לחם (צילום: נועם מוסקוביץ)

מצב גיאו-פוליטי עדין

בימים האחרונים שלט בתקשורת הישראלית דיון ער בנושא האפשרות שמטוסי צה"ל יפציצו את מתקני הגרעין של איראן, דיון בעל השפעות מרחיקות לכת. אתמול דווח ב"מעריב" על עלייה ניכרת בשיעור הפונים לעזרה נפשית בשל מצוקה וחרדה. הבוקר מדווח עופר פטרסבורג במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" על ירידה בהשקעות של זרים בנדל"ן ועלייה חדה בשיפוצי מקלטים וממ"דים.

האם כל הידיעות והאיומים על ההפצצה הקרובה באיראן היו בסך-הכל ספין מתוחכם של תעשיית המקלטים והממ"דים? אולי, ואולי לא. ביממה האחרונה מדווחים העיתונים כי ממשלת ישראל תקיים בקרוב מאוד דיון מכריע הנוגע לצה"ל. לא על הפצצת איראן, אלא על כספי המסים שיוזרמו לצבא בשנה הקרובה.

"ביום רביעי השבוע יוכרע גורלו של תקציב הביטחון ל-2013, ובמידה ניכרת יוכרע גורלו של תקציב המדינה כולו", דיווח אתמול אדריאן פילוט ב"גלובס". "ראש הממשלה בנימין נתניהו וצוותו צפויים להיוועד עם בכירי משרד האוצר ובכירי מערכת הביטחון, על מנת לקבוע את גודלו של תקציב הביטחון לשנה הבאה – אחת [הסוגיות] הקשות ביותר מהבחינה הפיסקאלית, הואיל ונדרש קיצוץ עתק של 12 מיליארד שקל לפחות בבסיס התקציב".

לפי הכותרת הראשית של "הארץ", "משרד הביטחון דורש תוספת של מיליארדי שקלים". מוטי בסוק מדווח כי בין משרד האוצר למשרד הביטחון יש, נכון להיום, פער של 11.5 מיליארד שקל באשר לגובה הרצוי של תקציב הביטחון בשנה הבאה. משרד האוצר מבקש שתקציב הביטחון ברוטו יעמוד על 50.5 מיליארד שקל, ואילו מערכת הביטחון עומדת על כך שהתקציב יהיה 62 מיליארד שקל. אנשי מערכת הביטחון מסבירים את עמדתם ב"מצב הגיאו-פוליטי העדין, המשבר האיראני והצורך להקים מערך סייבר". לפי בסוק, "ההכרעה במחלוקת בין המשרדים, שיקבל כנראה ראש הממשלה בנימין נתניהו, תשפיע משמעותית על גובה התקציבים החברתיים".

בידיעה המלאה, שמתפרסמת ב"דה-מרקר", כותב בסוק כי מחר תקיים הממשלה דיון מיוחד שיוקדש כולו, "באופן חריג", להצגת תכלית של מערכת הביטחון. "ברק ומנכ"ל משרד הביטחון, אודי שני, הנחו את אנשי מערכת הביטחון הבכירים לא לדבר בישיבה על מספרי תקציב", כותב בסוק. "הכוונה היא לדבר, עקרונית, על צורכי המערכת בציוד ובכוח אדם, ועל משימות הביטחון. ההנחה שעומדת מאחורי קו זה היא שהממשלה תשמע ותחליט איזה צבא היא רוצה – בגודל, במשימות ובציוד. בהתאם להחלטה, ייקבע תקציב מערכת הביטחון".

ידיעה קצרצרה ודלה שמתפרסמת ב"ישראל היום" [זאב קליין ולילך שובל] מסתיימת אף היא באזכור ההנחיה של ברק ומנכ"ל משרדו לקיים בממשלה דיון מהותי, בלי לדבר על מספרים וכסף. הנחיה זו מניעה גם את התגובה שהעביר משרד הביטחון לעיתון "גלובס".

"הצבא לא התייעל וקיבל מיליארדים מעבר לתכנון", לשון הכותרת הראשית בעיתון. בכתבה מאת פילוט נטען כי "מערכת הביטחון [...] קיבלה בחומש הראשון לתוכנית תוספת תקציבית ברוטו [...] של 13 מיליארד שקל בקירוב – כ-4 מיליארד שקל מעבר למה שנקבע במתווה ברודט". במקביל, התייעלות שהיתה אמורה לעמוד על כ-10 מיליארד שקל הסתכמה ב-800 מיליון עד מיליארד שקל בלבד.

