מעניין כמה אנשים קיבלו הזמנה מערוץ הספורט לראיון של אחד על אחד, וסירבו כששמעו מי המראיין. לא פשוט לבלות 45 דקות בחדר אחד עם בולדוג קופצני שעלול בכל רגע נתון להתנפל ולנשוך. "מתמסרים" בהנחיית רון קופמן היא גוב האריות החדש יחסית של ערוץ הספורט, ומי שמסכים להיכנס יכול לראות את עצמו זכאי לעיטורון של אומץ.

ביום רביעי התארח בתוכנית ניר קלינגר, המאמן הנוטש של הפועל באר-שבע. בעיני רבים, קלינגר יצא גדול כשהתפטר דווקא אחרי שקבוצתו ניצחה. זה קרה בשבת האחרונה, אחרי שישה הפסדים רצופים. המאמן החליט ללכת דווקא ברגע של התעלות, כדי שלא יגידו שהוא ברח מהספינה הטובעת. מאז הראיונות הקצרים והחטופים שחילק אחרי המשחק, הוא לא התראיין בהרחבה באף כלי תקשורת. כנראה בזכות הבטחה לבלעדיות שנתן ל"מתמסרים", שמצדה יכולה לרשום הישג עיתונאי קטן.

הראיון היה רהוט, אינטליגנטי ונעים. מצד שני, קשה היה להשתחרר מהתחושה שמעל המראיין הנשכני והמרואיין הסימפטי מתוחה חופה של פרגון הדדי. קופמן המתלהם ב"יציע העיתונות" והאגרסיבי בתוכנית הרדיו ב-103 כינס את ציפורניו וניביו. אפילו הטון הנבחני של השאלות נשמע פתאום מוזר, בעיקר בדיעבד, כשבקטע הסיום השניים כמעט נפלו זה על צווארו של זה וקופמן העניק למרואיינו את ברכת הדרך: "אני רוצה לראות אותך באירופה קודם כל, כי זה מגיע לך, תהיה לי בריא וחזק".

הראיון לימד, את מי שעוד לא הפנים, עד כמה קטנה הבצה שהספורט הישראלי משתכשך בה. רוב האנשים שקרובים לקלינגר אכלו איתו מאותו מסטינג. אלי גוטמן, למשל, הוא "כמו אח" בשבילו. יותר מזה: אמא של גוטמן היתה הגננת שלו. עם שני הבוסים שלו בעבר, לוני הרציקוביץ' במכבי תל-אביב ואלונה ברקת מבאר-שבע, הוא נפגש כמעט כל יום בבית-הקפה השכונתי, והבנות של קלינגר חברות של הילדים של הרציקוביץ'. יצחק שום, המקור של קופמן לאחד הסיפורים שעלו בראיון (כפי שקופמן עצמו חשף באחת השאלות), גם הוא חבר טוב של קלינגר. מאיפה שלא מסתכלים, כולם חברים של כולם, כולל עיתונאים. התוצאה בהתאם.

העולם של קלינגר צבוע בוורוד, הסגנון שלו מזכיר פוליטיקאי ממולח. לא כועס, לא נוטר, לא מתלכלך, חי בשלום עם כולם, פחות עם עצמו. הוא ממהר להודות בטעויות, גם אישיות וגם מקצועיות, וכך מנטרל את המראיין מכל שמץ של תוקפנות. גם כשקופמן מחזיר אותו לאחד הרגעים הסוערים ביותר בכדורגל הישראלי, כשלפני שמונה שנים העיף את אבי נמני מקבוצתו דאז, מכבי תל-אביב, המאמן לא מרים מההנחתה. "עם נמני גיהצת את הפינה הזו ביניכם?", מקשה קופמן, וקלינגר עונה: "היום אנחנו מגוהצים", ומיד מחמיא למראיין: "אהבתי את המלה הזו לגמרי".

קופמן מנסה לשכנע את המרואיין שלו להודות בכישלון, ואף מנדב לצורך כך עדות אישית: "השתתפתי בשבע תוכניות טלוויזיה, היה על הפנים ושלחו אותנו קיבינימט". אבל קלינגר מסרב להדביק לעצמו תווית של נכשל, וקובע ששישה משחקים לא נמדדים ביחס לקריירה עשירה של 13 שנות אימון. "אני שומע אותך", מעיר קופמן, "ואני חוזר לכיתה ט', אל האידיליה, כשלמדתי טשרניחובסקי. אתה אומר שהכל טוב ובסוף אתה קם והולך?". על העקצוץ המעודן הזה משיב קלינגר בחיוך. כן, גם הוא זוכר את טשרניחובסקי.

