פרשן נולד: אבי נמני. מי שהיה עד לפני כמה חודשים הסמל הבלתי מעורער של מכבי תל-אביב, והחל לעבוד כסוכן שחקנים אחרי שפוטר בגלל כשלונות מקצועיים, החל לחבוש בשבועיים האחרונים כובע חדש – פרשן ב"ידיעות אחרונות" ובערוץ הראשון. בספורט "ידיעות" מקפידים לתת לו מקום בולט, כיאה לסופרסטאר מקדם רייטינג. "נכון לעכשיו", הבריק נמני בטורו הראשון, "מכבי תל-אביב הכי טובה". הטור פורסם יום אחרי שניצחה 0:3 בליגה האירופית.
גם בטורים הבאים נחשפו הקוראים להשקפת עולמו: שורה של אבחנות בנאליות, בעלות ערך מוסף מועט. מכבי חיפה, סבור נמני, היא קבוצה איכותית ונאיבית, לכדורגל הישראלי יש מה למכור באירופה, הקלאסיקו בספרד הוא עונג צרוף, המחאה החברתית חייבת להתעצם (לא ספורט, אבל שיהיה), ועמאשה הוא "כמובן" הקלף החזק של הירוקים. נמני, אגב, הוא הסוכן של עמאשה.
בערוץ הראשון הוא לוהק כפאנליסט במעטפת של המשחק המרכזי. "הכל פתוח", איבחן השבוע בשידור מבלומפילד, "הפועל תל-אביב יכולה לנצח, אבל גם בני-יהודה". ביום חמישי שעבר אף היה הפרשן במשחקה של מכבי תל-אביב בליגה האירופית, ששודר בערוץ 9. מפלס העניין והתובנות התחרה בכדור שינה.
ב-nrg ובוואלה ערכו סקרי קוראים: האם ראוי שמנג'ר לשעבר של קבוצה יהיה פרשן במשחקיה. אלא שהטור הזה אינו מבקש לעסוק בניגוד האינטרסים של נמני. עמדות הפרשנים בערוצים השונים מלאות במנוגדי-אינטרסים שמלכתחילה לא היו צריכים להיות שם. הבצה המקומית קטנה מכדי לאכלס את השורות באובייקטיבים-כביכול, ולצופים ולקוראים לא נותר אלא להחליט בעצמם למי להאמין.
השאלה היותר מהותית היא, למה נמני? מעבר להיותו שחקן עבר מפואר ומותג חזק, מה הוא תורם לקוראים ולצופים? התשובה, על-פי טוריו ב"ידיעות" ופרשנותו בטלוויזיה, היא: שום דבר. הוא לא מקורי, לא מציע זווית מעניינת, מתנסח בצורה צפויה ומשעממת, עילג, נטול חוש הומור, חסר אמירה משמעותית.
מדוע בכל זאת נמצאו שני כלי תקשורת מובילים שבחרו לצרף אותו לשורותיהם? התשובה היחידה היא העובדה שמדובר בשם גדול, בסלב. נמני, מבחינתם, הוא טאלנט, הוא שם שמוכר עיתון, הוא שם שמייצר רייטינג. מה הוא בדיוק מוכר? התשובה בגוף השאלה: רק את שמו. כלומר, ב"ידיעות" ובערוץ הראשון מאמינים שלצרכנים שלהם די בזה.
המסר לקורא ולצופה חד וברור כמו יריקה בפרצוף: אנחנו לא נותנים קרדיט לאינטליגנציה שלכם, לסקרנות שלכם, לצורך שלכם בתוכן בעל עניין ומשמעות, אפילו יהיה בידורי בלבד. יש לנו כוכב בשבילכם, כוכב ענק. אנחנו בטוחים שהלוגו עם שמו ותמונתו יעשה את העבודה. כל השאר שווה כקליפת השום.
לא פעם עסק הטור הזה במיעוט הקרדיט שמעניקים רבים מכלי התקשורת לקוראיהם. ההתעסקות בצהוב, ברכילות, בסקסיזם, על חשבון עניינים מקצועיים, היא תעודת עניות למרבית גופי הספורט בתקשורת. אלה הפכו מחויבים קודם כל לרחשי כוחות השוק. המקרה של נמני הוא דוגמה נוספת לתהום הפעורה בין מקבלי ההחלטות בתקשורת ובין צרכניהם.