"בהתאם להנחיית שר הביטחון ומנכ"ל המשרד, אין בכוונתנו לנהל דיון בנושא מספרים כאלה ואחרים, שכן בראייתנו הדיון הוא קודם כל על משימות מערכת הביטחון, ההתעצמות והסד"כ הנדרשים ממשימות אלה, כפי שיוחלט על-ידי הממשלה", נמסר ל"גלובס" ממשרד הביטחון. "כל מי שמנסה להוביל את הדיון למחוזות המספרים הופך אותו לדיון שטחי ולא אחראי".

מדובר, אם כן, בהחלטה עקרונית, מונחית מלמעלה, לדבר על אתגרים בלבד, בלי אף מלה על מספרים. החלטה ראויה, אמיצה אפילו, נקייה מאינטרסים וחפה ממניפולציות. הנחיה שככל הנראה לא הגיעה לידיעתו של שר הביטחון אהוד ברק.

לפי כתבת השער במוסף "עסקים" של "מעריב", ברק יציג מחר בישיבת הממשלה חוות דעת של מומחים שלפיה תקציב הביטחון נשחק ב-6–7 מיליארד שקל לעומת מתווה ועדת ברודט. יהודה שרוני מדווח כי את הדו"ח שיציג ברק חיברה ועדת מומחים בראשות דיקן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' אשר טישלר, ובהשתתפות רו"ח גד סומך ועו"ד דודי תדמור. שרוני מעריך כי "ההסתברות שתקציב הביטחון יקוצץ [...] היא אפסית".

למסקנה דומה הגיעה סטלה קורין-ליבר. "אף ראש ממשלה ישראלי לא הודח בגלל עוני, אבטלה, מחוסרי דיור, תלמידים כושלים או תאונות דרכים קטלניות", כתבה אתמול ב"גלובס". "ראשי ממשלה, גם שרי ביטחון, נזרקים ונרשמים לגנאי בדפי ההיסטוריה בגלל מלחמות". מסקנתה: נתניהו "לא יעז לקצץ" בתקציב הביטחון.

בשער "כלכליסט" מדווח אמנון אטד על פתרון זמני שמסתמן לבעיית התקציב: נתניהו ושטייניץ החליטו להקפיא את דיוני התקציב לשנת 2013 ולקיימם רק בחודש אוקטובר. לפי אטד, פירוש הדחייה הוא שהממשלה לא תצליח להעביר את הצעת התקציב בכנסת עד סוף השנה, ושנת 2013 תיפתח עם תקציב זמני, המבוסס על תקציב 2012. במלים אחרות, תקציב שאינו כולל את שלל הקיצוצים המתוכננים.

מכתב

"איך ייתכן שאדם מתחבא מאחורי הכינוי 'בכיר ישראלי', או 'מקבל החלטות', כשהוא יוצא בהצהרות הרות גורל, שמטרתן הברורה היא להוציא את ישראל לתקיפה באיראן, ואולי, בעקבותיה, למלחמה עם החיזבאללה, ואולי עם סוריה ואולי עם איראן?", שואלת דורית פלג במכתב למערכת עיתון "הארץ", בעקבות הטור האחרון של ארי שביט במוסף העיתון.

"מדוע אינו מתייצב מאחורי הדברים בשמו המלא? ומדוע מאפשר לו 'הארץ' דבר כזה, על ההפחדה המניפולטיבית שבו? אין מדובר כאן בציטטה קטנה של 'מקור' בתוך תחקיר או במאמר דעה של עיתונאי. מדובר בכותרת הראשית בשער של עיתון מרכזי, שהאפקט שלה ברור [...] מי שיוצא בהצהרה שתעלה בחיי בני-אדם – לא ייתכן שהעיתון יספק לו את האפשרות להיות פחדן על-ידי אי-ציון שמו. ואם הוא פחדן, ודאי שלא הייתי רוצה שהמדינה תצא לפעולה בעקבותיו".

