השבים לנכסיהם

שערי כל העיתונים נחלקים הבוקר בין שני נושאים: נצחונה של קבוצת הכדורגל עירוני קריית-שמונה באליפות המדינה, והאפשרות שמתנחלים יפונו ממבנה בעיר חברון.

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" ההישג של קבוצת הכדורגל כובש את כל חלקו העליון של השער. כרגיל, התצלום ב"ידיעות אחרונות" [אפי שריר] ועיצובו הם המוצלחים יותר. בתצלום נראה מאמן הקבוצה רן בן-שמעון חוגג את הזכייה כשבנו יושב על כתפיו. בשער "ישראל היום", לעומת זאת, מצליחים להוציא גם מהאירוע הזה את הכיף ומכתירים תצלום אנמי יחסית בביטוי "מלכוּת הצפון" (השורוק במקור).

בעוד שכל העיתונים שותפים לשמחתה של קבוצת הכדורגל מקריית-שמונה, האפשרות שמתנחלים יפונו מבית בחברון מדווחת מכמה נקודות מבט. "נתניהו נגד ברק: הורה לדחות את הפינוי בחברון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ברק רביד וחיים לוינסון מדווחים כי למרות ההוראה של ראש ממשלת ישראל, "גורמים במשרד הביטחון" מדגישים כי צו הפינוי למתנחלים ייכנס לתוקפו היום בשעה שלוש אחר הצהריים.

לפי הידיעה, הממשיכה בעמ' 3 של העיתון, במשרד הביטחון טוענים "כי כניסת המתנחלים לבית בחברון נעשתה ללא האישורים המתאימים", ומבטיחים כי אם המתנחלים לא יוכיחו שהמבנה "שלהם חוקי", אזי "מערכת הביטחון תאכוף את החוק לפי שיקול דעתה ובזמן המתאים לכך". מנגד, "גורם במשרד הביטחון" מצוטט כבעל עמדה מתונה יותר. זה אמר לעיתון: "את החוק אוכפים, מתי – זה כבר על-פי שיקולים מבצעיים".

באיזה חוק מדובר? מהמשך הדיווח עולה כי אין הכוונה לחוק מהסוג שאוסר על מדינה כובשת להעביר את אזרחיה לתושבות קבע בשטח הנכבש, אלא לאיזשהו אישור פרטני שהמתנחלים בחברון נדרשו לו, נוהל ביורוקרטי במהותו. "עובר לתפיסת חזקה כאמור לא הגישה מרשתך למינהל האזרחי בקשה לרשיון עסקה ולהיתר עסקת רכישת המבנה, כנדרש", כתב ראש מדור מקרקעין בפרקליטות איו"ש, רס"ן קובי איבצן, לבא-כוחה של חברת אל-עיידון לאל-עקראת ("השבים לנכסיהם"), שרכשה את המבנה.

עוד בדיווח: מידע באשר לחברה הרוכשת ואיש הקש הפלסטיני ששימש מתווך בין המוכרים למתנחלים; הקביעה כי "נכון לעתה, אין זרימה של צעירים מהאזור לחברון"; והערה כי תושבי הבית "משתייכים לזרם הממלכתי, ואין בכוונתם להתעמת עם כוחות הביטחון". על העיתונאים, כך נמסר, נאסר להיכנס למתחם שבמחלוקת, וצו "שטח צבאי" הוצא על האזור למשך חודש ימים.

"חשש בצה"ל: 'בית המכפלה' בחברון יהפוך למוקד עלייה לרגל", נכתב בכותרת המתפרסמת בתחתית שער "מעריב". לפי דיווחם של יוסי אלי, אריק בנדר, אחיקם משה דוד וחנן גרינברג, האפשרות לעימות ממשית. "צריך כאן מאבק נחוש", מצוטט צעיר אלמוני המשויך לקבוצת "נוער הגבעות", שהגיע אתמול למקום. "ראינו מה קרה כשבגוש קטיף התייפייפו", הוא מוסיף.

