבות. במקום לתגבר את השורות בעיתונאים, עורכים ובמאים, מביאים קומיקאים.
מנהלי הערוץ צריכים לזכור ש"בובה" מגדילה אמנם את הרייטינג, אבל השקעה מופרזת בה תגביל אותם מלהשקיע בדברים שבזכותם הם קיבלו מנדט לשדר. בסופו של דבר זה יבוא על חשבון הצופים. אלה יגלו יום אחד שחבילות שידורי הספורט "המושלמות" שלהם התייקרו ב-10%, סתם כי אין מישהו אחר להפיל עליו את התיק. איך אומר הרפרטואר הקבוע של ירון ברלד, אחד החקיינים בתוכנית? "זה לא לעניין".
בול פגיעה
ניר שועלי, "מעריב", הוא כתב ספורט ותיק ועתיר זכויות. אחד מקומץ עיתונאים שפועלים בנחישות ובהתמדה לסיקור ענפים זניחים ומעוטי רייטינג. ב"מעריב" הוא חתום בין היתר על מדור שבועי, "בכדור אחר", המתפרסם זה כארבע שנים ומעניק במה לספורטאי השוליים. מדי פעם הוא יוצא בחמת זעם נגד סגידת התקשורת לכדורגל ולכדורסל, ונלחם את מלחמתם של המקופחים. הלהט שלו שיכנע גם את עורכיו לגלות פתיחות לסיקור מקצועות שאינם רק כדורגל וכדורסל.
בתחילת החודש זכה ענף הקליעה לעדנה מפתיעה ב"מעריב". מדובר בענף ספורט חשאי משהו, שבשבוע תקשורתי טוב יזכה לשתי שורות. והנה, בתוך שבוע זכה הענף לארבע כתבות גדולות מאת שועלי. גם העילה כביכול – אליפות אירופה בקליעה, שנערכה במקביל לפרסומים הללו – לא הצדיקה התייחסות בסדר גודל כזה. עכשיו מתבררת הסיבה לתשפוכת המלל: שועלי טס לאליפות בבלגרד על חשבון איגוד הקליעה האירופי. זה קרה לאחר שאוליגרך רוסי בשם ולדימיר ליסין, קלע לשעבר, לקח על עצמו את ניהול האיגוד והחליט לקדם את הענף, הסובל מהתעלמות תקשורתית. ליסין החליט לממן טיסה ואירוח של שני כתבים מכל מדינה, איגוד הקליעה הישראלי בחר בשועלי ובדובר האיגוד, ירון מיכאלי, וכך זכו קוראי "מעריב" להיחשף לענף זניח ביותר.
בניגוד לכללי האתיקה, לא פורסם גילוי נאות בכתבות שעליהן חתום שועלי. לא שעלה התאנה הרופס הזה משנה במשהו. נסיעה ומימון של עיתונאי על חשבון גוף מסחרי או ספורטיבי הם תועבה. אפשר להבין את השיקולים של שועלי, שהחליט להתפתות לאקט הלא-אתי משום שראה בכך סוג של שליחות לטובת הענף. מצד שני, אם הקליעה כל-כך חשובה לו, הוא יכול להקדיש לה ארבע כתבות גם בלי לטוס על חשבון הגוף המארגן והאוליגרך, שאף הוזכרו אצלו בסדרת הכתבות. יש כאן גם אי-צדק מסוים כלפי ענפים אחרים: אתלטיקה או טניס שולחן היו זוכים לבמה במקום אחת מכתבות הקליעה אלמלא סבלו מבעיה קטנה – אין מאחוריהם אוליגרך שיממן להם פרסום מערכתי.
תגובת ניר שועלי: "כיוון שזו התחלה של שנה אולימפית, כשכל תחרות קובעת ומכריעה לגבי השגת הכרטיס האולימפי ללונדון, וכיוון שאני עוקב ומסקר את הענף הרבה שנים, כולל בשלוש אולימפיאדות, מצאתי הזדמנות להגיע לתחרות שיא של הענף. היה שם את הסיפור של גיא סטריק, שניסה להשיג כרטיס לאולימפיאדה החמישית שלו (ונכשל), אבל הביא ללונדון את החניך שלו, סרג'י ריכטר המוכשר עד מאוד, ובדיעבד כמעט שהביא חניך נוסף אל הכרטיס האולימפי, ליאור מדלל, שהעפיל לגמר. לאחר התייעצות במערכת 'מעריב', שלא היתה שולחת אותי על חשבונה לתחרות קליעה, הוחלט להשיב בחיוב להצעה ולנסוע לסרביה. שמחתי לחשוף יותר את הענף עבור הקהל, עם ארבע כתבות גדולות, שכל אחת נגעה באספקטים אחרים של הקליעה ושל הספורט בכלל, דבר שלא קרה אולי מעולם לענף הזה, שלדעתי לא מוכר מספיק".
