ציפי לבני, אתמול (צילום: גדעון מרקוביץ)

כשלבני הפסידה

"שרלוט רמפלינג מגדירה עצמה כשחקנית קולנוע שרוצה שיתבוננו בה, אך אינה אוהבת את העובדה שמתבוננים בה", פותחת כותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ", ראיון של אורי קליין עם השחקנית הבריטית.

"אתמול הוכח שוב שאין 'פוליטיקה חדשה', יש רק פוליטיקה ישנה", פותח בן כספית את טור הפרשנות שלו, המודפס על שער "מעריב". "שאול מופז, להלן יו"ר האופוזיציה, הביס אתמול את ציפי לבני וכבש את קדימה בזכות הפוליטיקה הישנה והחבוטה ההיא של דם, יזע, דמעות, שטח, פעילים, סניפים, מינויים, כיבודים, המון עבודה והרבה נשמה".

כן, שאול מופז ניצח בבחירות המקדימות לראשות מפלגת קדימה בהפרש גדול (62%:38%), וכל העיתונים, למעט "הארץ", מקדישים לאירוע את כותרותיהם הראשיות. "ניצחון למופז עם ספירת מרבית הקולות בקדימה", נכתב בכותרת על שער "הארץ", לצד תמונת השער: הזוג מופז צועד כשברקע מעין משמר כבוד של פעילים מוחאי כפיים. "ניצח", נכתב באותיות ענק בכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות", לצד תמונת ראש של מופז מחייך. "קדימה בחרה מופז", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מעל לתצלום של מופז משלשל מעטפה לקלפי (ומחייך). "ניצחון למופז, תבוסה ללבני", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום", שמשני צדיה שתי תמונות ראש: של לבני (לא מחייכת) ושל מופז (מחייך).

"כל מלה במילון שמתארת נפילה גדולה, מטיאורית, יכולה להתאים למה שקרה ללבני אמש", כותבת בטור הפרשנות המרכזי ב"ידיעות אחרונות" סימה קדמון, העיתונאית שהיתה המסורה ביותר, אולי מסורה יותר מדי, לפוליטיקאית לבני. כגודל ההתמסרות, כך גודל האכזבה, וקדמון אינה מסתפקת בשליחת הקוראים למילון, אלא מנסה את כוחה בחיבור ערכים: "זאת לא תבוסה. זאת התרסקות. מפולת. קריסה מוחלטת. אי-אמון. [...] הדחה, זאת המלה", היא כותבת. "מתפקדי קדימה הדיחו אתמול את יו"ר מפלגתם. הם אמרו לה באופן שאינו משתמע לשני פנים: ציפי, לכי הביתה".

"לבני שוקלת: לפרוש מהפוליטיקה", נכתב בכותרת ידיעה של יובל קרני ואתי אברמוב באותו עמוד (דנה ספקטור, האחראית על ראיונות עם לבני בבית "ידיעות אחרונות", לא מוזעקת לנפק טור. אולי בסוף-השבוע). "מקורביה: 'המגזר הערבי נתן למופז את הניצחון'", נכתב בכותרת המשנה. כותרת הידיעה המרכזית, הנפרשת על פני העמוד הראשון (יובל קרני, צביקה ברוט ואיתן גליקמן), היא "קדימה מופז", אולם התמונה התחתית העמוד היא של לבני וכותרת המשנה נפתחת כך: "הפוליטיקאית שהיתה במרחק נגיעה מראשות הממשלה הודחה אמש מראשות קדימה".

"לבני היא טרגדיה פוליטית ואישית כבדה", כותב כספית, אחרי שהוא מכנה את מופז "ישראלי מופתי, ערכי, חם, לא מבריק, אולי אפילו אפור, לא כריזמטי, אבל כובש ואמיתי". "כתובת האזהרה התנוססה מולה זמן רב, אבל היא התעלמה [...] החלטתה להישאר באופוזיציה היתה ערכית, מוסרית וחשובה לדמוקרטיה הישראלית, אבל לצדה היתה לבני אמורה לדעת לתחזק את האנשים, להאכיל את הפיות הרעבים, לגבש קבוצה שיתופית, לפרגן, ולייצר אג'נדה וסדר יום. בכל הנושאים הללו כשלה".

"לקירנן שיפקה, שמגלמת את סאלי דרייפר, אסור לצפות בפרקי הסדרה", נכתב בכותרת המשנה לטקסט על השחקנית-ילדה מהסדרה "מד מן", כחלק מאוסף טקסטים העוסקים בסדרה ומתפרסמים ב"גלריה" לרגל עונתה החמישית.