"בצד המתח ניסו אתמול דיירי הבית לנהל חיים בשגרה", נכתב עוד ב"מעריב". "ילדי המשפחות יצאו לשחק ברחוב השומם מאזרחים אך שוקק שוטרי מג"ב, והמבוגרים הזמינו את העיתונאים להשלים מניין לתפילה". נראה, אם כן, כי הצו שהכריז על השטח כסגור בפני עיתונאים אינו נאכף בקשיחות. בהמשך הדיווח נמסר כי "ככל שזה תלוי בהם, מרצון הם לא יתפנו. הם מקווים שתוצאות הקרב בזירה הפוליטית יחסכו מהם את הקרב שלהם בבית".

ב"ישראל היום" מדגישים את התגייסות שרי ממשלת ישראל למען המתנחלים בקרב הפוליטי שהולך וצובר תאוצה. "השרים לימין המתיישבים", מבשרת הכותרת הנפרשת לרוחב הכפולה הפותחת של העיתון. שלמה צזנה, יורי ילון, מתי טוכפלד וגדעון אלון מדווחים כי "עם פרסום הצו התייצבו שרי הקואליציה לצד המתנחלים", ומצטטים, בין היתר, מדברי השרים גדעון סער, לימור לבנת, יולי אדלשטיין ודניאל הרשקוביץ.

לדיווח הקצר נלווים שני טורי פרשנות. נדב שרגאי כותב כי "הממשלות לדורותיהן, גם זו הנוכחית, 'מייבשות' ומקפיאות בפועל את ההתיישבות הזאת כבר שנים ארוכות". דן מרגלית טוען כי "אי-אפשר להשלים עם מהלך חד-צדדי קצר רוח של המתנחלים, שעלול להשפיע על מצבה המדיני של ישראל". מרגלית ממליץ על פינוי ולאחריו דיון מסודר בהיתר להתיישב במקום.

בדיווח של "ישראל היום" על הפרשה בולט בחסרונו הפן הפוליטי, לא במובן של מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי מפעל ההתיישבות בחברון, אלא במובן הצר בהרבה, זה שמעסיק את צוות הדוברים ויועצי התקשורת המורחב של ראש הממשלה. איתמר אייכנר, עקיבא נוביק ורוני שקד מדווחים ב"ידיעות אחרונות" על סמך "גורמים פוליטיים בכירים" כי נתניהו ביקש לדחות את הפינוי משום ש"חשש מעימות עם המתנחלים ועם הימין, ובעיקר לא רצה תמונות של פינוי אלים ערב ליל הסדר".

ב"הארץ" מדווחים רביד, לווינסון ואופיר בר-זהר כי "היום לפנות ערב יקיים נתניהו מסיבת עיתונאים לציון שלוש שנים לממשלתו. לשכת ראש הממשלה תיכננה את מסיבת העיתונאים זה תקופה ארוכה, כדי להציג בה את פעולות הממשלה מאז הקמתה. לשכת נתניהו אף הפיקה סרטון אנימציה מיוחד שמציג את הישגי הממשלה. יש להניח כי למסיבת העיתונאים היתה השפעה על הבקשה של ראש הממשלה לעכב את הפינוי".

הדיווח המתפרסם בעיתון "מקור ראשון" [ישי פרידמן, אסף גבור, זאב קם, סופיה רון-מוריה ואריאל כהנא] הוא היחיד שטורח להרחיב את זירת ההתגוששות הנוכחית מעבר לעימות האישי בין ברק לנתניהו, מעבר לעימות הפוליטי בין שרי הימין לחברי-כנסת משמאל, ואף מעבר לעימות בין הפעילים המקצוענים איתמר בן-גביר ויריב אופנהיימר. במלים אחרות, הדיווח מרחיב את זירת ההתגוששות מעבר לעימות פנים-יהודי, כפי שניתן היה לצפות מדיווח על אירוע המתרחש בלב עיר שבה למעלה מ-150 אלף פלסטינים וכמה מאות יהודים.

כתבי "מקור ראשון" פנו לחאלד אל-עסילי, ראש עיריית חברון, וזה מסר להם בתגובה: "אני לא בקיא בפרטים, אני לא יודע מה קורה שם, וטוב שיש שר ביטחון ישראלי אהוד ברק שיודע מה קורה ומטפל בהם".