5 קטנות
רדיו מצולם. רדיו תל-אביב בשיתוף ערוץ ONE הפך את "שבת של כדורגל" ("שירים ושערים" של פעם) לגרסה טלוויזיונית. השדרנית שרון פרי והפרשן אלון חזן ניווטו מול המצלמות את דיווחי הכתבים מהמגרשים. שניהם רהוטים, בקיאים בחומר ומעבירים את הזמן בקלאסה. בצד המסך הופיעו התוצאות העדכניות עם שעון המשחק. זה המקסימום שאפשר להפיק מתוכנית שאין לה זכויות שידור. מתיש עד מעצבן להתבונן זמן ממושך ברדיו מצולם. כשהכתב במגרש מדווח על גול, הצופה רוצה לראות מגרש ולא אולפן. האידיאל הוא ערוץ טלוויזיה פתוח של "שירים ושערים" עם פריצות בשידור חי ושידור השערים בזמן אמת. כשהרגע הזה יבוא, נדע שהגיע המשיח.
לראש ולא לזנב. דיווח ביום שני של יונתן הללי, שליח "מעריב" לבלגיה עם מכבי חיפה, הסתיים בפסקה שלפיה הקבוצה ביקשה באמצעות מנכ"ל ההתאחדות להקדים את משחקה בשלב הבתים של ליגת האלופות (אם תגיע אליו), כך שלא ייפול על ערב ראש השנה. בשעה 11:00 של אותו יום הפכה הפסקה הזו לכותרת ראשית באתר ערוץ הספורט, בדיווח מאת הכתב החיפאי שלהם, תומר לוי. אז או שבערוץ הספורט לא קוראים את "מעריב", או שלא קוראים את הידיעות בו עד הסוף, או שסתם רצו להעלות כותרת מושכת רייטינג והלכו על זה, או שאולי בעצם דווקא אנשי "מעריב" הם אלה שמיסמסו את הנושא בלי לאזכר אותו בכותרת ובמשנה.
ספורט אלגנט. עונה חדשה היא הזדמנות לשדרוגים ולמתיחת פנים. בספורט "מעריב" ניצלו זאת כדי ליישר קו עם העיצוב החדש של העיתון כולו. עכשיו גם הם נראים אליטיסטים. התוצאה בסך-הכל טובה: המראה מאוורר, דעתני ועושה חשק להיכנס לטקסטים. שינוי אחר התחולל גם בספורט "ישראל היום" של יום ראשון, שם הציגו תשעה עמודים – פי שניים ויותר מימי ראשון בעבר. סוף-סוף יש מה לקרוא גם אצלם.
בוואלה החליטו שהתיקו של איתי שכטר וקייזרסלאוטרן שווה כמו הפסד. העיקר ששיחק 90 דקות
מחליפה קבוצות. לא פעם נמתחה ביקורת קשה על קידומי דוגמניות בביקיני ב-ONE. לדוגמניות, נטען, אין שום קשר לספורט, והן מובאות אך ורק לסיפוק יצר המציצנות של קוראי האתר הצהוב. ב-ONE טענו להגנתם כי הם מפרסמים אך ורק דוגמניות שקשורות לספורט. איך קשורות? הן חייבות להיות "חולות" על הצהובים, האדומים או הירוקים. תחת התירוץ הזה הן זוכות למקום מרכזי באתר שמרבה לקדם רכילות וצהוב על חשבון הספורט. האם הטענות של ONE צודקות?
אפשר לשפוט גם על-פי הדוגמה הבאה, שנשלחה על-ידי קורא ערני: הדוגמנית "המהממת" מיטל אדרי הוצגה ב-ONE פעמיים (לפני ארבע שנים ולפני שלוש שנים) כאוהדת שרופה של מכבי תל-אביב (בתצלום העליון). והנה השבוע היא החליטה להחליף קבוצה – בית"ר ירושלים, כולל "אזהרה לבעלי לב חלש" מבין האוהדים בצהוב-שחור. בחודש הבא קבלו אותה כאוהדת מושבעת של האדומים, או הירוקים, או אולי הכתומים, כפוף להחלטת עורכת גליצ'ים. העיקר שהקוראים ייהנו מעוד קצת ציצים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il