כשהאליטות בוכות (הערת ביניים)

"שיריו ופזמוניו של דן אלמגור משמשים כבר עשרות שנים כפס-הקול של מדינת ישראל. עתה רואה אור קובץ מיצירותיו של האיש שמעולם לא פרש מהקונסנזוס (זה רק הקונסנזוס שפרש ממנו)", נכתב בכותרת המשנה על שער מוסף "ספרים" של "הארץ" (לביקורת של יוסי שריד על קובץ חדש של יצירת אלמגור), המצליחה לתמצת את חילופי המשמרות בישראל, וגם, בעל-כורחה, לספק להם הסבר.

המחאה החברתית

"פי 63 מעלות שכרם הממוצעת של עובדי החברה", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט" המפנה למדור הקבוע "תורת הפערים", והיום: "תורת הפערים על-פי שטראוס". "בשטראוס מתאימים את שכר הבכירים לרוח המחאה החברתית", נכתב בכותרת המשנה, "עובדה, בשנה הקודמת עלות שכרו של המנכ"ל גדי לסין היתה פי 80 מעלות השכר הממוצעת בחברה" (ניר צליק).

"אחרי המחאה: זינוק במחיר סל המוצרים לפסח", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "למרות גל ההפגנות והחרמות, בדיקה השוואתית חושפת התייקרות של עשרות אחוזים ברשתות המזון", נכתב בכותרת המשנה, מעל לידיעה קצרה והפניה ל"דה-מרקר". "המחאה לא עזרה: הסל לפסח התייקר בשופרסל ב-26% וברמי לוי ב-16%", מוסרת הכותרת הראשית של "דה-מרקר".

"אפילו תדלוק עצמי מתקרב ל-8 שקלים" היא הכותרת הראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "שר ההגנה הגרמני מזהיר [...] מודאג מתקיפה באיראן בעקבות שיחה עם ברק", נכתב בכותרות ידיעה על שער "הארץ".

בואו נזכור

"למרות הביקורת, ספק אם במציאות המורכבת של רכבת ישראל אפשר היה להגיע להסכם הזה ללא הנפת הגרזן משני הצדדים", כותב שי ניב ב"גלובס". "דווקא השביתות והאיומים בשביתות נוספות מצד העובדים אל מול קביעת העובדות בשטח מצד כץ והליכי המשמעת לבכירי הוועד, הם שיצרו את סיר הלחץ הנכון [...] בשורה התחתונה, כץ עשה היום את מה שלא עשו קודמיו. זה קל יותר כשהתקשורת מובילה עליהום נגד עובדי הרכבת שביקשו להילחם בהפרטה, אבל זה אף פעם לא קל לפוליטיקאי שצריך כמה אנשי ועד בצד שלו לקראת הפריימריז בליכוד. כמיניסטר, האחריות להידרדרות האחרונה ביחסי העבודה חייבת להירשם על שמו, אך כך גם האחריות לרפורמה שאמורה להפוך את רכבת ישראל מחברה שמתנהלת כמו מכולת לתאגיד מודרני עם סטנדרטים אחרים לגמרי", והוא מסיים: "זה שוב המקום להגיד כמה דברים לא נעימים לאוזניים מסוימות: עם כל המגרעות של גילה אדרעי, היא ניהלה מאבק עקרוני, ועל העקרונות האלה היא ראויה לשבח".

"האוצר בפאניקה בגלל מחיר החשמל ומנסה להסית את הציבור נגדנו", לשון הכותרת הראשית של "גלובס". "'האוצר מנסה להסית את הציבור נגדנו כדי להסיט מעצמו את הביקורת הציבורית על התייקרות תעריפי החשמל', כך טענו היום בוועד עובדי חברת החשמל בתגובה לפרסום הבלעדי ב'גלובס' על ההחלטה להורות לחברת החשמל למשוך 90% מכספי הקרן המיועדת לתשלום הטבות לגמלאי חברת החשמל", כותב עמירם ברקת.