"במחנה"

בראש שער "ישראל היום" מתפרסמת מודעת קידום עצמי לגליון החג של העיתון. "ראיון בלעדי עם אלוף פיקוד הצפון יאיר גולן", מובטח בין היתר. בטור צד על שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת מודעת קידום עצמי ל"גליון פסח שאסור להחמיץ". "הפגשנו את אשכנזי, דגן וקפלינסקי", מפתה העיתון את קוראיו.

בינתיים, במדור הצבאי הקבוע "תנאי שירות", המתפרסם מדי שבוע במוסף "המגזין" של "מעריב", מופיע הבוקר טור פרשנות מאת חנן גרינברג על אודות אירועי יום-האדמה האחרון. כזכור, פלסטיני אחד נהרג בעת שהתקרב לגדר הגבול המפרידה בין עזה לישראל, וכמה עשרות נפצעו, אבל את התקשורת הישראלית זה לא ממש עיניין. השעות שחלפו מאז לא שינו את הגישה הבסיסית. "אירועי יום-האדמה עברו בסוף-השבוע האחרון בשקט יחסי", פותח גרינברג את טור הפרשנות הבוקר.

נראה כי את היומיים האחרונים לא הקדיש הפרשן הצבאי של "מעריב" לחקר האירוע שבו נהרג עזתי מירי כוחות צה"ל. אין בטור שלו תשובות לשאלות: מי היה ההרוג? האם היה חמוש? האם העמיד את חייהם של חיילי צה"ל בסכנה לפני שנהרג? האם כוחות הצבא פעלו על-פי פקודות הפתיחה באש כשהרגו אותו? האם יש מקום לבדוק שינוי של הפקודות הללו? במקום זאת, טור הפרשנות מוקדש לשיבוח עבודת ההיערכות של הצבא לקראת האפשרות של הפגנות אלימות בשטחים.

"בצה"ל מבינים כי כל חיכוך מול 100 פלסטינים עלול להסתיים בתוצאה רעה, ודי בכמה נפגעים כדי לאפשר לתקשורת העולמית להציג תמונות קשות של חיילים הפונים נגד אזרחים", נכתב בטור, ובאופן מובלע משתמע המובן מאליו – החשש המרכזי הוא מפגיעה בתדמית הישראלית בעולם, לא מהרג אזרחים פלסטינים. גרינברג מסכם: "התמודדות עם הטרור הופכת לכאורה מורגשת פחות, ודווקא משימות השיטור שצה"ל נאלץ להתמודד איתן מקבלות דגש".

בשער "הארץ" מדווחת גילי כהן כי לראשונה בתולדותיו מקים צבא ההגנה לישראל גדוד שתפקידו לשגר רקטות לעבר שטחים מיושבים. לפי דיווחה, חיל התותחנים יאמן בשנה הבאה גדוד שיפעיל תחילה רקטות המכונות "רומח", שנורות לטווח של 40-30 ק"מ ונושאות ראש נפץ במשקל של עד 20 ק"ג.

פעילות זו עתידה לבוא על חשבון כלי הטיס שמפעיל כיום חיל האוויר כדי לפגוע במטרות באזורים מיושבים, ובאופן טבעי נוצר חיכוך פנים-צבאי בין החילות השונים. "בחיל האוויר נשמעו התנגדויות בעת הדיונים על מערך הרקטות ארוך הטווח, בעיקר מחשש כי הוא 'ינגוס' בפעילות ובמשימות שמטוסי החיל מבצעים", מדווחת כהן.