הבולדוג העצבני השאיר את השיניים בבית, הטרף שלו נהנה מגוד-טיים, ובסך-הכל גם הצופה. הראיון היה מעניין, אם כי פה ושם היה חסר הקוף השוצף מהרדיו. קופמן במיטבו כשהוא ביקורתי, חם ורותח, גם אם הוא מסתכן בגלישה לחרפות אישיות ולא ענייניות. זה קורה לו בעיקר מול עסקני ספורט. המאמן הסחבק הוציא ממנו שעה סלחנית, מחבקת, וקופמן לא הפריע לו למתג את עצמו כסיפור הצלחה גם בתקופה קשה בקריירה. קצת ריחוק עיתונאי מקצועי היה הופך את השעה הזאת מבונבוניירה לחפץ חשוד, ומהישג עיתונאי מכובד ומעונב - לשעה טלוויזיונית נפיצה ורותחת.

5 קטנות

ליגה אנגלית. בית-הדין הגבוה של האיחוד-האירופי כיוון השבוע לדעת גדולים כשפסק כי שידור ישיר של משחק מהליגה האנגלית שהוקרן בפאב דרך ממיר יווני אינו בבחינת הפרת זכויותיהם של בעלי הזכויות על השידור. לפני כשלוש שנים פסקה שופטת המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, כי שידור משחק חי באינטרנט אינו בבחינת הפרה של זכויות יוצרים, וכי מדובר בשימוש הוגן. עד שלא ייקבע אחרת בערכאת שיפוט גבוהה יותר, ההחלטה מהשבוע היא ניצחון חשוב נוסף לחובבי הספורט, הנעשקים על-ידי חברות טלוויזיה חמדניות.

1:0. ב"מעריב" הרחיבו בסיפור לא שגרתי: קבוצת ילדים בכדורגל שניצחה 0:71. בכתבה הובאו ציטוטים משלושה אנשים הקשורים לקבוצה המנצחת. אלא שהסיפור היותר מעניין היה דווקא זה של הצד המובס. יכול להיות שהכתב ניסה ולא הצליח, אין אזכור לכך בכתבה, שבשל כך הופכת להחמצה גדולה.

שתי ציפורים. ציפי שמילוביץ', שליחת "ידיעות אחרונות" לארה"ב ופרשנית ספורט מצוינת עם קבלות (לשעבר ב"מעריב"), קיבלה עמוד שבועי במדור הספורט של העיתון. לראשונה זה שנים, אשה היא בעלת טור ספורטיבי. החלטה מעולה של "ידיעות", שתפס כאן שתי ציפורים במכה.

פוטבול ביזנס. מייל מקורא, בעקבות הטור האחרון כאן על שידורי הפוטבול ב-5 פלוס לייב: "הם משדרים את המשחק של 23:00, כמו זה ששידרו השבוע בין סיאטל לאטלנטה, שמשול למשחק בין בני-יהודה למכבי פתח-תקווה. מעבר לכך, הרבה חובבי פוטבול קונים את הגיים-פאס, ערוץ אינטרנט שמאפשר גישה לכל המשחקים בפורמט HD, בעלות של 250 דולר לשנה, נמוך בהרבה מ-5 פלוס לייב בחישוב פר-משחק. אז אם זה מה שהם יכולים לשדר - שישדרו, רק ש-5 פלוס לייב זה לא מה שייתן להם טריגר להביא קהל חדש. שידור בערוץ פתוח היה מביא להם קצת יותר ממה שהם מביאים עכשיו".

נמצאה האבידה. הקישור ללוח שידורי ערוץ הספורט שעקבותיו אבדו, כפי שדווח כאן, חזר. אמנם באותיות קטנות יותר, אבל לפחות הוא קיים. נותר לקוות שהלוח יעודכן באופן מסודר.

התיקונים

לא ברור על מה ולמה זכתה הידיעה שבתצלום המסך לקביעה "פרסום ראשון". האם בגלל המידע על כך שבלבול פוטר, או על המידע שלא פוטר? האם על הדיווח כי עמוס לוזון הגיע לאימון, או על כך שבערב תיערך פגישה? התשובה: זהו דו-קרב בצהרי יום בין שני הצהובונים של נוני מוזס. ONE, שיומיים קודם לכן עשה "פרסום ראשון" על כך שמרקו בלבול בדרך הביתה, מת שהסקופ יתממש. אלא שבדרכם צץ לפתע ביום רביעי האתר החצוף של "ידיעות" ואיים לגזול מהם את הבלעדיות כשטען ב"פרסום ראשון" כי בלבול כבר פוטר: "נשיא הקבוצה עמוס לוזון הגיע הבוקר במצב רוח סוער למתקן האימונים והודיע למאמן בן ה-41 כי סיים את דרכו". האומנם פוטר? כעבור כמה שעות הפכה העובדה הזו למצוצה מהאצבע ("בלבול ממשיך. בינתיים"). ב-ynet נפלו, ב-ONE נשמו לרווחה. 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il