התחרפנות קשה

"הלחם התייקר, העלייה הבאה במחיר כבר בדרך", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב". "הלחם מזנק", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

"זינק?", תוהה גונן גינת, עורך בכיר ב"ישראל היום". "כנראה זה מה שהיה, כי במלה הזו הוגדרה ההתייקרות גם במהדורות החדשות בטלוויזיה בערב. 'זינוק במחיר הלחם' [...] אם עלייה של 6.5%, שלאחריה הלחם בישראל זול עדיין מאשר ברוב הגדול של העולם המפותח, היא זינוק, איך נקרא להתייקרות אמיתית? לא ביזבזנו כבר את כל המלים?".

כדי להסביר את השימוש של כלי התקשורת במונח "זינק" מעלה גינת את האפשרות ש"אנחנו לוקים בהתחרפנות קשה" וטוען עוד כי הסיקור הביקורתי לעליית מחירי הלחם נובע מרצון להפיל את ממשלת נתניהו. בהמשך טורו הוא לועג לשמאלנים.

בשער "ישראל היום" לא נכתב כי מחיר הלחם "זינק", אלא כי הלחם "התייקר". הידיעה מאת זאב קליין והיאלי יעקבי מלווה בטבלה השוואתית שנושאת את הכותרת "גם לאחר ההתייקרות העולמית: הלחם האחיד בארץ זול יותר".

בעיתונים שאינם "ישראל היום" הדגש הוא על ההתייקרויות בישראל, בלי השוואה למדינות המערב. בכפולה הפותחת של "מעריב" מסכם העיתון את שלל עליות המחירים הצפויות בקרוב, מהלחם האחיד ועד הירקות, שמחירים "יזנק" ב-20% בשל מזג האוויר. "ההחלטה על עלייה במחירי הלחם שבפיקוח היא אולי צודקת, אבל לא חכמה", כותב יהודה שרוני בטור נלווה. "היא פוגעת בעיקר בשכבות החלשות, ולא באוכלי הפוקצ'ות".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מציגים גואל בנו ומתי סיבר שתי משפחות מעוטות משאבים, שייפגעו כתוצאה מעליית מחירי הלחם. משפחה אחת צורכת ארבע ככרות לחם אחיד ביום, שיעלה מעתה 5.24 שקל במקום 4.92 שקל.

"את החלב אני כבר מוהלת לילדים במים כי אין כסף, ועכשיו גם מייקרים את הלחם", אומרת האם. בהמשך היא מטיחה ביקורת חריפה ואישית בראש ממשלת ישראל: "זו מכה בבטן הרכה של הילדים שלי. אבוי למדינה שלנו אם פוגעים במחיר הלחם, שהוא המצרך הבסיסי בכל בית. נתניהו פשוט לא סופר את השכבות החלשות. אני מזמינה את ראש הממשלה לחיות שבוע אצלי בבית, ורק אחר-כך לקבל את ההחלטות שלו. לי אין בעיה להיות אצלו שבוע. מעניין אותי לדעת מה נזרק לפח האשפה שלו". גם הציטוט מפי בני המשפחה האחרת שמוצגת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" כולל ביקורת אישית על נתניהו, אם כי מעט פחות חריפה.

ב"הארץ" מציג נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה, עמדה שונה. "עד שנת 90' הלחם היה מסובסד באופן עמוק", הוא כותב, "אבל מי שנהנה מהסבסוד לא היו השכבות החלשות דווקא. מתברר שהן צורכות פיתות יקרות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדקה ומצאה שדווקא העניים מוציאים על פיתות כפול ממה שהם מוציאים על לחם אחיד. לכן מי שנהנה לכאורה מהסבסוד היו שכבות הביניים, אבל הן שילמו על כך בריבית דריבית דרך מסים כבדים יותר".

לפי נתונים שמפרסם הבוקר "ידיעות אחרונות", שוק הלחם בישראל מתפלג כך שהלחמים בפיקוח תופסים 30% מהשוק והפיתות 20% ממנו. הייתכן שעניי ישראל הוציאו עד שנת 90' על פיתות כפול ממה שהוציאו על לחם אחיד משום שמחיר הלחם האחיד היה אז מסובסד באופן עמוק? מכל מקום, לשטרסלר יש פתרון משלו למחיר הלחם. הוא מציע להוציא את המוצר מפיקוח ולהעביר את השליטה במחיר ל"כוחות השוק". אז, טוען שטרסלר, "מחיר הלחם האחיד לא רק שלא יעלה, הוא דווקא יירד. גם איכותו תעלה. זה כוחה של תחרות".