הסדר הישן והטוב

אתמול הקפידו כל העיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" לא לפרסם את החשדות כלפי ראשי האתר "בחדרי חרדים". הבוקר, לאחר הקלה בתנאי צו איסור הפרסום, מדווחים כל העיתונים בהרחבה על הפרשה, שבמרכזה החשד כי ראשי האתר סחטו מסוקרים בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

עוז רוזנברג מדווח ב"הארץ" כי מנכ"ל האתר, סמנכ"ל השיווק ושני "עורכי תוכן" נעצרו שלשום בחשד לביצוע הסחיטה, וכי בית-משפט השלום בירושלים האריך אתמול את מעצרו של המנכ"ל בארבעה ימים. "הפרשה נחשפה עקב נסיון הסחיטה לכאורה של יענקי ברגר, איש עסקים חרדי מירושלים, לפני כשבועיים, לאחר שבאתר התפרסמו ידיעות מכפישות על בנו ועל עוזרו", נכתב בידיעה. ברגר, כך מדווח, פנה לאתר בבקשה שיוריד את הפרסום, ובתגובה הוצע לו לקיים פגישה.

"הוא ציין כי דבר מעשי הסחיטה כבר הגיע לאוזניו, ולכן נערך להקליט את פגישתו עם מנכ"ל האתר", מדווח רוזנברג. "עם זאת, לדבריו, המנכ"ל הצטייד במכשיר משבש הקלטה, ולפיכך רק אחד משלושת המכשירים שבהם הצטייד קלט את שנאמר". ומה שנאמר היה הצעה להוריד את הפרסום המכפיש תמורת 10,000 דולר בכל חודש למשך שנה. ברגר ביקש לשקול, ולאחר שפרסום מכפיש נוסף על אודותיו התפרסם באתר, פנה למשטרה.

ב"מעריב" משרטטים חיים גריידינגר ויוסי אלי לוח זמנים מעט שונה. לפי הדיווח שלהם, לאחר הפנייה של ברגר למשטרה החלו חוקרי היחידה המרכזית במשטרת ירושלים ללוות אותו ולתעד את פגישותיו עם מנכ"ל האתר.

ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים עקיבא נוביק וירון דורון תצלום מתוך הקלטת ששרדה את מכשירי שיבוש ההקלטה של מנכ"ל האתר ותיעדה את פגישתו עם איש העסקים ברגר. לפי דיווחם, הפרשה נחשפה לפני כשנתיים, אז פיטרו בעלי האתר כמה מהעובדים ש"ידעו יותר מדי". אלה הדליפו החוצה את השיטה. לדברי אחד העובדים הללו, במערכת הפורומים של האתר פעל משתמש בשם "הגולם", שלמעשה היה אדם מתוך מערכת האתר שהשמיץ אנשים עד שאלה נכנעו לסחיטה.

הרב חיים כהן, עוזרו האישי של הרב יוסף שלום אלישיב, מצוטט בידיעה כמי שלטענתו נדרש לתת לאתר הכשר בשם הרב אלישיב. "הם אמרו שאם אני לא אגיד כשיתקשרו מפרסמים לפרסם אצלו שמבחינת הרב אין בעיה, הוא יטפל בי ובבית הרב", אומר הרב כהן.

עוד מדווח כי נבדק החשד שבין הנסחטים גם חברה קבלנית מוכרת, שהתחייבה ל"קמפיין פרסומי" באתר תמורת 100 אלף שקל, ובהמשך התחרטה ודרשה את כספה בחזרה. לידי "ידיעות אחרונות", כך מדווח, הגיעה חליפת מכתבים בין אחד מראשי החברה הקבלנית ובין אחד מבכירי האתר. "על מה שילמתי?", שאל נציג החברה הקבלנית. התשובה שקיבל היתה: "שתי כתבות טקסט – 12,000 שקל (6,000 שקל לכל כתבה) ופעילות בפורומים – 30,000 שקל (5,000 שקל לחודש, בחודשים פברואר–יולי 2011)".

ב"ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר כי לידי העיתון הגיע מסמך "שנמצא בידי המשטרה, שכותרתו 'הסכם פרסום אלקטרוני' בין האתר לבין מפלגת יהדות-התורה, המסכימה לשלם לאתר 50 אלף שקלים עבור 'כתבות יחצנות', 'צנזור השמצות' ואספקת 'ניקים' – שמות משתמש פיקטיביים שעל-פי החשד נועדו לשמש בפורומים שבאתר".