"הכסף, בסך 1.8 מיליארד שקל, מיועד, לפי ההחלטה, לרכישת דלק לייצור חשמל [...] המדינה עומדת להרוויח מיליארדים מהמשבר שאליו נקלעה חברת החשמל, אבל אינה מוכנה להוציא שקל מקופתה כדי לסייע לחברה בשעתה הקשה ביותר", מצטט ברקת "גורמים בוועד", וכותב כי "חברת החשמל תגדיל השנה את הוצאותיה לרכישת דלקים ב-10 מיליארד שקל עקב מחסור חמור בגז טבעי. המדינה 'ויתרה' לחברה על הבלו, אך היא צפויה לרווח של כ-1.5 מיליארד שקל מהמע"מ המוטל על הדלקים הללו".

יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי (צילום: יוסי זליגר)

"עובדי הרכבת הבטיחו: 3.5 שנים של שקט", כותרת הדיווח ב"מעריב", ולא הישגי העובדים. "העובדים ניצחו את הנהלת הרכבת", מקוננת הכותרת הראשית של המוסף "עסקים". "ישראל כץ הצליח באבחת חתימה אחת - ההסכם מול ועד עובדי רכבת ישראל - לשים ללעג את הציבור שהתייצב מאחוריו בתקווה לרפורמה ממשית", סופד אורי רדלר בטור שתמציתו מודפסת על השער. "ועד העובדים הפך לבעלים הרשמי של הרכבת", הוא סופק את ידיו.

ההסכם: מענק חתימה של 40 אלף שקל לעובד, העלאת שכר של 25%, 140 קופאים ייקלטו כעובדים ברכבת, תוקם חברה-בת למטענים בשליטת חברה פרטית, ההסכם למיקור חוץ עם בומברדייה יבוטל וישולמו לה פיצויים של מיליון יורו, 30% מהקרונות יתוחזקו על-ידי קבלן, תוקם חברה-בת בבעלות הרכבת שתפתח נדל"ן ומסחר בתחנות.

52 עמודים מחזיק קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", ולא נמצא בו מקום לדיווח על ההסכם שנחתם עם עובדי הרכבת. "חוזרים לפסים" היא הכותרת בתחתית שער המוסף "ממון". "הסכסוך ברכבת הסתיים עם הישגים משמעותיים לעובדים", נכתב בכותרת המשנה, "אדרעי: 'לא באתי כדי שיאהבו אותי'. שר התחבורה: 'השגנו 3.5 שנים בלי שביתות'". "אפילו בארה"ב חברת הרכבות נמצאת בבעלות ציבורית. גם הניסיון הבריטי בהפרטת הרכבת הסתיים בהלאמה", כותב סבר פלוצקר.

"רבות דובר היום במסיבת העיתונאים על 'טובת הציבור'", כותב עוד ב"גלובס" שי ניב על הסכם הרכבת. "אורי יוגב מחד, גילה אדרעי מנגד, שניהם הצביעו על הציבור כאילו היה נר לרגליהם. רק יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, העיר הערה נכונה: 'בואו נזכור ש'הציבור' זה גם ציבור העובדים. כשאתה עושה שביתות אז הציבור נפגע כי הוא לא אוהב שביתות, כמו שגם אני לא אוהב שביתות. אבל אין רכבת טובה בלי לשמור על עובדי הרכבת'".

הלוויה

"בזה אחר זה הובאו למנוחות האב וחמשת ילדיו שנספו בשריפה", לשון כותרת במרכז שער "הארץ". מתחת לה טור תיאורי, מצועצע יתר על המידה, של גדעון לוי. "למרות ממדי האסון, זו היתה לוויה מאופקת מאוד", מעיד לוי. "הנימה כאן היתה נימת ההשלמה האמונית".

"איך ממשיכים אחרי אסון כזה", ספק שואלת הכותרת הראשית על שער "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", המלווה בתמונתו של ינון רטה, שבתו נספתה לפני חודש בשריפה בדירת מגורים. "רציתי להתקשר אליה, אבל אין לי איך לנחם אותה", הוא אומר על אביבית שאער, האם והאשה שבני משפחתה נהרגו בשריפה, שפרצה כנראה בשל קצר בשנאי שהטעין מחשב נייד.

נחמה לא יכולים העיתונים להציע לאביבית שאער, אבל הם כן יכולים להכריח אותה לככב בדרמה שהם רוקחים מאסונה. "לבד" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", המתנוססת על פני תצלום תקריב של פניה של שאער, המכסה חצי מעמוד השער. "לבד" היא הכותרת הבולטת על שער "ישראל היום", המלווה בתצלום תקריב של פניה של שאער ש"נצרב" באופן מקצועי למחצה. בתצלום גדול יותר נראים קברים פתוחים. תצלום פניה המעוותות בכאב של שאער מודפס גם על שער "מעריב", לצד הכותרת "את כל עולמה".