העיתון מוכר בוקסה המציגה את שמו ותמונתו של נמני. מעבר לכך, אין בה בעצם כלום. החתמתו לפרשן מסמנת את תפקידו המהותי – לשיטת פרנסי "ידיעות" והערוץ הראשון – של התוכן שהם מנפיקים: לקדם מכירות. אלא שטקטיקה שיווקית מהסוג הזה היא גול עצמי. היא מפרנסת את התסכול, הבוז והעלבון, שהפכו להיות תוסף קבוע בתפריט של אוהדי הספורט. ובימים שבהם נחשפים עוד ועוד קשרים חשודים, עכורים, בין הון לתקשורת, היא בבחינת עוד מסמר בארון האמינות של העיתונות.
רצוי שעורכי הספורט יזכרו ש"טאלנט" באנגלית משמעו "כישרון". "יכולת טבעית (רוחנית או גופנית) לעשות דבר או ללמוד דבר בצורה טובה ויעילה", אומר המילון. הבחירה בנמני לפרשן, בשני כלי תקשורת מרכזיים, מחזקת את ההרגשה שמילון המונחים שלהם הופך אורווליאני יותר מיום ליום.
כבר הצטערנו
למי מתכוון יו"ר בית"ר ירושלים, איציק קורנפיין, כשהוא מאשים ב"מעריב" את "התקשורת" בהתקפה ממוקדת נגדו? ומה פירוש "אני מאוד מקווה שלא יהיה בסוף מישהו שיצטער"? האם זה איום בנוסח מרגלית צנעני, או רק התנסחות אומללה? ואם ההאשמה של קורנפיין כל-כך חמורה ונוקבת, מדוע הוא לא מציין באיזה כלי תקשורת מדובר? ואם לא הוא, למה המראיין לא עושה זאת? האם בשם איזו אחוות עיתונאים? או שכמו קורנפיין, גם בספורט "מעריב" סבורים שה"תקשורת" היא גוף אחד חסר פנים שהאשמה גורפת נגדו היא עניין לגיטימי.
כך או כך, קורנפיין יודע לשחק את המשחק: מצד אחד מאשים את התקשורת, מצד שני משתמש בה כדי להתגונן מולה. העובדה שלפני כחודשיים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ביקרו אותו קשות על התנהלותו ושכרו הגבוה נותרה כרקע מעורפל לטנגו הזה. שאלות נוקבות? תביעה לדין-וחשבון אמיץ לאוהדי בית"ר? לא ב"מעריב". שם מסתפקים בהתייחסות אגבית לטענות המרכזיות נגד קורנפיין, ורוב הכתבה מוקדשת לשאלות להנחתה, לשביעות רצונו של המרואיין.
דרוש מאהל בעמודי הספורט
ב"מעריב" הקדישו השבוע עמוד להעברת תוכנית סיכום המחזור בליגת-העל מהערוצים הפתוחים אל 5 פלוס לייב. לעיתונים יש הכוח למנף מחאת אוהדים לגיטימית, אבל עד עכשיו הם בעיקר עומדים מנגד. בחודש האחרון חילחלה המחאה החברתית גם למדורי הספורט, נכתבו טורים בנושא על-ידי פרשנים, והנה ההזדמנות של מדורי הספורט בפרינט לפעול בנושא חשוב ולהניף את הדגל עבור האוהדים. ערוצי התשלום, מחירי הכרטיסים, התנאים במגרשים – לא חסרים נושאים למאבק.
העיתונים יכולים להיות מובילים במלחמה הזו. עמוד ב"מעריב" לא מספיק, אבל הוא יכול להיות נקודת מוצא, ובאמת לא חשוב מי פירסם ראשון.
עד שהעיתונים יתחילו לפעול למען האוהדים, הנה כמה אתרים נוספים העוקפים את ערוצי התשלום.
התיקונים
ב"וואלה" מחבקים שחקנים חסרי מזל: גם אלה שכובשים לכיוון הלא נכון זוכים לשדרוג בטבלת הכובשים. ויאם עמאשה, למשל, צריך להיזהר מאבי יחיאל.
בתוצאות הלייב של ערוץ הספורט נתנו לתרגומון לעשות את העבודה. לידיעת תומר חמד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il