"דפוסי הפעולה המלוכלכים שלפיהם התנהל לכאורה פורטל 'בחדרי חרדים' הם במידה רבה ניצחון של הממסד החרדי השמרני", כותב יאיר אטינגר בטור פרשנות שמתפרסם בעיתון "הארץ". "גם מה שנראה כמו מפלת האתר הוא לכאורה הישג מרשים למי שחפצים בסדר הישן והטוב, שבו אפשר לסגור עניין בעיתונות החרדית עם מעטפות של כסף".

ענייני תקשורת

בשער "מקור ראשון" מדווח צבי פיין על הדיון שהתקיים אתמול בבית-המשפט העליון בירושלים בערעור שהגישה המדינה על החלטת המחוזי שלא לחייב את העיתון לחשוף תמונות שצילמה עבורו מרים צחי. "מדובר בתיק שעלולות להיות לו השלכות משמעותיות על העיתונות בישראל", אמר עו"ד נעמי גרנות, נציגת הפרקליטות. עו"ד ארנה לין, מ"מ נשיאת מועצת העיתונות, שהצטרפה למשפט כ"ידיד בית-המשפט", טענה בעד הרחבת היקף החיסיון העיתונאי. על-פי הדיווח, "בשל חשיבות הנושא והאפשרות שבית-המשפט יידרש לקבוע הלכה חדשה בנוגע להיקף החיסיון העיתונאי, דחו השופטים את הכרעתם והורו לצדדים להגיש השלמות טיעון עד לסוף החודש הקרוב".

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי בכירים בערוץ 10 פנו לשר התקשורת משה כחלון לפני כשבוע ואמרו לו שלא יוכלו לשלם משכורות לעובדי הערוץ החל מהחודש הנוכחי. בערוץ מבקשים לקדם חקיקה שתאפשר המרת חוב דמי זיכיון בסך 45 מיליון שקל להשקעה בהפקות תוכן. כך, הם חושבים, יהפוך הערוץ לאטרקטיבי יותר ויימצא המשקיע שיסכים לקנות את מניותיו.

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווחים נתי טוקר ויסמין גואטה כי בית-המשפט המחוזי הפך אתמול את החלטת בית-משפט השלום ודחה את תביעת הדיבה של יו"ר ארגון המורים רן ארז נגד העיתונאי רביב דרוקר וערוץ 10. ב"ישראל היום" מדווח צבי הראל על החלטת בית-המשפט המחוזי. שמו של רביב דרוקר אינו מוזכר בדיווח זה.

רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי זליג רבינוביץ', עוזרו הבכיר של מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם, מונה לתפקידים הקשורים גם לעיסוק בכוח-אדם, בניגוד לתנאי נציבות שירות המדינה והצהרת מנכ"ל הערוץ. כמו בכל ידיעה המבקרת את הנהלת הרשות, מומלץ גם הפעם לקרוא את התגובה.

ב"דה-מרקר" מפרסם הבוקר נתי טוקר ראיון שקיים עם יו"ר רשות השידור, אמיר גילת. "אני חושב שהסיפורים על המעורבות הפוליטית הם אגדה", אומר גילת. "אני לא מכיר טלפונים, לחצים ושום דבר מהסוג הזה. זה לא מגיע אלי – יש עורך ראשי, שבוחן כל דבר ומחליט מה ישודר".

טל שניידר פירסמה אמש ב"גלובס" כתבה בעקבות מחקר שקבע כי גולשים מעדיפים לעקוב אחרי עיתונאים שמצייצים בטוויטר ופחות אחרי גופי התקשורת.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מדווח דני ספקטור כי כרזות פרסומת לסרט "חיים של אשה אחרת" צונזרו כך שדמויותיהם של שני הכוכבים – גבר ואשה לבושים לחלוטין – לא יופיעו צמודות זו לזו.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעה [רוברט בות, "הגרדיאן"] שלפיה "שרים בממשלת בריטניה מגבשים חוק חדש שיאפשר למשטרה ולשירותי המודיעין להרחיב את המעקב אחר דוא"ל ותקשורת אלקטרונית של אזרחי המדינה".