טוב, עורכי הטבלואידים הרי יודעים: או שהאמא היא הכותרת, או שהילדה היא הכותרת. תלוי מי מהן נשארה בחיים.

ובינתיים, בעולם הווירטואלי

"הספק וירטואלי, וגם התחרות", לשון הכותרת הראשית של "כלכליסט". "ההודעה של חברת הסלולר הווירטואלית hallo על השקת חבילה סלולרית ללא הגבלה ב-99 שקל בחודש הסעירה את שוק התקשורת. עד שהתברר שלחברה אין הסכמים חתומים עם אף אחת מהספקיות הסלולריות הרגילות, ולא ברור כיצד היא יכולה למכור חבילות ללקוחות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של גילעד נס.

"חשש ממתחרה חדשה הוריד את פרטנר וסלקום", נכתב בכותרת סקירת המסחר היומית של "דה-מרקר". "הודעת המפעילה הווירטואלית, הלו, על תעריפיה העלתה את החשש למלחמת מחירים מחודשת בסלולר. פרטנר ירדה ב-2% וסלקום נחלשה ב-1%. ת"א 100 הוסיף 0.1%", מוסרת כותרת המשנה.

ובסוריה

"הורג ומחבק" היא כותרת ידיעה של סמדר פרי בעמ' 10 של "ידיעות אחרונות", המוקדש לנעשה בסוריה. "את 'סיבוב הניצחון' שלו בשכונת בבא-עמרו ההרוסה חתם אתמול אסד במלים 'חוזרים לחיים נורמליים'. כמה שעות אחר-כך כבר טבחו אנשיו ב-35 בני-אדם. בצהריים חדרו חיילים סורים ללבנון במהלך מרדף אחרי מורדים", נכתב בכותרת המשנה. ידיעה נוספת של פרי באותו עמוד: "מנהיגי מדינות ערב ידונו: איך עוצרים את אסד". הם יעשו זאת ב"פסגה ערבית" שתתכנס מחר בבגדד.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי יגאל שילון יגיש בערוץ הילדים תוכנית מתיחות כמו זו שהגיש במשך שנים בערוץ 2, "פספוסים". "רוב המתיחות שעשינו ראויות לפריים-טיים של ערוץ 2", מצטט שכניק את שילון, אחד הנציגים המרכזיים של הטמבליזציה של הטלוויזיה הישראלית, במשפט שראוי שייכנס לפנתיאון.

זה כבר היום השני ש"ידיעות אחרונות" אינו מקדיש מקום נרחב לעיסוק בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול".

מורן שריר מקדיש את טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"הארץ" לחשיפת הונאה במהדורת החדשות של ערוץ 2, באופן שבו הוצג אתמול "עימות", לכאורה, בין שאול מופז לציפי לבני, כשלמעשה השניים רואיינו בנפרד. כפי שהוא מציין, תרגילים מפוקפקים כאלה, ברמות חומרה שונות, שכיחים.

"אגודת העיתונאים ביקשה צו מניעה נגד פיטורים ברשות השידור", כותרת ידיעה של אמילי גרינצווייג ב"הארץ".

"בעקבות בקשת סרקוזי: תיעוד הטבח לא ישודר באל-ג'זירה", מדווח "מעריב". הטבח הוא זה שערך מוחמד מראח בטולוז.

טור בעמ' 36 של "ידיעות אחרונות" מוקדש לפרסומת עצמית של אפליקציית האייפד של המגזין "בלייזר", השייך ל"ידיעות אחרונות". היא נכתבה וחתומה על-ידי רענן שקד, עורך ובעל טור בכיר ב"ידיעות", המרייר על הדוגמנית בר רפאלי ובכלל: "הבחורה על שער 'בלייזר' לובשת די מעט. היא רוכנת לעברי בכוונה ברורה. היא מנשקת אותי. שפתיים מלאות. קצת לשון. היא מחייכת אלי את חיוכה החד-משמעי ביותר", כך זה נפתח וכך זה ממשיך. בשבוע שעבר הזכרתי כאן פרסומת עצמית אחרת, בערוץ היו-טיוב של העיתון (שבינתיים נעלמה מהרשת), ובה כיכב שקד בריור על רפאלי כשפלג גופו העליון עירום. בשני המקרים מציע שקד את "משבר אמצע החיים" כתירוץ להתבזות.