מה שכבר ידענו

אלי אשכנזי ויניר יגנה חתומים על כתבה שמתפרסמת בעמ' 4 של "הארץ" ומוקדשת לסכנת הפיטורים של למעלה מ-500 עובדי תעשייה בערי הפריפריה. "המשבר הכלכלי מכה בפריפריה ופוגע בכל המגזרים", נכתב בכותרת המשנה.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר הכותרת "האטה? רכש פרארי תמורת 2.7 מיליון שקל", ללמדנו כי אם אדם אחד, עשיר מדי, יכול להרשות לעצמו לשלם קרוב ל-3 מיליון שקל עבור מכונית, אולי המשק הישראלי אינו בהאטה כפי שניתן היה לחשוב.

"רווח גדול, מס קטן", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". אמנון אטד מדווח על דו"ח מיוחד של מינהל הכנסות המדינה, שממנו עולה כי "החברות הגדולות במשק נהנות מיותר ויותר הטבות ומשלמות פחות מס חברות".

"משקלו של המאיון העליון (1% מכלל החברות), המונה 446 חברות, בסך ההכנסות נע בטווח 61%–63% בשנים 2007–2010", כותב אטד. "לעומת זאת, משקלו של המאיון העליון בסך גביית מס החברות נמוך יותר ונע בטווח 7%–9% בלבד, בשל הטבות המס שמהן נהנות חלק מהחברות במאיון העליון. הגידול בהטבות המס שניתנו לחברות אלה מסביר גם עובדה מעניינת נוספת: אף שרווחי החברות במאיון העליון עלו בין 2004 ל-2009 בשיעור נומינלי כולל של 128%, גביית מס החברות מהן עלתה בפרק זמן זה בשיעור נומינלי קטן הרבה יותר, של 26% בלבד.

"[...] לדברי מחברי הסקירה, ההסבר המרכזי למשקלו הנמוך יחסית של המאיון העליון בסך החיוב במס של החברות במשק, ביחס למשקלו בהכנסות, הינו הגידול המשמעותי בהטבות המס שניתנות לחברות העומדות בקריטריונים המקנים שיעורי מס מופחתים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון".

"דו"ח מינהל הכנסות המדינה חושף את מה שכבר ידענו", כותבת נעמה סיקולר בטור פרשנות נלווה. "החברות הגדולות והמרוויחות בישראל משלמות מס חברות אפקטיבי נמוך בשיעור ניכר ממס החברות שמשלמות בפועל רוב החברות הבינוניות והקטנות במשק". לדבריה, "מס העשירים שעליו החליטה הממשלה בסבב הגזירות האחרון הוא תחילת קצהו של הפתרון לחלוקת עוגה שוויונית יותר. דרושה חשיבה מחודשת גם על חלוקת העוגה של מס החברות".

סדרת הכתבות של "דה-מרקר" על המגזר הציבורי מגיעה הבוקר לחלקה התשיעי. נדן פלדמן כותב בשבח התאצ'ריזם בבריטניה. "רבים מהמהלכים שנקטה [מרגרט תאצ'ר], לרבות הסגנון התקיף שאיפיין אותה (וגם הביא למפלתה), שנויים במחלוקת עד היום", כותב פלדמן, "ואולם תאצ'ר הצליחה להשיב למשק הבריטי את היעילות הממשלתית והחתירה למצוינות שכה איפיינו אותו בעבר. המקרה של בריטניה מלמד כי לא רק במשטרים בעייתיים כמו הדיקטטורה של סינגפור ניתן לעשות מהפכות במגזר הציבורי, אלא גם בדמוקרטיה".

לכתבתו נלווה מאמר קצר מאת משה מאור, המופיע תחת הכותרת "ישראל יכולה ללמוד מבריטניה". מאור קורא לקדם חקיקה שתרסן את כוחם של הסתדרות העובדים והוועדים החזקים במשק.

מהדורה שנייה

"הפתעה: ח"כ אבי דיכטר יתמנה לשר להגנת העורף", נכתב בכותרת הראשית של המהדורה השנייה של "ישראל היום".

