רמי יצהר הוציא את דיבתו של החייל המנוח בני אברהם ויפצה את הוריו ב-250 אלף שקל, נוסף לעוד כמה עשרות אלפי שקלים עבור שכר טרחת עורכי-דין והוצאות משפט. כך פסקה בשבוע שעבר השופטת ד"ר דרורה פלפל, סגנית נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. עוד מצאה השופטת כי יצהר לא העיד אמת בפני בית-המשפט. אם לא יוגש ערעור, יהיה פסק הדין אות הסיום לפרשה, שהחלה לפני תריסר שנים.
בשנת 2000 נלקח החייל בני אברהם ז"ל בשבי חיזבאללה יחד עם שני חיילי צה"ל אחרים. ארבע שנים מאוחר יותר הגישו הוריו תביעה נגד יצהר בטענה שהוא ואתרו, "עניין מרכזי", אחראיים להפצת שמועה שקרית על כך שבנם וחבריו ליחידה עסקו בסחר בסמים. בני הזוג חיים ועדנה אברהם דרשו, באמצעות עורכי-הדין עמית דולב, חיים כהן וצפנת שובל, פיצוי בסך 3 מיליון שקל מיצהר ומחברת אטרקציה שבבעלותו, המפעילה את האתר. יצהר, שיוצג על-ידי עורכי-הדין איתן ש' ארז ויואב בן-פורת, הכחיש שאי-פעם פירסם ידיעה כזו.
חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם, בוחן שרידים מזירת אירוע החטיפה (צילום: חיים אזולאי)
"הריטואל בתובענות בגין הוצאת לשון הרע הוא שהמסמך לו מיוחסת הוצאת שם רע מצורף לכתב הטענות, כדי שניתן יהיה להתרשם מהטקסט המדויק שלו מיוחסת הוצאת השם הרע", כתבה השופטת בפסיקתה. "במקרה הנוכחי, המכשלה הראשונה היא שטקסט כזה לא קיים, אלא קיים מצבור של ראיות נסיבתיות, שייסקר להלן, ואשר ממנו ננסה לדלות את המלים המיוחסות להוצאת השם הרע, אם קיימות, בצירוף לאמור בכתב התביעה".
לאחר סקירה מקיפה של כלל הראיות הנסיבתיות, הגיעה השופטת פלפל למסקנה כי הוכח במידה מספקת קיומו של פרסום המקשר בין החיילים לעסקת סמים, והוסיפה: "כל קורא סביר, בין על דרך האיניואנדו ובין על דרך קריאה 'רגילה' של הכתבה, היה מקשר בין הבדיקה והחשד לעניין סמים".
לפי השופטת פלפל, תמליל הראיון שביצע מתי גולן בתוכנית "דוקומדיה" עם רמי יצהר, שבו שוחחו על הכתבה שבלב התביעה, "מהווה ראיה נסיבתית להוכחת הפרסום נשוא התביעה". עוד קבעה השופטת כי ידיעת המשך שפורסמה באתר של יצהר, שבה צוין מפורשות כי בעבר פורסם באתר מידע על הקשר בין החיילים לעסקת סמים, היא "חיזוק משמעותי לעצם ביצוע הפרסום".
"משהוצגה ראיה בכתב בה אוזכר הפרסום נשוא התביעה בדבר חשד שהחיילים החטופים היו מעורבים בעסקת סמים", כותבת השופטת פלפל, "אני דוחה את שלל טענות הנתבע כלפי תמליל הראיון שנערך עימו ברדיו, לרבות הטענות המוזרות לפיהן לא שמע את דברי המראיין עקב רעשי רקע ושהראיון עימו נערך באופן כללי, מתוקף היותו בעל אתר חדשות עצמאי, שלא ידע כי הראיון מתייחס לכתבה שהוא כתב, אלא שרואיין כמומחה לאינטרנט, שהיה חדש בזמנו. למקרא תמלול הראיון ותשובותיו של הנתבע, לא מתעורר ספק-ספיקא שהנתבע שמע והבין היטב את השאלות שנשאל, והיה אף גאה על הבחירה בו כמרואיין, כמי שפירסם לראשונה את החשד שנבדק, בדבר מעורבות החיילים בעסקת סמים".
מיד בהמשך קובעת השופטת פלפל כי "עדות הנתבע [יצהר] לפיה לא פירסם דבר בנושא החשדות לכאורה למעורבותם של החטופים בסחר בסמים [...] אינה עדות אמת, ו'היעלמותה' הלא מוסברת של הכתבה שהיתה באתר 'עניין מרכזי' ושהורדה לתדפיסים בזמן אמת, אותם ראו הן מר כתרי והן מתי גולן, תומכת בכך".
אחרי שקבעה כי עצם הקישור בין החיילים לעסקת סמים הוא אכן בבחינת פרסום לשון הרע, בחנה השופטת פלפל אם עומדות למפרסם ההגנות שמקנה החוק. השופטת פלפל מדגישה בפסק הדין כי יצהר לא התגונן בטענה של "אמת דיברתי", מאחר שלטענתו לא היתה כל כתבה שכזו באתרו.
"המדובר בעיתונאי ותיק", כתבה השופטת פלפל, "שנראה לי ש'הימר' על כל הקופה, ולמרות ה'רמז' בכתב ההגנה המכוון לטענת 'אמת דיברתי', האמין כנראה שכתבה שלא נמצאה, לא ניתן יהיה להוכיחה בראיות נסיבתיות, ולכן שלל בכלל את כתיבתה על-ידיו. בית-המשפט אינו קזינו, וההליך המשפטי אינו הימור מי ייכשל בהבאת ראיות. צר לי שהנתבע נקט בדרך זו, במקום לסייע גם הוא לבית-המשפט ולפרוס בפניו את כל העובדות והאפשרויות הרלבנטיות".
מנגד קבעה השופטת כי התובעים "נסחפו בתיאור הנזק לעניין הצלת החטופים" כשדרשו פיצוי בסך 3 מיליון שקל. "קשה לאמוד צער ופגיעה בשם הטוב", כתבה, "ואם אני לוקחת בחשבון שהצבא, בין ביוזמתו ובין בלחץ המשפחות, פירסם אחרי כשבוע ימים הכחשה בנושא מעורבות החיילים בנושא סמים, אני קובעת שעל הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובעים ביחד ולחוד בסכום כולל של 250 אלף שקל". לסכום זה נוספו עוד 35 אלף שקל, שכר טרחת עורכי-דין.
ת"א 2338-04