"דיכטר עורק לממשלה: יהיה שר להגנת העורף", נכתב בראש שער מהדורה שנייה של "ידיעות אחרונות" (בראשונה נכתב רק כי ברק ונתניהו הציעו לדיכטר לערוק מקדימה לממשלה).

בשולי החדשות

איתמר אייכנר מדווח, ו"ידיעות אחרונות" מפרסם בתחתית עמ' 24 של קונטרס החדשות, כי שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור העניק שקית במבה לשגריר חוף-השנהב באו"ם, יוסופו במבה.

הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת לגעגוע לממשלת רבין השנייה. בלב הכפולה תצלום של חברי הממשלה משנת 1992 [יעקב סער, לע"מ]. בין חברי הממשלה שמופיעים בתצלום שניים שעודם פעילים פוליטית: אריה דרעי (לפני שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים) וחיים רמון (לפני שהורשע במעשה מגונה). "זו היתה מנהיגות אחראית", לשון כותרת טור מאת שמעון שבס, שמאז שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה רבין, הורשע בהפרת אמונים.

שני עיתונים מפרסמים היום תצלום של הזוג נתניהו, ראש הממשלה בנימין ורעייתו הגברת שרה, עם הילדה רחל אטיאס, שאיבדה את משפחתה בתאונת דרכים לפני כמה חודשים: "ישראל היום" ו"מעריב".

ענייני תקשורת

רז שכניק דיווח שלשום ב"ידיעות אחרונות" כי פרשן הכדורגל דני נוימן נשלח מטעם ערוץ 1 ללונדון על אף שהשידורים היחידים שבהם השתתף כפרשן התבצעו כשהוא יושב במשרד שנשכר לצורך זה, ולא באצטדיון הכדורגל. הבוקר מפרסם שכניק במוסף "24 שעות" כי תוכניתו של נחום היימן ברשת ג' ירדה מן האוויר בעקבות החלטתו של המלחין לעבור דירה. המעבר גרר עלות נוספת של 40 שקל לכל מונית שהביאה את היימן לאולפן הרשת והחזירה אותו לביתו. ברשות השידור סירבו לממן את 40 השקל לכל כיוון, ושידור תוכניתו הופסק.

איתמר אייכנר מפרסם כתבה ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ולפיה תקציב ההסברה של משרד החוץ אזל.

ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר לשבח שני כותבים שפירסמו מאמרים המצדדים בתקיפת ישראל באיראן.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" על חובות הזכיינים בטלוויזיה המסחרית לרשות השנייה, למעלה מרבע מיליארד שקל. עוד בעיתון זה, כפולת עמודים מוקדשת לפרסום סמוי בטלוויזיה, או כפי שהתופעה מכונה ב"דה-מרקר" – "תוכן שיווקי". סיון קלינגבייל בעד, ענת באלינט נגד.

עמוד "חדשות תרבות ובידור" ב"הארץ" עבר מעומק הקונטרס הראשי לשער האחורי של המוסף "גלריה".

"בהפגנה מול ביתו של אהוד ברק שלשום השתתף הסופר אהרן שבתאי ולא הסופר המנוח יעקב שבתאי", מובהר הבוקר ב"מעריב".

הכפולה הפותחת במוסף "הערב" של "גלובס" הוקדשה אתמול לקינה לקראת מותה של עיתונות הדפוס, ואולי העיתונות כולה. רועי ברק שוחח עם שלושה עיתונאים ושמע מהם על קשיי המקצוע. "אני קצת כמו האסקימוסים שמגיעים לגיל מסוים ואז זורקים אותם ואת הניסיון שלהם לפח", אמר לו נ', עיתונאי מנוסה. "כל הסימנים מעידים על כך שהתחום הוא סוג של ספינה טובעת, ולכן זה די ברור לי שגם אם אני אעשה עוד תפקיד בעיתונות, לא ברור לאן זה יקדם אותי הלאה", אומרת לו ע', שפוטרה לפני כמה חודשים. "משיחות עם אנשים בכמה מערכות אני יכול לומר שיש תחושה כזאת שכולם מתבוססים בחומצה הזאת ורק מחכים לגליוטינה", מגדיר זאת ז', עיתונאי ותיק.